התעוררתי הבוקר עם בחילה. העיר הזאת מגעילה אותי, בעיקר יושבייה. אין פה טיפה של סולידריות חברתית, בבועה. כל אחד פה בטוח שהשמש זורחת לו מהחור של התחת. שהוא הכי שווה, הכי מעניין, הכי הכי. בלי למצמץ משחקים לך על הרגשות. אם זה בעבודה, אם זה בשכר דירה, אם זה באיזה סוג מעוות של קשר זוגי כזה או אחר.
עיתונאית רציתי להיות. בשביל מה? בשביל לסקר מה צבע הקרן שזורחת מהתחת של פלוני אלמוני? זה כל מה שיכלו להציע לי, כרגע. סירבתי. לא, לא אפול להם ברשת כל כך מהר. יש לי מטרה, יש לי אג‘נדה, יש לי חלום. לא רוצה תהילה ולא משכורת שמנה. רק להצדיק את נוכחותי פה. למלא את תפקידי ולסגור את הבאס(ט)ה.
להמשך » |