כותרות TheMarker >
    ';

    אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם

    על פרשות השבוע והקשר לימנו אנו, חסידות, סיפורי צדיקים, שמירת השבת, על דברים שבין אדם לחברו ולסביבה, על דברים שבין אדם לבוראו

    הזיווג הראשון בתורה - פרשת חיי שרה

    0 תגובות   יום ראשון, 20/10/13, 22:28

    בס"ד

    הזיווג הראשון בתורה
    פרשת חיי שרה

     

    מה הוא חסד אברהם? ומה הוא ההבדל בינו לבין חסד איוב? האם רבקה הייתה בת שלוש כאשר שודכה ליצחק אבינו? למה אליעזר התעקש על סימן מובהק כל כך של הקב"ה – שימצא נערה שגם תשקה אותו וגם את הגמלים? מדוע טורח אליעזר להודיע לקב"ה שהוא נמצא ליד הבאר? מה, הקב"ה לא יודע? למה אברהם לא הולך בעצמו למצוא שידוך ליצחק? מה טובה יותר רבקה שהיא בת לעובד אלילים לעומת בתו של אליעזר שהוא גדול בתורה? האם רבקה הובילה את כל מהלך הזיווג? 

     

    ככה הוא רגיל מבית אימא

    מסופר על זוג שלאחר שהתחתן, הכלה הצעירה רצתה להפתיעה את בעלה הטרי, ובקשה מאימא שלו שתלמד אותה להכין את המין כמו שהיה רגיל לאכול. למדה אותה, הכינה לו לשבת הראשונה, והנה הוא טועם ואומר לה: "תראי זה טעים אבל זה לא זה", חזרה הכלה המאוכזבת לחמותה ובקשה שוב את המתכון, נתנה לה שב. והנה בשבת בשנייה מגישה לבעלה. הוא טועם ואומר לה: "כמו שאמרתי זה טעים אבל זה לא זה". אתם מתארים לכם איך הכלה הזאת הכינה את החמין השלישית, בלי חשק וגם נשרף לה. וככה הגישה לבעלה הקפדן, טועם הלה ופניו זורחות: "או, ככה בדיוק אני רגיל".

     

    כמה היו חיי שרה

    כתוב: [בראשית כג א] "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה." אומר רש"י [וא מפרש את דברי חז"ל] : " לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא ובת כ' כבת ז' ליופי "שני חיי שרה" - כלן שוין לטובה".

    בספר שניים מקרא הוא מביא שם ביאור של עקיבא יגר הפרשה, מדוע מופיע פעמיים חיי שרה. כתוב במסכת גמרא [בראשית רבה] "" בן ארבעים ושמונה שנים היה אברהם שהכיר את בוראו. (למרות שבחז"ל יש כבר שהיה בן שלוש שהכיר את הקב"ה "עקב אשר שמעתה בקולי") כתוב בגמרה מסכת יבמות "גר שנתגייר - כקטן שנולד" אז עם אברהם הכיר את הקב"ה בגיל ארבעים ושמונה אז היה כתינוק שנולד ואז מחילים למנות את שנות חייו, אז הוא נפטר בגיל מאה שבעים וחמש, אם מפחיתים מגיל מאה שבעים וחמש – ארבעים ושמונה שנים אז מקבלים – מאה עשרים ושבע. יוצא שהוצעו של אברהם אבינו שהכיר את הבורא הם בדיוק כשנות חייה של שרה – מאה עשרים ושבע. יוצא ששנותיו של אברהם אבינו חיי מאה ועשרים ושבע שנים כמו שרה אמנו, לכן נאמר שני חיי שרה.

    אומר רש"י שני שנותיה שווים לטובה – אברהם חייו שהכיר את הבורא מאה עשרים ושבע אבל שנותיו הראשונות לא היו טובים הם לא היו שווים לטובה, ואילו שרה הכירה את הבורא מתחילת חייה לכן נכתב ששני חייה היו שווים לטובה.


    גם לגבי אברהם וישמעאל נאמר שני חיי  כתוב בסוף הפרשה [בראשית כה ז] "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים."ולגבי ישמעאל כתוב [בראשית כ"ה י"ז] "יוְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו."

     

    האם קבורתה של שרה אמנו היא הניסיון העשירי?

    לשיטתו של רבינו יונה פטירתה של שרה אמנו היא הניסיון העשירי של אברהם. בפרקי אבות כתוב עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. רובם מונים מלך לך לארצך עד העקידה. למה חז"ל מונים עמה אפשרויות, אחת מהן קבורתה של שרה אמנו. למה הניסיון העשירי: רבותינו חז"ל מונים כמה וכמה תירוצים:

    1. חלק אומרים שבגלל שהקב"ה הבטיח לו את הארץ, וכשבא לקבור את שרה במערת המכפלה, היה צריך לשלם כסף, אז מבחינתו זה היה ניסיון.
    2. חלק אומרים שזה ששרה נפטרה לבית עולמה כתוצאה מהעקדה. כתוב בחז"ל שבשטן בא לשרה אמנו ולא הספיק להגיד את המשפט עד הסוף אלא התחיל לספר לה שאברהם לקח את יצחק להר ועקד אותו על המזבח והשחיז את הסכין ורצה לשחוט אותו, ואז נשמתה פרחה מגופה, לא הספיק להגיד ואז העצר ולא קרה כלום וכו'. ולכאורה היה כאן ניסיון של אברהם.

     

    שני נושאים מרכזיים

    בפרשתנו יש שני נושאים מרכזיים שבהם נתמקד הפעם:

    1. אברהם מטיל על אליעזר שליחות להביא שידוך ליצחק אבינו.
    2. בקשתו של אליעזר מהקב"ה שיעזור לו לעשות פעולה כזאת שבאמצעותה הוא ימצא שידוך הולם ליצחק אבינו.

     

    למה אברהם אבינו לא הלך בעצמו למצוא שידוך?

    כתוב: [בראשית כד א] " וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל."

    אומר כאן סְפוֹרְנוֹ [1] למה זה פותח בפסוק "ואברהם זקן ובא בימים וגו'." אומר הספורנו יסוד נפלא הסיבה היא ששלך את אליעזר ואף הצטרך להשביעו, כי מחמת זקנתו דאג שימות ולא יראה את בנו בחופתו. והסכים שלא לאחר עוד, ומכיוון שלא נמצאה כלה ראויה בארצו הוכרח לשלוח לארץ אחרת, ומפאת עושרו הרב דאג שמה אדם עשיר אחר ישחד את אליעזר שיבחר הוא בבת לשידוך. ולא ימצא שידוך הגון לבנו, ולכן הוצרך להשביעו.

     

    הישבע וצא לדרך

    כתוב: [בראשית כד ב-ג] "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק"

    אברהם אבינו שולח אותו דווקא אל ארצו מולדתו אל ביתו, והעבד אומר לו:

     

    "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם"
    "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה. ז יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם"

     

    אומר רש"י על זה: כאשר השביע אותו אמר "השם אלוקי השמים והארץ". כאן הוא אומר "אלוקי השמים". אומר רש"י: ולא אמר אלוקי הארץ, אז מה השתנה? אמר לו: "עכשיו הוא אלוקי השמים והארץ, קודם הוא היה רק אלוקי השמים, כי אף אחד לא הכיר אותו. אני הפצתי את שמו בכל רחבי הארץ, אני פרסמתי את שמו, אז עכשיו הוא אלוקי השמים והארץ.

    כל מי שקורא את הרש"י שואל את עצמו מה זה חשוב עכשיו לספר לאליעזר את הסיפור הזה? מה אליעזר לא יודע שאברהם פרסם את השם בכל הארץ?

     

    כדי להבין זאת, נזכיר מה שכתוב בחז"ל שאליעזר מאוד רצה להיות מחותן עם אברהם אבינו, הוא ידע שהוא דולה ומשקה מתורתו, שהוא זיו איקונים שלו, שהוא שליט על יצרו כמו אברהם אבינו, הוא ידע שהמעלה הרוחנית שלו לא פשוטה.ואילו אברהם אבינו עם כל זה - לא הסכים בשום פנים ואפן ואף הזהיר אותו שלא יעז לשדך לו את בתו. כי הוא ארור ויצחק ברוך.

     

    שולח אותו אברהם אבינו אל ארצו אל משפחתו, מתוך ידיעה ברורה שבבית שהוא גדל עובדים עבודה זרה, כולם. בשעה שהגיע לבית אומר לו לבן: אנוכי פיניתי הבית ויש מקום גם לגמלים. אומר כתוב:  [בראשית כ"ד ל"א] "וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים."

    רש"י : ""פניתי הבית" - מעבודת אלילים (ב"ר)".

     וחז"ל עוד מתייחסים לכך בזלזול: תראה איך לבן מתייחס לאלוהים שלו". ברגע שיש לו הזדמנות לעשות כמה לירות מהאורחים שלו, הוא זורק אותם מהבית, תלכו לאיזה חופש לשבועיים אחר כך תחזרו. כך מתייחס לבן אל האלוהים שלו זורק אותו מהבית.

    הר"ן [5] בדרוש החמישי שואל ראשון והרבה אחריו גם שואלים [3] : "אברהם אבינו שולך אותו לביתו של בתואל מתוך ידיעה שהם עובדים עבודה זרה, שואל הר"ן: "אברהם לא רוצה לקחת מבנות הכנענים למה? כי המידות שלהן מושחתות. אז הוא מוכן לקחת עובדות עבודה זרה? האם עובדות עבודה זרה זה פחות מסוכן ממידות רעות? זה לא טוב וזה לא טוב. אז לפחות הוא יודע דבר אחד שיש לו בית אחד טוב, הבית של אליעזר. הוא לא רוצה את הבת שלו בשום פנים ואופן.כי הוא ארור, אתה כנעני והכנעני ארור.עוד הח קילל אותם. למה הם ארורים כי יש להם מידות מושחתות. עדיף לקחת בת מבית של עבודה זרה. ולא לקחת אשה שהמידות של מושחתות? זו שאלתו של הר"ן. והתשובה שכולם עונים היא -  כן. [לא ציטוט] "מידות עוברות בתורשה לילדים. השקפות לא עוברות בתורשה. אם לאדם יש מידה מושחתת או להבדיל אם יש לו מידה טובה – המידה הרעה או הטובה עוברת בירושה לבנים. אדם שיש לו השקפות – השקפות אפשר לשנות.

    יכול להיות אבא שהוא עובד כבודה זרה ויגול להיות לו בן שהוא מפיץ דבר השם – הראיה אברהם אבינו. עפ"י זה אנחנו יכולים להבין מה אומר אברהם אבינו. "השם אלוקי השמים" כאן הוא לא אומר אלוקי הארץ. שואל רש"י למה כאן אין הוא אומר אלוקי הארץ? עונה אברהם אבינו: כשאני יצאתי מהבית של אבא שלי אף אחד לא ידע מי זה אלוקים.אני הוא זה שהפצתי את שמו.

    אתה שואל אותי למה אני שולח אותך לבית של אחי בתואל ששם כולם עובדים עבודה זרה? התשובה היא פשוטה – כי דעות אפשר לשנות. מידות הן לא ניתנות לשינוי. ברגע שהמידות מושחתות זה עובר הלאה.

    מי שמסביר למה זה, זה "הכלי יקר"  [6] מה שהר"ן כותב בשתי שורות הוא מסביר בהרחבה: שלושה שותפים באדם אומרת הגמרה [מסכת נידה ל"א] "תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל וגו'."

    אומר הכלי יקר כל המידות שבאות מחומריות – עוברות לדורות הבאים. המידות שבאות מהשקפה זה בא מהקב"ה.המתנה של השכל של ההיגיון של ההשקפה זה בא מהשם יתברך. אפ זה בא מהבורא יתברך – זה לא עובר לדורות הבאים. ואם זה עובר זה ניתן לשינוי כי ההשקפה של האבא לא חייבת להיות שווה להשקפה של הבן.

     

    יש ראיה לכך, אבל לכאורה, היא דווקא מוכיחה שהשקפה כן עוברת לדור הבא, את הראיה מביא הרב מאיר שפירא מלובלין [7] על פסוק בסוף הפרשה.
    כתוב: [בראשית א] "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה."

    אברהם לאחר ששרה אמנו (אשתו) נפטרה, לקח אישה בשם קטורה. מי זאת קטורה? רש"י אומר: הגר.אז למה קוראים לה קטורה?

    רש"י: " "קטורה" - זו הגר ונקראת קטורה 1. על שם שנאים מעשיה כקטרת.  2. ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם"

     

    שתי דעות מנוגדות על קטורה (הגר)

    נאמר בחז"ל שקטורה נקראה כך משום שנאים היו מעשיה כקטורת. במקום אחר כתוב שהייתה עובדת עבודה זרה שהקטירה לעבודה זרה.

    מסופר בחז"ל ששני אחייניו של רבי טרפון באו לבקר אותו, ישבו לפניו, והוא החל קורא להם את פרשת השבוע "חיי שרה" ואז מגיע הפסוק הזה: "ויוסף אברהם וייקח אשה ושמה יוחאני",
    "קטורה" מתקנים אותו האחיינים,

    רבינו טרפון הוא מתעקש "יוחאני"

    אחייניו מסתכלים ברחמנות על דודם, אולי לא מרגיש טוב. "קטורה" הם שונים.

    תסתכלו על בניה, רבי טרפון מעיר להם.

     

    מי היא יוחני

    בגמרה [זבחים סב ב] " (בראשית כה, ד) בני קטורה בני אחתיה דרבי טרפון הוו יתבי קמיה דרבי טרפון פתח ואמר (בראשית כה, א) ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני אמרי ליה קטורה". [12] יש סיפור על יוחני שהייתה מכשפה, בבה, היא הייתה מכשפת נשים שעמדו ללדת ועוצרת את הוולד בתוך רחמן. הייתה מחלקת פתקים בכל בתי החולים באזור: "נתקעת בלידה, רוצה ישועה תתקשרי, היו באים אליה או שהיא הייתה באה ליולדות ומשחררת את הכישוף תצורת סכום סמלי, שטענה שזה הולך לפדיון וכו'. ובאמת אחרי עשר דקות האשה הייתה יולדת וכולם שמחו.

    לא היה ניכר עליה מבחוץ כלום, אנשים היו באים אליה הביתה, רבנית צדיקה, נרות, ספר תהילים, קופת צדקה, כסף, הכל כוּשֶר. אבל בחדר הסמוך הייתה עושה כשפים.  יום אחד זה התגלה. אז זה הוכחה, שבן אדם יכול להראות צדיק מבחוץ ורחמנה ליצלן מבפנים.

    בסוף התגלה העניין והתברר שהיא מכשפת.

     

    אומר הרב מאיר שפירא יסוד נפלא "לרבי טרפון היה קשה העניין שבמקום אחד כתוב שמעשיה היו נאים כקטורת ובמקום אחר כתוב שהייתה מקטרת לעבודה זרה" אמר רבי טרפון לא להיבהל כבר היו נשים כאלו – יווחני למשל. היקשו אחיניו הלא כתוב קטורה. אמר להם תסתכלו על הבנים שלה.

    על קטורה כתוב: [בראשית ב] "וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ"

    זמרן שהיה מזמר לעבודה זרה, יוקשן שהיה מקיש לעבודה זרה וכו'. אז מה אתה מתפלא, הילדים רואים את האמא בבית לא החוץ. בחוץ הייתה רבנית בבית הייתה מקטרת לעבודה זרה. והם למדו ממנה בבית.

     

    יוצא שהאמא כודת עבודה זרה וגם הילדים עובדים עבודה זרה. אז איך אברהם אבינו אומר אני לא מוכן לקחת אשה עם מידות מושחתות ומוכן להתפשר על אשה עובדת עבודה זרה. הנה לך הוכחה שזה גם עובר לדורות הבאים. אבל זה גופא אומר אברהם אבינו לאליעזר עבדו. אני הראיה שזה ךא ככה, אבי היה עובד עבודה זרה, הוא פסלן של עבודה זרה של פסלים הוא מוכר פסלים לעבודה זרה. ואני לא. אני מפיץ את דבר השם. לכן עכשיו הוא אלוקי השמים והארץ. ואני הראיה שאפשר לשנות את זה. המידות עוברות לדורות הבאים.

     

    כתוב: [בראשית ט כא] " וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה."  נח נטע כרם, עה יין, שתה והשתכר בתוהתגלגל שיכור בתוך האוהל כשהוא ערום ועריה.

    כתוב: [בראשית ט כב] "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ." ומיד כל המפרשים שואללים וזה שאלה של מדרש. מה זה וירא חם אבי כנען? תגיד וירא חם. או תגיד וירא חם אבי כנען ואבי מצרים. למה רק אבי כנען?

    כתוב בחז"ל רש"י מביא את הדברים: כנען ראה אמר לאביו חם עשה את המעשה, והלך לספר לשני אחיו בחוץ.

    מי שהתחיל בעברה היה כנען, כך כתוב בחז"ל.אם כנען התחיל בעברה הוא הלך לחם, מקלל נח את כנען למה לא חם? ראשית רצה למנוע ממנו ילד רביעי, כנען היה רביעי לכן קיל אותו. שנית הוא הראשון שהתחיל בעברה. הראשון לפשע. אז למה נח קילל אותו עבד עבדים תהיה לאחיך? למה אתה מקלל אותו לדורות הבאים? התשובה ברורה.

    אילו נח היה מאבחן שרק לחם יש מידות גרועות ניחא. את המידות הרעות שלו ראה כבר בתיבה, מובא ב: [סנהדרין קח ב] " וכתיב (בראשית ח, טז) "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך" וא"ר יוחנן מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה ת"ר שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם ", איך אתה עושה תשמיש כאשר כל העולם מושמד. כי הוא מושחת. יכול להגיד שזה היה מעידה חד פעמית. באותו רגע שראה נח את הנכד שלו שבמקום לקחת שמיכה ולכסות אותו, הלך ואמר לאביו. מה פירוש הדבר שמידותיו מושחתות והם כבר כברו לבנו כנכן ומשם עד סוף הדורות.

     

    יש צוואה שפותח כך: "אהבו זה את זה וגו'." מי לדעתכם כתב את זה? או רבי יצחק מברדיצ'ב, או החפץ חיים או.. לא זה ולא אחר מאשר כנען. אתה אומר וואו איזה פתיחה יפה לצוואה. אבל המשך..."אהבו את הגזל, אהבו את הזימה, שינאו את אדונכם ואל תדברו אמת". איך זה מסתדר הצוואה הזאת עם הפתיחה הזאת. מילא אם היה כתוב ובסוף "אהבו זה את זה". בכל אופן זה לא האהבה שהתכוון רבי עקיבה "ואהבת לרעיך כמוך". "אהבו זה את זה" זה פתיח לאהבו את הגזל, כי אם לא תהיו מאוחדים שאחד מכם ייתפס ע"י הרשויות הוא יזמר. אם אתם רוצים להיות פושעים מוצלחים תהיו מאוחדים.

    עם כזאת צוואה מבקש אליעזר עבד אברהם להיות מחותן עם אברהם אבינו. אומר לו אברהם אבינו: "אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק עם ברוך".

     

    בראתי יצר רע – בראתי לו תורה תבלין

    היסוד שרוצים ללמד אותנו הוא:
    * מידות כמעט ולא ניתנות לשינוי, כמעט, כי איוב בא בטענה לקב"ה שאי אפשר לחייב בן אדם כי הוא לא יכול להשתנות. כתוב: [מסכת בבא בתרא טז א] " אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר לפניו רבונו של עולם בראת שור פרסותיו סדוקות בראת חמור פרסותיו קלוטות בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומאי אהדרו ליה חבריה"

    מה עונה לו הקב"ה: "אתה צודק! מידות לא ניתנות לשינוי! אם האבא קמצן הבן קמצן! אם האבא בעל גאווה זה עובר לילדים! כל המידות שבאות מהחומר זה עובר בהשרשה.

     

    ישנה דרך אחת לשנות את זה - בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין!

    לתורה יש כוח לשנות מידות של בן אדם. בשביל זה נתתי תורה. אי אפשר לשנות מידות של בן אדם! – אם תורה אפשר לשנות מידות!

     

    אליעזר עבד אברהם הצליח לצאת מארור לברוך – איך?

    דולה ומשקה מתורת רבו.

     

    לאליעזר יש תורה. עם התורה הוא הצליח לשנות את עצמו.

     

    הבנות שלו והמשפחה שלו לא לומדות תורה אז המידות שלהן אצלן. הן נשארו בעינן. לכן אתה ארור ויצחק ברוך. כי מידות לא ניתנות לשינוי.

