כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    Do It Again, סטילי דן

    25 תגובות   יום רביעי, 16/10/13, 06:51

    ''

     

    Do It Again, סטילי דן

     

     

     

    "...ברוקרים של נוסטלגיות וחלומות מרהיבים - שנבדקו על התאים הרגישים של נשאי הג'אנק - הנסחרים בתמורה לחומרי הגלם של הרצון, שתייני הנוזל הכבד החתום בענבר השקוף של החלומות."

    (מתוך, "ארוחה ערומה", וויליאם ס. בורוז)


    אין שום הסבר מניח את הדעת מדוע שני צעירים, יהודים טובים, מברוקלין-ניו יורק, בחרו שם להרכב המוזיקלי שהקימו, שם הלקוח מתוך יצירת המופת הספרותית המרהיבה הזאת, יצירה אשר בעליל בלתי-ניתנת להבנה ע"י אלו שמעולם לא התנסו בהזיות של ממש, למרות שזה ממש באופנה עכשיו: להודות בשימוש של איזה-שהוא  Substance הזייתי (כזה או..., אחר)..., ודווקא מתוך יצירה זאת הם בחרו את השם Steely Dan כשלמעשה זהו כינוי של אביזר-מין נשי..., ויברטור...


    אולי הם חשבו לעצמם, שני החנונים הללו, שכך הם ייחדו את עצמם ואת יצירותיהם. Ok..., זהו באמת שם מיוחד (לא פחות מ- 10 cc ..., למשל, שמקורו באותו ספר של בורוז...), אבל לא זה ה"משהו" שבאמת ייחד אותם.


    לפני שאגע באותו "משהו"...,


    טלו כול מעריץ ממוצע של סטילי-דן וגם הוא לא יצליח להגדיר את הז'אנר המוזיקלי של הלהקה.


    וולטר בקר ודונאלד פייגן, מייסדי הלהקה, לקחו מכול הטוב שעולם המוזיקה הציע: פופ, רוק, פאנק (פ' רפויה), R&B, ג'אז, לטיני, קלאסי, בלוז ומה לא..., מהרבה בחינות סטילי-דן יצרו את מה שלאחר מכן היווה את הבסיס למוזיקת הצ'יל-אאוט, שלא לדבר על סימפולים של מקטעים שלהם שהותאמו בקלות מדהימה למוזיקת היפ-הופ ועוד.


    מי שהצליח להתקרב אל תיאור כול-שהוא, ובכול זאת, להישאר ללא תשובה של ממש – בכול האמור להגדרת הז'אנר של הלהקה היה יואב קוטנר, שאמר: "עוד לא החלטתי אם זה בלוז-מג'וזג'אז או ג'אז מבולבז, אבל לעזאזל, זאת אחלה מוזיקה!!!". (ועוד אחזור לעניין הז'אנר...)


    סטילי-דן הצליחו לתסכל את כמעט כול הלהקות שפעלו בתחילת שנות ה-70  בגלל שתי סיבות:

    הסיבה הראשונה – איכות ההפקה של שיריהם הייתה פשוט פנומנאלית. הם התעקשו על עיבוד מהודק ולא התירו לשום אלמנט, בשום שיר, לקחת חזקה ולשלוט על השיר עצמו. בא לומר: הכלי והקול, השלימו זה את זה באופן מעורר השתאות.

    הסיבה השנייה – נגזרת לגמרי, מהראשונה.

    עם התחלת העבודה באולפן על שיר, כול שיר, ידעו מראש בקר ופייגן איך הוא אמור להישמע עם סיום הקלטת הגרסה הסופית של השיר. זה היה אצלם בראש. וככזה, הם לא התירו שום חריגה מאותו "חזון". תהליך הקלטתו של כול שיר היה ארוך ומייגע. הם היו מסוגלים להקליט עשרות פעמים מקטעים קצרים כארוכים, שוב ושוב, עד שתתקבל התוצאה שאליה הם חתרו.


    דוגמא?, בבקשה:

    אחרי שלהקת דייר-סטרייט יצאה עם המגה-להיט Sultans of Swing פנו בקר ופייגן אל מארק קנופלר וביקשו ממנו להשתתף, כנגן, בהקלטת אחד משיריהם. קנופלר נעתר לבקשתם. במשך שעות ארוכות חזר קנופלר על סולו גיטרה מורכב, חזור ונגן, עד שהצמד בקר/פייגן הביע את שביעות רצונו המלאה מהביצוע. בגרסה הסופית של השיר לא נותרו אלא שניות ספורות מאותו קטע סולו שניגן קנופלר...


    קנופלר עצמו לא לקח ללב את העניין ובהזדמנות אמר: "לא בתשוקה שלהם לשלמות אני מקנא, אלא – על החתירה אליה!". קנופלר לא היה האמן היחיד שלקח חלק, קטן כגדול, בהקלטות של סטילי-דן. לאורך השנים השתמש הצמד בשירותיהם של טובי הנגנים לצורך הקלטות-אולפן של שיריהם.  


    ההצלחה באה לסטילי-דן לגמרי, בהפתעה.

    האלבום הראשון שהם הקליטו היה Can't Buy a Thrill שיצא בשנת 1972 והוא הגיע להיות אלבום זהב תוך פרק זמן קצר.


    מתוך האלבום, השיר Do It Again הפך להיות להיטה המפורסם ביותר מאז ועד עתה.


    ועדיין, למרות ההצלחה של האלבום הראשון, ובמיוחד אחרי צאתם של אלבומים נוספים ומצליחים בסוף שנות ה-70 ( Aja ו-Gaucho ), הם המשיכו להיות לא יותר מאשר נושא בשיחות-סלון בין מביני-עניין והשמעות של שיריהם בתחנות הרדיו היו מעטות, אם לא נדירות.


    בשנת 1981 התפרק הצמד. הם התאחדו שוב בשנת 1993 ועד שנת 2000 הם התמקדו בהופעות חיות ברחבי ארה"ב. אך קהל המעריצים היה צמא לאלבום חדש, והצמד לא אכזב...


    בשנת 2000 יצא אלבומם Two Against Nature. האלבום זכה בארבעה פרסי גראמי והגיע למעמד פלטינה!!

    עד היום, מכרו סטילי-דן יותר מ-40 מיליון עותקים, הישג עצום על פי כול קנה-מידה ובמיוחד לאור העובדה שתמיד הם נתפסו כ"עוף מוזר"...


    כדי לסכם (ואולי לא...) את עניין הז'אנר המוזיקלי:


    בקר/פייגן בעצמם, התייחסו באופן סקרסטי אל הניסיונות לתייג אותם ואת המוזיקה שהם יצרו. בשיר הנושא לסרט F.M (שלא הוקרן בארץ, וחבל...) שיצא ב-1979 שר פייגן על מגוון הז'אנרים כ"זה לא מה שמשפיע על הנערות, אלא המוזיקה עצמה..."...


    (אגב הסרט F.M: שלושה שירים של סטילי-דן מופיעים בפס הקול של הסרט, יחד עם עוד שירים של אמנים מפורסמים אחרים, כמו: להקת קוויין, סטיב מילר באנד, בוב סיגר, לינדה רונסטט, הנשרים, דובי בראדרס, טום פאטי, ג'ו וולש ועוד. פס הקול זכה בגראמי לאותה השנה, 1979..., בקיצור: נסו בכול מאודכם להשיג את פס הקול הזה – הנאתכם, מובטחת!!!)


    ועוד,


    בחודש אוגוסט של שנת 2013 הופיע הצמד בפארק ראוויניה, בהיילנד-פארק שליד שיקגו. ההופעה סוקרה בהרחבה בעיתונות הארצית ועיתונאי "הרולינג סטון" כתב על דונלד פייגן כך:

    "Damm!!!, he is the best soul soloist, ever!!!"..., ולא קם שום מבקר מוזיקה לסתור זאת ולומר אחרת...


    ועל מנת להתרשם מתיאור זה, הרי הקישורית, כאן.

    (איכות הסאונד והצילום לא-משהו, ובכול זאת..., רק טעימה קטנה... )


    שני העשורים האחרונים מאופיינים בהתקמבקות של אמנים רבים שהתפרסמו לראשונה בשנות ה-70 (בעיקר בשנות ה"פיצוץ": 1972 + 1973), מי מהם שהצליח ומי שלא..., ועדיין נבחנת מידת הרלוונטיות של הקאמבק. וגם בכך נבדלת סטילי-דן ממרבית האמנים שחזרו להופיע בכך שהם לא נתפסים כמוזיקאים מזדקנים ופתטיים, נהפוך הוא. יתירה מזאת – גם היום, בשמיעה חוזרת של הלהיטים הישנים שלהם, הם עדיין קריספיים ורעננים כביום היוולדם. ועל איכות הסאונד והעיבוד, אין מה לדבר..., נסו להניח תקליט ויניל של סטילי-דן על מערכת-קול משובחת וכבר תבינו לבד...

     

     


    גילוי-נאות


    הכותב מעיד על עצמו כ"מכור" למוזיקה של הצמד..., ולעניות-דעתו הבלתי-נחשבת בעליל, היא אחלללה מוזיקה !!!


    אז,

    לאלו שמכירים וזוכרים, אני מקווה שנהניתם מהתזכורת.

    ולאלו שלא מכירים..., Godspeed אל ההתמכרות...   קריצה

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/15 14:37:
      להקה גדולה,הרמוניות מדהימות של פייגן ובייקר.נגינה מופלאה של סטיב גד בתופים. השיא של קליפורניה בסוף שנות ה-70. שימחת אותי מאד!
        23/10/13 21:30:
      תודה!
        19/10/13 10:05:
      גם בעיניי אחלה מוזיקה. מוזיקה מוש-ל-מת. אני מהאוהבים הגדולים. אבל וואלה לא ידעתי שסטילי דן זה וויברטור. Go figure. מכיוון שכל אחד שאוהב את סטילי דן היה פעם אחת מוכרח לנסות את כוחו בלהגדיר איזה מין מוזיקה זאת, אני פעם הגדרתי אותה כאינטליגנטית ומתוחכמת. ובאמת היא ככה בעיניי עד היום: חלקה (sleek), מתוחכמת, מודעת לעצמה, עשירה, ועם זאת חיננית ומלודית. תמיד יורדת בגרון באופן קטיפתי. היו כמה שניסו לחקות את הז'אנר בתחילת האייטיז כמו שאקטק ואולי שאדה, בהרבה הרבה פחות הצלחה. את הגאונות של סטילי דן לא ניתן באמת לחקות.
        18/10/13 20:24:
      מאחר והייתי דלוק על המוזיקה שלהם עוד מסוף שנות ה 70 אני רק מצדיק אותך , לא היו ולא יהיו
        18/10/13 20:00:
      מוסיקה גדולה.רק לא ברור לי איך אפשר לייחס איזה שהוא קשר בין המוסיקה שלהם לג'ז. זה לא נשמע כך וחוץ מזה, כפי שכתבת, הכל מהודק אצלם בביצועים עד הפרט האחרון. למיטב ידיעתי, זה בכלל לא כך בג'ז, שהוא נוטה להיות מאולתר לפעמים. תודה על השיגור הנעים לשנות ה-70.
        18/10/13 18:00:
      בועז, גם לבורה גמורה כמוני, העברת נפלא את אהבתך לצמד הזה.............תודה. :)
        18/10/13 06:54:
      יש רגעים שזורקים אותך פתאום לרגעים בעבר ... האזנה לשיר הזה היא רגע כה.
        17/10/13 22:28:
      תענוג בועז נשמה. איזו מוזיקה ואיזה יופי.
        17/10/13 22:16:
      תודה על ההכתוב המעשיר, אם כי מסטילי דן אני לא מתלהבת. מונוטוני לאוזני
        17/10/13 20:07:

      :))

      הזכרת. למרות שהטיובה לא עובדת (אצלי?) אבל כן. והרבה חומר טוב הבאת לפה. כתוב הכוונה. ולדונלד פייגן בלי שהיה לי מושג על הפקפקציונזם יש מקום טוב. טוב מאד.לא רק לו. וגם לסולטן ההוא מאז עם כל הקשר או לא :)!

      תודה.

        17/10/13 12:45:
      שם פרובוקטיבי לצמד שיצירותיהם מושלמות עד הצליל האחרון. הסיפור מתגלגל מלשונך באהבה שהקורא לא יכול שלא להיות מושפע ממנה.
        16/10/13 22:49:
      בועז, מעניין לקרוא אותך.. למרות שסטילי דן הוא לא "כוס התה" שלי... :))
        16/10/13 19:38:

      *תודה.

      לא ידעתי האמת על מי אתה מדבר ומי הם עד ששמעתי את הקליפ.
      זוכרת...בחיוך  מגניב

        16/10/13 15:50:
      בועז - גם לי אתה מעשיר את הרקע המוסיקלי - תודה
        16/10/13 15:24:
      הם בסדר, סטילי דן, קצת טכניים ומידי מושלמים לטעמי, אך לגמרי מ"הטובים"!
        16/10/13 14:38:
      הוא דומה לצביקה פיק
      ממך בועז אני לומדת להעשיר את הרקע המוזיקלי שלי. תודה
        16/10/13 12:35:
      האמת בועז? הם לא מאלה שבראש הרשימה שלי...
        16/10/13 10:25:
      להקה מצויינת. טעם משובח בועז
        16/10/13 10:11:
      בינתיים ביקור וכוכב שבוע טוב:)
        16/10/13 09:56:
      ואני מאלה שמכירים וזוכרים :)... בוקר אור ויום מחוייך
        16/10/13 09:52:
      אין ספק שהשנים הכי מסקרנות ופוריות של תעשיית המוזיקה העולמית היו בסוף שנות השישים ותחילת השבעים כאשר מחירי ההקלטות ירדו ומסלולי הפצה בינלאומיים נפתחו. אני מודה שלא היו לי הרבה קלטות שלהם, אבל מאוד אהבתי את אלבום הסולו של פייגן, "זבוב הלילה". אם כישרון אי אפשר להתווכח. תודה על הסיפור.
        16/10/13 09:22:
      לך תבין ראש יהודי.........קראתי נהנתי והתענגתי על השיר.
        16/10/13 09:18:

      אאאאאאחחח איזה שיר. איזה פוסט התמלאתי עונג. הרבה רוח טובה נשבה לי פתאום על הפנים. הנה ציטוט של ג'ון קייג' חבר של בורוז.-"ההרים הם הרים והצלילים הם צלילים אבל לאחר שאתה לומד מוסיקה ההרים הם הריםהצלילים צלילים רק שבאיזה אופן הרגליים שלנוכאילו ניצבותמעט פחות על הקרקע." תודה בן אדם.:)

        16/10/13 09:15:
      :))) יום טוב....

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי