כותרות TheMarker >
    ';

    קטשופ

    זה פושטק בהפוכה. המקום שלי להתפרע ברגוע...

    פרופיל

    david casirer
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    תגיות

    החונקים ונעלי הספורט שלי

    9 תגובות   יום שבת, 26/1/08, 15:28

    בהמשך למסעותיי אחר הקליפים האבודים...

     

    בחופשת הקיץ של שנת 93 שודרה ברשת ג' תוכנית בסגנון "הכה את התקליטיה". התוכנית הפופולארית, מסווה לא כל-כך מתוחכם לקידום מכירותיה של חברת נעליים מסויימת, הייתה בנויה במתכונת בה בכל יום התייצב צוות השידור בחנות נעליים אחרת ברחבי המדינה ומרגע תחילת התוכנית היה על המאזינים אשר זיהו מהיכן משודרת התוכנית להגיע אל החנות התורנית. שלושת המאזינים הראשונים שהיו מגיעים לחנות זכו בזוג נעלי ספורט ובאפשרות להכות את התקליטייה ולזכות בפרס הגדול.

     

    אותו קיץ עבדתי, חייל משוחרר מזה כשנה, במשרד עורכי דין קטן באשדוד, חוסך כסף ללימודים. הכרותי עם צפונות המחשב, נושא חדשני ועלום למדיי באותה התקופה, הביאו את בעלי המשרד הלנה וריקרדו (שהכירו אותי עוד קודם) להעסיק אותי כאיש המיחשוב שלהם. בכל יום בין עבודות המשרד השונות, היינו, שתי המזכירות במשרד, דלילה וסיגל ואני, מאזינים לתוכנית ומנסים לנחש מתי היא תגיע לאשדוד.

     

    אותו יום הגיע לפתע ואני זיהיתי את מקור השידור בחנות שהייתה בפסאז' בדיוק מתחת למשרד של עורכי הדין פוטורנסקי. הפריצה שלי מהמשרד תיזכר לעד כאחד האירועים היותר דרמטיים שקרו בבניין המשרדים האפרורי ההוא במרכז א' הישן. חלפתי בריצת אמוק על פניה של אחת מלקוחות המשרד שהביטה בי בהשתאות בעודי קורא לעברה "הכל בסדר גב' X אני קופץ רגע לקיוסק"... אל החנות הגעתי שני. לאחר שקיבלתי זוג נעלי ספורט חדשות במתנה המתנתי לתורי להכות את התקליטייה. הייתי מוכן - את הבקשה שלי הכנתי כבר מראש.

     

    כשהשדר באולפן שאל עם איזה שיר אני מעוניין לאתגר את התקליטייה, שלפתי ללא היסוס את Golden Brown של "החונקים" The Stranglers. שניות ארוכות חלפו והטכנאי, שלא היו לו את העזרים הממוחשבים של היום, התקשה מאוד למצוא את התקליטון. בכוונה ביקשתי את "החונקים" בעברית מתוך תקווה שעצם התרגום לשמה הלועזי של הלהקה יעכב את מציאת השיר. ברגע האחרון ממש הצליח הטכנאי למצוא את התקליטון ולהשמיע אותו. אני ושאר המאזינים זכינו לשמוע שיר נהדר לא לפני שקיבלתי מחמאה מהאיש באולפן על טעמי המוזיקלי המשובח.

     

    אז מי הם החונקים? את מי הם חנקו ולמה?

     

    The Stranglers, להקת רוק בריטית, התחילו את דרכם ב-1974 בשם The Guildford Stranglers. בתחילה, כלהקת ברים רוקיסטית אולם בהמשך החלו לנסות סגנונות שונים. הם התחילו להיות מזוהים עם זרם הפאנק-רוק בעיקר משום ששמשו כלהקת החימום של להקת The Ramones בסיבוב ההופעות שלהם בבריטניה ב- 1976. לאחר מכן זוהו עם סגנון ה-New Wave ולאחר מכן עם ה-Gothic Rock אולם למעשה מעולם לא היו שייכים ממש לשום זרם מוזיקלי מוגדר.

    בלהקה המקורית היו חברים המתופף, Jet Black (שמו האמיתי היה Brian Duffy), הבאסיסט Jean Jacques Burnel, הגיטריסט Hugh Cornwell והקלידן Hans Warmling. לאחר שנה הוחלף האנס בידי Dave Greenfield ולמעשה, אף אחד מהם לא היה במקור מהעיר גילפורד שם התאגדו. כל אחד מהם בא מרקע מוזיקאלי שונה: בלוז, קלאסי, ג'ז, תזמורת צבאית (!). הם הושפעו רבות מהרוק הפסיכודאלי בהשפעת
    The Doors ו - The Music Machine. הרקע המגוון שלהם איפשר להם ליצור מוזיקה רב-גונית ולייצר להיטים ברצף.

     

    הלהקה הייתה מעורבת בתקריות רבות וזכתה לביקורת לא מעטה על התנהגות חבריה. במהלך הופעה בתוכנית הטלויזיה
    Rock Goes To College באוניברסיטת Surrey, בשנת 1978, נטשו חברי הלהקה את הבמה לא לפני שהעליבו את הקהל.

    הלהקה היוותה מטרה לחיצי הביקורת של התנועות הפמיניסטיות ואחרות בעיקר עם הופעת האלבומים המוקדמים שלהם וזאת עקב רמזים סקסיסטיים וגזעניים בשירים שלהם אולם נראה שהכתיבה שלהם הייתה יותר ביקורתית-סאטירית מכפי שקהל המאזינים היה יכול לעכל באותה התקופה.

     

    האלבומים הבאים שלהם ניחנו בגישה יותר מלודית ומאוזנת ופחות אגרסיבית מה שגרם לקהל המעריצים שלהם לגדול בהתמדה. המוזיקה שלהם הפכה להיות מורכבת ורב-רבדית, הצליל הפך עשיר ומעודן יותר תוך שהם נוגעים בנושאים שונים החל ממסעות הויקינגים, דרך הנדסה גנטית, התמכרות להירואין וכלה בפוליטיקה.

     

    ב-1981 שיחררו את אלבומם המצליח La Folie שבא לאחר כשלון אלבומם הקודם ב-1980 והצליח לשקם את תדמיתם המוזיקלית ואף הצליח כלכלית. אלבום קונספט הזה הגיע למקום ה-11 במצעד האלבומים הבריטי והכיל בתוכו את הסינגל Golden Brown שהגיע עד למקום השני במצעד הסינגלים הבריטי.

     

    געגועיי לשנות העשרים

     

    הסינגל Golden Brown שוחרר בסוף שנת 1981 וזכה להצלחה סביב העולם תוך שהוא מגיע למקומות הראשונים במצעדים רבים.

    הטקסט של השיר נתון לפרשנויות שונות. כותב השיר עצמו, יו קורנוול אמר שהשיר הוא דו-משמעי: הוא גם על התמכרות להירואין וגם על בחורה ש "both provided me with pleasurable times" כלשונו.

     

    השיר, שנכתב ברובו על-ידי שני חברי הלהקה, יו קורנוול ודייב גרינפילד, מנוגן במקצב ואלס תוך שימוש בצ'מבלו, כלי פריטה דמוי פסנתר שהיה פופלארי בעיקר במאה ה-18 טרם הופעת הפסנתר אך נדיר ביותר במוזיקה בת זמננו מה שמקנה לסינגל צליל ייחודי ביותר.

     

    הקליפ של הסינגל מציג קבוצת מגלי ארצות בשנות ה-20 של המאה הקודמת הנמצאים בארץ כלשהי במזרח התיכון. עוד משולבים בקליפ תמונות של הלהקה בתוכנית המשודרת ב"רדיו קהיר", לבושים בהידור של שנות העשרים. הקליפ משלב תמונות ארכיון של הפירמידות במצרים, תחרות גמלים באחת מנסיכויות המפרץ וכן תמונות של מבנה דתי באוזבקיסטן. צילומי הפנים של הקליפ נערכו בLeighton House Museum שבHolland Park בלונדון.

     

    מעבר למוזיקה הנהדרת, אני אוהב את הקליפ משום שהוא משדר נינוחות ואלגנטיות של מגלי ארצות אירופיים בתחילת המאה הקודמת. התלבושות המהודרות, העיצוב התקופתי, צלילי הצ'מבלו, המקצב הוואלסי וצילומי האווירה יוצרים ליווי משעשע בניגודיות שלו לסאבטקסט החתרני מה שמוסיף לו רבדים על רבדים של משמעויות גלויות ונסתרות. כל אלו הופכים אותו לציון דרך בתרבות הקליפים בכלל ובדרך אותה עשתה הלהקה מאז בפרט.

     

    איפה הם היום?

     

    החונקים המשיכו להקליט ולהופיע במשך כל השנים. בשנת 2004 הם זכו להצלחה מחודשת עם הוצאת תקליטם ה-15. תקליטם האחרון יצא בשנת 2006. על-אף ששניים מחברי הלהקה המקורית עזבו ואחרים באו במקומם, הם ממשיכים להופיע ולהוות את אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות בתרבות המוזיקה הפופלארית בשלושת העשורים האחרונים.

     

    מילות השיר:

    Golden brown texture like sun
    Lays me down with my mind she runs
    Throughout the night
    No need to fight
    Never a frown with golden brown

    Every time just like the last
    On her ship tied to the mast
    To distant lands
    Takes both my hands
    Never a frown with golden brown

    Golden brown finer temptress
    Through the ages she's heading

    West
    From far away
    Stays for a day
    Never a frown with golden brown

    Never a frown
    With golden brown
    Never a frown
    With golden brown

    העמוד של החונקים ב-MySpace:

     

    http://www.myspace.com/thestranglers

     

    מידע נוסף:

     

    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Stranglers

     

    נ.ב. עד היום לא גיליתי את מי הם חנקו ולמה...

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/08 07:46:

       

      צטט: ד"ר מאהרשאלאלאזשפאז 2008-01-26 21:28:17

      גם לי לא נמאס ואני לא בן אדם סבלני

      עוד עוד עוד 

      שמענו עליך... דווקא יש לך הרבה סבלנות (:

      יהיה עוד.

      מתי שהוא.

      גם לי לא נמאס ואני לא בן אדם סבלני

      עוד עוד עוד 

        26/1/08 19:59:

       

      צטט: קורינה2 2008-01-26 18:23:01

      גולדן בראון הוא בהחלט אחד מהלהיטים שלא נמאס לי מהם אף פעם.

      לא מאוס ואפילו לא לעוס...קורץ

        26/1/08 18:23:
      גולדן בראון הוא בהחלט אחד מהלהיטים שלא נמאס לי מהם אף פעם.
        26/1/08 18:19:

       

      צטט: קורינה2 2008-01-26 18:02:16

      ראיתי "החונקים" וישר ניכנסתי !

      אחת הלהקות הכי אהובות עליי, בימים האחרונים אני מאזינה להם נון סטופ :)

      (גם בבלוג שלי הם קיבלו איזכור מספר פעמים )

      אבל בגלגול החדש שלהם, ללא הסולן, הם כבר לא מעניינים אותי.

      (אגב, חשבתי שמבטאים את שמו "יו" ולא "הוגו"...לא? )

      מוזר לי שבחרת לעקוץ את התקליטיה דווקא עם להיט שלהם כמו "גולדן בראון"

      היית צריך לעקוץ אותם למשל עם השיר הלא ידוע הזה :

      http://www.youtube.com/watch?v=W_DjCejFgCU&feature=PlayList&p=481F93D32636E92C&index=8

      נראה אותם מוציאים אותו :)

      נ.ב : מסקרן אותי לדעת איך מאתרים חנות נעליים דרך הרדיו :)

      ועוד נ.ב : אחלה שם לבלוג!

      הי קורינה,

       

      תודה על התגובה - שמחתי לקבל אותה ושמחתי ששימחתי אותך.

      תודה גם על המחמאה. אני אסביר את שם הבלוג מתי שהוא בקרוב...

       

      קודם כל, את צודקת, תיקנתי את השם ליו. אני גם מסכים שבגילגולם הנוכחי הם איבדו משהו מהקסם שהיה להם. אחרי הכל, חלק גדול מהצלחה של להקה כזאת או אחרת נזקף בדרך כלל לפרסונה שעומדת בקדמת הבמה. החונקים לא יוצאים מהכלל הזה לצערי.

       

      לגבי הבחירה עצמה, אני חושב שיותר מהכל בחרתי בשיר משום שפשוט רציתי לשמוע אותו. הוא תמיד עורר בי משהו, עוד לפני שהייתי מודע לטקסט שלו. אני פשוט אוהב אותו.

       

      בעניין החנות - קשה לי להסביר. הייתה לתוכנית תבנית מסוימת שאם ידעת לעקוב אחריה, יכולת לזהות מהיכן הם משדרים. אני לא זוכר אם הם אמרו את שמה של החנות או נתנו רמזים. מה שאני כן זוכר הוא שלא המתנתי עד סוף המשפט. איך שהם אמרו שהם באשדוד פשוט קפצתי ממקומי ורצתי. זה היה קצת כמו הימור...

       

      נ.ב. אני כבר קופץ לבלוג שלך...

        26/1/08 18:02:

      ראיתי "החונקים" וישר ניכנסתי !

       

      אחת הלהקות הכי אהובות עליי, בימים האחרונים אני מאזינה להם נון סטופ :)

      (גם בבלוג שלי הם קיבלו איזכור מספר פעמים )

       

      אבל בגלגול החדש שלהם, ללא הסולן, הם כבר לא מעניינים אותי.

      (אגב, חשבתי שמבטאים את שמו "יו" ולא "הוגו"...לא? )

       

       

      מוזר לי שבחרת לעקוץ את התקליטיה דווקא עם להיט שלהם כמו "גולדן בראון"

      היית צריך לעקוץ אותם למשל עם השיר הלא ידוע הזה :

       

      http://www.youtube.com/watch?v=W_DjCejFgCU&feature=PlayList&p=481F93D32636E92C&index=8

       

      נראה אותם מוציאים אותו :)

       

      נ.ב : מסקרן אותי לדעת איך מאתרים חנות נעליים דרך הרדיו :)

       

      ועוד נ.ב : אחלה שם לבלוג!

        26/1/08 17:12:
      אה כן, וד"ש לאיתן...
        26/1/08 17:09:

      הי טל, תודה על התגובה.

       

      אכן, עברנו כברת דרך ארוכה מאז, במוזיקה, בקליפים, ברדיו...

      ובכל זאת - מוזיקה טובה, קליפ יפה, טקסט מסתורי -  עושים עדיין את העבודה גם 26 שנים אחרי.

      איזה נוסטלגיה - הימים בהם היו תקליטיות להכות אותם, רשת ג' היתה הדבר הכי קול בעולם ובטח השיר והלהקה זכורים לטוב.

      ארכיון