     

    אם היו מספרים לנו שיש עמלקי שרוצה להתגייר. עמלקי.הקב"ה כותב אין כיסאי שלם ואין שמי שלם עד שלא ימחק העמלק מתחת לשמים.שהקב"ה מצווה למחות את זכר עמלק מתחת לשמים הוא מווה שלא יישאר אפילו שה או שור של עמלקי. למחות את שמם מתחת לשמיים. למה? ולא ירא אלוקים. האומה היחידה שיצאה למרוד נגד השם אחרי יציאת מצרים זה העמלקי.כל העמים סביב רעדו מפחד. העמלק מגיע מאלפי קילומטרים. אין אלוקים. כופרים בעיקר. אומר הקב"ה להשמיד ולמחוק אותם מתחת השמים.

     

    מגיע העמלקי לבית הדין לגיור ומבקש להתגייר. מקבלים אותו.ודאי שמקבלים אותו. אין לך מחיקת העמלקי יותר מגיורו. הראיה [בבלי סנהדרין דף צו ב] בני המן (העמלקים) למדו תורה בבני ברק. "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק;" (יש סוברים נעמן לא המן) [8] ומובא שם עוד עמלקים שלמדו תורה.

     

    מידות אי אפשר לשנות. אומרת התורה לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ישראל עד עולם. כי אבות אבותיהם לא יצאו לקדם את בני ישראל בלחם ובמים. נו, אז מה? אז חוסר הכרת הטוב עובר עד סוף הדורות כולן. אם אתה תתחתן אתו הילדים שלך יהיו כפויי טובה. היסוד של עם ישראל בנים ביישנים וגומלי חסדים כל העבודה שלהם זה הכרת הטוב.

     

    למה אליעזר מודיע לקב"ה היכן הוא נמצא?

    לאחר שאליעזר מבין את המסר ואליעזר צריך למצוא שידוך מהבית של אברהם אבינו הוא מגיע אל העין. כתוב [בראשית כד יב] "וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם." לכאורה הפסוק הזה צריך ביאור. אליעזר יוצא עם עשרה גמלים ועבדים וכסף וזהב ושטר שמועיח שכל רכוש אברהם עובר ליצחק. היה לו יום טוב, הייתה לו קפיצת הדרך והוא מגיע לבאר. הוא מבקש מהקב"ה, ברצף תפילות (שלשלת) הלך לי כל כך טוב היום, ההיום אני רוצה למצוא שידוך. "הנה אנוכי ניצב על עין המים" למי הוא מודיע היכן הוא נמצא? מה, הקב"ה לא יודע היכן הוא נמצא? בשביל מה אתה מוגיע לו היכן אתה נמצא? הוא יודע.

     

    ובנות העיר יוצאות לשאוב מים. "יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ [3] אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

     

    בחז"ל יש על כך חילוקי דעות, בהלכות, מותר אסור, כישוף, תפילה. לא בכך אנו דנים. נצא מתוך הנחה שזה לא היה קסם אלא תפילה, הוא ביקש מהקב"ה, גם הספורנו מציין זאת, הוא התפלל שיהיה כך. אומר רש"י: "אותה הוכחת" - ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם ולשון הוכחת ביררת אפרוביש"ט (בלע"ז דו האסט בעשיעדען)"

     

    אליעזר כבר יודע שהוא צריך לחפש בעלת מידות טובות, הוא יודע שלא איכפת שתהיה עובדת עבודה זרה. והוא מחפש בעלת חסד. "והיה הנערה אשר אומר לה הטי נא כדך ואשתה וגו'" זה לא מספיק? למה הוסיף "שתה וגם כמלך אשקה" ? אם תגיד לו "שתה" זה לא מספיק? יגידו כולם: "מספיק, אבל יותר טוב, וגם גמלך אשקה". גם אם הייתה אומרת לו: "קח את הכד ותתכופף לבד לבאר", היא בעלת חסד או לא? אליעזר לא רוצה ככה, הוא רוצה: שהיא תתכופף ותשאב לו ולגמליו" אז זה הנערה המתאימה.

    לתת מים מכדה שהיא שאבה לו במיוחד זה לא מספיק לרבנו אליעזר. הוא רוצה שתשאב ותיתן לו וגם לגמליו תשאב ותיתן להם.

