חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
אז מי מקבל אצלכם את הנשיקה של הלחם?
אתמול, כשענת ואני יצאנו מחנות הלחם, היא לטשה כהרגלה עיניים בבגט שקניתי (לילדים, לילדים!) ונאנחה: אני נורא רעבה.
- אין מצב, אמרתי לה, שאת מקבלת את הנשיקה של הבגט. תמיד את עושה לי את זה.
- אבל אילו הייתי הגבר שלך, היית נותנת לי, נכון?
- מה פתאום? עניתי - זה היה גומר אותי אם הגבר שלי היה מחסל לי כל פעם את הנשיקה של הלחם! הייתי מתאבדת!
- אבל את - העירה ענת בתבונה - היית מתאבדת הרי מכל דבר: מנעליים זרוקות באמצע הסלון, ממישהו שמלטף את החתולים נגד כיוון השערות...
- אבל גבר.... הגבר שלך, שלי.... נחנקתי לי בלהט.... גבר אמור לשמור בשבילך תמיד את החלקים הטובים ביותר: את הנשיקה של הבגט, את הקרם של העוגת שוקולד מעל לבסיס–הספוֹג הדלוח, את המושב ליד החלון במטוס, להוציא לך את העצמות מהדג, לקלף לך את ציפת הענבים... להסיר לך את הקרום מהחלב.....
בשלב הקרום, כשענת הבינה שאני חוזרת בדמיוני לספרות הקלאסית של המאה ה–19, היא עצרה את השטף המתלהם ופסקה: אבל גם גברים רוצים בדיוק את זה. גבר רוצה שאשה תהיה אמא שלו, שתטפל בו כמו בילד - והרי רק לילד שומרים את החלקים הטובים ביותר של המציאוּת.
נכון, חשבתי. כמו בספרה רב המכר של אליסון פירסון, אין לי מושג איך היא עושה את זה, שעורר הזדהות אצל המוני נשים בעולם, ובו מתואר בעלה של הגיבורה, אשת הקריירה, האם והרעיה, כילד תובעני נוסף התלוי על צווארה.
ועוד נזכרתי באחת התגובות בפוסט של איילת דקל, הבימאית, "איך הפכה האישה לגבר", שם מגולל המגיב סיפור נפתל על חברו, שנשוי לאשת קריירה, רופאה ממוצא רוסי, דבר שלא מפריע לה לרחוץ את רגליו של בעלה בגיגית מים חמים ולעסות אותן, ולכן הוא (הבעל) מרגיש שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
אז איך מיישבים את הפער הזה, הבלתי נסבל לטעמי, בין הרצון של נשים לא מעטות במגן, במפנק, גם אם בפועל אינן זקוקות לכל תמיכה (כלכלית או לוגיסטית או אחרת, אלא רק רגשית, וגם לכך הרי נועדו החברוֹת), לבין רצונם של גברים רבים באמא, במטפלת, במארגנת, במנחמת, ב"חבר הכי טוב שלי".
לכאורה התשובה המתבקשת היא: פעם תטפלי את בו, ופעם הוא בך, אבל אנחנו הרי יודעים שבזוגות רבים מתקבע דפוס זה או אחר. וחלוקת התפקידים, גם הפנימית, הנפשית, היא בדרך כלל קשיחה.
אני פותחת את הדיון הזה לכולכם - רק נסו להשתלט על השוביניזם והבוז משני הצדדים, וחוסו עליי עקב עצביי הרופפים בימים האחרונים - אתם יודעים שאני נוטה לקחת ללב קילולים ופגיעות למיניהם. האמן האיטלקי ג'וֹרג'וֹ דה קיריקוֹ (1888-1978) הוא אחד מאהוביי וגם אחד האמנים הבודדים בעלי הסגנון האישי המובהק שאפשר לזהות ולשייך כל יצירה שלהם. הוא נחשב למבשר הסוריאליזם עוד לפני שידעו מה זה, ואת סגנונו כינה הציור המטפיזי. ציוריו מתארים ניכור אורבני, נופים עקרים ותלושים ואנשים אטומי מבע - תראו כמה קל לתאר ניכור, כשאין לדמויות תווי פנים, כשהן (בציור הזה: הֶקטוֹר נסיך טרויה ואָנדרוֹמָכֶה אשתו. מזכירים מאוד כמובן את זוג הנאהבים האנטיפטי של מגריט) מעין בובות חייטים אנונימיות. עיסוקו בתופעת הניכור, השבר החברתי, שיקפה את האווירה באירופה ובפרט באיטליה ההרוסה אחרי שתי מלחמות העולם. היום, לדעתי, יצירתו רלוונטית מתמיד.
|
תגובות (182)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
באמת לא קראת דבר שכתבתי, נכון?
הפחמימה היא אויבתו של האדם באשר הוא אדם (תמר עמירן)!
את הרי יודעת שאי אפשר "להקיף אשה שלש מאות שישים וחמש מעלות, תמיד היא תמצא סדק דרכו היא תוכל פתאום להתגלות".....
קבלי לשיקה ווירטואלית עם הרבה חמאה וריבת מישמיש
חוויות פריפריאליות מעולם לא דיברו אליי, מאמי
אוי, אתה מאגף אותי גם מכאן....
אז ככה - קודם כל, אני מנסה לחנך את שני הבנים שלי כמו שצריך (לטפל בי ולא ההיפך)
ושנית - אני מעדיפה בהרבה את הנשיקה!
כל גבר ילדותי ותלותי התחיל את הקריירה באמא מפנקת ומגוננת והדפוס הזה נשמר עד לזיקנה. כמו תמיד, אתן האחאיות.
לנשיקה של הלחם קוראים "לשיקה" ככל הידוע לי
חחח, ברוח הפוסט המאוחר יותר...,
שמא נתחיל בלשיקה ואז נעבור באלגנטיות לנשיקה
או חלילה, להיפך, נפצח בנשיקה ונראה איך זה יתגלגל,
אולי ארצה לשמור לך גם את הלשיקה...,
ודי לחכימא....,
מיא היפה
הפתרון: יש 2 סוגי אנשים,, אלו שרוצים לקבל ואילו שרוצים לתת
האיזון המושלם הוא למצוא את הסוג השני של מי שאת/ה
לי אישית כיף לראות את האשה שלי אוכלת את הנשיקה של החלה של שישי
ואני..... על זה מקבל נשיקה אמיתית!!!!
שווה לוותר על הנשיקה כדי לראות אותה נהנת
לא כך??
(אלא אם הכלב הגיע לחלה לפניה!! [קורה גם])
פיתרון: מכירה את הלחמנייה בצורת קקי??? תוסיפי שתיים שלוש לסל הקניות! גם לה יש נשיקה מצוינת!!
אפילו שתמיד אמצא את כל הלחמניות חסרות נשיקות... (:
נשיקה קטנה יכולה ליצור שלום בית גדול. חחחח
(שימציאו כבר לחמנייה מלאת נשיקות... סטרטאפ או רעיון דבילי??)
לידיעת הקוראת מיא עשת החסה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3499277,00.html
הופה הופה - את מי רואים כאן? נזכרת בי, מאמי? שמחה לקבל את פניך הזחוחים.
ובכך, אני בכלל לא מדברת על הגבר והאשה כעל יחידה כלכלית אחת, לא על סופר-וומן, לא על ילדים.
מדברת על אנשים בגילי שמחפשים אהבה, טוב? אחרי הילדים והיחידה הכלכלית המשותפת. מה גברים מחפשים, ומה נשים מחפשות?
איך הדימויים האלה, המיתוסים, של דמות האביר המגן, ומצד שני דמות האשה המטפלת משתלבים. איך מפשרים ביניהם. איך התפיסות האלה משפיעים על התשוקה שלנו, על הדימוי העצמי. תעזוב הוגנות. לא מדברת על זה. נניח שאני מוכנה מבחינת זמן ומשאבים גם לעבוד וגם לטפל בגבר שלי טיפול מסור במלוא מובן המילה - הלבשה, האכלה, ניקיון, סידור, ארגון.
אבל האם אוכל להימשך לגבר כזה, שתלוי בי כתינוק? האם כאשה, כדי לחשוק בו, אני לא צריכה דווקא לראות בו כוח, יכולת להגן עליי, לשמור עליי, לטפל בי - ושוב, מדובר באשה שלא יכולה להמיר את הפנטזיות האלה לתחום הכלכלי, בגלל שאני עצמאית כלכלית. הכוונה יותר ליוזמה, לניהול החיים, סדר היום, תכנן העתיד,תמיכה נפשית. כל הדברים הערטילאיים הללו שלכאורה לא נותנים עליהם את הדעת אבל הם המשתנים האמיתיים שקובעים את הישרדותו ואת טיבו של הקשר, כמו גם את הישרדותה של התשוקה ואת הסיפוק שמקבלים בני הזוג מהיחסים.
אה...מה לא בסדר בתאוריה שלך? הכל בסדר, אכן יש פה מפגש רצונות. האשה/אם אוהבת להעניק והגבר גם (אבל דברים אחרים).
מיא, מה שלא מסתדר לך פה זה המאה ה-20 שטרפה את הקלפים, ולא מסתדר לך למה נשים עצמאיות כלכלית ממשיכות להיות סופר וומן ולהעניק לילד הנוסף שהוא בעל, אבל כמו שנאמר כנראה כסף זה לא הכל. חוץ מזה ממתי נהיית לי כלכלנית והתחלת לחשוב מנקודת מבט כלכלית?
כילד, הייתי ממתין, עם כפית ביד מאחורי הגב, לאחותי היקרה שתשלוף לה מילקי מהמקרר. כמובן שברגע שעלה בידה לקלוף המכסה - הקצפת כבר היתה שלי..ואוי כמה שהיא היתה טעימה..וכמה חזק היא צרחה...
לכשתבגרתי, נהגתי מעט אחרת עם נשים שהיו יקרות לליבי. מיותר לציין שבמהרה גיליתי, שאם אין יחסי גומלין בין הצדדים - איזשהו "שמור לי ואשמור לך" , אחד הצדדים תמיד נידון לקבל את התואר "הסמרטוט" התורן, וסופו ללבוש את החצאית בבית...
למרות זאת ודווקא בגלל - הענקה והתחשבות ללא צפייה לתמורה, שמתוגמלת במבט אוהב, ומכיר תודה, שווה הכל!
אפשר להקפיץ חסה?
גיל 43 זה גיל מוקדם מאוד להכיר את עצמך. היכרתי רבים שלא ידעו מי הם עד הקבר, חלילה
העיקר שאת מכירה את עצמך היטב.
אחרי הכל הגעת לגיל שניתן להתחיל.
טוב.. אז נקנה לתמר עוגיות שתוכל לגרוס אותן בהנאה... בזמן שאנחנו נקפיץ פנקייקים
לתקרה.
עידו - ריגשת!
עוגייה? חלילה! הפחמימה היא הרי אויבתו של האדם באשר הוא אדם, כפי שגורסת חברתי תמר.
- אבל גבר.... הגבר שלך, שלי.... נחנקתי לי בלהט.... גבר אמור לשמור בשבילך תמיד את החלקים הטובים ביותר: את הנשיקה של הבגט, את הקרם של העוגת שוקולד מעל לבסיס–הספוֹג הדלוח, את המושב ליד החלון במטוס, להוציא לך את העצמות מהדג, לקלף לך את ציפת הענבים... להסיר לך את הקרום מהחלב.....
חבריי הטובים, ומיא יקירתי...
לאחר שקראתי את רצף התגובות שעורר הפוסט שלך, שמסתכם במהות הגבר והאישה החדשים בעידן המשפחתי הקוסמופוליטי..
אני אגיב בשאלה עניינית אחת:
למה לא?
באמת למה לא? מה נעשה כל-כך פסול בלהיות הגבר המחוספס המגונן, ששומר למיא את הנשיקה ביום חורפי ומביא לה אוכל למיטה? אנחנו כל-כך עסוקים בלהגדיר את הגבר או האישה החדשים ששכחנו מה באמת עושה לנו כייף. וזה מה שחשוב בסופו של דבר, לא?
זה מה שגורם לנו להתאהב....
מיא יש לי רעיון גאוני, בזמן שאת מאמצת את מוחך ביום חורפי זה איך ליישב את הסתירה, אני אלך לצוד לך קפה למיטה, בסניף הארקפה החורפי הקרוב לבייתי. האם תרצי גם עוגיה?
לא קראתי את התגובות כי רציתי שבתגובה שלי תהיה אמיתי
לתת לו את הנשיקה? כאחד שסובל מעודף משקל והמלחמה המתמדת בו תאהבי אותו ואל תתני לו את הנשיקה של הלחם תני לו נשיקה אמיתית הרבה יותר מספק ודיאטטי
לגבי התמונה אני לא רואה בה ניכור אלא שותפות
הפנים שלה מופנות אליו והפנים שלו מופנות אליה תנועת הגוף שלה לכוונו ומעלה, ותנועת הגוף שלו כלפיה ומטה, הים הולכת לפניו ובכל זאת מודעת לו... זה בעיני זוג שנמצא במקום פומבי ונאלץ לרמוז על הרגשות בלי להפגין אותם או לא מצליח להסתיר אותם
:)
אז למה כתוב בשלט שמעל הכניסה "נקרופיליה"?
לא כל תשוקה לכיבוש פולין היא באמת כזו, כמו שהסדין שנראה כמו אוהל, איננו מרמז על הקמת חדר מלחמה... !
מה שמזכיר לי שיר עם אוסטרי גרמני של שטפן רמלר:
" לכולם יש סוף אחד, ורק לנקניק.... שניים..."
אימרת כנף רוסית טוענת ש:
"קשה ? יש רק בלחם".....
והיא בת דודה של אימרה אחרת:
"אין בחורה מכוערת.... יש רק 'אין מספיק וודקה'....."
ולרי,
אותם "הרגלים אדיפאלים", בדרך כלל, מנסיוני, אופיניים משני הצדדים. כולל "ההתמסכנות" הכתובה בכוונה במרכאות.
לא ברור לי למה בחרת את נפוליאון כאביר, אולי כי היה ידוע כ"מולטי טסקינג" כמו אשה?
האמת שלאחר שקוראים את הפוסט שלך פעמיים אבא, תגובתך מובנת (הפוסט המרגש ביותר שקראתי כאן בקפה - ללא ציניות), ולא ברור לי מי מפחד יותר.
אחרי קריאת הפוסט שלך, הרצון הוא לחבק אותך ויעידו שם התגובות. חבל רק שאת כמו שאר חברותייך האמזונות כאן בפוסט שמארח אותנו, יוצאות לקשר כמו לצייד, עם חרב שלופה....
קוראות תיגר על הגברים, מנופפות ב"כוסים מגולחים" וסקס כל שורה שניה ומתפלאות למה
הגברים הנמשכים אליכן הוא עדר של מאצ'ואים חרמנים.
הקרב הזה בין המינים ידוע וההכללות מיותרות, יש כאלו ויש כאלו, בשני הצדדים.
לפעמים להיות חזק זה דווקא המקום בו אנו מרשים לעצמנו להיות חלשים.
קבלה במקום מלחמה תועיל יותר וסליחה על הקלישאות.
איתכן באבלכן על מות ימי התום.
אף פעם לא הצלחתי להבין את אוהבי הלשיקות.. על אחת כמה וכמה של בגט!
אבל הצחקת אותי.. ורק בשביל זה מגיע לך כוכב
לא נותר לי אלא לצטט את ר' מאיר אריאל זצוקק"ל:
"אני אתן לך לתת לי לתת לי לתת לך"
נ.ב. עוד לא יצא פוסט כבר מאאתיים תגובות ומלאןת'לפים צפיות? מה זה? מיא את צריכה עורך בתשלום?
בכל זאת בקשר למחקר, כדי לראות את כל הלידות החריגות במספר העגול שהיא דיווחה עליו, היו צריכים להוולד כמיליון לידות בשנתיים. לא היה מספר כזה. ברור שיש נטישת תינוקות. אבל המספר שלא נוטשים הוא גבוה יותר.
לענין החשוב, נדמה לי שבכל אחד יש קצת הורה, קצת בוגר וקצת ילד, אפילו ילדותי. רובנו מחפשים תכונות כאלה אצל בני הזוג. הפרופורציות משתנות וגם המצבים. ואני לא מדבר על חלוקה לוגיסטית של עבודת הבית.
נסיון השוק שלי מראה שיש נשים שממש מתחברות לאימהיות בזוגיות, יותר מכל חלק אחר. כפסע בין זה לנסיון להשתלט על האוטונומיה שלך ולנסות לשנות אותך. זה כאילו שהן מניחות שאתה ילד או חולה שזקוק להדרכה, מרק עוף וטיפול. מהצד השני, יש נשים, "אשה/ילדה", שרוצות שתהיה אבא שלהם.
יש לי חוש ריח פולני מפותח, ואני בורח משני המקרים.
גרושתי פעם ראתה גבר קורא מהמרפסת בקומה השלישית לשפחתו שהיתה למטה: "יאללה, תעלי לכבות את הדוד".
ויאללה, אני עולה בסערה לצפון
אבל אני הייתי שם איתה, כשהיא עשתה את המחקר הזה, והוא לא היה זיוף...
ותעזוב את המחקר - יעידו על כך כל הילדים הננטשים בבתי חולים - לקסיופאה יש פוסט שבו סיפרה שהיא משמשת אם אומנת לתינוקות כאלה במסגרת אגודה מיוחדת שעוסקת בכך. זו תופעה מוכרת גם ללא צורך בחותמת האקדמית.
המחקר שאת מצטטת הוקע כזיוף. לאחר פשרה משפטית, המחברת מצאה עצמה מחוץ לאקדמיה, לאחר מערכת הכפשות הדדיות.
דווקא המיתוס הזה של אהבת אם שאינה תלויה בדבר הופרך ללא קושי במחקרים סוציולוגיים - למשל מחקרים שנעשו על הורים לילדים חריגים.
באשר לגבר ואשה, שוב השאלה אם מדברים על מערכת יחסים רבת שנים, על נישואין, או פשוט על אהבה. כמובן שככל שנוספים משאבים משותפים למשוואה: ילדים, תפקוד במסגרת יחידה כלכלית אחת, רכוש משותף, קשרים חברתיים משותפים - העניין מסתבך ובאמת הופך למערכת של תן וקח.
אבל גם אז יש ברוב המשפחות שאני מכירה תסכול ואחד הצדדים (בדרך כלל האשה) שחושב שהוא נותן יותר ומקבל פחות. כך שגם התן וקח אין פירושו חליפין הוגנים והרמוניים.
אני נוטה להסכים,
כל אהבה ללא תנאי שמתחילה ככזאת זקוקה לפעימה נוספת בהמשך של תן וקח,
אחרת היא גורמת לסבל ,
אז אולי היא מתחילה ללא תנאי אך המשך קיומה תלוי בתן וקח,
כי בעיניי האהבה כמו חומר אורגני חייבת להיאגר וגם להשתחרר...
למעט אהבה לילדנו ,
שהיא אינה תלויה בדבר.
לתת/לקחת מבלי להרגיש מתי מה,
ובלי זיעה... ככה סססססססססתם ללא תקצוב מהיכן שזה בא.
לעיתים שתיקה בשניים מול הגלים שווה יותר מנשיקת בגט:))
תן וקח זה לא עיסקי
תן וקח זו אהבה
מה פתאום שנגלה לך?
כל האושר הוא במרחב ההוא של תן וקח
ואם בזוגיות שקובעו בה כבר הרגלים...
הפתרון כמו בהרבה בעיות, ממש זמין
מחוץ לקופסא
:)
כתבת יפה מיא,
ואני עם הוותק הגדול שלי בנישואין למדתי על עצמי גם המון,
אז... מתחשק לי לפעמים להיות נסיכה, זאת שעוטפים ומפנקים,
ולעיתים גם התכונות האמהיות גוברות בתוכי ואז בן זוגי הופך להיות מן ילד כזה,
שאני משחקת איתו ואוהבת לפנק.
אולי אלה היחסים הבריאים לתת בנו לכל התכונות לעבוד,
לא הייתי יכולה לסבול אישית גבר תלוי כל הזמן באישה, יחד עם זאת אוהבת להחליף תפקידים,
ונעה בין הקטבים , לפעמים גם נעצרת באמצע ומטיפה לשיוון, למרות שבתוכי לא הייתי רוצה בשיוון בתוכי:)
כי בבסיס אני אישה ורוצה להשאר ככזאת
אהבתי את כתיבתך השנונה
יום מקסים
ליאה
הייתי מעדיף לרוץ בחוץ בגשם
בלי גופייה
ובטח בלי תחתונים
רצוי ביער . .
יום אפוף בסערות!!!
אופס שכחתי,
נושא סלים מהסופר לקומה חמישית בלי מעלית...
תמורת תהליך חודרני בגב.
אז מה את שואלת, בעצם? הרי אהבה היא מילה מורחבת.
גם אני אוהבת השטתות וצחוקים ובטח סקרנות והתלהבות (בקיצור מישהו שלקח את החלקים הטובים מהילדות), גם בסקס, דרך אגב - הרבה צחוקים. אבל אם הוא צריך אותי אמהית (אפילו בקטע של לשים לו גבולות) אז אני לא שם.
אוהבת את הקשה,
אבל לא של הלחם
"הבעיה... שגבר-ילד לא מושך אותי. ... תשוקה מינית לא תהיה שם!"
או מיא, עכשיו חידדת את הבעיה. כי דבר אחד הוא איך חיים עם בנזוג "ילדותי" ודבר אחר הוא המשיכה המינית. פה הנקודה העיקרית. מי נמשך לזה ולמה...
אוי, איך התבלבלתי? ואני עוד שונאת שקוראים לי מיה....
אלף סליחות. זה קרה כי רק קמתי ואפילו עוד לא שתיתי את הדיאט-קולה של הבוקר!
בוקר טוב לכווולם
הנה בדיחה טובה...
ותחשבו על זה...יפתי קודם כל וסליחה על הנודניקיות זה : מיקאלה .
ואני יכולה הכי להתחבר לזה שגבר נצרך ייתר על המידה זה לא מושך. ולכן רוב הנשים החזקות שאני מכירה לבד, עד שהן מוצאות את הגבר הזה שיודע שהוא גבר ואז באופן טיבעי(אני לפחות) מרשה לו להיות גם קצת ילד, אחרת איך נשחק בשטויות לפעמים
הבעיה, מיכאלה היקרה, שגבר-ילד לא מושך אותי. במקרה כזה אני אטפל בו באהבה ובאמפטיה (עד כמה שיצור כמוני מסוגל לגייס), אבל תשוקה מינית לא תהיה שם!וואו מהנשיקה של הלחם
נהייתה כאן מלחמת עולמות של גברים מול נשים
מאוד מפתיע מיא אצלך ? .... טוב נו הגאונים ודרכם לייצר ....
תראי, אצלנו בבית בין האחים זו תמיד היתה מלחמה, למי הנשיקה וזו היתה מלחמה.
עם השנים וויתרתי על המוצר הזה שקוראים לו לחם.
והיום זו פחות דרמה , כיוון שאני גרה לבד ורוב הזמן עם מי עם מי לריב על נשיקה (והאמת לא נתקלתי במריבה הזו שנים) גם בבית למדנו לפרגן האחרים.
קוראים לזה להתבגר.
ולגבי הדיון של נשים גברים, מי יותר , למה יותר , איך יותר.
אפשר גם אחרת.
המהות הבסיסית של
אישה = אימא גבר = ילד ברובה לא בכללותה היא מדויקת בצורה שלא תתואר.
פועל יוצא, רובנו גם מתנהגים ככה ונוכל להמשיך להתווכח שזה לא שזה כן. לרוב (לא כולם) זה מה שקורה, נלך על הבסיס .
גבר חולה = אשפזי אותי עכשיו!!!
אישה חולה = אם אנחנו מתמודדות עם צירי לידה, אז מה זו שפעת.
לעומת זאת פרטים טכניים הם טבעיים יותר לגבר.
אישה טובה יותר בעומקים.
ואפשר גם להיפך אין שום בעיה עם זה . הכל ניתן ללמידה.
אני בעד להפסיק עם הנפות הדגל ולהתחיל בתהליך קבלה.
אני יודעת שזה נשמע מופרח ומופלץ, אבל יש גם גברים ונשים שמצליחים לגשר על כל ה"פערים" ומריבות "נשיקת הבגט".
אני יודעת שנשים מנוגה וגברים ממאדים , אבל כשמוצאים את האנשים האלה שאפשר לדבר איתם אז גם אפשר ללמד וללמוד מהם, נשים וגברים יחד.
סליחה שאני עוכרת שמחות מריבה, אבל דברים יכולים לקבל פרופורציות שונות לגמרי, אם רוצים. יש לנו את הכח למצוא, לראות לשנות ולהשתנות.
מושלמות אין.
אבירים על סוס לבן, אין. גם הם נופלים לפעמים מהסוס
נסיכות שלא מפליצות, אין, גם הן אכלו כרוב פעם או פעמיים.
הם חיו באושר ועושר אף פעם לא היה .
אז ברוכים הבאים למאה ה21 עם כל הסחלע ועם כל התובנות.
נשיקות לך מיא אהובה תמיד (והתמונה שלך עם חנה אצל חנה מעולה!!!
טוב את אשת אור (אני יודעת שתתכחשי לזה) אבל זה לא יעזור לך
מעניין להביא את דבריו של ד"ר הארוויל הנדריקס (מעין "גורו" בתחום הטיפול הזוגי).
למעשה, הוא כותב בדיוק על נושא הפוסט הזה (בין שלל נושאים אחרים) בספרו "לשמור על האהבה הזאת". (ההדגשים וההערות בסוגריים הם שלי):
"אני מבקש לעסוק בבעיה עדינה ורגישה, בתחום היחסים בין גברים לנשים. אחד התחומים בהם יש צורך דחוף לשנות את הקשר בין התיפקוד למין (-במשמעות ג'נדר) הוא תחום הטיפול והדאגה לזולת.
נשים וגברים רבים זקוקים לטיפול, שלא קיבלו בילדותם (!)
אבל הנשים - הן שהוכשרו לתפקיד הזה.
בבגרותן, אין הנשים זוכות לטיפול מספק, ובדר"כ הן הופכות את הצורך שלהן בטיפול, לצורך לטפל באחרים.
אין להתפלא נוכח הממצאים האומרים, שגברים נשואים מאריכים ימים מגברים לא נשואים, והם גם יותר מרוצים מהם. אין הבדל כזה בין נשים נשואות ללא נשואות.
(משפט מעניין מיד מגיע...ונראה לי שבנקודה הזאת, אני מסכימה איתו) : ביחסים לא מאוזנים כאלה, לא תיתכן אהבה אמיתית.
וכאן הוא עונה למיא: כדי לגשר על הפער הזה, חייבים הגברים לפתח את כישוריהם הטיפוליים, מתוך התכוונות ומודעות; והנשים חייבות לפנות את השטח, ולהניח להם לעשות זאת, ולא למהר ולעשות את התפקידים האלה בעצמן. (מממ...)
עוד הוא כותב:
"בסדנאות שאני עורך לפנויים, תמיד יש רווק נרגז אחד, שמזנק ממקומו למשמע הדברים האלה, ושואל: 'מה יצא לי מזה? איזו מין אשה היא זו שאינה מטפלת בגבר שלה? מדוע כדאי לי לצאת עם אחת הנשים המשוחררות, המצפה שאבשל ארוחת ערב ואדאג לכביסה? אני יכול למצוא הרבה נשים שתטפלנה בי כמו שצריך" (...)
סיכום
: נשים וגברים הנזקקים לטיפול מבן/בת זוגם, הם אלה שלא קיבלו טיפול מספיק בעודם ילדים.
למערכת יחסים כזאת אין חיי מדף ארוכים, וכנראה שהיא גם לא קרקע פורייה לאאבה.
כלומר, לדעתו, אי אפשר לחסוך בהוצאות, ולהפוך גם את בן/בת הזוג לפסיכולוג.
<הבאתי דברים בשם אומרם, זו אינה דעתי האישית>.
אני חושבת שהכל עניין של איזון.
נראה לי שאם אחד מבני הזוג הופך למטפל (ובהחלט הכרתי זוגות כאלה), אז המסקנות לעיל נכונות.
אבל, אם יש גמישות וחילופין בחלוקת התפקידים, ותפישה לא נוקשה של המקום המגדרי בזוגיות, אז טיפול או ייעוץ הדדי, עשויים דווקא לתרום לצמיחה משותפת של השותפים לקשר.
תתנחמי מתוקה..היה יכול להיות הרבה יותר שעיר אצלך במיטה..
והוא טוען ללב זהב..אבל זה קצת קשה..לראות.
מי אמר שאנחנו לא זן משופר של קופים..
http://news.msn.co.il/news/Yellow/World/200801/20080124232734.htm
מיא, אם במדעי החברה את נתלית כדי לתרץ את קשייך, אנסה להבהיר לך משו. כאשר יש פער בין שתי התפלגויות, ובממוצע קבוצה א' גבוהה מקבוצה ב' בתכונה כלשהי, זה לכל היותר אומר משהו קבוצתי. זה טוב בשביל הבנה חברתית או קבלת החלטות ברמה הקבוצתית. אבל, והנה מגיע האבל הגדול. הפער בין הקבוצות אינו מטיל מגבלה כלשהי על האינדיבידואל. יש שונות תוך קבוצתית בתכונה הנדונה, יותר מאשר בין קבוצתית. אז לא זו בלבד שפרט מהקבוצה החלשה אינו נדון להיות חלש באותה תכונה, אלא שאם הוא גבוה בה, זה אפילו עוד יותר בולט על רקע חולשת קבוצתו. עבור הפרט - אין השתייכותו מגבילה אותו, השמים הם הגבול עבורו. נכון שאם אינך יודעת כלום על האדם, אלא את השתייכותו הקבוצתית - תהמרי נכון אם תבחרי אדם מקבוצה א', אם את מעוניינת למקסם את התכונה שאת מחפשת. אבל כשאת מחפשת בן זוג, את יודעת עליו הרבה, אינך צריכה להמר. אם את תכונה א' את מחפשת, והיא קצת נדירה בימינו בקרב גברים, מה לעשות, לא תוכלי לשנות את המציאות. אבל כן תוכלי למצוא אותה. אני מקווה שלא עייפתי.
משונה.אצלי זה ההפך.אני שנים מנסה להיות כמו כולם ולומד בשקידה איך עושים בורגני ,ונלחם באינדיבידואליזם והנון קונפורמיזם שלי בחרוף נפש ובשצף קצף, ובסוף תמיד מסתבר לי שנכשלתי,ושהעדר שוב ברח,ועוד בלי שאבין אותו!
לא מותק..את לא היית מאה..או שכן אבל אני לא יודעת על זה..התכוונתי שאני הייתי ההודעה המאה..אחרי חמש שש קודמות..הפעם הפצצתי למיא את הפוסט..אכלתי ראשים..הפכתי אלמנה..עשיתי יותר ממאה גברים..והאמת..אין כמו להשתטות..כי באמת אין חוקים..יש רק שני אנשים שיוצרים ביחד..משהו מוצלח או שלא...{כמה חבל שלרוב זה לא}..
לא- לא אמרתי שאנשים מתנהגים איך שבא להם,הלוואי שהיה ככה,אלא שאנשים מתנהגים כפי שהם. וה"הם" הזה הוא יחודי וחד פעמי ולכן גם המפגש עם אחר-אחריםֿ-אחרות הוא כזה.אני למשל,לפני שאני זכר, אני איציק.ותמיד רציתי לשמוט קרקע מתחת לאיזה מדע- ככה שמה רע לי?
מסכימה. לשם מה צריך את כל ההכללות הסטריאוטיפיות האלה?
ולדעתי, נשים שתמיד פוגשות סוג דומה של גברים, וגברים שתמיד פוגשים סוג דומה של נשים - צריכים/ות לחשוב על אילו בני או בנות זוג הן או הם מושכים/ות, ולמה.
אני מתוסכלת.
את מעלה פוסט בשבע וחצי ביום שבת ואחרי פחות מעשרים וארבע שעות יש מלאן ת'אלפים תגובות ומליון ת'אלפים ארבע מאות אלף צפיות. אז מה אני שווה עכשיו כשאני באה? כולם כבר היו חכמים לפניי :-(
קבלי כוכב וגם נשיקה.
בפעם הבאה מבטיחה להגיע מוקדם יותר.
מי מקבל את הנשיקה ?
ההוא שמוותר עליה למען האחר.
טמבורין ורנרט - אתם שומטים את הקרקע מתחת לכל מדעי החברה, מתוקים שלי! הלא תתכחשו לעובדה שלא כל אחד מתנהג איך שבא לו באופן חד פעמי בהחלט? אילו זה היה ככה, פוסטים כמו זה בכלל לא היו מעוררים הזדהות.
אני למשל הופתעתי בשנים האחרונות, מאז גירושיי, כמה דמיון היה בהתנהגויותיהם ובאופן הבעת הרגשות של גברים שפגשתי, שהדבר היחיד שקישר ביניהם היה הג'נדר - לא הגיל, לא ההשכלה, לא היכולת הכלכלית וכו'. כנראה לגבריות יש בכל זאת מאפיינים משלה.
ולרי, יקירתי, את כולך התפרצות הר געש וכדורי אש. נראה לי שאנחנו רואות דומה את המצב (העגום). מה אני הייתי מאה? אצל מי?
קודם כל- ביחס לנשיקה- אני זוכרת שכילדה, כשעוד היו קונים את הלחם אחיד לבן, הייתי תמיד ישר חותכת את הנשיקה ומורחת בנדיבות שוקולד 'השחר'.. יאמי.. אני חושבת שמגיל 15 בערך כבר לא אכלתי את זה.. תאמיני לי, טוב מכל ארוחת גורמה!
בנוגע לסוגיה.. אני לא חושבת שכל גבר רוצה שיטפלו בו או שכל אישה רוצה שיטפלו בה וכך מסתדרים להם ,זוגות זוגות, המטפל-והמטופל כמו בתיבת נוח..
אתם שוכחים את הכי חשוב: זהו פוסט משעשע שכתוב נפלא וממש לא חייב להיות נאמן למציאות של אף אחד ואחת מאיתנו, על מנת לענג! שאפו למיא, הכותבת האחת והיחידה!!
כל זוגיות היא המצאה חדשה וחד פעמית, שחוקיה שייכים רק לה ונכונים רק לגביה,כיון שהיא בנוייה משני אנשים שונים וממפגש חסר תקדים בין שניהם, גם אם הם מביאים איתם ביאוגרפיות שריטות ותיקים.לא משנה אם זה גבר או אשה-משנה מי זה.משונה ודכאני בעיני הצורך-רצון-הרגל להגדיר תכונות וצרכים לפי ג'נדר.
בקיצור-מה שטמבורין אמרה,רק שאני יותר פטפטן.
אני בעד נדיבות לב שלא מוגבלת בידי קונספטים.
וגם נורא רציתי להיות מאה...כי מספר טוב, עגול, שבמחשבה שניה..הוא להיות 1 עם שרותים ניידים..איתך.
מקווה שיומך היה יפה..כי מאה זה מחייב...
חוץ מזה שהוא נורא דומה לסמית ההורס והמאמם..מסקס והעיר..את כל הנשיקות הייתי נותנת לו..של כל המאפיות בארץ..
עזבי אותך מאמתית..אם את לא עומדת בזו..בשלו בטח ובטח שלא תעמדי ותצטרכי לשבת..
עדיף שישאיר את החתיך הזה..כבר התרגלנו.
בתור מדען קפוץ, אני מסכים להכללה הסוציולוגית.
אבל ניראה לי שהיה לך מדגם מוטה.
"לא לחינם הלך העורב אצל הזרזיר".
