רב האנשים לא אוהבים את הלבד. (גם) בגלל זה (כנראה) רובנו מתחתנים , יולדים ילדים , חיים בבתי דירות , נדחסים לצפיפות עירונית ורואים סרטים , ביחד , בקולנוע. אחרת לכל אחד היה מן הסתם צריף בודד על איזה הר , לבד , בשקט שלו. ואם לשפוט את המציאות שמסביב , נראה שבעסקים המצב די דומה. לבד , לא רוצים. איך פותרים את ה"לבד" בעסקים ? לוקחים שותף. פשוט. אבל שותף כידוע , זו משימה לא קלה. וכמו שמספרת ההלצה (המטופשת...) אם שותף היה דבר טוב, אלוהים היה לוקח שותף. ומכיוון שלאלוהים אין שותף , זה כנראה לא משהו.... על זה אני יכול להגיד כמה דברים : א. שיוכיחו! – מי בכלל יודע איך אלוהים עובד ? עד כדי כך מכירים אותו ואת פועלו שיודעים שאין לו שותף ? אולי אלהים הוא בכלל חבר קיבוץ שמיימי וכמו בתורנות רפת בקיבוץ, הוא נמצא בתורנות "המין האנושי" ? ... ב. גם אם זה נכון שלאלוהים אין שותף , זה לא מוכיח כלום. ראשית – אולי אין לו שותף כי אף אחד לא רוצה להיות שותף שלו ? אולי פוחדים ממנו (שותף של אלפרון או אברג'יל הייתם רוצים להיות ?) ואולי הוא סתם לא נחמד , נוחר ,מעצבן , לא מפרגן ובקיצור – שותף לא משהו ? ג. ונגיד שאלוהים באמת לא רוצה שותפים. אז מה.... הלוו.... זה אלוהים! מי אמר שמה שעובד אצל אלוהים עובד גם אצלנו ומה שטוב לו טוב גם לי ? בקיצור , מיצינו . זה שלאלוהים אין שותף , לא אומר כלום לגבינו. אנחנו , רובינו לפחות (כנראה , כמדומני) לא רוצים ליזום לבד. אנחנו מחפשים מישהו שיהיה לידנו גם בעסקים. ואז , מוצאים שותף. שותף זה סיפור בפני עצמו. כמו חתונה (רק ששם לפחות מקבלים קצת חום ואהבה לפני שמתחשבנים מה מגיע למי , מי אחראי על מה ומי אשם) . בשותפות עסקית , מעבר למורכבות הזוגית , נכנס אלמנט נוסף. נושא הגרר. לא , לא זה של המכוניות , זה של האנרגיות והריצה קדימה. להקים עסק חדש מפחיד הרבה אנשים. חוסר ודאות , השקעות כספיות , ערבויות , ויתור על שכר קבוע ויציבות . מפחיד. ומה עושים כשפוחדים ? מוצאים מישהו להיתלות עליו, או לחלופין , להתחבא מאחוריו. משה רבנו הלך במדבר ואחריו כל עם ישראל. מישהו חשב בדרך לנווט עצמאית ? יש על מי לסמוך , הולכים אחריו. אז נכון , מוישה הלך בסיבובים ארבעים שנה , ובכל זאת, אבותינו הלכו אחריו. או נגררו.... (בכל זאת, מישהו חשב פעם ללכת ארבעים שנה רק כדי להגיע לארץ אוכלת יושביה ? מוישה , חליק...) ככה זה. להיגרר אחרי מישהו יותר קל. לא צריך ליזום , יש מישהו "שאחראי" , וזה מקנה תחושת בטחון. וגם עוזר נורא למי שעצלן... עם שותפים , זה די דומה. רק שכאן זה אולי אחד המקומות היחידים בחיים שהרב מעדיף להיגרר מאשר לגרור . שהיזם יידחף , יפעיל , ירוץ , יגיד מה צריך. והאחרים ישתפו פעולה בשמחה. רק שיגידו להם מה לעשות. ככה זה , לגרור וליזום יכול להיות קצת מפחיד. לא לחינם הרב המכריע של בני האדם הם שכירים. מישהו קובע להם את סדר היום , המשימות , הייעוד , וגם לוקח על עצמו את רב הסיכונים. ומהם נדרש לבצע. ביזמות ובעצמאות זה קצת שונה. מחד , חופשי יותר , משוחרר , חסר גבולות. מאידך , מלחיץ , ולעיתים קצת...מפחיד. ואם לא תגרור בעצמך או לחילופין לא תמצא גרר שיגרור אותך.... יש מצב שתישאר תקוע בשטח. וחבל.... יאללה מוישה , תעמיס. האל בוחר ואתה גורר. ואנחנו , אנחנו אחריך.
|