לכבוד שר החינוך שי פירון
שלום וברכה!!!!

שמי ברכה בולטון אמא לשישה ילדים מקסימים, מתוכם שניים סובלים מ cp- שיתוק מוחין..
מנחם מנדל - (מנדול) בן 13, ושלמה דוד חי -שלומקו בן שנתיים וחצי..

לפני 4 חודשים מנדול עבר ניתוח מתוכנן ברגל שמאל ליישור של העצם כדי שייקל עליו בהליכה...
אחרי אשפוז ארוך וכואב, חזרנו הביתה לחודש וחצי עם גבס בכל הרגל, וכל הבית היה בתקופה חדשה ולא מוכרת, מלאה בשינוים וכאבים. את הבכיות של מנדול מכאב יכולו לשמוע עד למרחוק ואחרי חודש וחצי הסירו את הגבס..

ועכשיו אנחנו בתהליך ארוך ואיטי של שיקום, מרגילים את מנדול ללכת מחדש ,תהליך שלפי הרופאים ייקח לפחות שנה וחצי עד שנתיים וחצי להליכה רגילה....

מנדול הוא ילד מאוד חכם ונבון וזאת המתנה שהוא קיבל מהקב"ה ביחד עם הcp, הוא כבר ידע לקרוא שוטף בגיל 3 וחצי, עוד לפני שהוא בכלל דיבר ברור, עד היום הוא קורא ספרים בקצב מסחרר ובכל התקופה של האישפוז וההחלמה בבית, הוא חיסל את כל הספריה...

מנדול אוהב מאוד ללמוד, בעיקר לימודי קודש, הוא סקרן ואוהב ללמוד דברים חדשים...
הוא מקבל ציונים מאוד גבוהים בבית הספר, והמורים מאוד מרוצים ממנו....

הוא ילד שמח ומלאאא באהבה לכווווולם, אוהב לאהוב....
אין אחד בבית הספר שלא מכיר את מנדול, ולא מקבל ממנו חיבוק כל בוקר...

הוא לומד בכיתה רגילה עם סייע שרק עוזר לו להתנייד יותר מהר ובקלות ממקום למקום, בזמן הלימודים מנדול נמצא בכיתה בלעדיו..
מנדול התחיל ללכת בגיל שלוש וחצי, והוא הלך עד לפני הניתוח בלי שום עזרים...
אומנם בהליכה איטית וקצת מסורבלת אבל לבד...

אנחנו גרים במירון והמרחק מהבית שלנו לציון הרשב"י הוא כ 25 דקות עד חצי שעה לאדם מבוגר, למנדול זה לוקח לפחות שלוש שעות וזה לא מונע ממנו לקום מוקדם בבוקר בשבת בכל מזג אוויר ולצעוד לאט לאט, לפעמים גם ליפול באמצע הדרך ולזחול עד למקום שהוא יוכל להישען עליו ולהתרומם, עד לציון הרשב"י שהוא כל כך אוהב, להתפלל שם ולהיות בהתוועדויות ולחזור הביתה רק במוצאי שבת..

אחרי שנגמר החופש הגדול, ניגשנו לבית הספר שלו "אור מנחם" בנים בצפת ושאלנו אותם איך מארגנים שמנדול יוכל לחזור ללימודים בבית הספר, יש להם שם הרבה מדרגות מכל כיוון, גם לכיתה שלו שנמצאת בקראוון, גם לתוך המבנה של בית הספר לשם הוא צריך להגיע לשירותים ולנטילת ידיים, ועוד מדרגות שמובילות למבנה אחר ששם חדר האוכל, אולם כנסים ותפילה...
הם אמרו שצריך לפנות לעירייה שתבוא לבדוק ולאשר בנייה של 
של רמפות בכל המדרגות כדי שמנדול יוכל להתנייד בקלות בכל שטח בית הספר...

אחרי כמה ימים הגיע מהנדס אחד שאמר שזה לא התחום שלו, וצריך לבוא מהנדס שהוא מעליו...
ואז הגיעו החגים ושום דבר לא זז בנתיים, מיד אחרי החגים פניתי שוב לבית הספר ושם אמרו שהם צריכים לקרוא שוב למהנדס, והשבוע ב"ה המהנדס הגיע, הסתכל ובדק והחליט חד משמעית, שדבר כזה לוקח המון זמן, וזה יקר להם לעשות את זה, והלך...
ואנחנו נשארנו עם התסכול ולא יודעים מה לעשות.

מנדול כל כך רוצה ללכת לבית הספר, והוא רואה את האחים שלו שיוצאים בבוקר ועצוב לו מאוד שעוד יום הוא נשאר בבית, היום הוא אמר לי שהוא בכלל לא רוצה את החופש הזה, הוא מתגעגע ללימודים, לחברים ולמורים....

מה בסך הכול הילד רוצה, ל-ל-מ-ו-ד , למה הוא צריך להיעניש על זה שהוא עבר ניתוח???

איפה החוק שאומר שבכל מקום במדינת ישראל חייבתתתתתתת להיות נגישות לנכים?????

השיקום של הילד זה תהליך ארוך, ומה בנתיים, הוא יישאר להתנוון בבית בגלל שלעירייה אין כסף??????
כבוד השר מה עושיםםםםםםםםםםםםם?????
איך אפשר לעזור לילד לחזור לספסל הלימודים???
ואני מזכירה לך כבוד השר שכל ילד רגיל כבר מזמן היה משתגע מלהיות כל כך הרבה זמן בבית, קל וחומר ילד כזה שסובל מ cp שהמסגרת הזאת כל כך נחוצה לו.....

הלוא הוא סובל מספיק!!!

אני מצרפת לך את הסרט שהפקנו על מנדולי שלנו לכבוד הבר מצווה שהיתה לו בח' אייר, שהיתה חגיגה מרגשת במיוחד, ולא מובנת מאליה 
רגע השיא של הבר מצווה היה כשמנדול אמר את "המאמר" שאורכו שלוש וחצי עמודים בעל פה...
אני מבקשת את עזרתך בתור שר החינוך של מדינת ישראל!!!!!
תודה רבה מראש, 
ברכה ויוסף חיים בולטון...
https://www.youtube.com/watch?v=jlQPOcoCgvg