היום בחרתי את יום השישי כיום שבו אני קרובה יותר מתמיד אליי, אל רחשי הלב... כך שפתחתי את היום כמדי יום, בשבועות האחרונים, כאשר רגליי לוקחות אותי אל הים, בין חושך לאור, לחוות את היום המתעורר. האור הנגלה עוד לפני זריחת השמש צובעת מים ושמיים בורוד... 

המחשבות על חיי,  על האנשים שסביבי, על שנעדרים ממני שוב ושוב עוברים בי...בייחוד הנעדרים שלעיתים החלל שיש בי כעת גדול עוד יותר ממה שמילאו בעודם .

קול הלמות רגליים בקצב של ריצה, הסב את תשומת הלב אל עדה של בנות רצות במרץ ונחישות, התפעלות וחיוך עלו בי, עצרתי להתבונן בהן...  השמש כבר עלתה בין ההרים, מרהיבה ביופייה

הבוקר זימן לו שיחה מפתיעה, כזו שבאה מלב אל לב,  שיחה שיצרה בי תחושה שגם אני יכולה לפתוח- לבטוח,

עגמימות של בדידות פינתה מקומה אל אנרגיה שמחה של שבת...

פשוט, לא?