אני מתוודה אין לי קשר הדוק לבני העם הפיליפיני.
לשמחתי הרבה לא נזקקנו במשפחה המורחבת בעזרה סיעודית שבני הפיליפינים מצטיינים בה ויחד עם זאת כשהתאפשר לי להגיע לסיור בזק בה... נהניתי מאוד. אנשים חביבים ..נימוסים.. יוצאים מגדרם לעזור.. זאת היתה ההתרשמות שלי מהם.
פליפינים ארץ של ניגודים.. מגורדי השחקים הענקיים והמודרניים בערי מנילה- יש בה 15 ערים שמסופחות אליה- לעושר שמתבטא במכוניות פאר, וילות מהודרות, אזורי מגורים שהכניסה מותרת רק לבעלי הבתים...חנויות מהממות עם מחירים בהתאם ....
עקבות 200 .שנות שלטון פורטוגזי שבאים לידי בטוי בכל שמות הרחובות, שמות אנשים, שמות מלונותו סגנונות הבנייה של הבתים העשירים,...עקבות של ושרידים של מחנות צבא אמריקאים ששהו בה תקופה של עשרות שנים עד שגורשו ממנה ושלא בחוכמה...ובית קברות מטופח ביותר שם קבורים כ13000 חיילים אמריקאים ועמודי אבן ענקים עליהם חקוקים שמותיהם של חיילים שמקום קבורתם לא נודע....
אמרתי ניגודים...כבר ביציאה ממנילה מתגלית פיליפינית האחרת, הענייה מרודה..שאנשיה חיים בחושות של במבוק וגגות פח...שאלתי את המדריכה המקומית מהו החלום של הפיליפיני הממוצע ותשובתה לא הפתיעה אותי: לקבל ויזה ולעזוב את הפיליפינים ולעבוד בעבודה טובה שתאפשר שליחת כסף לאחים בבית כדי שילמדו גם הם מקצוע ,בד"כ אחות או רופא, וכן לשלוח כסף להורים להקל על זקנתם.
כשמדברים על עולם שלישי אין דוגמא טובה יותר מזו שראיתי: עזובה, ערימות לכלוך, שחיתות נראית לעין..אוטובוס עם תיירים יפאנים מלווה בד"כ עי שוטרים על אופנועים שמפנים לו את הדרך תמורת שכר של 100$ אמריקאי כשהשכר הממוצע הינו כ600$!! לדברי המקומיים זאת רק השחיתות בקטנה...כל פעולה חייבת להיות מרופדת בכסף על מנת שתתבצע... לדוגמא: חפשנו מונית שתחזירנו למלון במנילה.. הסדרן היה מוכן לסדר מונית במחיר שהיה רחוק ממה שנאמר לנו עי המדריך....וכשזוג פיליפיני נכנס לאחת המוניות וסיכם עם הנהג את מה שסיכם, צץ לו מהפינה שוטר מקומי " שמתוגמל" עי התחנה והוציא בבושת פנים את הפיליפינים מהמוניתֱ.
העזובה והעוני מתבטאים יותר ככל שמתרחקים ממנילה לכיוון הפרובינציות השונות.. מחזה של אשה שוטפת כלים או בגדים בסלסלות פלסטיק במימי הצדדים הזורמים לצד הדרך הוא לא מחזה חד פעמי.. לא פעם נסענו בדרכי בוץ ועפר משום שאין כסף לתקן את הכבישים...וכשמגיע אוטובוס או גייפה עמוס ממול שגם על גגן יושבים אנשים, פשוט נוסעים אחרונית עד למקום הרחב הקרוב שבו שתי המכוניות יכולות לעבור.
המכוניות העליזות בפיליפינים הן שרידי משאיות שהושארו עי האמריקאים...על המנוע העתיק נמתחו יריעות פח ורוקעו כדי הדמיון הטובה.. הן צבעוניות.. מצועצעות.. בעלות אורכים שוהים.. מלאות בסמלים של מרצדס, וולוו.. עמוסי אדם וחבילות.. לעתים נתלים עליהם מבחוץ.. לעתים יושבים על הגג ונהנים משמש או לחילופין מגשם זרזיפי...
פיליפינים לא נחשבת למדינה מתוירת ..לדברי המדריכה המקומית הטיילנים הגדולים הם היפאנים והקוריאנים "העשירים"...ועכשיו מגיעים גם הסינים העשירים....אבל זוהי ארץ יפהפהיה בנופיה.. יש בה טרסות אורז מדהימיות, עם כל הקושי הפיסי האנשים הם אדיבים וחייכנים מסבירי פנים ועקב המורשת או יותר נכון חוסר יחודיות פיליפינית, הם דוברי אנגלית. התרשמתי שהם אנשים שעדיין לא גיבשו את זהותם .הם קתולים עם מניירים פאגנים..צחקנים וצבעוניים מאוד...משפחתיים ומלוכדים בעזרה הדדית... ואולי אני טועה.. פיליפינים לא השאירה בי יותר מדי תחושה של זהות מקומית, אולי בגלל 200 שנות רודנות פורטוגזית שהשאירה חותמה בכל מקום ולא נתנה מקום ליצירתיות מקומית...וגם מחנות הצבא האמריקאי שאמנם לא התערבו מדי בשלטון המקומי אך גם לא השאירו חותם מיוחוד. יחד עם זה ספקו עבודה והכנסה וסלוקם עי הפיליפינים לא רק שלא תרם לה רבות אלא גם לא תרם בגיבוש של זהות לאומית יחודית.
|