ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
מישהו יכול להוסיף לפה כבר את השעה ה- 25? ה- 24 האלה לא מספיקות לכלום. תתווסף השעה ה- 25 לאלתר. ויפה שעה אחת קודם. ועכשיו, אחרי ששככו הבקשות המטופשות, זה הזמן לטיול קצר בנפתולי הראש, ואולי גם הלב. גם השנה כבכל שנה. כבשנה שעברה וכבשנה הבאה. יש תחושה שבימים בהם הכל היה שחור לבן, ובפרט נורא החלטי ומוחלט - ייתכן והדברים נראו אחרת. מאחר ואני הצטרפתי רק בסוף הסבנטיז, לא נותר לי אלא לתהות איך באמת היה. האם אווירת הטובים והרעים, הנכון והמוטעה, הצודק וכל השאר - האם האווירה התפוגגה עם השנים, או שמא לא הייתה פה מעולם... ואולי זה לא לגמרי חשוב. ישנה מציאות. והיא לגמרי לא מהסוג הנעים. אבל היא כאן. ומומלץ לנו להתחיל להסתכל לה בלבן של העיניים. במלחמה האחרונה והלא ממש הכרחית, ביליתי שלושה שבועות במילואים. לא - אין צורך לדאוג או לפרגן יתר על המידה – הייתי כולה קבור שתי קומות מתחת לאדמה באמצע תל אביב. אם כי אחרי משמרות של 20 שעות עבודה וארבע שעות בבית גם זה מתחיל להיות מעייף. אבל לא בזה העניין. גם שם, וגם בחוץ, ניכר ניצחון האני על האנחנו. אני, נכון לשנת 2007, עומד בראש סדר העדיפויות שלי. אני בעבודה שלי. אני בדירה שלי. אני במשפחה שלי. אני באתר. אני בבלוג שלי. מסביב ל"אני", אני מאפשר לכמה בני משפחה קרובים וחברים נאמנים במיוחד להשתחל לטבעת. מפרגן להם. מה שלא נכנס לטבעת של "אני", שהופכת צרה יותר ויותר עם השנים, פשוט לא מוגדר חשוב. ואם זה לא חשוב, "אני" לא ממש הולך להטריד את עצמי בזה. וזהו. לשם שינוי אין לי ביקורת על התהליך. זה קורה בכל אשר תלכו. גם בשוויץ. ובגדול, זה בסדר, וזו כנראה סוג של אבולוציה חברתית הנובעת גם מהיכולת שלנו לטפל בעצמנו בצורה טובה יותר, לחיות יותר שנים בלי תלות קשה באחרים, וככל הנראה בעיקר מזה שכל הרע והמבלבל שאולי היה כאן משחר האנושות, מגיע אלינו ישירות למסך, מכה לנו בעיניים, מצלצל לנו בפלאפון, קופץ מולנו בטלוויזיה ובעיקר עושה לנו חשק לכבות את האור - כי אין שום יצור אנושי שיכול להתמודד עם רע בכמויות כאלה.וטוב תמיד קצת פחות מוכר, אז מצניעים אותו. שלא חס וחלילה ניכנס לאופוריה... השאלה בעיני היא לא איך מחזירים את תחושת הקולקטיב. אפשר לנהל ויכוח על הצורך בה עד האלף הבא, העניין הוא שרק אסון גדול יחזיר אותה כנראה, ובשלב הזה אני מעדיף להימנע. וכאן מגיע החלק המאתגר. איך תחת כל ההנחות והאילוצים לעיל - עושים שינוי בכל זאת. איך מבינים את המצב, מניחים את הנתונים, סוקרים את העובדות - ומביאים אותה בהברקה שתשפר. שבכל זאת תגרום ל"אני" לדאוג טיפה יותר ל"אנחנו" - לא כי צריך, אלא כי זה טוב ל"אני". כי זה מה ש"אני" בוחר ורוצה לעשות. אחרי מהפכת המידע, ואחרי אינספור המהפכות שקדמו לה, ואחרי שהאינדיבידואל הפך ראשון כמעט בכל חזית ועניין, המהפכה הבאה אולי תהיה במיצוי וזיהוי אינטרסים משותפים של פרטים לטובת הפרט אבל גם קצת לטובת הכלל. מעין שיפור מתמשך.
מדינה - יש. כלכלה - יש (כן נתון לויכוח, אבל תסתכלו בצורה רחבה...) תשתיות - יש (ביקורת בהזדמנות אחרת, ויש הרבה, מבטיח) ובקיצור - היסודות כאן. הונחו. רעועים יותר או פחות זה לא היסטרי, זה הבסיס העובדתי. העניין עכשיו הוא בלהבין למה חשוב ל"אני" שגם מצבם של ה"אנחנו" ישתפר קצת. להגדיר את הסביבה שהכי מתאימה לאינטרס שלי ולהתחיל ממנה. להרחיב חזרה את הטבעת, ולהכניס לתוכה עוד כמה אנשים. האינטרס אגב - לא חייב להיות כסף. ממש ממש לא. הוא יכול להיות מליון דברים אחרים. ואם כל אחד ירחיב את הטבעת קצת, יהיו יותר מאלו שנפלטו כבר מכל הטבעות ושוחים לבד שלא מרצון, שייכים שוב לאיזשהו מקום. צריך מהפכה כוללת - הכל נכון. אבל בפרוץ עוד יום של עצמאות, ורגע לפני השישים, שווה לעצור לחשוב איך לעזאזל מביאים אותה. אולי צריך לחשוב על הרבה שינויים קטנים. זה לא פותר מהנהגה אמיצה מהסוג שאין כאן כבר הרבה מאוד שנים. זה לא פותר מלחשוב על האינטרסים וה"אני" של אלו שיושבים בצד השני של הגדר. הם אנשים בדיוק כמונו וכל מה שנאמר פה חל עליהם קודם כל כבני אדם (ומוכיח שככל שיש פחות וקשה יותר - קל יותר לאחד סביב "אנחנו", ולא ממש לשם רצוי לשאוף...). זה לא פותר כמעט מכלום. אבל זה מחייב התייחסות. אין כרגע מי שייקח את המושכות למעלה. המושכות הן באחריות של כל אחד. אולי זה האינטרס. אולי. אנחנו כאן. זאת עובדה.מי שלא רוצה לא חייב.
מי שרע לו - אולי האינטרס שלו הוא שיהיה יותר טוב. מי שטוב לו - אולי האינטרס שלו שיציקו לו פחות בעיניים עם כל הרע שמסביב. מי שאין לו - האינטרס שלו מובהק. מי שיש לו - יש לו גם זמן לשבת ולזקק לעצמו אינטרס. עוד יום עצמאות. so what. אז זהו. שבסוף לא מוסיפים את השעה ה-25. וזה בשביל להגיד שנאלץ לעבוד יותר קשה ב-24 שיש. לחשוב יותר חזק. להסתכל יותר רחוק. קודם בטבעת ה"אני" שלנו, ואחר כך אולי גם בטבעת היותר רחבות. אני יודע שזה כנראה לא מעשי. אבל אני מאמין שאולי זה כן. אולי יום העצמאות הבא, או זה שיבוא אחריו או אחד מהם - סופסוף, אחרי כל כך הרבה, לא יהיה סתם עוד אחד. אולי.חג עצמאות שמח. עצמאות. אני. אנחנו. תחשבו על זה.
עידו לא ידעתי איך לגשת לזה. אבל חשוב לי שאתם כן תיגשו. נועם היה בחור מדהים. נועם התעסק המון בשאלות של "אני" מול "אנחנו". נועם כבר לא. מוקדש בהמון אהבה לאיש יקר באמת...
עידו |
amazing grace
בתגובה על המסיבה של אבא
e_lan
בתגובה על תל-אביב-לודז'-ניירובי. קו אווירי.
המנוי אינו זמין כעת
בתגובה על עשרים ושמונה. סיכומון קצרצר.
ירון חקלאי
בתגובה על מסיבתיומולדת!!
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה
עידו
לירות באפלה זו התחלה...
התנעה של מחשבה על נושא לא ממש פשוט בלשון המעטה - היא תהליך מורכב בפני עצמו.
חינוך הוא ללא ספק הבסיס, אבל כמו שאמרת ההגדרה של ה"מה" רוצים להשיג היא לא פחות חשובה מהתהליך עצמו, וההגדרה של "הצלחה" בעיני לפחות היא לא רק כלכלית בהכרח, ובהחלט נעה היום למישורים רחבים משמעותית.
כך או כך ידידי היקר, אני מאחל לנו חג שמח, ומחשבות שיתניעו מעשים שאולי, יום אחד, ברטרוספקטיבה, נסתכל אחורה ונגיד לעצמנו שעשו שינוי...
עידו
היי,
אני מניח שכל מי שמבקר בפוסט הזה (ועידו - בטח אתה) קראתם את הטור של אמיר גוטפרוינד במוסף יום העצמאות של הארץ - "נחמו נחמו עמי". אם לא, מומלץ ביותר. מאוד הזכיר לי את מה שנאמר כאן. מאוד רלוונטי להרבה דיונים שמתקיימים ובעיקר ל- UGG.
יום טוב
אלעד
אני אתחיל מהסוף.
הרבה תודה ידידי היקר. הרבה מאוד.
שנית - אני יותר ממסכים עם זה שבמישורים רבים המצב היום בטח לא יותר גרוע, ולא אחת אפילו יותר טוב מבעבר, וההתכנסות במידה רבה להתעסקות ב"אני" היא תולדה בריאה של חיים שקטים יותר ורגועים יותר, ושאינם חשים באיום קיומי מתמיד.
כל זה בשביל לבוא ולהגיד שללא קשר לדעות זה סוג של מצב קיים ששווה מחשבה חדשה.
אני לא מאמין שיש מקום לתחושת הקולקטיב במתכונתה ההיסטורית.
זה פשט את הרגל מהרבה סיבות, ולא בטוח שזה כל כך גרוע.
השאלה או הדיון המעניין הוא ב"מה הלאה"...
וזה חתיכת אתגר מרתק לפיצוח.
אז למרות שאין לי את זה אפילו קרוב למנוסח - אני באמת ובתמים מאמין שההתעסקות מרתקת.
ויש אגב כבר 80 חברים בקהילה שלנו. סתם לידע כללי
.
ובסוף יהיה טוב מסיבה נורא פשוטה.
אין דרך אחרת.
יאללה - חגשמח,
עידו
עידו, אני מסכים עם התוכן, ואין ספק שהמודרניות או יותר נכון הפוסט מודרניות מובילה אותנו לחשוב שעדיף לבד, עדיף מוכר, עדיף נשלט. כאשר אנחנו יודעים שמכלול הוא כל כך רחב, ועם פערים כל כך גדולים אנחנו נוטים להתכנס.
אין ספק שהסכנה היא המכנה המשותף הנמוך ביותר של חברה, גם עם הסכנה לא נורא כל כך. אפשר לראות דוגמא לזה בבחירות בצרפת, שאני חושב שהיא המדינה הראשונה במערב בשנים האחרונות שבה עלה אחוז ההצבעה. כמובן שכל זה תוצאה של הפחד מאובדן הצביון והדמוקרטיה, פחדים פחות קיומיים אבל לא פחות מהותיים לאומה.
ישנה דרך נוספת ליצירת מכנה משותף וגם אותה ציינת - מנהיגות, אבל נראה כאילו במצב הדברים הנוכחי מפוליטיקה לא תבוא הישועה.
השאלה היא הבסיסית יותר היא מה הוא השינוי שאנחנו רוצים להביא?
האם יותר סולדריות? באיזה תחום? כלכלי? ביטחוני? מדיני?
כמובן, שהקלישאה הנכונה ביותר כדי ליצור מכנה משותף תהיה חינוך, אך כמו שכולנו יודעים חינוך מגיע בעיקר מהבית אז את מי מחנכים את ההורים או את הילדים.
הייתי אומר שתחילת הדרך למכנה משותף, תהיי השתחררות מהתפיסה הכל כך קפטליסטית של הצלחה והגדרתה מחדש ע"י מושגים של מבוססי פרט אך גם כלל (משפחה, חברים, מדינה, אומה וכו'), שימת דגש על שני החלקים באותה מידה.
קצת יריתי באפלה...
תודה רבה איש...
באמת.
בשלב הזה נסתפק אפילו בזה שכל אחד יחשוב על זה קצת בתור התחלה...
שיהיה טוב,
עידו
אתה מכיר את זה כשאתה קורא טקסט אתה מרגיש שהוא שם רבות מהמחשבות הפזורות לך בראש רק בצורה מובנת, קולחת ועם מסקנות עם ערך.
אז קודם כל תודה.
שנית, אני דווקא חושב שהעצמת הפרט דווקא עושה טוב לחברה ומרגיש שמי שחושב שהיום יותר רע מפעם, טועה. לדעתי להפך הפשעים הגדולים ביותר נגד האנושות, המלחמות המטופשות ביותר, המעשים הרעים ביותר נעשו כחלק מתחושת ה"ביחד", כחלק מתחושת ה"אנחנו" כחלק מתחושת ה"צדק" ואפילו ה"מוסר".
אולי החברה של ימינו היא פוסט הדת, פוסט הקנאות, פוסט הלאומיות ובגלל זה גם יותר אמיתית ופחות צדקנית. מעשים טובים שנעשים היום על ידי אנשים פרטיים, כמוך עידו, איש יקר! הם ההתפתחות של העשייה החברתית שפעם היתה מסונפת למוסדות מפא"י וכו' וכו'.
הקפיטליזם המעצים את הפרט הוא לא שיטה משוללת בעיות, כן התרבות הזו משאירה מאחור את החלשים, אבל עדין מידות העוול שנעשו בעבר בשם הקולקטיב היו נוראיות ומטרידות יותר. היום לפחות חוקי המשחק ברורים ולפחות הוגנים ושיוויוניים יותר מאשר אי פעם.
אני גם יודע על מצב האוכלוסיות פעם, מכיר את הבעיות שהיו בעם הזה בעבר, הפילוג, העדתיות הקשה, הפלגנות והגזענות ואני חושב שאנחנו באחת התקופות היותר טובות שלנו.
כן אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זה כמו כל פרשיות השחיתות, תמיד היו כאלו אבל רק היום אנחנו פחות סבלניים כלפיהן. כי אנחנו בסוג של תהליך אם לא שמתם לב. תהליך ניקוי אורוות רוחני, אנחנו כבר מבינים מה חשוב וממה עלינו להיזהר. וזה כבר קורה.
אפילו אצלנו, נוצרה קהילת UGG שכבר מונה 74 חברים...
המשפט הידוע על עבודת צוות אומר שאין I ב- Team. אני לא מאמין בזה. לא רק שיש I אלא שיש קפטיל I. המשפט הזה מייצג את ההפך מהגישה הכללית. אם תחשבו על זה, בדרךך מדברים בהקשרים הללו על סינרגיה. אבל סינרגיה זה בידיוק זה: "פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד". שני גורמים. נפרדים. שפועלים מתוך אינטרס משותף.
ככה זה גם בעניין הזה. דווקא הפעולה היחידנית, האינדיבידואלית והמנותקת, יכולה לחזק את הכלל. הדברים בכלל לא סותרים. ושלא יובן משהו לא נכון - אני בעד להשתתף והלשפיע ולשנות מבפנים. זו הדרך היחידה. אם אנחנו רוצים לשנות - אנחנו צריכים להיות שם. אנחנו זה כל אחד מאיתנו לבד וכולנו ביחד.
אני יודע שאתה בדרך לשם. אני מאמין ומקווה שאני גם בדרך לשם.
תודה לך. כרגיל.
אהה כן - וכוכב - כי אתה מצליח להעביר במשפטים קצרים ובהירים מה שלי היה מאוד קשה להסביר במשפטים ארוכים ומבולבלים.
אלעד
כוכב קיבלת כוכב !
כתיבתך מפעימה כל פעם מחדש.
הלוואי שעד עצמאות הבא כבר כולם יעבירו את זה הלאה.