כותרות TheMarker >
    ';

    אוטו-ביו-גרפיה: הגשם הראשון. (פוסט מספר 28)

    0 תגובות   יום שבת, 12/10/13, 13:10

    בוקר עולה על הרחוב.

     

    ניצן מתארגנת ומחליפה מפיג'מה למדים שלה, אני מלטף את הגב שלה, "את חייבת להתלבש?" אני שואל אותה והיא רק מסתובבת אליי ומחייכת, "סורי." היא אומרת ונושקת לי חטופות בפה.

    אנחנו יורדים למטה, אני עולה לאוטו של אלי וניצן מנופפת לנו להתראות עם היד בחיוך,

    "היא ישנה אצלך?" אלי שואל אותי, אני מהנהן, "קרה משהו ביניכם?" הוא שואל, "לא, לא קרה כלום." אני עונה לו, "חבל." הוא פולט באכזבה ומתניע את האוטו.

     

    בעבודה אני קורא את העידכונים האחרונים שצריכים לעבור בהדרכה ואז אני מוצא מעטפה עם השם שלי עליה, אני פותח אותה ומגלה פתק,

     

    "

    מיכאל שלי,

    אני יודעת איך הכל נראה: שזנחתי, שעזבתי, שברחתי, ששכחתי...

    אבל האמת שההיפך הוא הנכון. אני הייתי חייבת להתנתק, מיכאל, הבטחתי לך שאנקום במיטל ובשביל זה הייתי חייבת לברוח, אני מסכנת את עצמי ואני לא מוכנה שתיפגע בגלל זה.

    אני אוהבת ומתגעגעת בכל דקה מחדש, המגע שלך חסר לי.

    אני מקווה שתבין ותסלח לי.

    אני אוהבת אותך,

    נועה."

     

    "היי." נועה לוחשת בפתח הדלת, אני לא עונה לה, "אני שמחה שקראת את המכתב." היא מוסיפה, "כן, קראתי." אני עונה לה, "אני מצטערת, מיכאל." היא אומרת, "אני לא מוכן שתפגעי בה." אני אומר לה, "מה? למה?" היא עונה, "כי מה שהיה ביני ובין מיטל זה עניין שלי ושלה, ואני לא רוצה שאף אחד יתערב בזה, זה מורכב מדי." אני אומר לה, "אבל מיכאל..." נועה מנסה לגונן על עצמה, "נועה, בבקשה." אני אומר לה ואוחז את ידיה, "למה אתה עושה לי את זה?" היא עונה בכעס, "כי אני לא רוצה שתאבדי אותי!" אני עונה לה, "מספיק כל הזמן הזה שהיה לי בלעדייך! אני לא רוצה להיגעל ממך לגמרי." אני מוסיף, "אתה אידיוט! אין לך מושג מהחיים שלך! ולחשוב שאת כל זה רציתי לעשות בשבילך. אני אוהבת אותך, מיכאל!" היא אומרת, "גם אני אוהב אותך, נועה! אני לא רוצה שתעשי שטויות שאח"כ תתחרטי עליהן." אני עונה לה, נועה פנים בוכיות הולכת אחורה באיטיות ופשוט בורחת מהחדר, ואני תופס את הראש ויודע שיש מצב שאיבדתי את נועה לגמרי.

    "אתה בסדר? שמעתי צעקות מהחדר." מיטל נכנסת, "כן, פשוט... אני ונועה רבנו. תיזהרי ממנה, מיטל, היא מתכננת משהו נגדך ואני לא יודע מה זה." אני אומר לה, והיא רק מחייכת, "היי, אל תדאג, אני יודעת לדאוג לעצמי." היא אומרת, "את יודעת מה הכי חרא? שלא משנה כמה אני אגיד לעצמי שזה מת, בשבילי את השמש, את הירח ואת גם הכוכבים..." אני עונה לה ודמעות מתחילות לזלוג לי מהעיניים, "אני מבינה, מיכאל. אבל אני מבטיחה לך שזה יעבור, זאת פשוט תקופה קשה." היא אומרת, "את יכולה לחבק אותי?" אני שואל אותה, היא מהנהנת ונותנת לי חיבוק, ואני מחבק אותה חזק, נשב ובוכה כמו ילד, "אני מתגעגע אלייך כ"כ." אני אומר לה, "אני יודעת, מאמי, אני יודעת..." היא לוחשת.

    היא נפרדת ממני, מנגבת לי את הדמעות מהעיניים, "תירגע קצת, כנס לחדר ההדרכות ותראה להם מה זה. אני סומכת עלייך, אני יודעת שאתה תותח." היא מחייכת.

     

    בערב ניצן באה אליי, סיפרתי לה כל מה שהיה, 

    "זה מוזר, אתה בא לטובתה והיא מגיבה ככה..." היא אומרת, הנייד שלה מצלצל, היא מסתכלת עליי ומראה לי שנועה מתקשרת אליה, היא עונה, "הלו? היי, כן, מה נשמע? איפה אני?" היא שואלת לעבר הפלאפון ומסתכלת עליי, "אני... אני אצל מיכאל. סתם, בא לי. למה? מה קרה? הכל בסדר? טוב... ביי." היא אומרת ומנתקת,

    "נועה בדרך לכאן." היא אומרת ולפתע רעש של טיפות נשמע בבית, "יואו, תראה! גשם!" ניצן קוראת, וטיפות גשם קטנות מכסות את התריס ושוטפות את הרחוב כולו, "זה היורה! הגשם הראשון כבר כאן." ניצן קוראת בהתלהבות, ואז נשמעת נקישה בדלת, אני מסתכל על ניצן, שנינו יודעים מי תופיע, וגם כמה עצבים יכולים לצאת, אני פותח את הדלת, נועה מופיעה שם בבושת פנים,

    "כנסי." אני לוחש לה, נועה מחייכת בנימוס ונכנסת, נועה מחבקת את ניצן, אבל זה לא נראה שניצן כ"כ מתלהבת מלחבק אותה, "את רוצה לשתות משהו?" אני שואל את נועה והיא רק מנידה ראשה לשלילה, אני נכנס למטבח להכין קפה ונועה וניצן יושבות בסלון, אבל אני מצליח לשמוע את רב השיחה,

    "הוא שונא אותי?" נועה מנסה ללחוש לניצן, "אני לא יודעת, אני לא חושבת." ניצן עונה לה, "הוא סיפר לך מה היה לנו היום בעבודה?" נועה שואלת אותה, שקט נישא באוויר ואני מנחש שניצן הנהנה לה,

    לאחר כמה שניות אני מרגיש את נועה מחבקת אותי מאחור, "אתה עושה לעצמך קפה?" היא לוחשת לי באוזן, "כן, את רוצה גם?" אני עונה לה, "יודע מה? בואו נלך כולנו לבית קפה, אני מזמינה." היא אומרת לי, "לי אין בעיה, אבל תשאלי את ניצן אם היא רוצה." אני עונה לה, "ניצן, את רוצה לבוא לבית קפה, אני מזמינה את שניכם." היא אומרת לה, ניצן מביטה בי, אני מחזיר לה מבט ומהנהן, "אמ... כן, אין לי בעיה." היא עונה, נועה מחייכת, אבל אז אני נזכר שמיטל סיפרה לי שהיא הולכת לבית הקפה היום עם החבר שלה, ואני יודע שהיא תהיה שם איתו ואני יודע שישבר לי הלב כשאני אראה אותם ביחד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      En La Burbuja
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין