אני מתגעגעת אליך, אופיר. אני מתגעגעת לשרירים ולקעקועים שלך, אני מתגעגעת לתשוקה הלא מרוסנת שהערת בי, מתגעגעת לקצוות.

אני מתגעגעת אליך, ד"ר שוורץ. אני מתגעגעת לתחושה הנדירה של בחור שיכול לתת לי פייט, לעומק המסקרן לצלול אליו, אני מתגעגעת להומור שלך, מתגעגעת לירושלים.

אני מתגעגעת אליך, יאיר. אני מתגעגעת לפגישות המקריות ברחוב, אני מתגעגעת לתלתלים שלך, לניצוץ בעיניים, ולניצוץ הבלתי-אפשרי שאתה מצית לי בלב.

עוד חמש שנים לא אזכור איש מכם.

אני מתגעגעת אליך, שלומי. אני מתגעגעת לכישרון שלך לגרום לי לרצות עוד ועוד, מתגעגעת לסחנ"שים, מתגעגעת לאתגרים.

אבל פחות.
ובקרוב אפסיק להתגעגע. זה כבר רחוק מידי, ואת מקומך תופסים געגועים חדשים.

אני לא מתגעגעת אליך, מותק. לרגישות שלך, לחיבוקים, למשפטים הממיסים, למגע המדויק, לעמיחי.

אבל בקרוב אתגעגע, כשמישהי סבלנית תיקח את מה שנשאר לי ממך.