שני גברים אהבתי בחיי,

אחד לא יחזור לעולם...  וחבל,

השני הוא אתה.

אלוהים כפי הנראה נותן לנו את האפשרות,

לאהוב סוגים שונים של אנשים.

הרי אתה כל כך שונה ממה שהייתי רגילה,

אמרת לי: "לא מפריע לך שאני זורק מגבות על הרצפה"?

ואני: חייכתי

אמרת לי:"שמת לב שאני לא מחזיר את הגבינה למגירה במקרר"?

ואני: חייכתי

אמרת לי:"אני לא אוהב הצגות, אופירה וקונצרטים"?

ואני: חייכתי

אמרת לי:"לעולם לא אענוב עניבה"

ואני חייכתי

ראיתי שאתה בוצע את החלה ולא משתמש בסכין,

ואני חיכתי

מדוע כל כך קשה לי להסביר לך, שכל מה שהיה לי קודם אהבתי אז....

וכל מה שאתה... אני אוהבת עכשיו...

לא חשובות המגבות, לא חשוב הסדר במקרר, לא חשובה העניבה,

מה שחשוב זה... אתה...

להיות לצידך בכל אשר תעשה,

לעזור לך בכל אשר תצטרך,

לחלוק אתך בכל אשר תחוה,

לעודד אותך בכל אשר תנסה,

להבין אותך בכל אשר בליבך,

לאהוב אותך בכל אשר תהיה, כמו שאתה, מבלי לנסות לשנות דבר בך!

להיות מי שאני בלי כל צורך להרשים אותך...

וכך גם ארצה שתהיה אהבתך אלי.

אני מרגישה באהבתי אליך: נרגשת, מרוממת, חזקה, בטוחה, יציבה, חמימה,

ותשוקתי עזה למגע גופך.

גם אם אינני יכולה ממש להסביר איך אני מרגישה,

אני יודעת שאני מאוד מאושרת בפנים איתך...

ועל כך...

תודה!