ריצה זו התמכרות ללא מרכאות, כמו כל התמכרות אחרת. היא משתלטת לאט על כל אורח החיים שלך. שולחת אותך לישון בשעות לא הגיוניות ומעירה אותך לאותה ארוחת בוקר של שיגרת קלוריות ומרכיבים. והיא גם מכתיבה לבת זוגתי ולי איך ייראו סופי השבוע והערבים.

לפני חודש בוב מהמועדון ריצה ביקש משתתפים למרוץ שדה שהיה היום בפארק לא רחוק מהבית. 12ק"מ בבוץ ועל דשא עם משתתפים מכל רחבי צפון אנגליה. זו הייתה בקשה לחלוטין לא הגיונית כי רק לפני שישה ימים רצתי אייזה חצי מרתון באחד הכפרים פה בסביבה עם שיא אישי נחמד ככה שלא היה סיכוי שאני אצליח לרוץ חזק שוב תוך שבוע.

כמובן שרצתי כי בוב ביקש.

לידס מסתבר היא אחת הנקודות היבשות באנגליה, כל הגשם יורד בד"כ באזור שנקרא פניינס ולכאן מגיעים הרוח והקור. רק שהשבוע ירד המון גשם והיו די הרבה הצפות ומאתמול יש פה רוחות של עד 100 קמ"ש שהפכו אייזה 20 משאיות באוטוסטרדה וכמובן שזה לא מפריע לאייזה 1200 גברים (ועוד מלא ילדים ונשים בקבוצות שונות ומקצים שונים, רק שאני לא ממש יודע כמה) לרוץ בכל העליות והירידות של הפרק שלוש פעמים רצוף (ועוד סיבוב קטן בשביל להשלים את המרחק..)אז כבר שהגעתי, ועוד בריצה מהבית, הבנתי שהיום זה לא יום שלי וכבר אחרי הסיבוב הראשון, הסתבר לי שאני באמצע קבוצת הבני 50+ ואפילו כמה חברה מה60+מה שאומר שמהר אני לא ממש רץ.

אחת הקלישאות האנגליות אומרת שאנשים מיורקשייר הם בוטים, חצופים אבל מאוד ידידותים. אני לא סגור על השתיים הראשונות אבל הקלישאה השלישית עובדת לא רע וכל מרוץ פה יוצא לי לקשקש עם כמה חברה חדשים שאני לא מכיר. כשרצים בדרום אנגליה כל אחד רץ בתוך עצמו, לפעמים תקבל מין תנודת ראש קלה אבל גם זה בד"כ בשבילים מקומיים. ביורקשייר יש אחוות רצים, הזדהות מיידית וכל תירוץ קטן בשביל להתחיל שיחה קלה עובד, במסגרת המהירות וכמות החמצן שדרושה לאותו רגע.

היום הנושא הפופולרי בריצה היה כמה סיבובים בעצם צריך לעשות. כמו בכל מירוץ שדה שהשתתפתי בו פה (אני חושב שזה היה מספר 6 או 7) חוץ מהרצים המובילים זה לא ממש מטריד אף אחד, ממילא תמיד יהיה מישהו מלפניך. באתר היה כתוב משהו על שני סיבובים אבל אז הסתבר שיש גם סיבוב קטן בהתחלה. באמצע הסיבוב השני, בדיוק שהתחלתי להסכים עם סבא חביב מליברפול ועוד בחור מהאזור שזה הסיבוב האחרון התחילו לעקוף אותנו המובילים אז הבנו שיש גם סיבוב גדול שלישי. מילא.

עכשיו יש יום חופש ואפשר להתכונן לחצי מרתון הבא, בעוד שלושה שבועות ואני הולך לנסות ולהכין מרק יפאני שאני אפילו לא יודע איך קוראים לו.