כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של מצב הרוח

    ארכיון

    ילדה לבנה ביבשת השחורה - חלק ראשון

    2 תגובות   יום ראשון, 13/10/13, 17:46

    הילדה שלי נסעה לאפריקה.

    עוד לא בת 20, בתי הבכורה, ופתאום יש לה כבר אג'נדה חברתית. לפני השירות הצבאי בחרה לעשות שנת שירות בבית נוער של הקהילה האתיופית ברחובות. סיימה את שנת השירות שהיתה לא קלה, בה תפקדה כחונכת, מדריכה,

    עובדת סוציאלית וקב"סית, ובה נתקלה, לראשונה בחייה וללא כיסוי וייפוי, במקררים ריקים, ילדים נטושים, הורים לא מתפקדים, וכל הקשיים שקהילת עולים דחויה יכולה להציב בפני ילדיהם. את השנה הזו סיימה כשמאחוריה שובל מטאפורי ופיזי של ילדים שבחייהם נגעה, ושרצים אחריה ורק רוצים לחבק אותה, ואותם עזבה כמעט בדמעות. מאז היא כבר נסעה כמה פעמים לבקר אותם בבתיהם.

    כשגילתה שיש לה כמעט ששה חודשים עד לגיוס, החליטה לנצל את כל הכסף שחסכה לטובת התנדבות בעבודה עם ילדים באפריקה. חיפושים באינטרנט רק בלבלו אותה, ארוגני התנדבות יש באפריקה הרבה יותר מאשר פאבים בתל אביב. רובם כאלה שצצו בשנים האחרונות, ומעוניינים רק לחלוב אלפי דולרים מאירופאים בעלי מצפון לא שקט, אך אם מחפשים היטב אפשר למצוא גם ארגונים אמיתיים, כאלה שגובים מחיר סביר ובתמורה דואגים לאירוח טוב של המתנדב. חשבנו שמצאנו אחד כזה, שפועל בגאנה שבמערב אפריקה.

    עודדנו את הילדה, עזרנו לה לבחור, ובסוף הגיעה הבחירה שלה. נראה לנו סביר אבל היינו חייבים לבדוק. לא מצאנו מספיק חומר ברשת על הארגון שהילדה בחרה, "אור לילדים", אז פנינו לקרובת משפחה הפעילה בקרב הקהילה האפריקנית בתל אביב, וביקשנו להפעיל קשרים ולבדוק אם מדובר בארגון אמיתי. פוסט אחד שלה בפייסבוק ומיד קבלנו תגובות של גנאים רבים שהבטיחו לשלוח בני משפחה לכתובת המדוברת ולבדוק שאכן קיים שם גוף שכזה. כולם, אגב, הבטיחו לילדה קבלת פנים חמה וחוויה לכל החיים. ליתר בטחון פנינו גם לשגרירות בגאנה, וזו מיהרה לבדוק אצל קשריה בעיריית קומאסי, וענתה לנו שאכן מדובר בארגון מוכר ומהוגן, וכמובן נתנו לנו פרטי אנשי קשר שלהם לכל דבר ועניין. רגועים קצת יותר המשכנו במסע ההכנות.

    ראשית - ויזה לגאנה. זו מותנית, בין היתר, בקבלת חיסונים, אז הקדמנו והלכנו למרפאת המטיילים. שם חיכו לילדה מעל 10 חיסונים, בשלשה ביקורים (אחד מהם בעוד חצי שנה..) ותדריך מקיף של רופא המרפאה, עם הפחדות שונות ומשונות שהובילו לרכישת תכשירים נוספים במאות שקלים בבית המרקחת, ואז לשגרירות, שם, אמרה, היו מאד חביבים אליה, ואת הויזה קיבלה תוך מספר ימים. משם לבנק - הילדה הפקידה לפני כשנה סכום שהרוויחה בעבודה כמלצרית - 4000 ש"ח. עודדתי אותה לסגור את הסכום בפיקדון בבנק שלה, מזרחי טפחות, אבל לא טרחתי לבדוק את תנאי הפיקדון. הילדה משכה את כל הסכום, וגילתה שעל פני למעלה משנה נזקפו לזכותה כמעט שני שקלים תמימים של כספי ריבית. וואו. כל הכבוד למזרחי טפחות, לימדתם את בתי שיעור ראשון על חמדנות הבנקים בעולם האמיתי, ואני נותן לעצמי בראש על ההמלצות שלי ועל כך שלא בדקתי עבורה טוב יותר. ניחא. אם מישהו מכם חושב לשים פקדונות במזרחי-טפחות, אגב, תחשבו פעמיים.

    כרטיסי טיסה - יש, ויזה - יש, חיסונים - יש, כסף - יש, כרטיס אשראי וסימ לחו"ל מהדואר - יש, אורזים במשך יומיים, אורזים, פורקים, מחליפים תיק, מסדרים מחדש, מתנות למשפחה המארחת (טאקי, במבה וחלבה, כמובן) ואחרי עוד יומיים הכל ארוז.

    מלווים את הילדה לשדה התעופה עם לא מעט פרפרים בבטן. מתדרכים אותה כאילו יצאה למבצע מיוחד בלב המאפליה: תסמסי לנו כל שלב, מי אסף אותך, לאן נסעת, לאן הגעת. מסתבר שלנו יש עוד הרבה דעות קדומות על היבשת השחורה, שאליה אנחנו שולחים את הילדה כדי שלעולם לא יהיו לה כאלה.

    טיסת רואיל ג'ורדניאן, קונקשן בעמאן, נחיתה בניגריה, ולבסוף היא שם. כבר מהעליה למטוס היא מסמסת שהמטוס מלא גנאים וכולם נורא חביבים, וכשנחתה לבסוף דיווחה שהיה לה כיף. התחלה מבטיחה. אספו אותה מהשדה וליוו אותה לאוטובוס לקומאסי, שם אספה אותה המשפחה המארחת. אנשים חמים ונפלאים, דיווחה הילדה, יש לי חדר ענק משלי, ויש גם מקלחת (נקודה חשובה אצל הילדה ארוכת וזהובת השער שלי). לאחר כמה שעות דיווחה על מקלחת ראשונה עם דלי, ושיחד אתה גרות בבית המארחים עוד כמה מתנדבות אירופאיות בגילה, ושכולן חביבות. עכשיו אנחנו כבר הרבה יותר רגועים, נראה שהפעם לא נזדקק לחיליק מגנוס.

    בימים הקרובים תלך ותתבהר התמונה: הארץ יפהפיה, האנשים חמים ומארחים נהדרים, כולם מדברים אנגלית מגיל צעיר כשפה משותפת במדינה מרובת שבטים, המארחים לקחו אותה לסיורי היכרות עם העיר, קנו לה סים מקומי, עשו לה תכנית טיולים וסידור עבודה. השבוע היא והמתנדבות האחרות הולכות למשחק כדורגל - גאנה-מצרים - וכבר עשו לעצמן חולצות נבחרת עם השמות שלהן. יש להן שבועיים עבודה בבית ספר, לאחריה מגיעה עוד קבוצת מתנדבים מקנדה אתם יצאו לחופשה מרוכזת של שבוע באחת מערי החוף, ואז פרויקט של חודש בבתי יתומים ובתי ספר, שלטובתו הגיעה. עבודה קשה, לא בדיוק בילוי רומנטי.

     הילדה מתקלחת בדלי, כובסת בנהר (לראשונה בחייה נתקלה במוביל מים שלא משמש לשייט תענוגות אלא לצרכי קיום ומחיה) מדווחת על הפסקות חשמל, וסוגרת את היום בשש בערב - וזו הילדה שחופפת כל יום רבע שעה ושהתרגלה לאופן הבילוי הכה ישראלי שלפיו רק יוצאים מהבית לקראת חצות. היא מדריכה ילדים אפריקנים קטנים ומאושרת עד הגג. ואנחנו - הורים גאים, מביטים כל היום בטלפון לראות אם כבר הגיעה איזו הודעת ווטסאפ, ומקנאים מאד בילדה הלבנה שלנו, ובחוויות שהיא חווה שם, ביבשת השחורה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/13 18:50:
      כבוד לילדה וכבוד להורי הילדה :)
        13/10/13 18:48:

      איזה יופי.

      האמון הגדול שלכם בה

      נותן לה את הכוח והבטחון לחיות בתנאים שאינה רגילה בהם.