אפתח ואומר כי זכרו של הרב עובדיה זצ"ל אינו זקוק לי שאוסיף מילה על כל שנאמר, נכתב ועוד ייאמר וייכתב. גדולתו בתורה והלכה אינה מוטלת בספק והיותו אב רוחני לחלק כה נכבד מעמנו מפתיעה רק את אלו שטחו עיניהם מראות. מאידך, לביקורת הלא מעטה שיש לי ולרבים כמוני על הנהגתו הפוליטית ועל כיוון המצפן לפיו הנחה את שומעי לקחו, אין השעה יאה. גם לא לניתוח לאחר המוות של התפקיד שמילא והשפעתו על חיי כולנו, בין אם רצינו בכך או לא.
עתה אעבור לשמעון פרס שהינו נשיא המדינה, מי שמייצג את ריבונותנו ומעין מלך של ימינו. לדבריו יש וחייב להיות משקל מהותי והם מייצגים אם ירצה או לא, את כלל העם. לכן לא יכולתי שלא להתקומם עת שמעתי את נשיאנו שמעון פרס וביתר שאת, עת קראתי את הגיגיו בדף ה"פייסבוק" שלו. מי שהיה מזכיר "הנוער העובד" בשעתו, חניכו של דוד בן גוריון, קרא שוב ושוב לרב עובדיה "מורי ורבי" ... צמד מילים שעבור שומעיו ועבור כל מי שמכבד את השפה העברית, הינן רבות משמעות. וכאן נכשל בלשונו ובעטו ופגע במורשת עליה היה אמור להגן ואת יעדיה להנחיל. מורשת המחשבה החופשית, שאינה כבולה באזיקי ההלכה, מאמינה בחיוניות ההתחדשות ותובעת את הזכות לכל אדם לבחור את דרכו באשר היא. זוהי מסורתם של "אחד העם", של הרצל, ברל כצנלסון, ויצמן, מרטין בובר ועוד רבים. רבים שלהוותנו שמותיהם לא אומרים כיום מאומה (מלבד היותם שמות רחובות...) לכה רבים מצעירינו, גם בציבור הכללי. אך כאן מדובר בבורות, בעוד שהם אף לא אמורים מלכתחילה להיות מעניינם של תלמידי "המעיין התורני", מקור גאוותו של הרב עובדיה..
וכמובן שזוהי מורשתו של דוד בן גוריון, מקים המדינה ומורו ורבו המקורי של נשיאנו ואף של יריבו האידיאולוגי הגדול זאב ז'בוטינסקי. אסתכן ואומר כי גם של מנחם בגין, יהודי גאה ולאומי, אך רחוק כמרחק מזרח ממערב מהצבת ההלכה הדוגמטית, מעל החרות האישית והמחשבה החופשית. וכמותם זוהי מורשתם של כל ההוגים והעושים מקימי המדינה ומתווי דרכה. חלקם מאמינים באל אך לא בשמירת המצוות כולן וחלקם אתאיסטים מוחלטים. אך לכולם היתה יהדותם מקור לגאווה ותחושת ייעוד, גם אם לא שמרו מצוות מלבד מצוות יישוב ארץ ישראל... הלא הפער בין עמדות אלו לעמדות האורטודוקסיות המוחלטות של הרב עובדיה, היה ויהיה תמיד מוחלט ובלתי ניתן לאיחוי. ניתן לכאורה לגשר עליו בהרבה רצון טוב משני הצדדים למען עמנו והמשך קיום המדינה. אך מתחת לגשר תמשיך לרבוץ התהום, גם אם נעדיף שלא להביט אליה... ואם זהו "מורו ורבו" הרי שבעט בתורתו כל חייו ונהג ההיפך ממנה. או שמא מדובר במילים חלולות שאינן אלא צביעות וחנופה, לא הועילו כלום ולא תרמו מאומה, מלבד לתחושת התסכול החריפה שלי ואני מקווה ששל עוד רבים כמוני.
אל תטעו לחשוב שלדעתי היה על נשיאנו לבוא חשבון עם הרב עובדיה על אמירות מקוממות כה רבות שאמר בחייו הארוכים. אולם מכאן ועד ל"מורי ורבי" עדיין ארוכה הדרך. כבוד הנשיא פרס יכול היה לומר עליו רבות ובחיוב כמובן. לדבר על גדלותו בתורה וגם בחסד. על תרומתו לאישור הסכמי אוסלו ועל מתינותו ותבונתו המדינית, על זקיפות הקומה שהביא למאות אלפי המדוכאים בעיני סביבתם ועצמם (ולא במעט תודות לפרס ושות'...) ולו רצה יכל אף להציג את גמישותו היחסית בהשוואה לחרדים האשכנזים.. אך היה חייב לדעתי להזכיר את הפער הרעיוני המתחייב בין מי שמאמין בחרות האדם ודמוקרטיה, לבין מי שעבורו הכל נגזר ונקבע בהלכה, בה היה גדול הבקיאים. וכשלא עשה זאת, פגע הנשיא בסמכותו ומעמדו, לפחות בעיניי. חבל. פרס נוהג להזכיר את סבו החרדי, מי שלקחו בגיל שלוש אל "החפץ חיים" זצ"ל בראדין, כדי לקבל ברכה... אך גאה בילדותו בביה"ס "בלפור" ובנעוריו ובפנימייה בבן שמן. שני מוסדות שתרמו רבות לעיצוב פניה ובניה של המדינה שבדרך, גם בלי לדרוש מהם לקיים ולשמור מצוות. מוסדות שלא היתה להם זכות קיום ע"פ ההלכה...
אגב, תמיהני אם היה בשעתו ולו רב חרדי אחד שאמר מילה טובה אחת לזכרו של פרופ' ישעיה ליבוביץ ז"ל , גדול הרוח שאף שמר מצוות.. אך בז למסתגרים בד' אמותיה של ההלכה, שונאי הקדמה, כשם שתיעב את ההופכים את תורתם קרדום לחפור בו וכמובן את המשיחים מטעם עצמם... כי אפשר לומר על מנהיגי החרדים ומורי דרכם דברים רבים, אך הם לא טורחים לחטוא בצביעות כדי לרצות אחרים.
אסיים ואומר כי העלבונות שכבר ספגו נתניהו ואחרים, ועוד יספגו רבים מהציונות הדתית, כמו השר בנט ואחרים, עת באו ויבואו לנחם את בני משפחתו וחסידיו, מגיעים להם ובצדק. כי אם אנו עוסקים בהלכה ומאדירים כל כך את שומריה ומורי דרכה, הרי שכבר נקבע בגמרא כי "מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול " (סנהדרין יט ב'), ומסביר רש"י כי כבודו הוא כבוד עם ישראל, לכן אסור לו למחול עליו. אבל אנו חיים בדמוקרטיה ומלך אין לנו, רק נשיא. ולצערי גם נשיא זה כבר לא מה שהיה...
|