0
בשבועה טבעת על אצבעה הנחת, לאהוב עד כלות הבטחת חבקת את חיוכה הרחבת לחשת לעד - תוותר האהבה לנצח לצד.
אתמולים זרחו, בקרים הרעידו, והלילות בתשוקה הבעירו אש באהבה נולדו צאצאים כפרי בשל. נשבעת לשמור, נשמתך למסור, להעניק בטחון עוד ועוד, עד אחרית האתמול
ובאה שעה אפלה של יום שחור, נשחקו הרגשות בא הרוע לבקר, עמו בשורה חשוכה בימים של מוראה חבל התבור נקרע, התחלף בשנאה, נקמה ופחד. אותם מביתם מבצרם החם שלפת בלי צל של רחמים, בלא רגשות וחרטות, הושלכו כאבן לתהום זעקתם לא נשמעה רק אדמה יבבה לזכור!!! את דם נשמתם הזכה של ילדים טהורים. *נכתב בהשראת המקרה המצער של האב שהשליך את ילדיו מהגג והתאבד.
*כל הזכויות שמורות
|