צטט: mokile 2008-02-14 20:34:26

אני כל כך מבינה אותך..כנראה שיש לנו הרבה מהמשותף... גםאני איבדתי את אבי.. ובמותו...איבדתי כמה מחברי הטובים... והתעסקתי בראשי בכל הצורות הכי רגישות ורציונליות לנסות להבין את מוחו של האדם... ואפילו לאחת מהן הסברתי שלא אני נפטרתי אלה רק אבי... ועכשיו במרחק של 7 שנים אני יכולה להגיד לך ...וזאת רק דעתי...שישנם סוג מסוים של אנשים שאם הם לא איבדו עד היום קרוב משפחה מאד קרוב ולא ישבו שבעה..לא מסוגלים באמת להבין כמה עוצמתי וחשוב החיזוק, התמיכה והחברות...

מצד שני כאשר דנתי בנושא עם אישה מבוגרת מאד היא אמרה לי שלפעמים חברויות נגמרות לא רק ברגע שאנחנו רוצים כי תמיד יש צד שני שגם לו יש את הזכות...

ואיך שאבא שלי היה אומר:"רוצה ללכת אז לכי ...למה את מחכה".... :-)

תודה על המילים החמות והחכמות...

יש דברים שעליהם אני אומרת:

צריך להיות שם כדי לדעת וצריך לדעת כדי להיות שם....

נראה לי שהקטע עם החברים נכנס לקטגוריה הזאת... והכל חלק מהשיעור הפרטי שלי....

ונכון... לפעמים צריך גם לרענן.... אבא שלך צדק.. לא מחזיקים פה אף אחד בכוח....

גילה

אני כל כך מבינה אותך..כנראה שיש לנו הרבה מהמשותף... גםאני איבדתי את אבי.. ובמותו...איבדתי כמה מחברי הטובים... והתעסקתי בראשי בכל הצורות הכי רגישות ורציונליות לנסות להבין את מוחו של האדם... ואפילו לאחת מהן הסברתי שלא אני נפטרתי אלה רק אבי... ועכשיו במרחק של 7 שנים אני יכולה להגיד לך ...וזאת רק דעתי...שישנם סוג מסוים של אנשים שאם הם לא איבדו עד היום קרוב משפחה מאד קרוב ולא ישבו שבעה..לא מסוגלים באמת להבין כמה עוצמתי וחשוב החיזוק, התמיכה והחברות...

מצד שני כאשר דנתי בנושא עם אישה מבוגרת מאד היא אמרה לי שלפעמים חברויות נגמרות לא רק ברגע שאנחנו רוצים כי תמיד יש צד שני שגם לו יש את הזכות...

ואיך שאבא שלי היה אומר:"רוצה ללכת אז לכי ...למה את מחכה".... :-)

צטט: שרון קדם 2008-02-03 17:45:30

אומרים שחברות שאין בה הדדיות כמוה כניצול.

כל אחד לוקח ונותן בקשר מה שהוא צריך ויכול.

לא צריך לשפוט אלא לקבל שלא כולם אותו דבר, וטוב שכך,

אחרת לא היינו צריכים חברה.

 

הולך לעמוד רגע בפינה. :-(

אתה יכול לצאת מהפינה חמוד....

גם אם לא נעים וגם אם קשה... צריך לפעמים לבדוק את הדברים העומדים מאחורי הדברים ולא מהמקום של "לשפוט"... לא ניתקתי ולא שפטתי מלבד מקרה אחד שבו פשוט נגמרו לי המילים ואם יחזרו גם מקרה זה ידובר...

צריך לתת לכל אחד את המקום שהוא נמצא בו באמת ולא לחיות בסרט... או כפי שבן זוגי האחרון נהג לומר... צריכה להיות קורלציה בין המשתנים... ואני בכמה מקרים נתתי נפח יותר ממה שהיה שם באמת... כי כמו שאמרת... צריכה להיות הדדיות... ולא היתה...

אני רוצה להיות מסוגלת להאמין למעשיו של אדם ולא לדבריו.... כי אדם נשפט במעשיו... אל תגידו לי שאתם אוהבים ומעריצים אותי... תהיו שם כשאני צריכה... ואתה תמיד שם כשאני צריכה...

אז צא מהפינה.... היא ממש לא קשורה אליך.....

יום מופלא, גילה

אומרים שחברות שאין בה הדדיות כמוה כניצול.

כל אחד לוקח ונותן בקשר מה שהוא צריך ויכול.

לא צריך לשפוט אלא לקבל שלא כולם אותו דבר, וטוב שכך,

אחרת לא היינו צריכים חברה.

הולך לעמוד רגע בפינה. :-(

צטט: אורית גפני 2008-01-28 21:49:48

כוכב על פוסט יפה ונכון !

הכל כבר נאמר...

