
הנושא של הפוסט השבוע מדבר על משהו שכולם מכירים מקרוב. אציג לפניכם איך זה אצלי ותראו אם אתם מתחברים תמשיכו לקרוא ואם לא.. אז לפחות תציצו בפסקה האחרונה... מסדרת את הבית – הילדים משחקים (6 ילדים הוא המספר ממוצע הילדים שפוקד את ביתי מדי יום-אין תלונות!!!) – בלאגן – אמא מבקשת מהילדים לסדר – הילדים "מסדרים" – דוחפים למקום הראשון ללא שום הבחנה – כשרוצים לשחק שוב - לא מוצאים – "משעמם לי" "אין לי במה לשחק"... ואני עוצרת ושואלת איך הגעתי למצב ששלושה חדרים בביתי הצנוע מלאים בצעצועים ואין להם במה לשחק??? מחישוב פשוט של מספר ימי הולדת שחגגנו לילדים, 17 במספר, (9+6+2) כנראה שיותר מחצי מהמתנות היו משחקים. תוסיפו לזה "ירושות" כבדות שקיבלתי מאחיותיי ודחף בלתי נשלט לקנות כל משחק שיוצא לשוק כי הוא הוא המשחק שבדיוק מתאים לאחד מילדיי... אז אחרי תחושת מחנק פיסית ונפשית שמילאה אותי בכל פעם שנכנסתי הביתה החלטתי לשים לזה סוף. פיניתי זמן במערכת, ובמשך כמה ימים הוצאתי מהבית ערימות של צעצועים, משחקי שולחן,ספרים, תחפושות ומה לא..לפי הקריטריונים הבאים: א. במה שהילדים כבר לא משחקים (פעם בשנה לא נחשב) ב. מה שלא תואם גיל ג. ממה שיש עודף (כי מי צריך 300 מכוניות אפשר להסתפק ב 100..)
תחושת המחנק ירדה, נעים להתבונן בחדרים והפלא ופלא הילדים מוצאים במה לשחק ואפילו נהנים לשמור על הסדר.
אז בפעם הבאה ששואלים אתכם מה נשמע? ואתם עונים "בסדר" כלאחר יד אבל לא באמת מתכוונים לזה, תחשבו על איזה סדר אתם צריכים לעשות... ותשאלו מה עם כל הצעצועים?? איזה כיף, ילדים אחרים נהנים מהם! טיפים לשמירה על סדר אצל ילדים מיוחדים –
ולסיכום – פחות זה יותר תזכרו את זה!!! לעוד מידע ודרכי התמודדות עם ילדים עם צרכים מיוחדים - www.mylifeskillsbox.com
|
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה