הכל התחיל כי אף פעם לא מוצאת עט בבית הזה.

יש כאן בבית כמה מקלדות, כמה זרוקות במחסן למקרה ש, כמה מחוברות לכמה מחשבים, כמה אלחוטיות. בחרתי לי אחת שאני אוהבת. הרווחים נוחים, האותיות עוד לא נמחקו. מקלדת נוחה זה דבר שאני מקפידה עליו. על מקלדת נוחה אפשר לכתוב הכל. כלומר, כמעט הכל, כלומר, הכל, אם לא לוקחים בחשבון שבעט אפשר לכתוב יותר. עט אפשר לשחק איתה בין האצבעות. עט אפשר לשים בפה כשחושבים על המשפט הבא. עט זה ממי קבלתי, מאיפה לקחתי, מי כתב בה לפני, קו דק או עבה. מסוג הדקויות שמבטאות את מצב הרוח יותר מכל אייקון או פונט. עט. אפילו סתם עט פושט. אפילו עט שחורק על הנייר. אפילו עט עפרון. עט עפרון זה האהוב עליי ביותר. גם לשרבט אני אוהבת. גם את הואאוקלי אני אוהבת. כשהוא כאן. לצערי הוא לא כאן הרבה. בינתיים אני כותבת. פעם כתבתי בעט. מתגעגעת לעט. מתגעגעת להואאוקלי.