כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (37)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      26/10/18 12:26:
    תוצאת תמונה עבור דרורית סן
    דרורית סן / הטיפוס והחיפוש
    הידע על עולמו הרגשי של סוטין מאד מצומצם
    ולכן הצצה ליסודות מהחסידות בתקופת ילדותו
    שחילחלו אל עולם העיירה היהודית בה גדל
    יכולה להאיר את הממד הרגשי ביצירותיו
    להעניק הבנה עמוקה יותר לתהליכים שעבר
    גם עם החיבורים הם במישור התת מודע.
     
    החסידות בדומה לאקספרסיוניסטים שואפת לבטא את הרגש 
    במבעים עזים ולפעמים דווקא באמצעות רמזים עמומים.
    בריחה לעולם הרגש בלי שליטה עלולה להביא את האדם על פי תהום
    ולכן בחסידות נקבעו בלמים שנעדרים מעולם החוויות האמנותיות
    של סוטין וחבריו.
    עבודותיו של סוטין מתאפיינות בסגנון רב עצמה המאופיין בהנחות צבע עבות
    המעניקות תחושה של עוצמה עצורה ורחמים רבים,
    משיכות מכחול קצרות רוח, קומפוזיציות מחניקות, ו
    נושאים בעלי אופי פסיכולוגי קשה. 
    החסידות פתחה את שערי פנימיות התורה לכל החפץ
    ושמה דגש מיוחד על עבודה שבלב.
    עבדת ה' לא רק בשכל אלא גם בעולם הרגשי,
    באמצעות כוח הדמיון הקרוב לאינטגרציה של כל החושים
    תוצאת תמונה עבור חיים סוטין

    האם המוטיב החוזר של גוף ציפור צפודה הוא מעין מטפורה 
    לטרגדיה הפרטית של חיים סוטין ואולי גם של אמני תקופתו
    ויהדות דורו הנרדפת עד חורמה.
    תוצאת תמונה עבור חיים סוטין

      12/9/18 11:12:

    ה'בשר' כמוטיב חוזר בתפילות ראש השנה ויום כיפור

    מבטא את החלק הגופני הזמני בניגוד לחלק הרוחני

    המילה 'בשר' בשינוי ניקוד קל הופכת ל'בשר' (בשורה) 

     

    יצירת 'נתח בשר מדמם' של חיים סוטין

     

    ''

     

    איך נתח בקר מרקיב שהפך ליצירה ששווה מיליונים?

    מדוע שלמו כ-28 מיליון דולר עבור הציור "Le Bœuf" (הבקר),

    שצייר חיים סוטין ב-1923 והוצע למכירה פומבית בכריסטיס, ניו יורק?.

     

    אז אם החסידים היו שרים ורוקדים בדבקות כשהבטן מקרקרת מרעב

    בחר סוטין האמן העני והרעב כרונית לצייר באקסטזה... 

     

    המפתח לערכו של הציור הזה הטמון בסיפור שמאחורי הקלעים

    על האופן בו שמר האמן את נתח הבקר בסטודיו שלו

    בזמן שסוטין עבד על הציורהוא הקפיד לשפוך דם על נתח הבשר

    כדי לשמר את הצבעים הטבעיים שלו.

    הוא פיתח הרגל לצום תוך כדי התבוננות על הנתח הגדול

    וכאשר הפך למורעב ממש, היה מתנפל על הקנבס

    ומתחיל לצייר בפראות.

     

    היצירה הזו משקפת את תחושת חוסר הנוחות 

    מול קורבן של חיה המכפרת על חטאים ועוונות של בני-אדם

    ונאכלת על-ידי כוהנים בלבד.

      24/6/18 14:34:
    תוצאת תמונה עבור דרורית סן יסודות החסידות
    דרורית סן / החסיד ותורת החסידות

    יסודות החסידות;


    הבורא מצוי בבריאה. "מלוא כל הארץ כבודו" -

     

    כפשוטו. כבודו - שכינתו.

     

    "יחשוב שכל דבר שיש בעולם, הכל מלא מהבורא יתברך

     

     "וכל מחיצות וחומות ברזל, וכל לבושין וכיסויין הם עצם מעצמות

     

     

    חשיבותו של בן ישראל כי הוא חלק מהבריאה,

     

    הוא דבוק בבריאה והוא חלק אינטגרלי ממנה.

     

    "דע מה למעלה ממך - כל מה שלמעלה הוא ממך"

     

     פעולתו של האדם מישראל, משפיעה על השכינה עצמה,

     

    ולכן חייב האדם לבחון מעשיו ולבדקם.

     

    "ה' צלך - כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה

     

    כך הקב"ה, כביכול, עושה מה שהאדם עושה"7

     

     

     

    תראה את האלהות בכל הבריאה,

     

    אפילו המידות הרעות והשפלות,

     

    התאוות המגונות - בפנימיות מהותן, אף הן גלוי האלהות

    רע וטוב בעולם אין רע גמור בעולם.

     

    מתוך תפיסתם ההרמונית-האחדותית של הבריאה

     

    ממילא עולם שהוא לבוש הקב"ה אינו יכול להיות רע.

     

    הרע אינו אלא מדרגה לטוב,

     

    או כבטוי הבעש"ט: "הרע הוא כסא לטוב"

     

     כי אפילו ברע עצמו יש ניצוצות אלוקיים,

     

    אלא ש"הוא מכוסה" 

     

     

     

     
    החסידות מדגישה את התפילה,

     

    כי להתפלל יכול כל אחד,

     

    אף מי שאין בידו מצוות הרבה,

     

    אף מי שאינו יודע ללמוד.

     

    התפילה צריכה להיות בכוונה.

     

    הקב"ה דורש את הלב, את הכוונה, הרגש.

     

    אחרת התפילה היא דבר מת.

     

    היא חייבת להיות חדורה התלהבות רוחנית ואפילו גשמית (נענועי הגוף).

     

    "יחשוב כאלו הוא מוכן למות מרוב כונה"

     

     התפלה מאפשרת לאדם להתעלות לעולמות עליונים, רוחניים,

     

    בשעת התפילה מחוסר האדם צרכים גופניים,

     

    ואם יתפלל בהתלהבות עד כדי שכחה עצמית,

     

    הריהו יכול להתעלות עד "להתפשטות היש".

     

    הבעש"ט הרחיק כ"כ בערך התפילה

     

    עד שאמר כי התפילה נוגעת, כביכול, בקב"ה.

     

    כלומר זוכה כמעט לנבואה,

     

     לפי ביטויו של המגיד ממזריטש:

     

    התפילה היא זווג עם השכינה.

     

    הרעיונות העיקרים של התפילה: העלאת ניצוצות הקדושה,

     

    דביקות, כוונות, התדבקות באותיות התפילה

     

     

     


    תלמוד תורה: עצם הלמוד חשוב,

     

    אך העיקר בו היא הנשמה, "לא לשמה כי אם לשמו".

     

    הלמוד הוא זה המביא לידי מעשה.

     

    לכן מצווה הבעש"ט: "והעיקר לא לשכוח הדברים".

     

    לכן העדיפה החסידות את הלמוד

     

    "בדברים שיבוא לו יראת שמים

     

    על ידם, כמו ספרי מוסר או שלחן ערוך

     

    לדעת הדינים על בוריין"


     ×ª×•×¦××ª תמונה עבור דרורית סן

     

    דרורית סן / תלמוד תורה

     

    המקווה: יש צורך לא רק בטהרת הנפש,

     

    אלא גם בטהרת הגוף. המקוה באה

     

    במקום סגופים וצומות שבקבלה.

     

    היא מטהרת את האדם,

     

    ועם זאת משמחתו וגורמת להתעלות רוחו

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     

    דרורית סן / איחוי זכוכית

     

     

     

    ענוה: "האדם יכול להשיג

     

    כל מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים,

     

    רק הגאווה מעכבת

     

     אין הענווה צריכה להיות מופגנת כלפי חוץ,

     

    כי זאת היא "גאוה שבענוה",

     

    חייבת הענוה להיות פנימית, בלב;

     

    ומתוך כך אמתית, כנה .

     

    היו אפילו אדמו"רים שנהגו בעושר ובכבוד חיצוני

     

    שלא יחשדו בהם שהנם רוצים להיות ענווים -

     

    ורק בלבם ידעו את קטנותם וענוותנותם.

     

    החסידות דכאה את הגאווה, 

     


    עצבות ושמחה: כשאדם בעצבות

     

    אין הוא יכול להתעלות.

     

    רק בשמחת הנפש אפשר

     

    "לעלות מקטנות ולהתדבק בגדלות".

     

    העצב הוא "מניעה גדולה לעבודת הבורא".

     

    "אם דמעה פותחת שערים

     

    הרי שמחה פורצת והורסת אותם לגמרי..."

     

    משום כך התנגד הבעש"ט לסגופים ותעניות

     

    הגורמים להחלשת השמחה:

     

    "טוב יותר לעבוד את ה' יתברך בשמחה,

     

    בלי סיגופים, כי הם גורמים עצבות.

     

     הבכי'ה היא רעה מאד, שצריך לעבוד את ה' בשמחה".

     

     בעל "מאור ושמש": "אילו היו לי עוד שנים להצטרף עמי

     

    לבטל התעניות הייתי מבטל אותם". 

     

     

     



     דמותו של ה"צדיק", "הרבי", "היהודי היפה",

     

    "היהודי הטוב", ה"אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו)

     

    היא תופעה שהחסידות הגתה ורוממה את הצדיק -

     

    "תיקון בעל תשובה נעשה על ידם.

     

    "וכל מה שהם מבקשים, עושה הקב"ה תכף".

     

     רבי אלימלך מליזנסק אמר: "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל,

     

    הקב"ה מבטל וצדיק גוזר ומקיים"!

     

    רבי נחמן מברסלב  קבע: צדיק הוא בעל רוח הקדש,

     

    יודע מחשבות אדם.

     

    ע"י פרנסה שמפרנסים את הצדיק

     

    כאילו עובדים עבודת בית המקדש.

     

     תפקידו של הצדיק לקרב כל אדם מישראל לעבודת השם.

     

    הגדרת צדיק היא: "שאינו רואה שום רע באדם

     

    ובעיניו הכל זכאין וצדיקים, ולכן הוא אוהב את ישראל מאד.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן
      21/6/18 14:59:
    תוצאת תמונה עבור דרורית סן
    דרורית סן /  אהבה לטבע ולחי - מתרגם ליצירות אמנות.
    הכרה מעמיקה ונרחבת ביסודות החסידות
    תעזור במציאת אלמנטים שהשפיעו על יצירת אמנות
    החסידות דוגלת באמונה תמימה, שמחת מצווה,
    תפילה בכוונה, דביקות, הזדככות הגוף במקווה טהרה,
    והנפש (תפילה), נשמת הלמוד 
    המעשה העיקר ולא רק הלימוד.
    מעשה - הכוונה להתמקדות בעיקר - בלב
    ולא העשייה השגרתית - "מצות ה' מלומדה"
    צריך להכניס "נשמה" גם בלימוד ולא די בפלפול יבש... 
     

    החסידות מעמידה את הפרט, את היחיד במרכז.
    שלא כקבלה שהדגישה את האומה.
    כל אחד יכול להתקרב אל ה' לאהבה אותו,
    להידבק בו.
    בכל מקום הימצאו שם מלווה אותו ההשגחה.
    "לית אתר פנוי מיניה".


    החסידות היא השקפת עולם, שיטה רעיונית - מחד
    ומאידך תנועה עממית,
    עם חובות מעשיות לחסידיה.
    יניקתה הרעיונית של החסידות נובעת
    מכל תחומי המחשבה היהודית:
    ספרי מוסר, ספרי קבלה,
    פרשנות המקורות הקבליים - הזהר וכתבי האר"י. 
     

    החסידות תקופת הרנסנס לאמנות היהודית.
    כי החסידות ביקשה את הנשמה שבעצמים אשר בטבע.
    תופעה בעלת תרגום לשפה אמנותית.
    ראשוני החסידים קרבו את המוני העם לטבע, לחי -
    החסידות אימצה את השירה והנגינה.
    גם ניצני הספרות היפה נצנצו לראשונה בשדה החסידות:
    ספורי הרביים וספורי הפלאות על הצדיקים. 

    אהבת הטבע, השירה והסיפור - החסידות היא
    שהחלה להכניסם תחת כנפי העם היהודי בגלותו.
      21/6/18 13:29:

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן

     דרורית סן / עצבות מול שימחה

     

    היצירות של חיים סוטין מלאות קדרות ומשדרות פסימיות

     

    ומרמזות דווקא על חיבור עמוק לתורת הקבלה העתיקה.


     

    החסידות הרבתה לקבל רעיונות מן הקבלה

     

    במישור העיוני,

     

    כהשקפת עולם בסיסית,

     

    כמו - 10 הספירות, צמצום ושבירה,

     

    בירורי ניצוצות, העלאת מחשבות זרות,

     

    מידת הענווה ועוד

     

    אך  החסידות לגמרי שונה מן הקבלה

     

    בשטח המעשי.

     

    הקבלה משדרת פסימית 

     

    מבליטה את הרע כהעדר הטוב

     

    ודוגלת בצומות ובסיגופים.

     

    ואילו החסידות משדרת אופטימית

     

    ומלאת אור ושמחת חיים

     

    גם כשהמצב האובייקטיבי גרוע.


     

    ראשוני תנועת חסידות התנגדו לצומות ולסיגופים.

     

    כי הרע הוא רק אמצעי זמני לטוב

     

    "כיסא לטוב" - הבעש"ט

     

    אם הקבלה פנתה אל יחידי סגולה בודדים,

     

    החסידות אל ההמונים כשעשתה אותה לתורת חיים. 


    כל אשר גילה האר"י הוא בשמים ממעל,
    בעולמות העליונים
    ולאו כל מוחא סביל דא, להשיג אשר למעלה
    ואילו הבעש"ט גילה את האלקות פה בארץ,
    בפרט באדם התחתון
    שאין בו שום אבר ושום כוח
    מה שאינו לבוש לכוח האלקי,
    אשר טמון וגנוז בקרבו.
    תוצאת תמונה עבור דרורית סן
    דרורית סן / איחוי זכוכית - 'העולם מלא בתקווה ושמחה'

      11/12/13 19:52:
    נהנה לקרוא את כתיבתך ... המתובלת ביצירות אמנות .. מעמיקת חקר את בכתיבתך ...ונותנת גוון סוריאליסטי לכתיבתך ...
      11/12/13 16:59:

    ''

    ''
    ''
    במקום קמעות, מטבעות וסגולות - עולם סיפורים רבי משמעות.
    ''

    האם הכיר קפקא את סיפור ר' נחמן?


    המלך, בת המלך,

    שבירה ונפילה

    – הם אחדים מהסמלים הקבועים

    שבסיפורי המעשיות הסמליים,

    המורכבים ועמוסי המשמעויות של ר' נחמן מברסלב (1810-1772),

    אחד ההוגים הגדולים והמקוריים ביותר בעולמה של החסידות.

     

    שלושים ושמונה שנות חייו של ר' נחמן

    היו רצופים סבל גופני ורוחני רב,

    סכסוכים עד כדי נידוי עם חשובי האדמו"רים בדורו,

    מסע מופלא לארץ ישראל (1798),

    אסונות אישיים קשים וסופם מוות משחפת.


    בשנת 1806 החל ר' נחמן לספר את סיפוריו,

    שכולם הם בעלי צורה סיפורית מגובשת ומרוכזת

    וגם הפרטים הקטנים שבהם נארגו לתוכם בדקדקנות

    המכוונת למשמעות מסוימת ומוגדרת.

    באמצעותם אומר ר' נחמן את תורתו

    ומביע את מחשבותיו.

    כי, לדבריו, אין אדם מסוגל לקלוט דברי תורה הנאמרים בגלוי,

    בלא מעטה,

    ומשום כך "צריך להלביש לו את הפנימיות בסיפורי מעשיות".

    ר' נחמן עצמו אומר על סיפוריו

    שהם מנסים לבטא "שבעים פנים שבתורה".

    ואכן, יש בסיפוריו יותר ממשמעות אחת ואפילו כמה רמות של משמעות.


    בשלושה-עשר סיפוריו העיקריים

    יש שהעלילה ידועה ונפוצה

    ורק שינויי ההדגשה הם המקנים להם את תוכנם המיוחד,

    ויש שעלילתם מקורית לחלוטין

    ואין להם מקביל או מקור חיצוני.

    היו שמצאו קשר בין סיפורי פרנץ קפקא לסיפוריו.            

      1/12/13 04:16:

    בסיפורו "מעשה מאורח" מתאר ר' נחמן את היהודי היושב בביתו

    לאחר הדלקת נר חנוכה

    ופתאום בא אליו אותו "אורח בעל כנפיים".

     

    לאחר שהם משוחחים מעט רוצה היהודי לעשות את האורח רבי,

    אבל האורח מבקש לילך.

    בעל הבית מלווה אותו עד אחר הפתח

    ופתאום חוטף האורח את בעל הבית ופורח אתו באוויר.

     

    ואז, מספר ר' נחמן, "בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ…

    בְּתוֹךְ כָּךְ חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ כְּבַתְּחִלָּה,

    חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא בְּבֵיתוֹ,

    חָזַר וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא פּוֹרֵחַ,

    וְכֵן הָיָה מִתְנַהֵג זְמַן רַב".

     

    בעל הבית עושה מעין רפלקסיה.

    בעל הבית מציץ מבחוץ על חייו - הוא נמצא בחוץ,

    אבל מביט על עצמו פנימה, על זה שנמצא בפנים

    ועל מעשי היום יום שלו:

    "והנה הוא מדבר עם בני אדם

    ואוכל ושותה כדרך העולם".

     

    ``דלת``, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

     

            דרורית סן / לצאת החוצה ולהיכנס פנימה בו זמנית

      29/11/13 08:37:

    האמנות הישראלית בחיתוליה 

    הפכה את היצירה של סוטין לסמל ומופת

    כמודל ראוי לחיקוי בעיקר בתיאורי הסבל.

     

    כנושא ממוקד של מהות הסבל

    נבחר נושא 'עקידת יצחק'

    שקיבל טוויסט ציוני של הקרבת הבנים למען הקמת המדינה.

     

    עקדת יצחק

     

    יצירה של האמן שמואל בונה העוסקת בעקדת יצחק. 
    בתמונה נראה יצחק מונח על מבנה המזכיר את דוכני הקריאה  בבתי כנסת

    והסטנד בבתי מדרש,

    המשמש בהקשר נושא הציור כמזבח.

    יצחק עטור ברצועות של תפילין 

      26/11/13 16:13:

    זר גלדיולות אדומות, 1919

    לחנוכה בחרתי יצירה של סוטין - הזר של הפרחים
    כי החנוכייה ולפניה המנורה הם בעצם במבנה של
    סוג של צמח כשהקנים הם הגבעולים.
    מנורת המקדש הייתה מעוצבת מכפתור ופרח
    אך איננו יודעים איזה פרח ובאיזה סידור עוצבו הפרחים
    ''   ''
    ''          ''  
    דרך מתפתלת, 1939 בקירוב
                        הדרך מתפתלת
     שביל ביער עם שני ילדים
                  היהודי הנודד תמיד בדרך...?
      24/11/13 17:13:
    עוד סיפור מלא בתובנות של רבי נחמן
    הוא הסיפור על בן המלך ובן המשרתת

    במסכת יבמות (יב, ה) דנה המשנה על

    "כוהנת שנתערב וְלָדה בִווְלד שפחתה".

    הדילמה ההלכתית היא כמובן טרום האפשרות

    להכריע את הספק על פי בדיקת ה־DNA.

    לפנינו ספק שאין ממנו מוצא, נושא שעניין רבות את חז“ל.

     

    משנה זאת ואולי גם אגדות עממיות בסביבתו היו מקור השראה לרבי נחמן

    כאשר כתב את הסיפור בספרו “סיפורי מעשיות“.

    רבי נחמן שינה את רקע הסיפור.

    לא כוהנת יש שם אלא מלך: “מעשה במלך אחד,

    שהיתה שפחה אחת בביתו שהיתה משמשת את המלכה“.

    למלכה ולשפחה נולדו בנים באותה עת.

    בעת  לידתם “והלכה המילדת והחליפה הוולדות

    למען תראה מה יצמח מזה ואיך יפול דבר…

    והניחה בן המלך אצל השפחה

    ואת בן השפחה אצל המלכה“.

     

    ניסוי קריטי בבני אדם המשמעותי ביותר בהיסטוריה האנושית,

    עלילת הטרגדיה המתפתחת באופן בלתי צפוי.

    תוצאות החלפת התינוקות מעניינות,

    אלא שגורם אחר התערב - הרכילות:

    “המיילדת הנ“ל הלכה וגלתה הסוד לאחד,

    איך שהחליפה הבנים…

    וחברא חברא אית ליה,

    עד שנתגלה הסוד מאחד לחברו, כדרך העולם,

    עד שהיו העולם מרננים בזה,

    איך שנתחלף הבן מלך“.

     

    וכך השמועות הטריפו דעתם של כל אחד מהילדים

    שהתחילו להטיל ספק בזהותו ובזהות בן גילו.

     

    בן המלך האמתי הוכרח לברוח.

    הוא הפך מסוכן, בן השפחה – המלך לעתיד רצה להורגו

    כי הוא עלול לעלות במקומו לשלטון במהפכה

    שתבטא את “רצון העם“ להחזיר עטרה ליורשה.

     

    עזיבת הבית היוותה נקודת השפל של חייו.

    בן השפחה שהוא בן המלך האמתי נופל לייאוש עמוק

    “על אשר גורש בחנם… ומחמת זה לקח את עצמו אל השתייה,

    והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו

    להשתכר ולילך בשרירות לבו“.

     

    החלק הראשון של הסיפור מגיע לשיא השפלות

    הייאוש התהומי כורת ברית עם התאווה והפיתוי.

    בחלק השני

    כשהמספר מנסה לפתור את הסבך לקדם את העלילה לסוף טוב

    היא הופכת לפחות ופחות מובנת וחד משמעית

    העלילה הופכת להיות קבלית, מיסטית ואפופה מסתורין.

    הקוראים כמעט מאבדים את ההבחנה בין הזהויות.

     

    פרופ' שלום רוזנברג טוען

    שזה כמו בסיפורם של כל איש ואישה,

    שבהם נלחמות שתי זהויות.

    זהו אדם המתייסר בספקות,

    קרוע במתח שבין שתי האפשרויות שבמהותו,

    בין האמונה הפנימית הלוחשת לו שהוא בן מלך

    לבין צעקות שהותרה הרצועה, לית דין ולית דיין,

    והוא לא יותר מאשר קוף ערום, בן שפחה.

     

    שתי הדמויות מנוגדות עם תכונות הפוכות נאבקות בתוך תוכנו,

    ואין לנו בדיקת DNA לגלות האם זהותנו האמתית אצילית ונעלה

    או שפלה ומושפלת,

    אין לנו כל אפשרות אובייקטיבית להכריע ביניהן.

    גם לפילוסופיה ולמדע האובייקטיבי אין תשובות מספקות

     

    הספק הוא כבִיצה טובענית. לכן בסופו של דבר כל אדם בונה לעצמו תיאוריה

    המנסה “להמר“ על המציאות ולהבין אותה.

    אין לנו סלע יסוד לבנות עליו,

    אין לנו שורשים באדמה שמהם מסוגלים אנו לינוק,

    ולמרות זאת לכל אדם יש כנפיים, קטנות או גדולות,

    שבונות את התאוריה המעצבת חיים שלו.

    זהו ה“שער“ שבזוהר,

    שער להשערה אינדיבידואלית על העולם ועל עצמו:

    “כל חד כפום מה דמשער בלביה“.


    אלא שבספק לא די.

    בהסברו לסיפור (ליקוטי הלכות, ברכת השחר, ג)

    משתמש ר' נתן, תלמידו וסופרו של ר' נחמן,

    במושג הקבלי "היכל התמורות":

    "שכל אלו החילופים והבלבולים נמשכין מבחינת היכלי התמורות".

     

    המונח 'היכל התמורות'

    הוזכר מזווית אחרת במאמרי על תמר

     http://cafe.themarker.com/topic/3018833/


    במציאות קשה להבחין באמת לאמתו

    אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת".

    "בדור הזה", כותב ר' נתן!

    רבי נתן התלונן על דורו, קל וחומר אנו, בני דורנו הפוסט־מודרני,

    דור שאולי חזה רבי נחמן. "כמו שאמר רבנו ז"ל

    שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר

    כי גם הרחוקים מאמת, אומרים גם כן לשונות כאלו".

     

    גם בתנ"ך יש ווריאציה מעניינת של חילופי זהויות מלכותיים בין

    דוד ויונתן. בן המלך שאול יהונתן נקשר נפשית לרועה הצאן

    ורואה בו תכונות נעלות ההופכות אותו ראוי למלוכה יותר

    מאשר הוא עצמו למרות שהשושלת של המלוכה

    הייתה אמורה לעבור אליו בירושה...

    במרדף הקנאה בין שאול המלך שיודע מפי הנביא שמואל

    שאליו תעבור המלכות - תומך יהונתן לדוד ומכעיס עוד יותר את אביו...

     

    ''

     

    ''

    רומן שנכתב על ידי הסופר האמריקני מארק טוויין
    והתפרסם בשנת 1881. עלילת הספר מתרחשת בעיר לונדון במחצית המאה ה-16
    ''
    ''
      21/11/13 15:54:

    צטט: איתן- - אלדר איתן אלדר 2013-11-20 18:11:37

    מאמר מצוין. בברכה איתן אלדר http://www.eitaneldar.net

     

     

    תודה לך איתן

    מאמר מצוין. בברכה איתן אלדר http://www.eitaneldar.net
      17/11/13 07:02:

    רבי נחמן מתאר את הגישות לרגישות יתר

    באמצעות  סימנים גרפיים שבכל חומש.


    הסימן הגרפי האציל ביותר הוא לדעתו

    אחד מטעמי המקרא שמעל למילה,

    הסגול ההפוך.

     

    הסימן הגרפי הנמוך ביותר, קטן ומסכן,

    הוא החיריק,

    נקודה בודדת שנמצאת מתחת למילה.

     

    הסגול הוא הגבול שלפני המאניה - התעלות נפשית מתפרצת מעבר לגבולות המותר,

     

    החיריק הגבול שלפני הדפרסיה - שקיעה לתהומות .

     

    האמונה נלחמת נגד האולטרה־סגול ונגד האינפרה־חיריק. 

     

    ''

     

    ''

      15/11/13 14:20:

    צטט: עט סופר 2013-11-15 13:30:03

    אמן שהוא אמן אמיתי בנפשו ... בדרך כלל יודע להעריך בעצמו..את ערכה האמנותי של יצירתו ויודע מתי הוא שלם עם יצירתו ... ומתי הוא צריך להשלים עם חוסר שלמותה .. ועל כל ה"מבקרים מטעם" אמר כבר המשורר שלנו : "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" ...ובעברית צחה ... נו שוין ...:)

     

     

    רב האמנים שאני מכירה מאד ביקורתיים

    כלפי היצירות שלהם עצמם וקשה למצוא

    בין המוכשרים שבניהם מי ששלם עם יצירתו.

    ולמעשה רב הזמן הם לא ממש מרוצים מהתוצאות

    רובם לא תמיד מצליחים לגשר על הפער שבין

    החזיונות והדמיונות לבין היצירה במציאות

    ולכן כל הזמן חולמים על היצירה הבאה

    על ההבטחה הטמונה בתירגום בהגשמה הטכנית

    של המאוויים פנימיים.

     

    בחזרה לסוטין נושא הבלוג

    מסופר שהיה קורע בחמת זעם

    את בדי היצירות ומשמיד מתסכול

    בלתי מבוקר את פרי עמלו לאורך חודשים

    זאת בשעה שחי בעוני מהיד לפה

    בקמצנות חולנית...

     

    את התחושה הקשה של חוסר ביטחון

    בערכה, בחייה בערך החיים

    וזלזול ביכולתיה המקצועיות מבטאת

    דליה רביקוביץ בשיר על רחל

     

    לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
    כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ רוֹעֶדֶת כַּצִּפּוֹר
    רוֹצָה לְהִמָּלֵט.


    מֵעֵבֶר לָאֹהֶל עָמְדוּ נִבְהָלִים יַעֲקֹב וְיוֹסֵף,
    דִבְּרוּ בָּהּ רְתֵת.
    כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ מִתְהַפְּכִים בָּהּ.
    כַּתִינוֹק הָרוֹצֶה לְהִוָּלֵד.

    כַּמָּה קָשֶׁה.

     
    אַהֲבַת יַעֲקֹב אָכְלָה בָּהּ
    בְּכָל פֶּה.
    עַכְשָׁו כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת
    אֵין לָהּ חֵפֶץ בְּכָל זֶה.


    לְפֶתַע צָוַח הַתִּינוֹק
    וּבָא יַעֲקֹב אֶל הָאֹהֶל
    אַךְ רָחֵל אֵינָהּ מַרְגִּישָׁה
    עֶדְנָה שׁוֹטֶפֶת אֶת פָּנֶיהָ 
    וְרֹאשָׁהּ.

    מְנוּחָה גְּדוֹלָה יָרְדָה עָלֶיהָ.
    נִשְׁמַת אַפָּהּ שׁוּב לֹא תַּרְעִיד נוֹצָה.
    הֵנִיחוּ אוֹתָהּ בֵּין אַבְנֵי הָרִים
    וְלֹא הִסְפִּידוּהָ.
    לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
    אֲנִי רוֹצָה.

     

    מזעזע לחשוב שבסופו של דבר

    אכן המשוררת היפה, המוכשרת והרגישה

    טרפה את נפשה בכפה

    והגיעה למנוחת העולם המיוחלת

    לאחר עוד ועוד ניסיונות התאבדות כושלים

    בניסיון האחרון לצערנו 'הצליח לה'...

      15/11/13 13:30:
    אמן שהוא אמן אמיתי בנפשו ... בדרך כלל יודע להעריך בעצמו..את ערכה האמנותי של יצירתו ויודע מתי הוא שלם עם יצירתו ... ומתי הוא צריך להשלים עם חוסר שלמותה .. ועל כל ה"מבקרים מטעם" אמר כבר המשורר שלנו : "למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" ...ובעברית צחה ... נו שוין ...:)
      15/11/13 09:44:

     

    צטט: עט סופר 2013-11-14 08:34:52

    האדם הוא אמנם תבנית נוף מולדתו , אבל יש גם את הכשרון המולד שעימו נולד האדם .. יצירות האומנות כמו הציור למשל טומנים בחובם את הנגלה ואת הנסתר ולפעמים רב הנסתר על הנגלה..וחביון הנפש הנסתרת מתגלה ביצירה זעיר פה זעיר שם... כך גם לגבי אדם הכותב שירה ... שם מהוות המילים ציור הנפש של האמן האוצרים בחובם היבטים שונים מגוונים ורבים הכל ע"פ מבט עינו של המתבונן... פועל יוצא מן האמור שפענוח סוד דמותו של האמן ופענוח מסרים הגותיים ביצירותיו יכול להשתנות בין מבקר אחד למשנהו ...אבל יופיה של היצירה לעולם עומד הוא .. יפה כתיבתך ... ומרחיבת אופקים....וכך גם ציורייך והגיגייך.. ..


    אכן בשירה כמו הציור מגלה זעיר פה ןזעיר שם
    הקורא הסקרן צריך להשקיע מאמץ לחשוף לפענח
    לגלות תגליות רמזים.
    אכן גם 'גילוי' הרמזים סמויים הוא אינדיבידואלי
    ונתון לפרשנות אישית של הצופה/הקורא.
    האם אין למבקר מקצועי יתרון מובהק על פני
    כל אדם אחר מלבד אולי היכולת של
    שימוש בשפה מקצועית?

    במאמר 'אין כניסה ל"אחרים"
    מציג דוד שפרבר את הניסיון של מבקרי אמנות
    לשמור על בלעדיות - כאלו שקובעים מה ראוי ומה פסול אמנותית.
    התרבות החזותית מעמידה 'מגמות שליטות'
    הנוצרות בעיקר באמצעות הבניה של מוקדי כוח,
    שכוללים מכלול שלם של סוכנים המעורבים
    בייצור ערכה החברתי של היצירה.
    התחקות אחר מוקדי הכוח בשדה האמנות
    מגלה שלכולם יש פחות או יותר השקפת עולם
    זהה וגם אמונותיהם המדירות לגמרי אחידות.
                             
    תכלס' רק אמנות השמאל והיצירה הפוסט-ציונית,
    מוכתרות בשיח הביקורת כמבע הומניסטי ואוונגרדי נעלה,
    כל השאר נפסלים אוטומטית באופן גורף
    ונידון בדרך כלל להגדרות משפילות  
    כמו: אמנות שמרנית,
    פלקטית, פולקלורית,
    מגויסת ונחותה.


    כך נוצר מצב שבעוד השיח הפוליטי בארץ הוא שיח חי ותוסס,
    קובעי המדיניות בעולם האמנות הרשמי
    מדברים שפה אחת הגמוני - כולם חושבים אותו דבר
    ואומרים אותו דבר, ולפחות בהקשר הפוליטי לאומי ודתי, 

    יוצא דופן מבין מבקרי האמות
    הוא החוקר והאוצר גדעון עפרת 
    עפרת פרסם מאמר שכותרתו "האם תיתכן אצלנו אמנות של הימין?"
    שעורר סערה בביצה האמנותית כי יצא נגד הכללים המוסכמים.
    עפרת הוא אוצר עצמאי, טיפוס צבעוני שאיננו כפוף לאף מסגרת.
    לאורך השנים הוא שותף פעיל ביצירת הקאנון הישראלי.
    מלאכתו ההיסטוריוגרפית עקבית ועיקשת,
    אך בכל זאת היא נדחקה אל שוליו של שדה האמנות הישראלי. 
    גדעון עפרת  הוא מן האוצרים הבולטים
    לכאורה מתייחס ברצינות ומציע נראוּת למגמות שוליים,
    כמי שמוביל בהתמדה את החיבור
    בין העבר היהודי להווה הישראלי
    בהיסטוריוגרפיה של האמנות המקומית
    היו צפיות שיקדם מגמות אמנותיות שאחרים בוחרים להתעלם.
     
    אך גדעון עפרת טוען שנוצר מצב בו עצם השילוב בין ימין לאמנות הוא אוקסימורון.
    על בסיס ההבחנות הקושרות את האמנות בהכרח לאוונגרד ולשמאל
    לא תיתכן כלל אמנות טובה בקרב הימין בישראל. 
     
    גם במאמר נוסף "האם מתחוללת 'מהפכת תרבות' אמנותית
    בקרב חובשי 'הכיפות הסרוגות'?"
    טען עפרת לנחשלותה ההכרחית - יעני 'בילדאין'
    של האמנות הנוצרת במרחב הדתי,

    דוד שפרבר טוען ששני מאמריו של עפרת הראשון על הימין
    בו ביקש להדיר את 'האחר' על יסוד שיפוט אידיאולוגי,
    והשני בו יצר פעולה מכלילה דומה כביכול על יסוד מעין שיפוט אסתטי טהור,
    נובע פשוט מתפישות מוטעות ובורות מחפירה ביחס לעולם
    האורתודוקסיה המודרנית! ואם הוא לא היה בחור מנומס
    הוא כנראה היה אומר אנטישמיות מובנת!!!
     

     

      15/11/13 09:42:

    צטט: .D.S 2013-11-15 09:38:00

    צטט: עט סופר 2013-11-14 08:34:52

    האדם הוא אמנם תבנית נוף מולדתו , אבל יש גם את הכשרון המולד שעימו נולד האדם .. יצירות האומנות כמו הציור למשל טומנים בחובם את הנגלה ואת הנסתר ולפעמים רב הנסתר על הנגלה..וחביון הנפש הנסתרת מתגלה ביצירה זעיר פה זעיר שם... כך גם לגבי אדם הכותב שירה ... שם מהוות המילים ציור הנפש של האמן האוצרים בחובם היבטים שונים מגוונים ורבים הכל ע"פ מבט עינו של המתבונן... פועל יוצא מן האמור שפענוח סוד דמותו של האמן ופענוח מסרים הגותיים ביצירותיו יכול להשתנות בין מבקר אחד למשנהו ...אבל יופיה של היצירה לעולם עומד הוא .. יפה כתיבתך ... ומרחיבת אופקים....וכך גם ציורייך והגיגייך.. ..


    אכן בשירה כמו הציור מגלה זעיר פה ןזעיר שם
    הקורא הסקרן צריך להשקיע מאמץ לחשוף לפענח
    לגלות תגליות רמזים.
    אכן גם 'גילוי' הרמזים סמויים הוא אינדיבידואלי
    ונתון לפרשנות אישית של הצופה/הקורא.
    האם אין למבקר מקצועי יתרון מובהק על פני
    כל אדם אחר מלבד אולי היכולת של
    שימוש בשפה מקצועית?


    במאמר 'אין כניסה ל"אחרים"
    מציג דוד שפרבר את הניסיון של מבקרי אמנות
    לשמור על בלעדיות - כאלו שקובעים מה ראוי ומה פסול אמנותית.
    התרבות החזותית מעמידה 'מגמות שליטות'
    הנוצרות בעיקר באמצעות הבניה של מוקדי כוח,
    שכוללים מכלול שלם של סוכנים המעורבים
    בייצור ערכה החברתי של היצירה.
    התחקות אחר מוקדי הכוח בשדה האמנות
    מגלה שלכולם יש פחות או יותר השקפת עולם
    זהה וגם אמונותיהם המדירות לגמרי אחידות.
                                
    רק אמנות השמאל והיצירה הפוסט-ציונית,
    מוכתרות בשיח הביקורת כמבע הומניסטי ואוונגרדי נעלה,
    כל השאר נפסלים באופן גורף
    ונידון בדרך כלל להגדרות משפילות  
    כאמנות שמרנית, פלקטית, פולקלורית, מגויסת ונחותה.

    כך נוצר מצב שבעוד השיח הפוליטי בארץ הוא שיח חי ותוסס,
    קובעי המדיניות בעולם האמנות הרשמי
    מדברים שפה אחת הגמוני - כולם חושבים אותו דבר
    ואומרים אותו דבר, ולפחות בהקשר הפוליטי לאומי ודתי, 

    יוצא דופן מבין מבקרי האמות
    הוא החוקר והאוצר גדעון עפרת 
    עפרת פרסם מאמר שכותרתו "האם תיתכן אצלנו אמנות של הימין?"
    שעורר סערה בביצה האמנותית כי יצא נגד הכללים המוסכמים.
    עפרת הוא אוצר עצמאי, טיפוס צבעוני שאיננו כפוף לאף מסגרת.
    לאורך השנים הוא שותף פעיל ביצירת הקאנון הישראלי.
    מלאכתו ההיסטוריוגרפית עקבית ועיקשת,
    אך בכל זאת היא נדחקה אל שוליו של שדה האמנות הישראלי. 
    גדעון עפרת  הוא מן האוצרים הבולטים
    לכאורה מתייחס ברצינות ומציע נראוּת למגמות שוליים,
    כמי שמוביל בהתמדה את החיבור
    בין העבר היהודי להווה הישראלי
    בהיסטוריוגרפיה של האמנות המקומית
    היו צפיות שיקדם מגמות אמנותיות שאחרים בוחרים להתעלם.
     
    אך גדעון עפרת טוען שנוצר מצב בו עצם השילוב בין ימין לאמנות הוא אוקסימורון.
    על בסיס ההבחנות הקושרות את האמנות בהכרח לאוונגרד ולשמאל
    לא תיתכן כלל אמנות טובה בקרב הימין בישראל. 
     
    גם במאמר נוסף "האם מתחוללת 'מהפכת תרבות' אמנותית
    בקרב חובשי 'הכיפות הסרוגות'?"
    טען עפרת לנחשלותה ההכרחית - יעני 'בילדאין'
    של האמנות הנוצרת במרחב הדתי,

    דוד שפרבר טוען ששני מאמריו של עפרת הראשון על הימין
    בו ביקש להדיר את 'האחר' על יסוד שיפוט אידיאולוגי,
    והשני בו יצר פעולה מכלילה דומה כביכול על יסוד מעין שיפוט אסתטי טהור,
    נובע פשוט מתפישות מוטעות ובורות מחפירה ביחס לעולם
    האורתודוקסיה המודרנית! ואם הוא לא היה בחור מנומס
    הוא כנראה היה אומר אנטישמיות מובנת!!!
     

     

      14/11/13 08:34:
    האדם הוא אמנם תבנית נוף מולדתו , אבל יש גם את הכשרון המולד שעימו נולד האדם .. יצירות האומנות כמו הציור למשל טומנים בחובם את הנגלה ואת הנסתר ולפעמים רב הנסתר על הנגלה..וחביון הנפש הנסתרת מתגלה ביצירה זעיר פה זעיר שם... כך גם לגבי אדם הכותב שירה ... שם מהוות המילים ציור הנפש של האמן האוצרים בחובם היבטים שונים מגוונים ורבים הכל ע"פ מבט עינו של המתבונן... פועל יוצא מן האמור שפענוח סוד דמותו של האמן ופענוח מסרים הגותיים ביצירותיו יכול להשתנות בין מבקר אחד למשנהו ...אבל יופיה של היצירה לעולם עומד הוא .. יפה כתיבתך ... ומרחיבת אופקים....וכך גם ציורייך והגיגייך.. ..
      14/11/13 07:39:

    ''

    היצירות של סוטין זוכות למחירים מאד גבוהים במכירות הפומביות
    הן לעניות דעתי לא היו זכות להצלחה מסחררת שכזאת
    אילו היו בתמונה סתם צלחת עם דגים
    יש בה משהו מעבר לזמן למקום... מעל לקומקרטי המוחשי...
      14/11/13 07:32:

    הדיון בבלוג זה מנסה לפענח

    את סוד דמותו של הצייר חיים סוטין

    ולפענח מסרים הגותיים ביצירותיו

    מזווית מקורית, שונה ומפתיעה

    שלא כולם בוודאי יסכימו עמה.

     

    מתוך הערכה שהשוואה בין

    תאוריות מהפכניות בחסידות

    לבין דימויים חזותיים ביצירות של סוטין

    יכולה להעניק הבנה מחדשת ומרעננת

    ולחדור לרבדים עמוקים יותר שלה.

     

     בחינת היצירות וציורי דיוקנאות

    בהתאם לרעיונותיהם של מספר מייסדים בזרם היהודי חסידי

    שהיה כשלעצמו שיטה  מהפכנית ושינוי בדרך עבודת ה' המקובלת

    מחייבת שיתוף פעולה וקבלת פידבקים

    שיעזרו לגבש את הרעיונות הבוסריים

     

    לא צריךלהיות מומחים לאמנות כדי לתת מבט בדיוקנאות שצייר סוטין  

    גם דרך הפריזמה של הגות יהודית והשקפות עולם  חסידיות

    והשערות אלו רמזים מוטמעים בהם אולי ביודעין

    ואולי בלא ביודעין מתוך ההשפעות של תת-ההכרה.

     

    בספרו 'גנים תלויים' טוען גדעון עפרת שחייבים לחבר את היצירה

    אל השייכות והזיקה התרבותי הגותית

    גם הבלתי מודעת של האמן 

    כלומר גם אם האמן מתכחש לזיקה יהודית

    היא עדיין טמונה בו ומשתקפת ביצירותיו.

     

    הלכי הרוח המשתנים של האמן

    אינם הסיבה היחידה לסערות שביצירותיו

    ניתן לגלות טפח או טפחים מהתעלומה ולחשוף סודות

    אם נחקור את הרמזים האמנותיים לסערות נפשו 

    בהקשרים חסידיים של תאוריות שהתגבשו בערך בזמנו

    בחצרות אדמו"רים בני-תקופתו

    התאוריות וההגות המיוחדת לכל זרם יעזרו 

    לפענח למילים משפטים ביטויים את שפת הסימנים הוויזואליים

    ויגלו מה מסתתר מתחת לטכניקת כיסוי שכבות הצבע הפראיות.

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

      10/11/13 15:58:

    נחזור בהמשך לדון בדמותו של רבי נחמן 

    ובהשפעות של תורתו הייחודית ומעשיותיו הציוריות

    וכיצד כל זה מתחבר עם היצירה של סוטין

    אבל עכשיו אני רוצה להציג את הדמות החמישית

    מתוך החסידויות שלה השפעה מרתקת

    ותורה של אידיאלוגיה מיוחדת

     

    ה'יהודי' מפשיסחה

     

    רבי יעקב יצחק רבינוביץ' ( 1766 - 1813)

    המכונה "היהודי הקדוש" או "הרבי מפשיסחא‏"

    יצר שיטה חסידית ייחודית המאופיינת בחריפות,

    למדנות, התנגדות למופתים, התרחקות

    משטחיות והתעמקות בפנימיות

    ועשיית מעשים של חסידות כמו גמילות חסדים.

     

    דברי תורתו כונסו בספר "היהודי הקדוש"

    על התורה ומועדים. נכתבו עליו מספר ספרים:

    "כתר היהודי", "תורת היהודי", ו"כתבי קודש"

    העוסקים בליקוט דברי תורתו, "נפלאות

    היהודי" ו"תפארת היהודי".

     

    כאן נציין את הרעיונות יוצאי הדופן שכתב

    כאחד מהוגה דעות יהודיים החשוב בדורנו

     

    מרטין בובר הפך את 'היהודי הקדוש' לגיבור הרומן ההיסטורי שלו, 'גוג ומגוג'. יצירה זו

    מתמקדת ביחסיו הנפתלים של 'היהודי' עם רבו, 'החוזה מלובלין', ובייחוד בשאלת היחס

    החסידי למלחמת נפולאון שעוררה תקוות משיחיות עזות בקרב מנהיגי יהדות מזרח אירופה.

     

    בניגוד לאופי העממי וההמוני של הנהגות חצרות החסידים העדיף "היהודי" חוג מצומצם

    ואיכותי של למדנים בעלי מדרגה גבוהה. על דרכו החדשה והשונה קמו עוררים בקרב

    החסידים, ורבים מחסידי 'החוזה מלובלין' לחמו נגדו בחריפות.

     

    בובר ראה את החסידות כתחיית החיים היהודיים. חיי החסידות באים לידי ביטוי בעזרה

    הדדית בנתינה צנועה לאנשים אחרים והאלוהות נכנסת לחיי האדם דרך היחס והחשיבה

    על האחר לפני הצרכים של עצמי באמצעות חיי היום-יום.

     

    לרבי בדומה לפילוסוף ואולי גם לאמן היוצר כוח להקדים את זמנו

    ולקדם מיזמים רעיוניים, גישות אמנות וכד'.

     

    מקובל לייחס

    לעמנואל קאנט את היסודות העיוניים למודרנה האמנותית

    ולניטשה כפילוסוף מהפכני ומי שמחשבתו הקדימה

    וקידמה את האקספרסיוניזם.

    מחקרים עתידיים בתחום יחסי הגומלין בין אמנות לזרמים מהפכנים

    בוודאי ימצאו מה הייתה התרומה של אדמו"ר ורבי...

    למהפכות רעיוניות ולפילוסופיות משתנות ומתפתחות.

     

    ''

      4/11/13 16:22:

    רבי נחמן הרבה לדבר על שמחה

    דווקא בגלל הנטייה שלו לעצבות ולדיכאונות

     

    מסתבר שמחקרים מוצאים

    שגם היום אחוז גבוה של בעלי נטייה לדכאון

    מוצאים מרפא בהצטרפות לחסידות ברסלב

    http://www.youtube.com/watch?v=_69jFbwI2MQ

     

    ''

     

    ''

      4/11/13 08:54:

    צטט: עט סופר 2013-11-03 12:21:01

    הסיפור של "ההינדיק" מדגיש מאוד את משנתו של מייסד חסידות ברסלב לפיה ... "האדם יכול לשלוט במחשבותיו (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן נ): "המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה וכמבואר במקום אחר שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בעל כורחה אל הדרך הישר לחשוב מה שראוי והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו באפסר וכיוצא ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתופשה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי". וכל שהוא אומר הוא על דרך (הנאמר באיוב) ... "אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף..." הדרכים שהוא מציע להגביה עוף הם אכן השמחה, עשה תפילתך תחנונים (התבודדות)...ולא כמצוות אנשים מלומדה .. להרבות בכוונות כדי להתחבר למעלה...השמחה היא מרכיב חשוב שכן אין השכינה שרויה במקום של עצבות ... יפה כתבת ..

    מאד מעניין מה שאתה כותב ועל יכולת השליטה של האדם
    כי עגנון לקח את הבסיסי זה
    ברומן המפורסם שלו 'סיפור פשוט' לכיוון של מחלת נפש קשה
    ותיאר את ההידרדרות הגיבור מן הכיוון הפסיכולוגי-פסיכיאטרי.
    מעין הסתבכויות ובלאגן - כלומר בדיוק ההפך מסיפור פשוט

    הסיפור של עגנון מתאר את תהליך אובדן השפיות של הגיבור
    על רקע חברתי פוליטי של העיירה היהודית (פורסם ב-1935),
    כך שבנוסף,למעשיה הפרטית הוא מעביר מחאה כסוג של ביקורת חברתית

    הסיפור כביקורת חברתית נוקבת של עגנון על העיירה היהודית

    שכל עיקרה זה מאכל, משתה ותאוות ממון.

    הסופר מנסה להוכיח שהמעגלים האובססיביים של האוכל והכסף

    פוגעים באנשים ומונעים מהם להגשים את חלומותיהם,..

     

    גם היום החברה הישראלית סוגדת לתאוות האכילה

    מגלה הערצה למסעדות יוקרה ושמה דגש בלתי פרופורציונלי

    בנושא ארוחות החגים והשבתות במקום במהות הרוחנית...

     

    ''

     


      3/11/13 12:21:
    הסיפור של "ההינדיק" מדגיש מאוד את משנתו של מייסד חסידות ברסלב לפיה ... "האדם יכול לשלוט במחשבותיו (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן נ): "המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה וכמבואר במקום אחר שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים הוא ביד האדם לחזור ולהטותה בעל כורחה אל הדרך הישר לחשוב מה שראוי והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו באפסר וכיוצא ומחזירין אותו בעל כורחו אל הדרך הישר כמו כן במחשבה ממש שיכולין לתופשה בעל כורחה להשיבה אל הדרך הראוי". וכל שהוא אומר הוא על דרך (הנאמר באיוב) ... "אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף..." הדרכים שהוא מציע להגביה עוף הם אכן השמחה, עשה תפילתך תחנונים (התבודדות)...ולא כמצוות אנשים מלומדה .. להרבות בכוונות כדי להתחבר למעלה...השמחה היא מרכיב חשוב שכן אין השכינה שרויה במקום של עצבות ... יפה כתבת ..
      3/11/13 07:12:

    קפצתי אסוציטיבית לסיפורי המעשיות של רבי נחמן אך

    עדיין לא הסברתי מדוע נבחר לרשימה האקסלוסיבית

    של חסידויות שרעיונותיהם מתאימים להבנת יצירות של סוטין

    גם רבי נחמן.

     

    סביר להניח שסוטין מעולם לא הכיר את רבי נחמן,

    וגם לא שמע על רעיונותיו ומנהגיו המיוחדים –

    אך בכל זאת מעניין 

    למצוא נקודות השקה בין עקרונות החסידות שהציב רבי נחמן

    לזרם חסידי המכונה 'ברסלב' לבין יצירותיו של סוטין

    והרעיונות המבצבצים בין הצבעים - מעין השקפות העולם העולות מציוריו.

     

    מייסד חסידות ברסלב,

    שבזמנו עורר סערה והתנגדות גדולה

    כתב והכתיב את שפע רעיונות

    הגותו - כתיבתו המקורית מושפעת מתחום האמנות.

    רק במקום לצייר בצבעים הוא צייר

    שפע סיפורים צבעונים ואגדות

    מלאות בסימבוליקה וברמזים תת-קרקעיים באמצעות המילים.

     

    רבי נחמן סלל דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות.

    הוא הדגיש את הערכים כמו התבודדות בטבע

    כאמצעי לקשר ישיר עם האל,

     

    במקום נאומים ודרשות החל רבי נחמן לספר סיפורי מעשיות.

    בכך הוא נתן דרור לרוחו

    האמנותית, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.

    הוא הדגיש את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים,

    ואת החשש מפני ייאוש ועצב

    דווקא בשל נטייתו לעצבות ודיכאון

    שאולי היו בעצם המאפיינים של כל יהודי בגלות המרה .

     

    מה לא נכתב על הרבי שהפך לכול כך פופולארי בשנים האחרונות?

    כר נרחב לנבירה של פילוסופים והוגי דעות

    הפילוסוף היהודי - צרפתי ז'אק דרידה  

    מרבה להשתמש במטאפורות כמו: התהום,

    החורבה, הסוד וכיו"ב הלקוחים בהשאלה מתורת חסידות זו

    במהפכתו הפילוסופית,

    שזכתה לשם הפופולרי "דקונסטרוקציה".

     

    מבקר האמנות גדעון עופרת טוען שאין לקחת ברצינות

    הצהרות של אמן שמבטל כביכול את זהותו

    היהודית כי הגדרת זהות תרבותית

    נעשית על ידי התחברות כפולה ודו-סטרית, זהות

    ספיראלית ששורשיה נמשכים ונשללים ללא הרף

    "שלילה יוצרת" ו"ספקנות בוראת"

    גם כל אחת מזרמי החסידיות שנבחרו לעיון ביצירותו

    ולניתוח מאפיינים סמויים בודקת את מושגים

    'שלילה יוצרת'

    ו'ספקנות בוראת'

    אם כי אולי בכל זרם הגדירו זאת במונחים שונים.

     

    http://cafe.themarker.com/image/3002741/

     

             דרורית סן / 'בתולת ישראל' כסמל לכמיהה לגאולה שלמה - התחברות עם האל 

      2/11/13 18:59:

    סוטין הרבה לצייר עופות במצבי צבירה שונים

     

    בסיפורי המעשיות של רבי נחמן מברסלב

     

    מככב ה'הינדיק' תרנגול ההודו במספר סיפורים

     

    הנה אחד מהסיפורים שרובנו מכירים בגירסה שעיבד ש"י עגנון

     

    "פעם אחת נפל בן־מלך לשיגעון [וחשב]

    שהוא עוף הנקרא הינדיק [תרנגול־הודו],

    וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק.

    וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה,

    והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד

    ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

     

    
והפשיט גם כן את עצמו ערום.

    וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל,

    וגם כן גרר פירורים ועצמות.

    ושאלו בן־המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה?

    והשיב לו מה אתה עושה פה?

    אמר לו: אני הינדיק.

    אמר לו [החכם]: גם אני הינדיק.

    וישבו שניהם יחד כך איזה זמן,

    עד שנעשו רגילים זה לזה. 


    אז רמז החכם והשליכו להם כתונת,

    ואמר החכם לבן־המלך:

    אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת?

    יכולים להיות לבושים כותנות ואף על פי כן להיות הינדיק.

    ולבשו שניהם הכתונת.

    ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים,

    ואמר לו גם כן כנ"ל:

    אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?

    ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

    ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן,

    ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים

    כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.

    ואחר כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?

    יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן.

    וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי".


    מה דעתכם על שיטת ביות האדם? 

    שלום רוזנברג מציעה שתי פרספקטיבות שונות אפשריות בקריאת הסיפור.

    מנקודת מבטו של החכם,

    הלקח של הסיפור יהיה שעל המורה, המדריך, הרבי,

    להשתדל ולרדת למדרגתו של התלמיד כדי לדבר איתו "בגובה העיניים", ו

    משם להעלותו. ואכן,

    בממד קיומי ניתן לראות תופעה זאת בראשית החסידות

    שדיברה על “ירידת הצדיק“,

    כלומר ירידת הרבי לעם הצריך לו – תהליך

    מסוכן העומד בפני היורד.

    לעתים החכם רוצה להציל את הטובע, אך הטובע מטביע גם את המציל.

    יכול להיות שזאת הייתה כוונתו הראשונית של הסיפור.

     

    אולם יש בסיפור הזה ממד נוסף,

    לא מצד החכם אלא מצד ההינדיק.

    אמנם כן, ההינדיק יושב עכשיו על יד השולחן, אוכל מאכלי בני אדם ו

    אף משתמש בסכו“ם,

    אלא שמתגנבת אל לבנו מחשבה עצובה.

    הטיפול הצליח אך למרות זאת ההינדיק נשאר הינדיק.

    אולי כלל לא הפך החכם את ההינדיק לבן אדם,

    הוא הצליח רק לביית אותו.

     

    התרבות אינה אלא ביות.

    אנו נוהגים באופן תרבותי על פי החוק והמוסר אך אנו אומללים,

    מפני שאנו הינדיקים ובתוכנו שוכנות התאוות הפרימיטיביות ביותר.

    איש צדיק וחסיד חושש מהתודעה הברורה שאם נשחרר את האדם,

    נהרוס את החברה. 


    כבר הצביע על כך ר‘ שמשון רפאל הירש כאשר פירש את פסוקי המפתח שבתהילים

     “נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ“.

    לפי התלמוד הירושלמי (עבודה זרה ט, א) מוסרותימו אלו רצועות התפילין ועבותימו אלו הציציות.

    מוסרות המוסר מסומלות ברצועות התפילין.

    שאול טשרניחובסקי כשעמד מול פסל אפולו כתב: “א־ל כובשי כנען בסופה – ויאסרוהו ברצועות של תפילין“.

     

     

    אחת השאלות הקריטיות ביותר בחיינו.

    מה היא מהותנו האנושית:

    האם אנו הינדיקים, בעצם קופים ערומים,

    או אולי בני עליון?

     

    רבי נחמן שאל את השאלה הזאת בסיפור על  בן מלך ובן שפחה נתחלפו.

    האדם שואל את עצמו שם שאלה איומה:

    האם הוא בן שפחה, גס ואגואיסט,

    שהחברה ניסתה לאלפו,

    או אולי בן מלך, יציר כפיו של מלך מלכי המלכים,

    הקב"ה, טוב ואציל רוח? בהמשך נתייחס לכך ולמצב

    האדם מתלבט בו על זהותו, והסיפור מתאר זאת בסימבוליקה קבלית.

     

    לא כך הוא הסיפור "הפשוט" על ההינדיק.

    פרט אחד מצביע בו 
על הפתרון ונותן לסיפור את משמעותו.

    הגיבור הוא ההינדיק? לא!

    הלוא הוא בן־מלך שהשתגע וחשב שהוא הינדיק. החכם,

    החינוך שאינו ביות, בא להזכיר לו את זהותו האנושית האבודה,

    את אביו המלך -  מלך מלכי המלכים.

     

    ``תרנגול``, תיק עבודות סריגה ורקמה דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

      1/11/13 13:27:

    זה פשוט מדהים ... נותר לי רק לגמור את ההלל עם ברכה ...
    השילוב הנהדר של הניגון.. השיר.. המילים... עם הציור והאמנות ...
    ההשוואה שבין החשיבה היהודית החסידית (ולאו דווקא רק היא)

    עם החשיבה של האמן בעשיית מלאכת האומנות ... פשוט מושלמת ..

    אהבתי מאוד ... החכמתי ... ואפילו קיבלתי השראה

    להיות אחד מן העשרה 

    שיעמדו על הגג  יביטו אל האופק הרחב בו התברכת

    ויצעקו ה' הוא האלוקים ...!!

    שבת ברוכה ...

      1/11/13 07:20:

    http://www.youtube.com/watch?v=6f-HS_tUeIY

     

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4411208,00.html

     

    אהרון רזאל משתמש באמירה של הקוצקר כבסיס לשירו

    לצעוק מהגג...

     

    ''

    הקליפ צולם בשוק מחנה יהודה

    אולי דווקא איפה שכולם צועקים כמו משוגעים

    על שיווק הדברים החומריים ולא רעיוניים נשגבים?

      1/11/13 07:10:

     

    צטט: עט סופר 2013-10-29 14:00:43

    הוא היה אומר : דרורית סן שטסל כמעיין המתגבר ... אני נהנה לקרוא את כתיבתך ..

     

     

    הייתי אומרת שאתה מביך אותי בעודף מחמאות

     

     

    `על, תיק עבודות איור,רישום, איורים - מאיירים, יצירות אמנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

      דרורית סן / חטאנו לפניך

     

     

     

    רבי מנחם מנדל מייסדה של חסידות קוצק,

    ואחד המיוחדים באדמו"רי תנועת החסידות

    הוא הדמות החסידית הנוספת

    שהגותה התנהלותה ורעיונותיה מהווים בסיס לניתוח

    המאפיינים היהודים הסמויים ביצירותיו של סוטין.

    הקוצקר התפרסם בהגותו, בחריפותו ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן.

    אך, גם בנטייה להסתגרות ולהתבודדות,

    התחברות למאפיינים של קיצוניות ואפילו להתנהלות דווקאיית

    וביקורת תקיפה נגד מבקריו ומתנגדיו.

     

    החיים בחצר הרבי בקוצק התנהלו בשיתופיות

    כבמעין קומונה - בדוחק ובעוני רב מתוך עיקרון.

    תפיסתו של הקוצקר הייתה רדיקלית, טוטאלית וקיצונית;

    הוא שנא את הבינוניות, כאמרתו "רק סוסים

    הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות",

    ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן

    חסר פשרות, אפילו תוך התנגשות חזיתית

    עם החברה הסובבת.

    במידת הצורך לצאת באומץ נגד הזרם.

     

    כמו האר"י לפניו הרבה להסתובב עם תלמידיו וחסידיו

    ביערות מחוץ לעיר ובשדות הטבע.

    כמנהיג כריזמטי חיפש את הנאמנות המוחלטת לרעיון

    אפילו אם יהיה הרעיון כרוך באיזה תהליך

    חריג מבזה ומשפיל.

    האמירה המפורסמת שלו 

    "מה לי עם כל אלפי החסידים, די לי בשלוש מאות שיחבשו עלה  כרוב

    לראשם ויחגרו חבל פשוט למתנם, יעלו עמי על הגגות,

    ונצעק  יחדיו, ה' הוא האלוקים".

    מעוררת עד היום הזדהויות ומפיקה שירי נשמה.

     

    גישתו הייתה חריגה גם בתוך תנועת החסידות.

    בעוד שרוב מובילי החסידות הדגישו את

    אהבת ישראל, את החדווה והשמחה ואת מידת הרחמים,

    הרי שהאדמו"ר ר' מנחם מנדל שם

    דגש על קונפליקט שעל האדם לקיים עם עצמו

    במטרה להגיע לחקר האמת

    וכן על מסירות

    מוחלטת של תלמיד לרבו,

    ציות מוחלט לדברי הרב,

    בבחינת "כזה ראה וקדש".

     

    הרבי מקוצק עצמו הטיל מרות בתלמידיו,

    ולא היסס לבקר את עצמו ואת האחרים באופן נוקב

    וחריף. הוא קבע רף גבוה של תלמיד חכם בתורה

    כדי ללמוד בקוצק;

    כך, למשל, מי שלא

    העלה סברא חדשה במשך שלושה ימים

    הוצא מבית המדרש. הוא מיעט להיפגש עם חסידיו,

    עוד לפני תקופת ההתבודדות הארוכה שגזר על עצמו

    לאחר מכן, ולעג באופן ישיר לציפיות

     שיהיה אדמו"ר ככל האדמו"רים (עושה נסים וכו').

    "אותות ומופתים באדמת בני חם" (כלומר

     לא בבית מדרשינו).

    וכן כשבאו לספר לו על מופתים של אדמו"ר מפורסם אמר - נראה אותו

    הופך יהודי פחות טוב ליותר טוב.

     

    גישתו יוצאת הדופן עוררה כעס והתנגדות רבה בקרב

    זרם המתנגדים ואף בקרב רב זרמי החסידות של דורו.

    משכילים שקיוו שזרם חסידי כל-כך

    רדיקאלי יעזוב את העולם האורתודוקסי הדתי

    ויצטרף לתנועתם כמובן התבדו כי כלל לא הבינו את

    עמקות הקשר לאל שביטא האדמו"ר בדרכו החריגה לכאורה.

     

    גם בזרם האמנותי של סוטין

    קידשו את הדרישה לקיום קונפליקטים פנימיים לפני כל עשייה,

    וחינכו את האמן  לבקש את האמת באופן חסר פשרות,

    אף מתוך התנגשות חזיתית עם

    החברה הסובבת.

     

    האם סוטין יישם את הגישה הזאת כאלו היה תלמידו הישיר של הקוצקר

     כולל אימוץ שיטות כמו: התבודדות, ניתוק מהעולם האנושי

    וחבירה אל הטבע, הסתגרות בד' אמותיו,

    קיצוניות גובלת בטירוף,

    רף ציפיות גבוה לחדש ולא לחזור על הקיים - אם זה ביצירה

    האמנותית ואם זה בהצגת סברא חדשה בלימוד הסוגיות בגמרא.

     

    הצורך להציג חידוש שאיש לפני כן לא חשב עליו

    לייסד אסכולה חדשה, תפיסת עולם אלטרנטיבית

    יצירה שמתמקדת במהות הפנימית ולא באסתטיות חיצונית

    מהווים את הדחף שמניע את גלגלי

    ההייטק, הרפואה, המדע, האמנות  וכו'

    ובכל זאת מערכת החינוך בישראל בנויה על דיכוי ביטויי יצירתיות

    בדיוק כמו המלמד בעיירה הנידחת שבה נולד סוטין

    ומעדיפה לחנך לצייתנות והליכה בתלם ולא לחידושים ומהפכות

    שהונהגו כנורמות מחייבות בצורת הלימוד בבית המדרש

    בחצר הקוצקר.

     

    סוטין, שהרגיש בודד

    ונטע זר אצל המלמד ב'חדר' בעיירה

    עם מערך הלימוד השמרני של

    שינון בלתי נגמר ובית שדיכא כל ביטוי אמנותי

    והתייחס לציור כאל חדשנות מסוכנת ואסורה,

    היה אולי מרגיש כדג במים בחצר חסידית

    שעודדה ללא הרף להמציא חידושים, לצייר מהדמיון

    ולתת לכל הדברים פרשנויות מאתגרות

    מדיניות בסיסית שלא אישרה לאף תלמיד לחזור

    שנית כמו תוכי על דברי אחרים - יהיו גדולים בתורה ככל שיהיו. 

    והענישה בחומרה ובהרחקה מי שלא הצליח

    לחדש לרגש ברעיון מקורי משלו...

     

      29/10/13 14:00:
    הוא היה אומר : דרורית סן שטסל כמעיין המתגבר ... אני נהנה לקרוא את כתיבתך ..
      29/10/13 07:13:

    לאלו ראשי חסידויות יש תורות - השקפות עולם

    בעלות אלמנטים ורעיונות דומים לאלו שניתן למצוא ביצירות של סוטין?

     

    רבי ישראל בן אליעזר המכונה "הבעל שם טוב",

     

    הוגה הרעיון שייסד והנחיל לדת ישראל ולתרבות היהודית את

    מה שלימים ייקרא 'תנועת החסידות'.

    הרבי היה דמות מסתורית, רבת חידות, תהפוכות וסודות.

    דמותו והגותו מעסיקה היסטוריונים וחוקרים.  

    דובנוב, כתב בספרו "תולדות החסידות" (1966)

     "מתוך הערפל נשקפת אלינו צורתו ההיסטורית של יוצר החסידות...

    מסכה עבה, ארוגה בדמיון בני

    דורו ודורות מאוחרים, מכסה מעינינו את תמונתו האמתית

    של הבעש"ט, עד שלפעמים נדמה לנו,

    כאילו אדם זה לא היה ולא נברא,

    אלא משל היה למחולל תנועה דתית שהרעישה את עולם היהדות".

     

    הבעל שם טוב היה מיסטיקן, אך התנגד בתוקף לקבלה מעשית.

    הוא ראה את ייעודו הדתי

    האישי בהדבקות עם הבורא,

    בהעלאת העולם כולו לשורשו העליון.

     

    כצורך חיוני נטל על עצמו

    תפקידי הנהגה רוחנית וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות

    באמצעות כוחותיו הרוחניים

    המיוחדים. בהגותו ינק מן המורשת של הקבלה היהודית ותורת האר"י.

     

    האם גם סוטין נוטל את תפקיד הנהגת 'אסכולת פריס' כדי להוביל למהפכה אמנותית חיונית.

    הבעש"ט גרס כי מלבד ארבעת חלקי התורה, פשט רמז דרש סוד, ישנו רובד נוסף הכולל

    את כל שאר הרבדים ומהווה את הקשר ואת הבריח המחבר ביניהם, והוא פנימיותם.

    ארבעת הרבדים החיצוניים של התורה עוסקים בפעולת התורה בעולם הגשמי או בעולמות

    הרוחניים, ואילו התורה הפנימית, תורת הבעש"ט, מגלמת את הרצון האלוהי בעולם,

     מבארת ומסבירה את מעלת האלוהות עצמה.

    סוטין שאף בחייו האמנותיים להגיע לאיזה פנימיות שהיא מעבר לפרד"ס.

    כשאמנים אחרים בקשו ליצור ביצירה  זיקה נפשית עמוקה בין יוצר לבין הטבע הסובב אותו

    ביקש סוטין להוציא החוצה את הפנימיות שלו ולכפוף את מאווייו הפנימיים על חוקי הטבע.

    בציוריו היקום רעד ועצי היער נשברו לא כי כך קרה במציאות אלא כי כל זה התרחש בתוך

    נשמתו המיוסרת.

     

    בדומה לסוטין אף הבעש"ט אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, להכיר את הצמחים

    ואת סגולותיהם הרפואיות בניגוד לסוטין הרבי עשה שימוש בידע זה כמרפא עממי

    בעוד סוטין צייר את התכונות הפנימיות שראה בדמיונו הקודח לאותם גורמי טבע.

     

     

    הפילוסוף היהודי - צרפתי ז'אק דרידה  מרבה להשתמש במטאורות כמו: התהום,

    החורבה, הסוד וכיו"ב

    כמושגים במהפכה הפילוסופית, שזכתה לשם הפופולרי "דקונסטרוקציה".

     

    אין לקחת ברצינות הצהרות של אדם שמבטל כביכול את זהותו

    היהודית כי הגדרת זהות תרבותית

    נעשית על ידי התחברות כפולה ודו-סטרית,

    זהות ספיראלית ששורשיה נמשכים ונשללים ללא הרף

    "שלילה יוצרת" ו"ספקנות בוראת"

    כל אחת מהדמויות החסידיות שנציג כאן בודקת את מושגים 'שלילה יוצרת'

    ו'ספקנות בוראת' אם כי אולי הגדירו זאת במונחים שונים. 

     

    http://cafe.themarker.com/image/2996548/

      28/10/13 10:14:

    הטמעת מוטיב הכמיהה ירושלים

     

    ''

     

    ''

      23/10/13 17:48:

    צטט: עט סופר 2013-10-23 12:05:09

     

    הצייר הוא תבנית נוף ציוריו ...:)
    והצופה הוא תבנית נוף הבנתו ומולדתו ..:)
    יפה כתבת ..

     

    כרגיל לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

     

    אך החידוש בניתוח 'מהפכני' ליצירותיו של סוטין

    הוא שלפעמים הציור הוא נוף תבניתו של הבלתי מודע.

    הצייר עצמו מנסה להתכחש בהצהרותיו הפומביות

    לרקע שבו גדל וצמח - העירה היהודית הלימודים בחדר וכד'

    למחוק במודע כל זיקה רשמית לעברו

    אבל היסודות הטמונים עמוק בנפשו בכל זאת מתפרצים

    ויוצאים החוצה בפרשנות שמעניק הצופה...

     

    ''

     

    המדרגות האדומות שצייר סוטין ב1924 מעוררים אצלנו מידית אסוציאציה

    של פסי הרכבת לאושוויץ - אבל זה הרי צוייר הרבה לפני

    אז צריך להיות איזון הגיוני בין פרשנות לזמן הכרונולוגי וכד'

     

    ''

     

    בתפנית חדה - עוד יצירה של פסי-רכבת המעוררת אצלנו כרפלקס שיוך לשואה

    אך השם שנתן לה האמן הגרמני אנסלם קיפר זורק אותנו להשוואה בלתי נעימה

    בין עונשה סדום מלאת החטא לששת מיליוני היהודים שחטאם היה מוצאם היהודי.

     

    ''

     

    'אשת לוט', או בגרמנית Lut's Frau 

     

    כפסי הרכבת שאינם מובילים לשם מקום

      23/10/13 12:05:
    הצייר הוא תבנית נוף ציוריו ...:) והצופה הוא תבנית נוף הבנתו ומולדתו ..:) יפה כתבת ..
      23/10/13 09:24:

    חוקרי אמנות בני זמננו

    מציגים תובנה שהיצירה עצמה אינה מדברת בעד עצמה,

    רק הדיונים והכתיבה על אודותיה

    מעניקים לה משמעות וממתגים אותה,

    וכך הופכים אותה ל'יצירה של אמנות' ולא סתם כתמי צבע...

     

    החוקר יכול להיות גם סתם כל צופה ביצירה

    והוא שמעניק ליצירות את המשמעויות

    ואת התובנות הגלויות והנסתרות.

     

    זה אומנם מזכיר את התשובה בבדיחות הדעת של ש"י עגנון

    לשאלה - מה הייתה כוונתו...?

    ענה 'תשאלו את ברוך קורצוויאל'

    אבל ההפרדה בין היוצר לפרשנות על יצירתו

    שנכונה גם בתחום הקולנוע או הספרות

    זה גורם יסוד בניתוח יצירות אמנות שהולך ומתגבר ומתעצם.

    זהו מצב שנובע בין היתר מהמעבר מסוג של חברה אוריינית

    לחברה 'חזותית' שבה יש צורך מתמיד בפענוח

    מסרים וסמלים חזותיים ולא רק באמנות לסוגיה.

     גבר שהופך את כולנו לסוג של מבקרים המעניקים משמעויות לפענוחים.

     

    ''

     

    לפי גישה עכשווית זאת

    אם נרצה לומר שהנוף רוקד כמו הפסוקים המקראים...

    או מהווה דימוי של חצר חסידית בעלת מאפיינים מהפכניים

    זאת בהחלט אמירה לגיטימית לחלוטין.

    מותר לצופה, כמבקר אמנות, להשליך את המטען הערכי שלו

    על ההסברים לגבי היצירה בין אם מטען זה היה משותף

    גם לאמן ובין אם אולי היה זר לאמן... או אולי

    מטען חורג שרצה לברוח ממנו.

     

    ''

      20/10/13 20:12:

    חיים סוטין, אישה טובלת במים, שמן על בד, 1931,

     

            אוסף פרטי,

     

     

    ''

    0

    דרורית סן חושפת יסודות חסידות ביצירות של סוטין

    37 תגובות   יום ראשון, 20/10/13, 19:35

    http://cafe.themarker.com/image/3002742/

     

    לא חכמה לגלות יסודות יהודיים

    מזרמים כאלו ואחרים ביצירות

    של אמנים בעלי זיקה לתרבות היהודית

    או בקרב אמנים נוצרים שמחוברים

    לסיפורי המקרא...

    אבל, מפעים ומרתק לחשוף אלמנטים 

    מתאוריות חסידיות מהפכניות מהצפנה

    מודעת ובעיקר בלתי מודעת

    ביצירות של אמן 'אסכולת פריז'

    האקספרסיוניסט חיים סוטין

    שברח במתכוון מכל סממן של זיהוי יהודי

    וניסה ליצור נתק בין האמנות לעיירה

    החסידית בה נולד וגדל בילדותו ונעוריו.

     

    בניגוד לחבריו היהודים ששמרו על זיקה

    יהודית ובעיקר אמן אחר בן תקופתו

    מארק שאגל ששימר ביצירותיו במודע את

    הווי העיירה בה נולד וגדל, העלה על נס

    את החיים היהודי ואת המנהגים החסידיים

    סוטין התנער מכל מה שקשור לעברו היהודי.

     

     

    ''

     

    דיוקן של סוטין שצייר מודליאני (איטלקי ממוצא של אנוסים שחזרו לחיק היהדות בגלוי)

    עם מאפיין מודליאני טיפוסי - של צוואר מאד ארוך - הנחשב 

    לסממן של רוחניות - בגלל הפרדה בין אברי הגוף לראש

    ''

     

    דיוקנאות של התבוננות לתוך הנפש פנימה

    מוטיב משותף לחסידות מהפכנית ולאמנות אקספרסיוניסטית

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    ביצירות ובציורי דיוקנאות של סוטין

    ניתן למצוא יסודות פילוסופיים

    תואמים לרעיונות תאולגיים-חברתיים של

    כמה אדמורי"ם מהפכנים

    שהיו מייסדים של חצר בזרם היהודי חסידי

    שהיה כשלעצמו שיטה  מהפכנית

    ושינוי בדרך עבודת ה' המקובלת עד פריצתו

    והתפשטותו ואז התברגנותו...  

     

    בחינת הדיוקנאות שצייר סוטין  

    דרך הפריזמה של הגות יהודית

    והשקפות עולם  חסידיות

    מגלה רמזים שמוטמעים בהם

    ספק ביודעין

    ובעיקר בלא ביודעין - מתוך ההשפעות תת-ההכרתיות

    לתיאוריות פילוסופיות על מהות האדם כמרכז היקום. 

     

    הרמז הראשון שנמצא ביצירות של ס. הוא גילוי הפנימיות

    באמצעות רמזי הבעות הפנים וטכניקות עיצוב אזור העיניים.

    מוטיב חוזר שמאפיין כאמור

    הן את הרעיונות הפילוסופיות והלך הרוח בחסידויות מסוימת והן

    את האמנות האקספרסיוניסטית - פראית מהזן של סוטין.

     

    נבדוק התייחסות זאת בקרב חמשת ראשי החסידויות הבאות:

     

        הבעש"ט  - מיסד הזרם החסידי - אז מה הן התאמותיו?                                                         

          הרבי מקוצק - התבודדות, חיבור לטבע,ליבון קונפליקטים?                                                      

              הרבי מרוז'ין - אלו מהשקפותיו המהפכניות תואם ל...?                                                    

               ה'יהודי' מפשיסחה  - שהנהיג את החובה לחדש... ?                                            

                רבי נחמן מברסלב  - שסיפורי מעשיותיו הם ציורים

                   ואיך בסיפורים הציורים הקבצנים הופכים לנסיכים ?                                              

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין