כשהשמיעו מוסיקה צרפתית ליד מדפי יין, המצלמות שהתקינו שם גילו שיותר אנשים קנו יין צרפתי. הבקבוקים היו די דומים והמחיר זהה. חלקם עם שם צרפתי וחלקם עם שם גרמני ובכל זאת 80% מהקונים בחרו באותו יום את היין הצרפתי בלי לדעת מדוע. וביום אחר, כשהשמיעו מוסיקה גרמנית, בלי שהתכוונו לכך, יותר אנשים קנו בקבוקי יין מתוצרת גרמנית.
זוהי רק דוגמא אחת לכך שאנחנו לא תמיד מודעים לאופן שבו אנחנו מקבלים החלטות ולאופן שבו אנחנו מועדים לכל מיני מניפולציות פרסומיות ושיווקיות. ועוד דוגמאות:
במקדונלדס חקרו וגילו שאנחנו אוכלים לפי מהירות המוסיקה הנשמעת. לכן כשמסעדה עמוסה, מקדונלדס משמיעה מוסיקה מהירה ומגרשת את תופסי השולחנות.
אני בורחת מחנות שיש בה מוסיקה מעצבנת. לעומת זאת, אייל נאור נכנס לתא ההלבשה בחנות של ארמאני אקסצ'נג' והיו שם 4 רמקולים שניגנו מוסיקת האוס. "הרגשתי שמנגנים את המוסיקה בשבילי, חייכתי, רקדתי, מדדתי את הבגדים והכול נראה מצוין אז קניתי. בקופה גיליתי שזה דיסק מיוחד למיתוג של ארמאני".
מחקר של ישראלים שהוצג באוסטרליה על השפעת המוסיקה בפרסומות: 3 קבוצות נחקרים צפו באותה פרסומת בה מכונית משנות ה-60 נוסעת אל האופק בכביש מבודד, במשך 33 שניות.
הקבוצה שנחשפה למוסיקה קלאסית ייחסה למכונית רצינות, יוקרה ומהוגנות וחשבו שזה זוג אוהבים ולא נסיעה משפחתית. קבוצת המחקר שראתה את הסרטון על רקע הג'אז חשה שלמותג מיוחסים ערכים כמו חופש, קלילות, כוונות טובות ורומנטיות. אלה ששמעו פופ חשו דומה לחבר'ה של הג'אז אבל סברו כי מדובר בחברים שנוסעים לבילוי או פושעים שנמצאים בדרכם לפשע.
תוצאות המחקר אישרו למעשה שסוג המוסיקה אחראי למצב הרוח ולאסוציאציות של המאזין. וכך מאוד הצליח הקוטג' של תנובה עם "בוא הביתה" הנוסטלגי, סלקום עם החיבור לכוכב נולד, סטארבקס שהשמיעו ג'ז רך והפיצו דיסקים של המותג ואפילו מדונה הייתה זמרת הבית של דולצ'ה וגבנה.
"היתרון של המוסיקה ללא מילים שהיא אמורפית, אפשר לצבוע אותה לפי המסר שבוחרים. היא פועלת על אזורים נמוכים יותר במוח שם ישנם האנרגיה, הרגש והעוררות". (ד"ר רוני יגר-גרנות, ראש המחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית).