כותרות TheMarker >
    ';
    0

    גני שעשועים - שיר מאת שולה ניסים ( העלאה מחודשת של השיר)

    14 תגובות   יום רביעי, 9/10/13, 18:32

    גני שעשועים

    - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -

     

     

     

      

    מות אבי הוריש לי את מסעותי, התפזרו על

    הכביש, התפזרו לפחות על אותו כביש

    מות אבי הוריש לי את משאיות התפוזים

    כמשאיות הצער התהפכו על הכביש

    התהפכו לפחות על אותו כביש

    מות אבי הוריש לי את הפרדסים ביום שבת

    ניחמו אותי בשובי משדות הקוצים אבעיר באש מילותי

    חסיה המורה, שירי מהדהדים אלייך ממני מכאן הבמה

    יחד עם אבי בפרדסים ביום שבת ניחמו אותי

    סיפוריו, גם ילדותי לא תיארה לעצמה

    שיהפכו לרבי קומות וברבות השנים

    מלמטה למעלה גלי הקול, למטה ולמעלה יסעו מעליות

    מות אבי הוריש לי גני שעשועים, בקשת צבעים

    אשבור את האור הלבן, עדיין מתנדנדות שיני השבת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/13 13:36:

      צטט: ~גאיה~ 2013-10-16 19:40:18

      איזה כייף שיש זיכרונות ילדות מתוקים, על פרדסים ותפוזים, משאיות וגני ילדים כול זאת ועוד נשמע נפלא.

      תודה גאיה:)

       

        17/10/13 13:15:

      צטט: שיח אחר 2013-10-16 06:48:22

      אבי לא הוריש לי דבר מלבד געגוע ומעט תובנות לחיים וגם אלה לטובה , כתבת נפלא

      אני שומרת נרתיק של משקפיים, שטר של דולר ותמונת פספורט שמצאתי בין החפצים שלו.ו וזהו.

      בגדים , מעילים, חליפות - שמרנו במשך כ -שנה ואחר כך מסרנו לתרומה.

      תודה שיח אחר.

       

        17/10/13 13:10:

      צטט: נערת ליווי 2013-10-15 23:47:58

      אוהבת! 

      וכן. השורה של ה-אבעיר. ארץ עיר. לא רק אני הרגשתי את זה שם. נכון?

       

      מקסים. שולה.

      כמעט כתבתי לך מקסים // וחתמתי בד"ש של שיר :)!

      מה הרגשת? שהשורה שבאה אחרי השורה של הלהבעיר חשובה למרות שכביכול לא קשורה לשיר?

      תודה!

       

       

        16/10/13 19:40:
      איזה כייף שיש זיכרונות ילדות מתוקים, על פרדסים ותפוזים, משאיות וגני ילדים כול זאת ועוד נשמע נפלא.
        16/10/13 06:48:
      אבי לא הוריש לי דבר מלבד געגוע ומעט תובנות לחיים וגם אלה לטובה , כתבת נפלא
        15/10/13 23:47:

      אוהבת! 

      וכן. השורה של ה-אבעיר. ארץ עיר. לא רק אני הרגשתי את זה שם. נכון?

       

      מקסים. שולה.

      כמעט כתבתי לך מקסים // וחתמתי בד"ש של שיר :)!

       

        15/10/13 16:37:

      צטט: תכשיט 2013-10-14 09:27:34

      מרגש... כתיבה יפה...

      תודה לך תכשיט !

       

        15/10/13 16:37:

      צטט: esty.d 2013-10-14 08:12:25

      אדם מותר אחריו בלכתו את נתינתו לנו.

      בלכתו - הופכים הזיכרונות לחיבוק של אהבה, למקור של כוח במסלול בו הלכנו ובזה שעוד הולכים.

      כמו תרמיל עם ציוד מחבק, הנישא על הגב.

      כאב הגעגוע מהול בכל היש שנוצר בזיכרון. כמסמן את דרך חיינו. את העקבות שנותרו בה. את הנתינה  שנותרת בנו לתמיד.

      עדיין כאב. עדיין געגוע, מהול בנחמת הזיכרון של כל שנאסף בנו ממנו.

      מרגש שולה.

      תודה רבה אסתי!

       

        14/10/13 09:27:
      מרגש... כתיבה יפה...
        14/10/13 08:12:

      אדם מותר אחריו בלכתו את נתינתו לנו.

      בלכתו - הופכים הזיכרונות לחיבוק של אהבה, למקור של כוח במסלול בו הלכנו ובזה שעוד הולכים.

      כמו תרמיל עם ציוד מחבק, הנישא על הגב.

      כאב הגעגוע מהול בכל היש שנוצר בזיכרון. כמסמן את דרך חיינו. את העקבות שנותרו בה. את הנתינה  שנותרת בנו לתמיד.

      עדיין כאב. עדיין געגוע, מהול בנחמת הזיכרון של כל שנאסף בנו ממנו.

      מרגש שולה.

        10/10/13 16:08:

      צטט: גילהסטחי 2013-10-10 15:10:31

      המוות הוליד בתוכך קשת ססגונית של מילים צבעוניות שמבעירות את הסיפורים שלך, וממתיק את החיים.

      וזה אחרי הגוש האפור הכבד של האבל. לא מיד. תודה גילה:)

       

        10/10/13 16:05:

      צטט: רחלסביליה 2013-10-10 10:50:39

      געגועיך מרגשים.

      תודה רחל :)

       

        10/10/13 15:10:
      המוות הוליד בתוכך קשת ססגונית של מילים צבעוניות שמבעירות את הסיפורים שלך, וממתיק את החיים.
        10/10/13 10:50:
      געגועיך מרגשים.