     

    השאלה מתעצמת יותר, כי אליעזר בכלל לא מובן. אם היא הייתה אישה בעלת חסד אמיתי ששומרת על קלה כחמורה בשולחן ערוך. מגיע אליה בחור כמו אליעזר ואומר לה: הטי נא כדך ואשתה. היא צריכה לענות לו: אדוני, אתה רוצה לרדת איתי לבאר ולשאוב מים. טוב. ואם לא תסדר לבד. מהיכן אני יודע את זה? יש בשולחן ערוך [9] " מי שפגעב בחבירוג בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאהד הרי זה מצוה לסייעוה לפרוק מעליה וזו מצות עשה שנאמרו כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו."

     

    המשך בקרוב....

     

     ---

    בהשראת הרב שניאור אשכנזי שליט"א

    לפי שיחות הרבי מליובאוויטש

    הרב ברוך רוזנבלום שליט"א

     

     

    ---

    מוקדש לעילוי נשמתם של:
    ציפורה קופרברג ז"ל

    בת יהודית ז"ל

     

    ברוך קופרברג ז"ל
    בן יפה  פשיקורסקי ז"ל

     

    אריאלה (קופרברג) כהן ז"ל
    בת ציפורה קופרברג ז"ל

     

    אריה בר ז"ל

    בן דורה ז"ל

     

    חנה גלמן ז"ל

    בת רחל ז"ל

     

    לייזר זורן ז"ל

    בן רבקה ז"ל

     

     

    ------------

     

    תוספות

    [1]

    רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ (נקרא גם הספורנו; איטלקית: Sforno) נולד בין השנים 1468 (ה'רל"ח)-1473 (ה'רמ"ג) - נפטר לאחר 1550( ה'ש"י)) היה פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא וקהילת בולוניה. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה, למספר ספרי מקרא נוספים (בהם שיר השירים וקהלת) ופירוש לפרקי אבות. פירושיו מבוססים על הפשט ולשונו קצרה ובהירה. נחשב לבעל השקפה הומניסטית לפיה "כל המין האנושי יקר אצלי", ולא רק עם ישראל, אלא שעל היהודים מוטלת חובה מוסרית גדולה יותר.

     

    [2]

    כלי יקר ושמי שמואל בשם האדמו"ר מסוחוצ'וב וכך מופיעה בעוד הרבה ספרים.

     

    [3]

    זהר

    מאין לנו זה, משכתוב "כי יהיה נערה" וגו', וכתוב נער במסורה, בלי ה', מהו הטעם, הוא משום שלא נתחברה בזכר, ובכל מקום שאין שם זכר ונקבה אין שם ה', ועל כן כתוב נער בלי ה', והה' עלתה משם ונשארת הנוקבא אז באות ד', המורה דלות ועניות... (בראשית ב רסא, ועיין שם עוד)]

     

     

     

    [4]

    מבאר רש"י: זו הגר על שנאים מעשיה כקטורת. דבר אחר: קשרה עצמה באברהם ולא הייתה עם אף אחד אחר. במדרש מופיע דבר נוסף: קטורה- שהייתה מקטרת לעבודה זרה הגמרא (זבחים סב:) מביאה  סיפור: בני אחותו של ר' טרפון היו יושבים לפניו. ר' טרפון קרא פסוק בתורה: "ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני". תקנו אותו האחיינים ואמרו "קטורה כתוב?!" אמר להם הדוד ר' טרפון "בני קטורה". עד כאן הדו שיח ביניהם.

     

     ושואל הגאון ר' שפירא מלובלין:

    מה זה?! מה היה כאן?!

    מתרץ הגאון:

    שתי האפשרויות המובאות ברש"י יכולות להתקיים ביחד: נאים מעשיה וגם קשרה את עצמה עם אברהם. אבל לומר שנאים מעשיה והיא מקטרת לע"ז - זה לא יכול להיות. לכן אומר להם ר' טרפון "יוחני"- שזהו שם של מכשפה כפי שמביאה הגמרא [סוטה כ]. שהיתה שומעת שיש יולדת עושה כישוף בחדר אחד והיא הייתה יושבת על המשבר כמה שעות טובות וכשראו שזה לא הולך שלחו אל יוחני והיא הייתה מתפללת וזה היה יוצא מיד (=מסירה את הכישוף) וכך היתה מראה עצמה רבנית ומאידך מכשפת.

     

    זה מה שאומר ר' טרפון לאחייניו: היא "שיחקה אותה"...

     

    אמרו לו: "אבל מעשיה נאים" אמר להם "בני קטורה" יוכיחו - שהרי אם היא צדקת למה כל בניה נקראו ע"ש עבודה זרה? זמרן - שמזמרים לע"ז, יקשן - שהם מקישים לע"ז.

     

    בחוץ היתה "משחקת אותה" צדיקה אבל הילדים ידעו את האמת ולכן יצאו כאלה.

     

     הם ראו וידעו בדיוק מי זו אמא שלהם...

     

     כמה זהירות צריך ב"קו אחיד" אל מול חינוך הילדים - הם רואים וקולטים הכול...

     

    [5]

    ר"ן - רבי נסים בן ר' ראובן גירונדי (הר"ן או הרנב"ר) (ה'ע"ה 1315 בערך - ט' בשבט ה'קל"ו 1 בינואר 1376), מן הראשונים. גדול פרשני הרי"ף, [הרי"ף - רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג, 1013 - י' באייר ד'תתס"ג, 1103), מגדולי הפוסקים הספרדים והפוסקים הראשונים בכלל.] מגדולי פרשני התלמוד.

     

    הר"ן היה בעל השכלה מדעית ופילוסופית, כמו כן היה רופא והתמחה בכתיבת סת"ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה ששרד כיום ומוחזק בספרייה הלאומית בירושלים‏. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף".

    על ספר התורה ראו את מאמרו של שלמה זלמן הבלין, "ספר-תורה שכתב לעצמו רבנו נסים מגירונדי (ע"פ כ"י בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים 5935)", עלי ספר יב, תשמו. (עמודים 5-36) (נדפס גם בקטלוג "'אוצרות גנוזים, הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, 2000, עמ' 12).

    פולמוס על אותנטיות הספר התנהל במוסף התורני "קולמוס" של מגזין משפחה: , "מאמרו של משה א’ בלוי", קולמוס 73, ניסן תשס"ט. (עמודים 12-15) ו, "תגובת שלמה זלמן הבלין", קולמוס 102, אב תשע"א. (עמודים 8-14)

     

    [6]

    כלי יקר

    כלי יקר הוא פירוש על חמישה חומשי תורה שנכתב על ידי רבי שלמה אפרים מלונטשיץ לפני כ400 שנה. הספר התקבל כאחד מעמודי התווך של פרשנות המקרא, והודפס פעמים רבות במספר מהדורות. פעמים רבות הפירוש הוא שכתוב של דרשות ורעיונות אותם נשא הרב מלונטשיץ בדרשותיו השבועיות.

     

    [7]

    הרב יהודה מאיר שפירא (מהר"ם שפירא; תרמ"ז, 1887-ז' בחשוון תרצ"ד, 1933), היה מרבני יהדות פולין ומראשי אגודת ישראל קודם השואה, מייסד וראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הדף היומי.

     

    [8]

    [בבלי סנהדרין דף צו ב] "תנו רבנן: נעמן - גר תושב היה [66]; נבוזר אדן - גר צדק היה; מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים; מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים;

     

    ומאן נינהו - שמעיה ואבטליון;

     

    מבני בניו של המן [הרב ראובן מרגליות: לא 'המן' אלא 'נעמן’] למדו תורה בבני ברק; ואף מבני בניו של אותו רשע [67] - ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה; אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך - תכניס תחת כנפי השכינה? היינו דכתיב (ירמיהו נא ט) רפינו [בתנ"ך שלנו: רפאנו] את בבל ולא נרפתה [עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים] [68].

     

    עולא אמר: זה נבוכדנצר; ןגו­'."

     

     

     

    [9]

     [ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן > שולחן ערוך > חושן משפט > הלכות עוברי דרכים וצער בעלי חיים > דיני עוברי דרכים וצער בעלי חיים ובו י"ג סעיפים:]

     

    "א מי שפגעב בחבירוג בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאהד הרי זה מצוה לסייעוה לפרוק מעליה וזו מצות עשה שנאמרו כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזוב תעזוב עמו.

     

    ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך לוז אלא יקים עמו ויחזור ויטעון עליה משאהח כראוי לה שנאמרט לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו זו מצות עשה אחרתי. ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען עמו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תראה וגו'יא: "

    להמשך עיון

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אריהאלוני1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין