0
בסוף שנת 89' טסנו למכסיקו למה שהיה אמור להיות שנתיים ונמשך שלוש שנים. אני הייתי בן 9, עולה טרי לכיתה ד', ואני זוכר בבירור הרבה פרטים מהתקופה ההיא. אירוע אחד שאני תוהה לגביו (ונזכרתי בו היום כשדיברתי עם הפסיכולוגית), קשור לחוג הקרטה (דו) שבו השתתפתי במרכז הספורט היהודי במכסיקו סיטי. היינו, מידי פעם, נוסעים לתחרויות בכל מיני מקומות שאת שמם מעולם לא טרחתי לזכור. אפילו זכיתי פעמיים - פעם מקום שני, פעם אחת שלישי (מתוך שלושה...). אבל כל זה פחות חשוב. מה שחשוב קשור לאותה תחרות, בה עליתי להלחם מול מישהו שככל הנראה היה חזק ממני. אני זוכר אותו עומד מולי. אני זוכר את עצמי מנסה לעבור את ההגנה שלו, בעיטה פה, אגרוף שם ואז... כלום. חושך מוחלט. ככל הנראה פשוט נכנסתי לבלק אאוט והגוף שלי פעל בעצמו. אוטומטי, בלי לחשוב או לדעת. אני זוכר את עצמי חוזר למציאות, הילד המסכן שרוע על הרצפה, השופטת וחובש מטפלים בו, וחברי לקבוצה מחייכים אלי ומעודדים אותי, אגודלים באוויר ואושר נסוך על פניהם. לא הבנתי בעצמי מה קרה, ככה שיכולתי רק לאסוף עדויות על מנת להגיע למסקנה שנתתי לו כזאת ברכיה במפשעה, עד שמגן הביצים שלו נשבר. קיבלתי על זה הפסד טכני, מן הסתם, ואפילו לא התנצלתי. באמת שלא ידעתי מה קרה. לאבא שלי הייתה גירסא קצת שונה לאירועים, אבל אני לא בטוח במאה אחוז שהוא ראה את המקרה, אחרי הכל, לראות קבוצה של ילדים מנסים לבעוט באוויר זה לא מרתק במיוחד. מאז לא היה לי שוב בלקאאוט כזה, ואני מודה שאני בעיקר צוחק כשאני נזכר בסיפור הזה. אולי זה לא לגמרי בסדר, אבל נו... קורה...
חוץ מזה התחלתי לעשות יוגה.
המשך יום נעים |