רציחתו של בעל דרגה ככל שתהיה גבוהה ,לבטח תחקר לעומקה ולמניעיה. כי נוכח התהיות הרבות העולות מעצם השהות במקום כזה ,עם או בלי אבטחה. ולבטח לאיש בטחון ידוע בעברו הקרבי וממילא כל יכולותיו בתחום והצורך בעירנות במקרים חריגים. עצם נפילתו במלכודת מלמדת על היכרות מוקדמת עם האנשים ועל כך היתרשל בשמירת ביטחונו האישי. אני לא מומחה בנוהלי קרב והיתגלות בפני חורשי מזימה שהזהירות לבטח היתבקשה בכל מקרה של ספק. לפחות כך אומרת שורת ההיגיון שלי כאדם פשוט ונורמטיבי, שבעת כל שמיעת רחשים או נביחת כלבים אפילו בביתי באריאל אני נדרך ולא פותח דלת עד שמתברר לי לבטח מי המבקר ומה חפצו. כל אלו כאמור עינינים שיחקרו על ידי האנשים האמונים על כך והם ידעו להגיע לשורשי המניעים הגלויים והניסתרים של רוצחי איש המילואים המנוסה. לפחות לטענת כל סובביו.אך לא על כך אני בא לטעון בשורות אלה וכל כוונתי היא לדון בשאלה החשובה. מדוע כל אלה כלומר האנשים שרוממות ההיתנחלות בכל חלקי הארץ בגרונם? כדגל כל ימי חייהם בבוא שעתם להיטמן באדמת הארץ "המקודשת כביכול הם מיד ניקברים בכפר כלשהו בשפלת החוף והפעם זה כפר ויתקין..כן אני סתם אחד כזה מן טמבל שחושב שמשמעות ההיתנחלות בחבל ארץ כזה או אחר מחייבת בצד החיים במקום גם את המנוחה האחרונה באותו איזור. דבר שלצערינו רבים מאלה שהגיעו לשיבה טובה גם באריאל ויתרה מכך גם רחובות בעיר קרויים על שמם בבוא שעתם ניקברו בבתי עלמין במורשה בראשון לציון או בירקון. עובדה זו לבדה מלמדת כי אותם אנשים לא ממש מאמינים ביכולת עם ישראל להחזיק בשטח בו חיו כל העת וליתר ביטחון מעדיפים קבורה בשטחי גבולות 1947 וזהו לדעתי האות לכל אויבינו כאומרים "אנו יודעים שנחזיר לכם בסוף"