אז רק אוסיף שבנושא ה"חברות" אני כל יום מחכימה ולומדת עד כמה הנושא מורכב...!

הדדיות היא שם המשחק - ולהתרחק מחברים מרעילים !

 

תודה לך !

היי אורית,

אכן נושא מורכב ואת השינויים אפשר לעשות רק על עצמינו...

לההתרחק מהמרעילים זה היה השלב הראשון...

מכל גזלני האנרגיה - שלב שני...

ועכשיו נשאר רק לחפש את ההדדיות..

ולדבוק בה...

תודה על הכוכב...

גילה

צטט: ונוס 2008-01-28 08:12:46

גילה יקרה ,

אני למדתי ש "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה".

חברות נמדדדת בזמן עצוב כמו בזמן שמח ואדם שיודע להיות חבר אמיתי יהיה לצידך תמיד.

יכולה לספר לך כי יש לי המון חברים אבל מכנה רק שניים מהם חברים אמיתיים. במהלך החיים

למדתי להרחיק ולקרב מבין החברים שהוכיחו או לא את חברותם.

עם חברים יש לנו זכות בחירה  ואת צריכה להגיע להחלטות את מי להשאיר לצידך או לא.

למדתי לצפות רק מעצמי...

ובאמת צריך מדי פעם לעשות ריענון...

תודה מתוקה...

גילה

צטט: ר ו נ י ת 2008-01-27 11:53:47

 

חברים אמיתיים מתגלים רק שבאמת צריכים אותם, הם אלה שמלווים אותך בימים הטובים ובימים הרעים, אם הם שם, אז הם החברים האמיתיים.

חייבת להוסיף כי הרבה מאוד אנשים פשוט אינם יודעים איך להתמודד עם כאב ועצב של אחרים.

לא תצפי מאף אחד לכלום, כך לא תתאכזבי.

מאחלת לך ימים קלים יותר ומחוייכים.

רונית

היי רוניתי...

בסופו של ענין... כל חבר הוא אמיתי... השאלה היא כמה קרוב... ואת זה המציאות מכתיבה... ונושא ההדדיות... אם הוא חבר שלי הוא שווה... זה בטוח ויש לו ערך בחיי... זאת הבחירה שלי כמה ערך לתת לו וכמה להרשות לו להתקרב או מדוייק יותר... כמה להתקרב אליו...

לצערי את צודקת אנשים מתקשים להתמודד במצבים של קירבה אמיתית וזה כולל גם כאב ועצב.... לא לכולם יש מאיפה לתת...

תודה... האהבה כבר בדרך... אני כבר מחייכת...

גילה

צטט: מינימקסי 2008-01-27 11:40:13

 הדברים מאד פשוטים וברורים. לא כל מקרה בחיים , צריך לחפור בו

ולנסות להבין אותו . שוב פעם נקראת את להבין את אלה שאיכזבו אותך?,את נקראת

לסחוב את היחסים  שלכם לבד?.

פעמים רבות הדברים  הנם כפשוטם, ואלה שחשבת שהם חברייך הטובים....הם פשוט לא.

ואין  צורך בשום דרך פסיכולוגית ,  או פילוסופית. אחרת להסביר את הדברים.

חשבתי הרבה על דבריך מאחר וזה מה שהרגשתי. את כמובן צודקת ועם הרגשות שלי לא התווכחתי... מה שכן רציתי לראות זה את החלק שלי בזה... מה אני עושה שמזמין קשרים כאלה...

בהחלט אני יכולה לומר לך היום שיש לי חלק בזה... קודם כל אני יוזמת את הקשר... וזה בסדר לי גם היום... מישהו או מישהי מוצאים חן בעיני ואני יוצרת קשר ראשוני... בתחילת הקשר אני זאת שמתקשרת ולא מתרחקת מספיק על מנת לאפשר לצד השני להתקשר גם... כל זאת היה מהפחד לגלות שאם אני לא מתקשרת אז אין קשר...

אחרי שהבנתי את זה... מבחינתי אם לא אתקשר ולא יהיה קשר... זה בסדר... כל קשר יהיה בגודל האמיתי שלו ולא בגודל שאני מחליטה עליו....

מתוך בחירה ולא מתוך הפחד לאבד...

תודה על התגובה האותנטית שלך... ואת צודקת... אלה העובדות וצריך להכיר בהן...

גילה

כוכב על פוסט יפה ונכון !

הכל כבר נאמר...

אז רק אוסיף שבנושא ה"חברות" אני כל יום מחכימה ולומדת עד כמה הנושא מורכב...!

הדדיות היא שם המשחק - ולהתרחק מחברים מרעילים !

תודה לך !

צטט: נ ע מ ה 2008-01-27 09:54:36

חברים זאת סוגיה מאוד מורכבת.

יש חברויות נצח שמלאות באהבה, פרגון, תחושת ביטחון והרוגע "להישען  לאחור"

ויש חברויות שעיקרן מורכב מקונפליקטים, קנאה, כאילו אהבה וכאילו חברות

אין לנו דרך לדעת את ההבדל ביניהם אלא רק בעיתות משבר

רק כשמשהו קורה - ולאו דווקא משהו שלילי, לפעמים גם דברים חיוביים גורמים לזה - רק אז אנחנו קולטים באיזו מערכת יחסים היינו.

היו לי חברים וחברות שיכולתי להישבע שיש בינינו ברית דמים, ברית נצח ואז כשמשהו קרה וכשהחברות נדרשה למבחן רק אז הבנתי כמה הבסיס של החברות רופף וכמה הכל מועד לפורענות.

יחד עם זאת - יש לי חברים של 18, 15 ו - 12 שנים שאלה חברים שעברו איתי הכל ושאני עברתי איתם הכל וזה מחזיק, זה עובד טוב. הם לא אכזבו ולא יאכזבו אותי. הם בוטחים בי באותה מידה.

מה שאנימנסה להגיד זה שאל תכי על החטא ואל תלקי את עצמך על זה שנתת בה ובאחרים אמון כי יש דברים שצצים מעל לפני השטח רק כשאיזה טריגר מעורר אותם.

אל תתעצבי ואל תתאכזבי, לא כולם כאלה. יש אנשים שבאמת אכפת להם ובאמת אוהבים, צריך לדעת לבחור אותם, משימה לא פשוטה - אבל אפשרית.

 

מה שעוד חשוב לי מאוד להגיד לך זה שאל תשפטי את חברתך לחומרא בעניין הזה, אל צגזרי את דינו של הקשר, יש אנשים שלא יודעים איך להתמודד עם אבל או עם מוות, יש אנשים שאין להם את הכשרים האלה. ברור שהציפייה שלנו היא שהם יתעלו על עצמם, יקחו אוויר ויהיו איתנו כי לנו עכשיו קשה ולא להם - אבל קחי בחשבון שלא כולם יודעים להתמודד. זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך או לא חושבת עלייך, זה אומר -כנראה- שהיא לא יודעת להתמודד או להתנהג בעיתות כאלה.תני לה צ'אנס.

 

נשיקות!

את מקסימה... כרגיל...

חברים זו בהחלט סוגייה מסובכת...

אני מודה על כל חבר חדש...

מכל אחד יש לי מה ללמוד...

ועכשיו זה שעור מסוג אחר...

חיבוק, גילה

צטט: עופרה'לה 2008-01-28 08:24:32

גילוש יקרה

קודם כל ניחומים על מותו של אביך.

 

חברים קרובים הרבה יותר מזדהים איתנו ולכן זה לא מפליא שהרחוקים הגיעו.

זה שהחברים הקרובים מאוד נעלמו, נראה גם לי קצת תמוהה והסיפור הזה החזיר אותי עשר שנים אחורה.

 

לפני קצת למעלה מעשר שנים חברה שלי התגרשה. היינו איתה מתי שרק היתה זקוקה. אירחנו אותה ואת ילדיה בארוחות שבת. אימצנו אותה בחום לביתינו. היא הפכה לבת בית.

 

עברו מספר חודשים ובעלי קם ועזב. נותרתי עם חמישה ילדים אובדת עיצות ואבודה. והחברה - נעלמה.

בהתחלה כעסתי. אחר כך ישבתי וחשבתי על הצדדים שאני אוהבת בה והחלטתי שאני רוצה להיות חברה שלה. הבנתי שכנראה לא כל אחד בנוי לתת את מה שאני יכולה לתת.

 

עברה שנה וחצי ובעלי חזר הביתה.

יום אחד היא דפקה בדלת ואמרה: באתי להתנצל. לא יכולתי להכיל את הכאב שלה. הוא זרק אותי למקומות הקשים שאני עברתי. סליחה שלא הייתי איתך.

 

שמחתי שנותרנו חברות.

 

אולי הסיפור הזה יאיר לך משהו בדרך.

 

באהבה

עופרה

יש מצב שאת צודקת... אבא שלה נפטר לפני שנתיים ואני הייתי שם כל יום, למרות המרחק, ליוויתי אותה כל השבעה מה שעשה את ההעלמות שלה לעוד יותר מוזרה...

אולי באמת זה זרק אותה למקומות כאלה... יחד עם זאת נמאס לי להיות זאת שמכילה את כולם ומבינה את כולם.... בינתיים בזה אני לא מתעסקת... אלא בלהחזיר את עצמי לחיים...

את יתרונותיה אני מכירה... אבל גם היא מכירה את יתרונותי...

תודה על השיתוף... ותודה על החברות...

גילה

גילוש יקרה

קודם כל ניחומים על מותו של אביך.

חברים קרובים הרבה יותר מזדהים איתנו ולכן זה לא מפליא שהרחוקים הגיעו.

זה שהחברים הקרובים מאוד נעלמו, נראה גם לי קצת תמוהה והסיפור הזה החזיר אותי עשר שנים אחורה.

לפני קצת למעלה מעשר שנים חברה שלי התגרשה. היינו איתה מתי שרק היתה זקוקה. אירחנו אותה ואת ילדיה בארוחות שבת. אימצנו אותה בחום לביתינו. היא הפכה לבת בית.

עברו מספר חודשים ובעלי קם ועזב. נותרתי עם חמישה ילדים אובדת עיצות ואבודה. והחברה - נעלמה.

בהתחלה כעסתי. אחר כך ישבתי וחשבתי על הצדדים שאני אוהבת בה והחלטתי שאני רוצה להיות חברה שלה. הבנתי שכנראה לא כל אחד בנוי לתת את מה שאני יכולה לתת.

עברה שנה וחצי ובעלי חזר הביתה.

יום אחד היא דפקה בדלת ואמרה: באתי להתנצל. לא יכולתי להכיל את הכאב שלה. הוא זרק אותי למקומות הקשים שאני עברתי. סליחה שלא הייתי איתך.

שמחתי שנותרנו חברות.

אולי הסיפור הזה יאיר לך משהו בדרך.

באהבה

עופרה

גילה יקרה ,

אני למדתי ש "כגודל הציפייה כך גודל האכזבה".

חברות נמדדדת בזמן עצוב כמו בזמן שמח ואדם שיודע להיות חבר אמיתי יהיה לצידך תמיד.

יכולה לספר לך כי יש לי המון חברים אבל מכנה רק שניים מהם חברים אמיתיים. במהלך החיים

למדתי להרחיק ולקרב מבין החברים שהוכיחו או לא את חברותם.

עם חברים יש לנו זכות בחירה  ואת צריכה להגיע להחלטות את מי להשאיר לצידך או לא.

צטט: יובל הרפז 2008-01-27 08:20:53

שלום גילה,

תודה על הפוסט הרגיש והחשוב.

כל אחד מאיתנו רוצה לקבל - תשומת לב, הקשבה, יחס ואהבה.

להרבה מאתנו קשה לתת. זה נחמד לדבר על זה מרחוק

וקשה מאד לעשות את הדבר הנכון מקרוב.

 

המילים שלך והתגובות כאן הזכירו לי שכדי להפוך

מערכת יחסים למעצימה עליה להכיל את שני המרכיבים,

ומאד יכול להיות שהמערכות שבנינו סביבנו עד היום הן לא הכרח כאילו.

 

יחד עם כל זאת רק ברגע שתביני, תזכרי ותזהי

את העוצמה הפנימית שבך היחס שלך לעצמך ולאחרים בחייך ישתנה.

זה לא שאלה של טוב או רע או של נכון או לא נכון, אלא ברגע

שהאדם מזהה את האלוהים שבו - הוא לעולם לא ירגיש לבד.

 

יישר כח

יובל

 

כל כך יפה מה שכתבת...

בתהליך שעברתי בקורס המאמנים הבנתי לראשונה את מה שאמרת עכשיו... ומאז אני מתאמנת... מערכות היחסים שאני בונה מעצימות - בזה אין ספק.... את מי שבקשר איתי וגם את עצמי... הבעיה היא שדרכן מצאתי את האלוהים שבי וזה מה שלא היה נכון... כי זה נהיה תלוי דבר... בטחון שתלוי בדבר לא היה מה שחיפשתי ולכן הגעתי אל הנקודה של היום...

הבדיקה המחודשת עכשיו הביאה אותי להכרה של מה שאתה אומר...

למצוא את העוצמה הפנימית שבי ואיתה ללכת... לכן קצת הרחקתי על מנת להתקרב שוב מהמקום החדש...

תודה לך... הארת לי את היום,

גילה

צטט: shabat shalom 2008-01-26 22:40:53

זה לא חכם לתת עיצה כלשהי למישהו בלתי מוכר.

אבל כמה הערות למחשבה:

האם החברים האלה התחברו איתך ביוזמתך או ביוזמתם?

האם יש לאלה שלא הגיעו איזה מכנה משותף מעורפל שהוא משותף?

בחברות יש משהו אלטרואיסטי: חבר אמיתי הוא זה שיודע לוותר על חלק מטובתו האישית העכשווית למען ידידו. האם הם הועמדו במבחן הזה על ידך?

ולבסוף: כמשוחד וורקהולי אני מאמין שבעיקר במקום העבודה באים לידי ביטוי בצורה הנקיה ביותר הכשרים החברתיים, כי שם לא באים לבלות ולהגיד כמה את חמודה. בעבודה נתקלים במצבורי לחץ וכל המנגנון בנוי כדי לפתור בעיות בקבוצה. המחויבויות (סליחה על המילה הבלתי אהודה הזו) ההדדיות באות לידי ביטוי בעבודה ולכן מגיעים (גם אם זה לעיתים מאורגן) אנשים רבים כדי לחבק ולעודד בזמני משבר.

וחברים שאיתם ניפגשים בשביל הכיף - הם לא נעמדים למבחן הידידות.

טעיתי?

היי,

חשבתי הרבה על דבריך...

קודם כל... כמעט כל חברי... אולי עם כולם... אני יזמתי את הקשר...כמעט תמיד אני גם זאת שהתקשרתי, תיחזקתי... עזרתי...

האמת - מהלב.... והייתי עושה זאת שנית... יחד עם זאת... העלת נקודה חשובה מאד שעלי לתת עליה את הדעת..

דבר שני בעבודה באמת היחסים שלי הם הרבה יותר הדדיים ובאמת יש יותר שתוף פעולה ותמיכה הדדית... אמנם במישור המקצועי... אבל אני באה שם לידי ביטוי ממקום אחר של ערך עצמי... שלי את עצמי כמובן...

תודה שהארת את עיני... ושנתת לי על מה לחשוב...

גילה

צטט: mania-nim 2008-01-26 21:00:52

מטבע הדברים, גילה, אנשים בורחים מכאב,

הם לא יודעים איך להתמודד עם כאב של מישהו אחר,

הם לא יודעים איך להתנהג. ולא שזה בסדר, זה ממש לא,

אבל זהו ההסבר.

ודווקא במצבים כאלה, לאנשים זרים שהם פחות קרובים,

ומנותקים רגשית, יותר קל לגלות גדלות וסימפטיה.

 

עצוב שזה כך.

 

הרבה פעמים אני שומעת אנשים שמגדירים אנשים אחרים

כ"חברים" ולא תמיד אנחנו יודעים להפנים שלא כל מי שאנחנו

בקשר איתו הוא חבר שלנו. חבר זה מושג עמוק, זה מושג מחייב.

בחברות יש נתינה ועשייה, אחרת היא לא חברות באמת.

לא כל מי שנפגשים איתו, מבלים איתו או משוחחים איתו בטלפו

או במסנג'ר הוא חבר.

 

שיהיה לך שבוע טוב ונפלא. מחבקת ומככבת.

תודה יקירה...

את בהחלט צודקת... הבילבול שיוצרת הקירבה המדומה...

אינטימיות זה נושא נרחב ללמידה... אני איפה שהוא באמצע כנראה...

בדרך לזוגיות הבאה...

מה שאני יודעת זה שאני חברה -

חברה אמיתית שאפשר לסמוך עליה... מעבר לזה אני כנראה לא מספיק חברה אמיתית עם עצמי ולא מספיק מאמינה שמישהו יכול ורוצה להיות לי חבר כמו שאני לו...

מחבקת אותך גם...

גילה

צטט: vicki... 2008-01-26 15:46:46

גילה יקרה...

 

אני כל כך יודעת מה את עוברת כרגע כי הייתי שם לפני שנתיים...

לתת עצות - זה בלתי אפשרי..

עצה זה משהו הגיוני, רגש וכאב מעורבבים ביחד - זה חסר הגיון..

אני רק יכולה להגיד לך שפירקתי חברויות של שנים.. חברות שהיינו כמו אחיות נעלמו לחלוטין..

לפעמים ידעתי שיש אמשים שיש להם בעיה להתמודד עם כאב, אבל מצד שני שכואב להן הן מצפות שלי לא תהיה בעיה...

זה מצב שבו האנשים הקרובים אלייך בדרך כלל מאכזבים ואנשים שלא ציפית מפתיעים ברמות על..

 

אני רק יכולה לתת לך חיבוק ולהגיד שעם הזמן את תחליטי מה טוב בשבילך...

 

אז חיבק גדול ושבת חמה..

תודה מותק,

אני מניחה שכל אחד עובר את זה לפחות פעם בחייו...

אחותי קוראת לזה "לרענן..." צריך לרענן... את יודעת מה זה כנראה תהליך בריאשפותח אפשרויות חדשות...

לחיבוק אני תמיד מסכימה...

תודה,

גילה

חברים אמיתיים מתגלים רק שבאמת צריכים אותם, הם אלה שמלווים אותך בימים הטובים ובימים הרעים, אם הם שם, אז הם החברים האמיתיים.

חייבת להוסיף כי הרבה מאוד אנשים פשוט אינם יודעים איך להתמודד עם כאב ועצב של אחרים.

לא תצפי מאף אחד לכלום, כך לא תתאכזבי.

מאחלת לך ימים קלים יותר ומחוייכים.

רונית

 הדברים מאד פשוטים וברורים. לא כל מקרה בחיים , צריך לחפור בו

ולנסות להבין אותו . שוב פעם נקראת את להבין את אלה שאיכזבו אותך?,את נקראת

לסחוב את היחסים  שלכם לבד?.

פעמים רבות הדברים  הנם כפשוטם, ואלה שחשבת שהם חברייך הטובים....הם פשוט לא.

ואין  צורך בשום דרך פסיכולוגית ,  או פילוסופית. אחרת להסביר את הדברים.

חברים זאת סוגיה מאוד מורכבת.

יש חברויות נצח שמלאות באהבה, פרגון, תחושת ביטחון והרוגע "להישען  לאחור"

ויש חברויות שעיקרן מורכב מקונפליקטים, קנאה, כאילו אהבה וכאילו חברות

אין לנו דרך לדעת את ההבדל ביניהם אלא רק בעיתות משבר

רק כשמשהו קורה - ולאו דווקא משהו שלילי, לפעמים גם דברים חיוביים גורמים לזה - רק אז אנחנו קולטים באיזו מערכת יחסים היינו.

היו לי חברים וחברות שיכולתי להישבע שיש בינינו ברית דמים, ברית נצח ואז כשמשהו קרה וכשהחברות נדרשה למבחן רק אז הבנתי כמה הבסיס של החברות רופף וכמה הכל מועד לפורענות.

יחד עם זאת - יש לי חברים של 18, 15 ו - 12 שנים שאלה חברים שעברו איתי הכל ושאני עברתי איתם הכל וזה מחזיק, זה עובד טוב. הם לא אכזבו ולא יאכזבו אותי. הם בוטחים בי באותה מידה.

מה שאנימנסה להגיד זה שאל תכי על החטא ואל תלקי את עצמך על זה שנתת בה ובאחרים אמון כי יש דברים שצצים מעל לפני השטח רק כשאיזה טריגר מעורר אותם.

אל תתעצבי ואל תתאכזבי, לא כולם כאלה. יש אנשים שבאמת אכפת להם ובאמת אוהבים, צריך לדעת לבחור אותם, משימה לא פשוטה - אבל אפשרית.

מה שעוד חשוב לי מאוד להגיד לך זה שאל תשפטי את חברתך לחומרא בעניין הזה, אל צגזרי את דינו של הקשר, יש אנשים שלא יודעים איך להתמודד עם אבל או עם מוות, יש אנשים שאין להם את הכשרים האלה. ברור שהציפייה שלנו היא שהם יתעלו על עצמם, יקחו אוויר ויהיו איתנו כי לנו עכשיו קשה ולא להם - אבל קחי בחשבון שלא כולם יודעים להתמודד. זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך או לא חושבת עלייך, זה אומר -כנראה- שהיא לא יודעת להתמודד או להתנהג בעיתות כאלה.תני לה צ'אנס.

נשיקות!

שלום גילה,

תודה על הפוסט הרגיש והחשוב.

כל אחד מאיתנו רוצה לקבל - תשומת לב, הקשבה, יחס ואהבה.

להרבה מאתנו קשה לתת. זה נחמד לדבר על זה מרחוק

וקשה מאד לעשות את הדבר הנכון מקרוב.

המילים שלך והתגובות כאן הזכירו לי שכדי להפוך

מערכת יחסים למעצימה עליה להכיל את שני המרכיבים,

ומאד יכול להיות שהמערכות שבנינו סביבנו עד היום הן לא הכרח כאילו.

יחד עם כל זאת רק ברגע שתביני, תזכרי ותזהי

את העוצמה הפנימית שבך היחס שלך לעצמך ולאחרים בחייך ישתנה.

זה לא שאלה של טוב או רע או של נכון או לא נכון, אלא ברגע

שהאדם מזהה את האלוהים שבו - הוא לעולם לא ירגיש לבד.

יישר כח

יובל

צטט: sherry refael 2008-01-26 10:48:42

גילוש יקרה

. מוכר.כואב. מפתיע ומאכזב...אבל חשוב לראות את זה... 

מנסיון זוהי הזדמנות לבדוק עד כמה את נותנת שיתנו לך.. (כואב יודעת אבל חשוב) .

 דווקא להכי קרובים

יתכן ואת משדרת שרק את הנותנתולא זקוקה לנתנה.

 ולכן הם אנשים שיודעים יותר לקבל...וכאלה אספת קרוב אליך... 

שלך אוהבת שרי

שרי מתוקה,

חשבתי הרבה על הכיוון הזה... של כמה אני נותנת שיתנו לי, כמה אני משדרת "חזקה" או "אל תתקרבו" ויש בזה הרבה מאד... כן אני שמה גבולות, מדברת על קושי רק אחרי שנגמר, מדברת על מה הרגשתי ולא מרגישה בשדור חי... בזמן אמת אני ב"צוללת"... יחד עם זאת ישנם רגעים בהם חברה אמור להיות חבר, פשוט להיות... וזה אחד מהם... רגעים בהם מאד ברור מצבו של השני גם אם לא יגיד...

לכן אני מאמצת את הענין של הנתינה.. בגלל שאחד הערכים שלי הוא נתינה... אני אוספת לידי אנשים שיודעים יותר לקבל... מלמדת אותם על נתינה והם הולכים ליישם על אנשים אחרים... בגלל ערך עצמי שהיה לקוי לא פיתחתי יחסים שיש בהם הדדיות...

נראה לי שזה מה שאני עכשיו צריכה ללמוד וזה סוד הזוגיות "פעם תורי לאהוב ופעם תורך...". די עם הטוטאליות...

תודה לך שעוררת אותי לחשיבה,

שבוע קסום,

גילה

זה לא חכם לתת עיצה כלשהי למישהו בלתי מוכר.

אבל כמה הערות למחשבה:

האם החברים האלה התחברו איתך ביוזמתך או ביוזמתם?

האם יש לאלה שלא הגיעו איזה מכנה משותף מעורפל שהוא משותף?

בחברות יש משהו אלטרואיסטי: חבר אמיתי הוא זה שיודע לוותר על חלק מטובתו האישית העכשווית למען ידידו. האם הם הועמדו במבחן הזה על ידך?

ולבסוף: כמשוחד וורקהולי אני מאמין שבעיקר במקום העבודה באים לידי ביטוי בצורה הנקיה ביותר הכשרים החברתיים, כי שם לא באים לבלות ולהגיד כמה את חמודה. בעבודה נתקלים במצבורי לחץ וכל המנגנון בנוי כדי לפתור בעיות בקבוצה. המחויבויות (סליחה על המילה הבלתי אהודה הזו) ההדדיות באות לידי ביטוי בעבודה ולכן מגיעים (גם אם זה לעיתים מאורגן) אנשים רבים כדי לחבק ולעודד בזמני משבר.

וחברים שאיתם ניפגשים בשביל הכיף - הם לא נעמדים למבחן הידידות.

טעיתי?

מטבע הדברים, גילה, אנשים בורחים מכאב,

הם לא יודעים איך להתמודד עם כאב של מישהו אחר,

הם לא יודעים איך להתנהג. ולא שזה בסדר, זה ממש לא,

אבל זהו ההסבר.

ודווקא במצבים כאלה, לאנשים זרים שהם פחות קרובים,

ומנותקים רגשית, יותר קל לגלות גדלות וסימפטיה.

עצוב שזה כך.

הרבה פעמים אני שומעת אנשים שמגדירים אנשים אחרים

כ"חברים" ולא תמיד אנחנו יודעים להפנים שלא כל מי שאנחנו

בקשר איתו הוא חבר שלנו. חבר זה מושג עמוק, זה מושג מחייב.

בחברות יש נתינה ועשייה, אחרת היא לא חברות באמת.

לא כל מי שנפגשים איתו, מבלים איתו או משוחחים איתו בטלפו

או במסנג'ר הוא חבר.

שיהיה לך שבוע טוב ונפלא. מחבקת ומככבת.

גילה יקרה...

אני כל כך יודעת מה את עוברת כרגע כי הייתי שם לפני שנתיים...

לתת עצות - זה בלתי אפשרי..

עצה זה משהו הגיוני, רגש וכאב מעורבבים ביחד - זה חסר הגיון..

אני רק יכולה להגיד לך שפירקתי חברויות של שנים.. חברות שהיינו כמו אחיות נעלמו לחלוטין..

לפעמים ידעתי שיש אמשים שיש להם בעיה להתמודד עם כאב, אבל מצד שני שכואב להן הן מצפות שלי לא תהיה בעיה...

זה מצב שבו האנשים הקרובים אלייך בדרך כלל מאכזבים ואנשים שלא ציפית מפתיעים ברמות על..

אני רק יכולה לתת לך חיבוק ולהגיד שעם הזמן את תחליטי מה טוב בשבילך...

אז חיבק גדול ושבת חמה..

צטט: רונית 666 2008-01-26 10:33:11

 

אין ספק שחברינו וגם אנחנו, נמדדים ברגעים הקשים

נמדדים ביכולת להיות איתנו כשאנו צריכים אותם

ולא כשאנחנו חיוניים ונותנים את ומעצמינו

לא כשאנחנו חייכנים ומאושרים

אלא דוקא כשאנחנו צריכים אותם

 

מוכרים הדברים שאת כותבת עליהם

 

אני הגעתי להבנה שיש חברים מעטים

אותם סופרים על פחות מכף יד

אולי אפילו אצבע אחת

שהם אמיתיים , שיהיו לצידנו כשנצטרך

שנהיה לצידם כשיצטרכו

שיהיו בחיינו ואיתנו כששמח ונחמד וכשעצוב

יש חברים שעוזרים לנו לעיתים להפיג את השיעמום

וכאלו שמרוכזים בעצמם ומכך דוקא עוזרים לנו להתנתק מהשיגרה שלנו

 

אבל אמיתיים

מי שיגיד שיש לו הרבה

כנראה שאין בכלל

 

לא צריך לותר על כולם בגלל אלו שלא היו

צריך לראות את הדברים כפי שהם

ולתת לכל אחד את המקום הראוי לו

 

רונית 

 

 

אני מסכימה עם כל מילה שאמרת...

לא מוותרת על אף אחד ובאמת זה יותר הזזת חיילים בלוח השחמט...

בעיקר שינוי אמונות שלי עצמי לגבי מה זאת חברות...

ברור לי שמי שנמצא לידי כל כך הרבה שנים אוהב אותי,

וברור לי שאין בכוונתי לוותר על אף אחד..

עכשיו הזמן לחשיבה..

תודה על תשובתך היפה..

גילה

צטט: sherry refael 2008-01-26 10:48:42

גילוש יקרה

. מוכר.כואב. מפתיע ומאכזב...אבל חשוב לראות את זה... 

מנסיון זוהי הזדמנות לבדוק עד כמה את נותנת שיתנו לך.. (כואב יודעת אבל חשוב) .

 דווקא להכי קרובים

יתכן ואת משדרת שרק את הנותנתולא זקוקה לנתנה.

 ולכן הם אנשים שיודעים יותר לקבל...וכאלה אספת קרוב אליך... 

שלך אוהבת שרי

אני מסכים כל כך עם מה שכתבת שרי..

גילה יקרה,

אני מבינה את הסוגיה שאת מעלה פה, הייתי במצב דומה לזה לפני כמה שנים וזה בדיוק מה שקרה לי..

אחרי הרבה שאלות והבנות בנושא, הגעתי למסקנה שלפעמים דווקא לאנשים שהכי קרובים קשה להיות במצבים שכאלה, הם לא היו לא בגלל שהם לא אוהבים אותך, אלא בגלל שהם לא ידעו כיצד להתמודד עם המצב הזה שאת שרויה בו.

אולי הם רגילים לגילה שמחה, חזקה ומאושרת ופתאום שקורה דבר כזה קשה להם לראות אותך אחרת, זה משהו שמגיע אצלם מהתת מודע לדעתי..

לכן יקירתי הייתי מציעה לך לא לכעוס עליהם, אחרי הכל הם החברים שלך ולא סתם הם הפכו להיות כאלה.

לאנשים הרחוקים, לעומת זאת, היה הרבה יותר קל ולכן הם הגיעו יותר, ניחמו יותר וכו'..

מאחלת לך רק טוב!

גילוש יקרה

. מוכר.כואב. מפתיע ומאכזב...אבל חשוב לראות את זה... 

מנסיון זוהי הזדמנות לבדוק עד כמה את נותנת שיתנו לך.. (כואב יודעת אבל חשוב) .

 דווקא להכי קרובים

יתכן ואת משדרת שרק את הנותנתולא זקוקה לנתנה.

 ולכן הם אנשים שיודעים יותר לקבל...וכאלה אספת קרוב אליך... 

שלך אוהבת שרי

אין ספק שחברינו וגם אנחנו, נמדדים ברגעים הקשים

נמדדים ביכולת להיות איתנו כשאנו צריכים אותם

ולא כשאנחנו חיוניים ונותנים את ומעצמינו

לא כשאנחנו חייכנים ומאושרים

אלא דוקא כשאנחנו צריכים אותם

מוכרים הדברים שאת כותבת עליהם

אני הגעתי להבנה שיש חברים מעטים

אותם סופרים על פחות מכף יד

אולי אפילו אצבע אחת

שהם אמיתיים , שיהיו לצידנו כשנצטרך

שנהיה לצידם כשיצטרכו

שיהיו בחיינו ואיתנו כששמח ונחמד וכשעצוב

יש חברים שעוזרים לנו לעיתים להפיג את השיעמום

וכאלו שמרוכזים בעצמם ומכך דוקא עוזרים לנו להתנתק מהשיגרה שלנו

אבל אמיתיים

מי שיגיד שיש לו הרבה

כנראה שאין בכלל

לא צריך לותר על כולם בגלל אלו שלא היו

צריך לראות את הדברים כפי שהם

ולתת לכל אחד את המקום הראוי לו

רונית