כדורגל הוא משחק דינאמי המשתנה כל הזמן. מה כבר השתנה, מה עוד צריך להשתנות, מה מניע את השינויים ומה מעכב אותם. כתבה ראשונה בסדרה

שתי אקסיומות לפתיחה: 1) העולם דינאמי, הוא משתנה כל רגע. 2) שינוי הוא דבר מפחיד.

תמונה היא זיוף מעצם הגדרתה. היא נסיון להקפיא את העולם, לעצור אותו באמצעי מלאכותי. היא חסרה את מימד הזמן. במובנים רבים, גם מחשבתו של האדם חסרה את מימד הזמן. אנו מנסים להכניס כל אחד וכל דבר לתבנית ברורה וקבועה, לצלם כל תופעה ולשלוף את התמונה כאשר אנו זקוקים לה. זוהי אינה ביקורת, זה מצב העניינים הטבעי. העולם מורכב מכדי שנוכל לתפוס אותו כפי שהוא באמת. אם אני משתנה בכל רגע נתון, איך אני יכול לדעת מי אני? אם הקרקע היציבה שלרגליי היא בעצם חלקיקים הנמצאים בתנועה מתמדת ומקרית, איך אני לא נופל?

בתוך הפער הזה שבין המשתנה לקבוע, בין העולם כפי שהוא באמת, שאף פעם לא נוכל להגיע אליו, לבין העולם כפי שהוא נתפס, נמצאים הפילוסופיה, הפסיכולוגיה, האמנות, החיים. מי שאוחז בקבוע ולא מוכן להרפות ממנו, לא מסוגל לחוות את הפער ולכן לא יכול לחיות. הפחד משינוי הוא טבעי, אך ככל שהוא גדל גם המחיר שהוא גובה גדל. קביעות טובה היא כזו המהווה בסיס לשינוי שיהפוך לאחר מכן לקבוע החדש, קביעות רעה היא קיבעון.  

בדומה לכל תופעה אחרת, גם הכדורגל הוא משחק דינאמי המשתנה כל הזמן. משחקים משנות החמישים, השבעים והתשעים ייראו שונים לחלוטין, ולא רק בגלל איכות הצילום. קשה מאוד להרגיש את השינוי בזמן אמת (בדיוק כפי שלא ניתן לראות שיער גדל), אך בדיעבד הוא מאוד ברור. קשה גם לשים את האצבע על מהות השינויים המתרחשים.

המשך המאמר באתר ספורטאנטר

זו היא כתבה ראשונה בסדרה - הכדורגל לאן?

אשמח לשמוע תגובות