כדי להבין ולדעת להעריך את הרב עובדיה יוסף צריך להבין מהי ערכה ומהי משמעות התורה.
הרב היה תלמיד חכם, גאון עצום בתורה, פוסק הלכות חרוץ ושקדן מעין כמוהו.
פסיקתו הייתה לפי מרן הבית יוסף הוא רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך.
ולכן הוא נקרא בפי תלמידיו ומוקיריו "מרן " לפי הספר שכתב עליו הרב ד"ר בנימין לאו " ממרן עד מרן" - משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף. על 60 שנות מפעל חייו ההלכתיים של הרב עובדיה יוסף
הרב עובדיה יוסף הקדיש את כל כולו ללימוד התורה ולספרים הרבים שכתב.
בחידושי תורה המפליאים שכתב לא היה איש שהיה מסוגל לעשות את שעשה .
שדרכו והשקפתו הייתה להקל בהלכה ולא להחמיר בה כדרך הרבנים האשכנזים החרדים, לפי הכלל התורני " וחי בהם" שהתורה אומרת שהחיים לפי מצוות התורה צריכים להיות באופן שאפשר לחיות בהם ולא באופן שאפשר למות בהם כלומר להצטער בהם.
כשחיים כל הזמן בדרך של חומרות ואיסורים החיים הופכים להיות קשים ומצערים.
הוא כתב למעלה מ- 30 ספרי הלכה ביניהם את שו"ת "יביע אומר" שזו סדרה של עשרה ספרים ועוד שו"ת ( שאלות ותשובות ) "יחווה דעת" סדרה של שישה ספרים.
ועוד חזון עובדיה- ביאורים להגדה של פסח, מועדי ישראל, הלכות אבלות, תרומות ומעשרות, הלכות שבת= סה"כ 18 כרכים ועוד ועוד רשימה ארוכה של ספרים וסדרות.
בכל ספריו גילה ידענות מדוקדקת ובקיאות עצומה בכל שטחי התורה והמחשבה היהודית.
המפורסמים שבין ההיתרים ההלכתיים שלו הוא "היתר העגונות".
אחרי מלחמת יום הכיפורים נותרו כ- 1000 עגונות שבעליהם נהרגו ולא נודעו מקום קבורתם.
הוא שם לעצמו מטרה לנסות ולמצוא דרך לפתור את עגינותן מתוך האיסור התורני של "לא תבוא על אשת איש" וכן משום ממזרות ש"לא יבוא ממזר בקהל ה"'.
נשים שבעליהם נשרפו בטנקים ולא הייתה כל דרך לזהות ולקבור אותם.
הוא נסע לסיני ולרמת הגולן בדק בשטח, חקר חיילים שראו ושמעו וכך אחרי עבודה עצומה ומייגעת של איסוף קדחתני של פרטי פרטים על החלל + לימוד מדוקדק של צדדים בהלכה עלה בידו להתיר את כל העגונות של מלחמת יום הכיפורים.
איזו שמחה ואיזו נשימת רווחה לכל העגונות שיכולות מעתה להתחיל חיים חדשים ולבנות זוגיות חדשה ומותרת.
עוד בין היתריו המפורסמים כאשר פסק בדבר יהדותם של יהודי אתיופיה להיות חלק וודאי מעם ישראל המתקבץ ובה מכל קצות תבל.
זאת כשהרבנים האחרים החליטו להחמיר ולאסור או להשאיר את השאלה פתוחה באין מענה הוא ישב על המדוכה למד אותה לפרטיה ופסק שהם יהודים ורשאים להתחתן ולהתערבב בעם.
צריך להבין שהרבה יותר קל לומר לא ידעתי ולא הבנתי להרים ידיים ולהשאיר את השואל באין מענה ובתסכול רב. אבל מה זה עושה לשואל?
ואיך הוא מרגיש ?
מה קורה עם האחר שחי בספק?! ואיזו צער ועגמת נפש זה משאיר אותו?
ואיך הוא יכול להתמודד יום יום שעה שעה במסגרת חברתית ישראלית כשהוא לא יודע האם הוא יהודי או לא יהודי.
בא הרב ופסק שהם יהודים ופתר את הבעיה וכידוע "אין שמחה כהתרת הספק".
כמובן כדי להתיר צריך להיות גדול ביותר ובעל אחריות ציבורית עולמית כי את ההיתר הזה ואת שאר ההיתרים הוא נושא על אחריותו בלבד. ואיזה אדם מוכן לשאת לבד אחריות הרת גורל?!
לכול שאלה יש תשובה.
השאלה היא, מי הוא זה האחראי הרחום ובעל השכל התבונה והחמלה ללמוד ולדעת את התשובה, לכתוב ולהבהיר את כל צדדיה בלמדנות ובידענות באופן שתספק את כל התלמידי חכמים המתנגדים ולהביא אותה כתובה ערוכה ומנומקת בפני הציבור כולו?
צריך שיהיה בשביל זה מישהו בעל שכל ובעל רגש כאחד.
מישהו שיהיה אכפת לו מכל אחד, מישהו שירגיש את הצער ואת הכאב של השני. מישהו שהוא מורם מעם, מישהו שהוא מנהיג !!!
אין הרבה אנשים כאלה.
מיוחדים.
יחידים
יחיד בדורו!!!
כאן אנחנו רואים איך הרב עובדיה יוסף שלקח על עצמו אחריות של אב ופעל למען עם ישראל ולמען המסכנים הטועים התועים והמבולבלים שלא ידעו כיצד להתמודד עם הגזרה שנפלה עליהם ביום בהיר אחד.
לגבי התבטאויותיו ( השנויות במחלוקת ) ברבים כנגד שופטי בית המשפט העליון ופוליטיקאים למיניהם אני חושבת שזה בא מתוך אהבה ואחריות ולא מתוך שנאת השונה.
הוא הרגיש ופעל כאב וכאיש חינוך.
ואב דרכו שהוא לעתים מעניש ולעתים מחבק תלוי בסיטואציה ובהתנהגות של בנו.
כאב מוכיח שצריך לעתים להוכיח בתקיפות נחרצת ואסרטיבית ולעתים הוא מחבק מלטף ואומר מילות חיבה ואהבה.
בעיקר כאשר מדובר באב בעל שכל ורגשן מאוד שפעל רבות ונצורות למען עם ישראל.
ומתוך שפעל רבות ונצורות הרגיש וחש את כאבו של העם ואת צערו.
אני זוכרת כשעוד הייתי בחורה צעירה בשלב הפגישות עם הגרוש באנו אליו לקבל ברכה לנישואים הוא דיבר איתנו בחום ובלבביות כמו אבא שמברך את בתו לרגל נישואיה.
חייך אלינו בעיניו הטובות אשר ניכרה בהם השמחה והעידוד.
כן, כזה היה הרב עובדיה יוסף למרות גאונותו הרבה, למרות חכמתו המופלגת, וגדלותו התורנית , המפורסמות שלו בארץ ובעולם, שהיה איש משכמו ומעלה. בתוך תוכו בפנימיות, בנקודה הפנימית שלו הוא נשאר בן חנווני שהיה איש תם, חם ולבבי שגדל עם אנשים פשוטים עמך בית ישראל ונהג בפשטות הליכות ובאמירות אכפתיות כלפי כל עם ישראל באשר הוא.
יהי זכרו ברוך.
"נצחו אראלים את המצוקים - ונשבה ארון הקודש" ( מסכת כתובות ק"ד א' ) |