יש המון סוטים וסוטות (בכל מובן) מהממוצע המגדרי...
ואני יכול לכתוב דברים דומים על נשים גסות, חסרות מודעות עצמית וספר עב כרס על דייטים הזויים. אלא שוועדת המינויים שלי לא תקבל את זה כפירסום לגיטימי.
אולי, לכן, גם אצלי רוב הקשרים היו ועודם מיבוא אישי מחו"ל, או שהתקופה המעצבת שלהן היתה שם.
וחוצמיזה, הנשיקה של הלחם זה מלאן קלוריות, ואינדקס קליגמי בשמיים.
נפתרה הדילמה ?
זהו שלא. את הרי יודעת היטב שהמציאות עולה על כל דמיון, ואם תרצו - אין זו קלישאה. זה מה שמטריד אותי.
אשר לך - הייתי שמייח להיות הכלי הראשון שלך, אבל אני כלוא במרחב המגבלות שלי...
התמונה השנייה בכביסה, אבל זה באמת מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות, לדעתי מצדיקות בלוגים שלמים שאין לי זמן לתקתק:
1. על תפקידיהן השונים של הרשתות החברתיות האינטרנטיות, והחידוש המנטלי שהן מציבות בפני מי שלא הטמיע אותן עדיין. על טישטוש הגבולות בין הוירטואלי לאמיתי. ומה זה אמיתי.
2. ושאלה שמזמן הטרידה אותי, עוד טרם היות האינטרנט: למה כל כך משנה לנו לדעת שעלילת סרט או ספר, למשל, היא פיקטיבית, לעומת עלילה המבוססת על דמויות אמת. אני מדבר על מצב שאין לנו שום קשר עם הדמויות. רוצה לגלגל פוסט?
מה בין הפינוקים שכל אחד אוהב
לבין התלות והפיכת בן הזוג לסמרטוט (משני הכיוונים)
חנק על הצוואר, דרישות מאצואיסטיות ותשומת לב פמניסטית
מי יקבל את הנשיקה כשהילדים לא בבית?
מי יקבל/יכין את כוס הקפה למיטה
מי מדליק/מכבה ת הנר בלילה
למי זכות ראשונים על עינוגי הגב במסג' השמנים
אפשר לעבור לשיטת "העץ או פאלי" (בלי לריב מי זורק)
.............................................
חומר לביצוע במפגש הבא שבינו לבינה
קתרזיס. לא פחות. חודשיים אני כאן ומעולם לא הסכימה איתי אף גברת. לפחות לא במופגן.
אני מתמוגג עד נמס. נשיקות.
נופל'קה, מאוד מאוד הופתעתי לגלות שאני מסכימה אתך. ולא, זה לא כאב.
"נשים שהכרתי אינן רוצות יחס הורי אבהי מגן מהעולם, זה מקטין אותן ומקומם והן תובעות את עצמאותן" ו"את צריכה למצוא חבר טוב, שיגלה בך עניין מיני".
זהו בדיוק. זה הכל. אה וכמובן שיהיה חכם, רגיש (ולא רק לעצמו) וספונטני....חחחח...לא ספונטניות בבקשה, אני צריכה זמן להפנים. ונינוחות זה הכי סקסי!
לזוגיות יש שלבים שונים בגילאים שונים.
בתחילת הדרך אלו ההורמונים שמדברים. הכל מרגש! מדליק! הגברים נורא מעניינים! מסחררים.
אח"כ מגיע השלב שבודקים אם הם מתאימים כפרטנרים להורות. אם הם בשלים, אחראים, שותפים, וכן! גם מרגשים מינית.
בשלב השלישי, כשכל זה מאחורינו (גם אם שלב ב' לא ממש עבד) אנחנו מחפשים מישהו מפוכח שעדיין יודע ליצור אינטימיות. כי אינטימיות היא הכל ביחסים. (גם במין, אבל לא רק). מבחינתי לדבר על בישולים ודברים טרויאלים מהחיים מרגש לא פחות מלהשוות העדפות מוזיקליות או תפישות קיומיות. עכשיו אפשר להרגע ופשוט ללמוד להנות ביחד.
(יש כאלו שהצליחו בכך כבר בשלב א' - שיבושם להם).
ומיכאל, מצחיק, תמיד טענתי - מהי שיא הבדידות? כשאין מי שיוציא לך שחורים בגב...
אין לי בעיה לשיתוף פעולה
אם ישמרו לי את החלקים הטובים ביותר של המציאות.
לא יכולה בלעדיהם...
אבא שלי בכפר נחמן, שורה ראשונה בחלקה הדרומית.
אמא שלי, עם מיילג' של 46 שנים איתי, כבר ראתה הכל, היא לא תתרגש
נו, אבל לא ענית לי!!!!
ואת, חנה, אם עוד פעם אחת תפריעי אני אזמין את ההורים.
כשאתה לא מתחבר, זה קורה דרך הבקבוק, או באי-חיבור ישיר?סורי, מיא. לא מתחבר כמעט לכלום. ויש כבוד. כל ההתנצחות פה, בתגובה לטיזר שלך עם הנחות היסוד שלו, זה מלחמת סטריאוטיפים ענקית ומיותרת. את רואה מהעדויות שהסטריאוטיפים גם לא נכונים, אפילו לא בקירוב, וגם לא מועילים - אפילו אם היו נכונים. יש גברים מתיילדים, ויש מפנקים והוריים. יש ברדקיסטים, ויש נקיים ומסודרים ומעוצבים. וכך גם נשים. אני ונסיוני חורגים לגמרי מתיאורך. איני זקוק לטיפול. זה חונק אותי. ביתי ואני היו מטופחים ומעוצבים למשעי, והבלגן בחיי התחיל כשנישאתי. נשים שהכרתי אינן רוצות יחס הורי אבהי מגן מהעולם, זה מקטין אותן ומקומם והן תובעות את עצמאותן. ויש כאלה שכן. אז ידבר איש איש בשם עצמו, לא ינסה להכליל וליצור מלחמת מינים מיותרת, לא יפריח סיסמאות כגון "נשים הן מנוגה וגברים הם אידיוטים", ויתפלא בו זמנית על דיכוי האישה וגו'. את צריכה למצוא חבר טוב, שיגלה בך עניין מיני. אם תמצאי אבאלה, זה אולי יספק את הצורך הזה, אבל בטח יבוא על חשבון דברים אחרים, והיציבות לא מובטחת.
יום סבבה.
צ'מעי, יש 7 ימים בשבןע ולשתינו יש יומיים בשבוע וכל סו"ש שני, בהם אין לו במי לטפל. אנחנו מסתובבות בבתינו המעוצבים כארי בסוגר ואין לנו למי לתת את כל השפע הזה. פתרון, ומיד!
תפרט בבקשה "הכל". זה נושא רציני, אי אפשר להקל בו ראש ולחפף. אני חייבת לדעת מה נדרש ממני.
עטי לעולם אינה מושחזת. התבלבלת ביני לבין אתי, שעונה כאן בשם בדוי.
אז התבלבלתי....המסר עבר?
אוי גברים גברים
ילדים ילדים
אבל מקסימים מקסימים
אני מעדיפה לחם רוסי
כבד עם משקל עודף
עם נוכחות בפה...
ותסלחי לי על השאלה - מה תעשו בכל כך הרבה גברים? כמה גלגלים יש למכוניות שלכן?
ובכלל - יש לכן ילדים, אז למה אתן להוטות כל כך לטפל בעוד מישהו?
בטח !! ואני חייבת להודות שחייבים להשים את הגבולות לפעמים ולעזוב אותו לדאוג לעצמו - מה שנקרא לתת לו ליפול בשביל לקום אבל ברגע שהוא לוקח את העצמאות שלו לידיים זה פול פאוור שלו .ומה שהתכוונתי הוא - שיש הרבה נשים שלוקחות את התפקיד של האמא אוטומתית אני פשוט גרועה בזה - שונאת להיות עקרת בית . נקודה .
הפתרון הוא מאפיה שמיצרת בגטים באורך 10 ס"מ, כך שיש רק נשיקות :)
בעצם, יש כאלו, נכון? אז הכל בסדר.
לגבי מה גברים חושבים על מה שנשים חושבות שגברים רוצים:
<אין תגובה>
נראה לי שלהגיב לשאלה הזו זה כמו לשרוט את העור במסרק עם שיני ברזל ולקפוץ ראש לתוך בריכה מלאה כרישים רעבים. יש הרבה אקשן!
רכיכה קוקסינלית זה אני.
אני לא אכנס פה לדיון העקרוני - כולכם פה סקסיים, מנוסים יותר ביחסים, ודעתנים ממני.
אבל לנושא המדובר - כשאשתי חוזרת בימי שישי מהקניות, ושולחת אותי להביא מהאוטו, ויש באגט בבגאז', לעיתים קרובות קצה אחד שלו אינו שורד את הדרך למעלה.
בטח יש פה איזה נמשל אבל מאיפה שאני אדע?
אה, ומיא, יפה לך התמונה שם בים.
ואללה הויכוחים שלכם פה
הקולות היגיעו עד מיאמי
תביאו נשיקה ותשתקו...
רונית
אז אולי שהגברים יתחברו לצד הנשי שלהם והנשים לצד הגברי שלהם?
ואני מוחה על הקביעה, שהגברים נחותים מול הנשים. זו הכללה וזה קישקוש. זה כמו להגיד שכל הנשים זונות וכל העיתונאים שקרנים. אתן הרי לא יכולות בלעדינו.
בהולנדית, הנשיקה של הלחם נקראת- KONTJE בעברית צחה הפירוש הוא-תחת.
הלחם הטרי בהליכה מהמכולת חזרה הביתה, חם ומדיף ניחוחות, היה תמיד מגיע אכול לפחות בצד אחד לארוחת הבוקר ואמי היתה מביטה בי במבט מאשים...
עושה הכל לבד, כביסה, בישולים, ניקוי הבית (נקי מאד) פותח דלת המכונית, דלת הבית, נושא מעל שלולית, מחזיק ת'מטריה, משלם במסעדה, קונה מגפיים, מחליף מנורות, פקקים שרופים.
הדבר היחידי שבעצם אני רוצה בתמורה, שתוציא לי ת'חצ'קונים בגב, לא מגיע לשם
לבד מה לעשות. נראה לי שאני הולך לקוסמטיקאית...
אין לי כוח לקרוא את כל התגובות, לדעתי כל זוג מוצא לו את צעדי הטנגו הייחודיים שמתאימים לו.
או שמתקבעים באיזה דפוס שמנוון. ואז זו באמת בעיה שלהם...
אצלינו הצרכים והפינוקים לא מתנגשים, אני לא חובבת נשיקות שך באגטים והוא תמיד יעשה לי תה, או יקום לכבות את האור וכו'.
איך זה? לא יודעת. טוב לנו כמו שזה.
אני מת על ה "נשיקה"
וגם על נשיקה וחיבוק
ועוד משהו חשוב, מאוד חשוב
הנתינה היא עוצמה גדולה מאוד. גבר שנותן, בנדיבות, הוא גבר חזק
לפי תפיסתי, ככל שאתה נותן יותר מעצמך, חום, עצה, נשיקה של הלחם או
מה שלא יהיה, כך אתה בעצם מקבל יותר מהצד השני
במובן די ברור (ואפילו קלישאתי) היכולת לוותר היא הכוח האמיתי. אהבה, ואתה לומד את זה מצויין כשנולד לך ילד, אהבה היא המקום הזה שבו מתקיים פרדוקס מוזר מאוד, שככל שאתה נותן מעצמך יותר, ככה אתה מקבל יותר. צר לי מאוד על מי שלא מסוגל להרגיש את זה
אז אולי כדאי לעשות איזה שינוי קטנטן בהרגל האדיפאלי..ושגבר מאוהב יהפוך לאביר בדמות נפוליאון.
כי מרוב אבירות של שנות ה-2000 נשאר רק שיריון קשקשים מבריק ודוקרני..שמאחוריו מתחבאים הגברים הפחדנים. אנחנו לא אוהבות "מתמסכנים" אפילו בשלב העיוורון שתוקף אותנו בזמן ההתאהבות.
אולי בשנות העשרים שלי זה תפס ואפילו בחלק משנות השלושים שלי..עכשיו פתחתי רגשות של אלמנה שחורה..שאוכלת את הראש של הגבר אחרי הסקס. במיוחד אחרי שהבנתי שהוא מסכן..ועדיף לגאול אותו מיסוריו.
לחנה ב.ה. :
1
את יודעת מצויין מהו התחום. אנחנו יודעים שאת אישה מאוד אינטיליגנטית
2
הקריטריונים להצטיינות? כמו בכל תחום, לעשות הכל, ומצויין
לגבי קלינט איסטווד וברוס ויליס: אלה דוגמאות, גם אם הן פרי מוחם של תסריטאים, אותם תסריטאים בראו אותם לפי ארכיטיפים מסויימים של גברים. יש גברים כאלה, אבל
לפי דברי הנשים כאן, כנראה שהז'אנר הזה הוא מעט נדיר
אם הייתי צריכה לתאר את הרגשתי העגומה ..זה היה נראה בדיוק כמו שכתבת.
ואני לא רוצה לאכזב אותך..הם לא ייתבגרו..להיפך מחקר חדש קבע..שזבובים וגברים דומים במיטה..ובהרגלי התנהגות אחרי צריכת אלכוהול...וזה ממדענים עלאק..מבינים..אז אל תתנפלו עלי..זה לא אני כתבתי..{ואת וודאי יודעת שלזבוב מוח קטנטן}
נראה לי שכל גבר מאוהב חוזר בצורה זו או אחרת לשלב האדיפאלי בחייו (ואין זה משנה בן כמה הוא וכולנו הגברים כאלה). הגבר עושה את כל החנדל'ך, השטויות וקצת "התמסכנות" לפעמים בכדי למצוא חן בעיני בת-זוגו על-מנת להפעיל אצלה את כל אותם רגשות אימהיים טבעיים הטבועים בה, הרצון לחבק, לאהוב ולעזור לילד שבו. זה נחמד להתחלה אבל צריך להיות קשוב ולשים לב שדפוס ההורות הזה לא ימשך בקשר עצמו, אם כי בהחלט לגיטימי להתפנק.
חנה, לפני שאת משחיזה את עטך, ראוי שתבדקי למי את עונה.
כל הקטע הממורקר בוורוד נכתב ע"י אלת האש.
לא שלמה עם התגובה הקודמת שלי, וואללה נושא ליבתי הבאת. אז אני מוסיפה:
כשהייתי עצמאית - התלוננו שאני לא צריכה אותם מספיק
כשהתרככתי ואמרתי אני צריכה - הם ברחו. את צריכה יותר מדי (מה זה צריך להגיד?). וכמובן חזרו כל פעם כשהיה להם קשה בחוץ...
הרגשתי שהם הכי אוהבים אותי כשאני מבינה אותם ותומכת ומפנקת.
בסוף נמאס לי לטפל בהם (רגשית) ופרשתי...אז אני לא דוגמא.
מה שכן מאוד אוהבת לפנק, ומאוד אוהבת להתפנק, ואולי אני פשוט לא זוכרת מה זה להיות במערכת טובה שעובדת. מערכת הדדית. לא מפוחדת.
מבחינתי ג'סטות זה לאו דווקא הצד המרוח של הלחם (למרות שגם, מה יש?) אלא שישימו לב איפה אני נמצאת. ושיתבגרו כבר, רבאק!
חנה..חנה..דווקא את הדברים האלה..אני כתבתי..ולא איילת..
ובסקס..אני עושה כמו הגיישות..מטפלת בהם עד הסוף..ובסוף אני גם הורגת אותם ברכות..
סתם..בסקס אני אותו קצת יותר פעיל.
כי סקס לבד אני גם יודעת לעשות לבד..אבל אז חסר לי הנשיקות..ולא של הלחם.
ואגב אם את סוג דם B עדיף לך לאכול קמח לבן.
נשמע כאילו אתה חי איתי
הבת שלי אמרה לי היום שהיא רוצה רכבת חשמלית אבל אצל אבא, לא אצלי, כי אצלי מבולגן ואין מקום לזה....ותקום המלפפונה ותכה את הגננת :)
(תמחקי את הקודם - טעיתי בצבע הפונט)
מיא, יש לנו שיטה לחלוקת גברים בינינו. אלו שמוותרים לך על הנשיקה של הבגט - שלך. אלו שמתנדברים לאכול עבורי את הנשיקה של הבגט - שלי.
מה את אומרת על הסטארט אפ הזה?
שונאת את הנשיקה של הבגט!!!!!!!!!!!! (בכלל, אוכלת לחם מקמח מלא, אבל לא נדקדק בקטנות).
אי יי יי ........ צולל ישר לגוב האריות.
יצאתי פעם עם מישהי שהסבירה לי כל הערב שהיא צריכה מישהו שידאג לה, יפנק אותה, ידאג לה..... בסוף אמרתי לה שהיא לא מחפשת גבר - היא מחפשת פיליפיני. היא לא אהבה את זה (מזל שאמרתי את שאמרתי.... אחרי הסקס).
קשר לא חייב להיות "טיפולי". מפנק מי שבא לו לפנק באותו הרגע. ומותר גם לבקש פינוק כשבא לך - כל עוד כולם מרוצים ונהנים לתת ולקבל.
אז אני אמשיך לתקשר ברמה הכי עמוקה עם ה(2-3) חברים הכי טובים שלי ועם ה(5-6) חברות הנפלאות שלי. ואפנק. ואפונק. ונתפנק ביחד.
נ.ב: הבית שלי היה מבריק ומצוחצח, עם פרחים טריים באגרטל, סבונים ריחניים ומקרר מלא טוב. ואז פגשתי את הנוכחית - ומאז הבית נראה כמו האורוות של הרקולס לפני שהוא הגיע אליהן. תראי מה שנשים עושות לנו.....
2 שאלות מהותניות:
1. מהו התחום
2. מה הקריטריונים להצטיינות?
חוץ מזה מה שווה מערכת יחסים בלי קוצי מוצי מאמי תכין לי לאכול , תביא לי מים
תגרד לי פה בגב .. תחבק אותי . תאהב אותי . ואני לא אמשיך כי מפה זה מתחיל להיות מלוכלך (או שלא :0) )
אצלי למשל המצב ממש קשה . הילד שלי (אממ סליחה החבר) הוא בן יחיד .
ואמא שלו פינקה לו את הצורה , הכל עשתה בשבילו ..
ומצד שני . יש משהו מאוד נעים וכיף בלעשות טוב למישהו שאתה אוהב ..
פשוט אני מניחה פורפורציות (אני לעולם לא אקנה לא בגדים למשל ! שיקנה לעצמו !)
לפי ההסבר הכלכך הגיוני שלך ..אני בוחרת את ספיידרמן..בגלל היכולת לתפס על הקירות {בלי לצאת מדעתו} ולעשות סקס באוויר...ולהתנשק בהפוכה..שלא נדבר על הקורים שהוא יכול לשלח בי.מעניין איזה טיפול דורש גבר כזה....
כן..איש מקצוע..אפילו מהם אין הרבה טובים באמת..לרוב הם זקוקים לטיפול בהלם חשמלי.
הכרתי כמה כאלה..שאחרי הטיפול השלישי..התחלתי אני לטפל בהם..רק שהם לא שילמו לי על כך...יתרה מזו..אני שלמתי להם.
בועז מותק, אנחנו חיים במציאות מקבילה? הרוב המכריע של הגברים, אחרי חיזור ראשוני לוהט, מחפשים.....מטפלת! (למה לדעתך אלמנות נשארות לבד ואלמנים מתחתנים צ'יק-צ'ק? כי אלו, נמאס להן להיות המטפלת, והאחרים - לא יכולים לשרוד בלי מטפלת).
(וזה כמובן מבלי לפגוע בזכויות הגברים הנפלאים שנכרתי, שלא זקוקים למטפלת. יחידי סגולה).
טיפלת בו יפה, דפנה!
ועוד הבהרה לוולרי: כשכתבתי שאפשר ליישב את הפער הזה בטיפול טוב,
התכוונתי לטיפול אצל איש מקצוע...
ועוד משהו לבועז
אתה מביא כדוגמא את קלינט איסטווד וברוס ויליס. האם עלי להבין מכך שאתה מכיר אותם היכרות אישית ומתרועע עמם על בסיס קבוע?
או שמא הטענה שלך הייתה שהדמויות שהם גילמו הן דמויות של גברים שלא נזקקו למטפלת?
הדמויות האלה הן הרי פרי דמיונו של תסריטאי. דמויות פיקטיביות קוראים לזה. בהחלט יתכן שאיסטווד עצמו הוא תינוקי זערורי ופריך שאחרי הנשיפה על קנה האקדח הוא זקוק למישהי רכה ומכילה שתעשה לו את היום. ולאתפריע לו לשחק בפלייסטיישן.
להביא את קלינט וברוס כדוגמאות זה קצת כמו להגיד "גברים הרי יודעים לעוף, מה, את לא מכירה את סופרמן?"
מעניין, אבל אני מזדהה כמעט עם כל מילה שכתבת, לרבות עניין פתיחת הסתימות והחוויות המרנינות עם ההורים.
ממרום גילי ושפע אכזבותי מגברים (ולא נגלה כמה) אני בעיקר רוצה מישהו שיהיה לו מספיק זמן אלי, ואז כבר נמצא את הדרך להסכים.
ועוד דבר, צפיפות עוכרת יחסים. יהיה כל אחד בפינת האיגרוף שלו, וניפגש באמצע.
אני לא רוצה שיטפלו בי. אני מטפלת בעצמי לגמרי לבד, ויפה מאוד..אפילו שלפעמים אני מזניחה את עצמי..אני עדיין עושה את זה מושלם.
אני אמא ואבא..ומפרנסת לרוב יפה מאוד..אני מתקנת הכל בבית, אני פותחת סתימות, תיקוני חשמל קלים, קודחת בקיר ולשכנים במוח..לגמרי לבד..
ההורים שלי..הם מקור לחוסר טיפול, למעשה הם היו תמיד אלה שגרמו לי לרצות למות..ויפה שעה אחת קודם.
ועדיין..רוצה בן זוג שרק יואהב אותי..שיהיה לנו מצחיק ביחד, סקס משובח..והרבה ממנו, לדבר על שטויות ועל החיים..ללמוד אחד מהשני....להתחבק בשקט , לטיפול טוב..שווה לשלם לפסיכולוג.
רציתי לכתוב תגובה חדשה, יותר לעניין,
אבל נשפך לי קפה ליד המחשב, ואויש, לכלוך, ואני יושב עכשיו בביתי המוזנח, נואש,
מחכה לישועה נשית - ואַיִן! ריק לי!
חייב מישהי שתקפל לי את הכביסה, ותנגב את הריר הנוזל על סנטרי, ותיקח אותי למיטה ותכרבל אותי בשמיכה ותעשה לי קפה בבוקר.
שגם תביע דעה על התגובות שלי לפני שאני לוחץ על "שליחה".
"אז איך מיישבים את הפער הזה, הבלתי נסבל לטעמי, בין הרצון של נשים לא מעטות במגן, במפנק, גם אם בפועל אינן זקוקות לכל תמיכה (כלכלית או לוגיסטית או אחרת, אלא רק רגשית, וגם לכך הרי נועדו החברוֹת), לבין רצונם של גברים רבים באמא, במטפלת, במארגנת, במנחמת, ב"חבר הכי טוב שלי".
בטיפול טוב.
אני באמת חושבת שהרצון הזה של כל אחד מבני הזוג, שהשני יטפל בו, נובע מיחסים בעייתיים ולא לגמרי פתורים במשפחה הגרעינית שלו, בעיקר ביחסיו עם הוריו.
מילים כדורבנות אש אחת...
ובעיניין הבאגט מיא
כל מי שאוהבת אותי יודעת לוותר לי על הכסא הנכון במסעדה, על הביס האחרון בעוגה, על התור לשירותים, על הקצה של הבאגט
אבל כמובן שלנו הנשים הרבה יותר קל לוותר
אצל גברים זה פונה ישר שלאלות של אגו...
ואגו ובאגט לא הולכים ביחד
ואם כבר מדברים
כשניפגש ב"דיזי" אתן לך את הכסא הכי טוב, למרות שאני כזו נרקסיסטית!!!
בועז, מיא מדברת על הכלל, ולא שאני צריכה להיות לה פה..יש לה פה מבורך משלה.
אבל בגלל שאני כלכך מבינה על מה שהיא מדברת..אני יכולה לומר לך עובדתית..ואם עש לילה המקסימה וארבע חברות דגמו מאה גברים..אני חושבת שאיך שהוא הצלחתי לעבור את המספר הזה לבד.
אם בדייטים אם ביחסים אם בהכרות שטחית..ואם בעמוקה ורצינית יותר.
הכלל, הרוב הגדול..מקולקל..לא כשיר, לא רוצה, כן רוצה..היו לי בני זוג שאחרי הלכו להתחתן עם ההיפך הגמור ממני..משהו קריר, שמחזיק בחגורה וחונק, אבל בגלל שזכיתי בעונג להכיר כמעט את כל הנשים שלהם..המשותף להן היה..נשים קטנות עם שכל קטן..נטולות כל הגיון רגשי.{ורוב רובם התגרש אחרי איקס שנים, רעות מאוד}.
אז לא, אנחנו הנשים לא מושלמות..וגם כאן יש רוב גדול של נשים שמחפשות רשימת מכולת.
תמיד יהיה יוצא מן הכלל. אבל הוא מעט..ובודד..ובוחר בדרך האחת. להשאר לבד ולא להתפשר על מערכת מגוהצת מבחוץ ועכורה מבפנים.
לנשים כמו מיא, כמוני ועוד..קל הרבה יותר להיות לבד מאשר להיות בזוגיות מבודדת רגשית מנטלית ונטולת כל קשר זוגי אמיתי..זוגיות שהיא רק מילה.זוגיות על הנייר.
הגעתי למסקנה, גברים אחרי גיל מסוים נמצאים בבונקר.בונקר מבוצר היטב.
וצריך הרבה מאוד רצון ואנרגיה וסבלנות להוציא אותם משם..משהו שלא תמיד יש.
קודם כל, החברות בין נשים היא לא פנטזיה, אלא במקרה שלי ושל חברותיי - מציאות. ענת הנ"ל היא חברה טובה שלי מגיל 9 ומאז היא אומרת לי את כל האמת, גם האכזרית ביותר. אתן לך דוגמה על מה אני מדברת (שכבר נתתי שם, בפוסט הכסף):
למשל, אם היה לי ויכוח עם החבר שלי, אספר עליו לחברותיי, אשמע את דעותיהן, אספר על רגשותיי, ותוך כדי כך אעבור מעין טיפול פסיכולוגי מרוכז, אבין בעצמי תוך כדי ניתוח על מה היה העניין, אקבל עצות טובות ואחזור ליחסים (או שלא אחזור בכלל) במודעות רבה יותר.
רוב הגברים שאני מכירה לא עושים את זה. הם לא מספרים לחבריהם (אלה שיש להם חברים) על בעיות, על חולשות, על הרגשות רעות, על פחדים, על קונפליקטים, על דיסוננסים - וכך גם לא מצליחים לזכות לעיבוד של הרגשות הללו וכמובן שאינם מצליחים לזכות בנחמה.
כתוצאה מכך את תמיד נכנסת אצלם לאותו נהר פעמיים. מודעותם אפסית, קצב השינוי בדעותיהם, ברגשותיהם, בהתנהגותם, אם בכלל, מזערי, ואין לך תקווה שיבוא מישהו פרט לך, ינער אותם (כפי שחברותיי עושות לי לא אחת) ויראה להם אלטרנטיבה מחשבתית או רגשית או התנהגותית.
למעשה, את נדרשת לספק להם את הנחמה גם במקרה שהיא נדרשת בגללך - ואת הרי צד בעניין, אז אובייקטיביותך (ובמקרה שלי - שפיותך)בכלל מוטלת בספק.
טוב, חשבתי, בזכות בועז.
תודה לאל, לא כל הגברים רוצים שיטפלו בהם.
מצאתי פיתרון: איני רוצה שיטפלו בי ובטח שהוא יחשוב שהוא סוג של אבי, בתמורה - אני מבטיחה לא להיות אמא שלו.
שאלת השאלות, לא?
אין לי מושג. אני גרועה בזוגיות על אף היותי נשואה בערך שמונה מאות שנה.
הולכת לקרוא את התגובות, אולי אחכים ואהיה אשת השנה.
החברים שלי הם בתקשורת אינטימית שממריאה שנות אור מעל כל תקשורת בין נשים . סליחה. בין נשים יש בעיקר אמפתיה וסולידריות נשית, לעתים קרובות על חשבון האמת האכזרית הפשוטה והצרופה. גברים יגידו לך בפנים את האמת, אם הם חברים טובים שלך, ולי יש כמה חברים נפלאים.
זו קלישאה, הסיפור הזה, על החברות הנהדרת בין נשים, לעומת גברים שלא יודעים לתקשר באופן אינטימי ועמוק. קלישאה ישנה ולא מדוייקת, בלשון המעטה, זו דעתי
טוב, נו, לא אתווכח עם הנסיון המבורך שלכן. אני כנראה באמת מז'אנר אחר. החינוך שקיבלתי שונה לגמרי והמודלים הגבריים שלי לחיקוי הם מאוד מסויימים. אני דורש הצטיינות רק בתחום אחד
הרשו לי לענות תשובה קיבוצית ולא לכל אחד בנפרד, כי באמת אני לא במצב הנפשי להתנצח, למרות שדעתי בסוגייה די ברורה לי. בנוסף לכך, שכמה מכם התחמקו באלגנטיות מתשובה בססמה שלבגט שני צדדים - זו שלנו, זו גם כן. וואלה, יופי.
אצטט שוב את עצמי (נוהג טורדני שמתקבע אצלי) מתגובה לפוסט מחכים של חנה בית הלחמי, שנקרא כסף, וטרחתי רבות על כתיבתה. כתבתי שם כך:
"...הגברים שאני מכירה נחותים מהנשים שאני מכירה בשלושה מישורים חשובים: ראשית, לרובם אין חברים אינטימיים, חברי נפש שהם מגלים בפניהם את צפונות לבם (יש גברים בלי חברים בכלל), כלומר הם מצפים מהאשה שאיתם להיות החבר הכי טוב שלהם וזה פשוט בלתי אפשרי, כי אם היא מעצבנת אותך, בפני מי תלין? בפניה שלה? לנו כנשים יש אפשרות להיתמך ולעבד רגשות אצל חברותינו, דבר שמאוד מועיל בסופו של דבר גם לאיכות חיינו וגם לקשר אפשרי עם גבר.
שנית, בתיהם של הגברים שהיכרתי, אפילו העשירים והיוקרתיים שבהם, תמיד נחותים מאלה של חברותיי, אפילו אלה מביניהן הנטולות יחסית אמצעים כלכליים - ז'תומרת לא מסודרים, לא נעימים, לא נינוחים. אצל הנשים שאני מכירה, שאין להן בנזוג, ואלה רוב חברותיי, הבית תמיד נראה ומתפקד כבית משפחה: המקרר מלא ומוכן לאירוח, תמיד חם ונעים ומזמין ונקי, ואילו גברים שחיים לבד, גם אם אינם מטונפים, לוקים באיזושהי מוזנחות מעיקה ובעזובה לא מצודדת.
שלישית, רוב הגברים שהיכרתי, חזקים ורבי עוצמה ככל שהיו בתחומי חיים כמו עבודה או ספורט, או אפילו אבהות, נוטים להתיילד בקרב בנות זוגם ולצפות לטיפול מסור - ולאו דווקא במישור הלוגיסטי של הכנת אוכל או כביסה (אליך, בועז) אלא יותר בניהול הפנאי, בדאגה לקשרים חברתיים ובהסדרת החיים באופן כללי.
הגישה האחרונה הזאת עומדת כמובן בניגוד מוחלט לתפיסה של חלק מהנשים את עצמן כיצורים חלשים מהגברים, שזקוקות הן עצמן לטיפול ולדאגה, וקונפליקטים רבים בקרב זוגות מתגלעים בדיוק על רקע זה - שכל אחד מבני הזוג מצפה שיטפלו בו וידאגו לו, בעוד שהאחר מצפה לאותו דבר בדיוק.
Giorgio de Chirico
http://www.abcgallery.com/C/chirico/chiricobio.html
הרשו לי להפנות את ציבור הקוראים למאמר של אחד, רבי אריה פמינסקי, בעיתון רב התפוצה "ג'וזוויק". לא קראתי - אני מודה (גם לי יש גבולות, אם כי לא בני קיימא) אבל לא יכולתי להתעלם מהכותרת
women are from Venus and men are Idios
http://www.discoveryproduction.com/external/article_06.htm
טוב, אז רק על עצמי לספר ידעתי, ואני מעולם לא חיפשתי
אמא שתטפל בי, לא ביקשתי עוזרת שתגהץ לי ולא רציתי טבחית שתבשל לי. אין צורך, תודה, אני מסתדר מצויין לבד עם המכבסה ואני יודע לבשל לעצמי. תודה רבה
כן חיפשתי (ומצאתי, מדי פעם) אישה שתדע מה באמת עושה את הגבר לגבר.
אפתח בבקשה צנועה, לגבי קיריקו ויתר האמנים, אפשר לבקש גם איות לועזי (אני קורא עליהם לעיתים בוויקיפידיה, כשנחה עלי הרוח). ולעניים התמיכה והנתמכות. לא כולם זקוקים לתמיכה במידה שווה. כשהייתי נשוי, לדוגמא, מאוד אהבתי לכפת את אשתי כל הלילה. אבל, לעיתים, הייתי זקוק לכיפות הדוק בעצמי, ואז פשוט הייתי מבקש. אין נוסחאות קסם. חשוב שלא יהיו מאבקים ושכל צד ילמד את מאווי הצד השני ואת צרכיו. זה קשה, לעיתים סותר, ולא תמיד כל כך עובד. מה לעשות, זוגיות היא אמנות של התפשרותיות...
ותודה על הפוסט. כרגיל, גרמת לי לחשוב...
בוודאי שניתן לגשר על הפער הזה..מתגרשים.
עכשיו ברצינות..
כל זוג יכול לנהל את המערכת הטובה ביותר..אך זה דורש מחשבה, התחשבות, הבנה של הצרכים של בן/בת הזוג, רגישות, פתיחות, הגינות וכבוד גם במצבי לחץ וריב.
כל אלה, יכולים להביא לזוגיות למופת.
הבעיה מתחילה בדרך כלל בתקשורת לקויה, ברמת ציפיות לא מוגדרת ורחוקה ממציאות הוגנת.
הצורך לשנות.בלי להשתנות.
זה לא שזה בלתי אפשרי, זה אפשרי אך זקוקים לשני בני אדם מאוד מאוד מפותחים רגשית קודם כל.
בימינו האנשים נעשו עצלנים, ובגלל שהכל הפך להיות ציק צאק על יבש..אנו עדים לכשלון מוחץ בתחום הזוגיות.
אין לי בעיה להיות האישה שתפנק את את אהובה, אין לי הרצון לקבל תמורה שוות ערך.
כל אחד צריך לדעת כמה הוא יכול לתת מעצמו בלי לחוש סחוט נפשית, והבן זוג צריך לקבל את בן זוגו/ה עם המגבלות, אותן מגבלות שהיו בה/בו גם קודם..שהאופוריה של ההתאהבות חולפת יש תחושה של בגידה, של רגע..זה לא מה שאני בחרתי. אה..כן כן זה מה שבחרת.
הכל היה שם קודם.
לאהוב ללא תנאים מוקדמים..מעט האנשים שיודעים לעשות זאת, מעט יותר האנשים שיודעים לקבל זאת. אתה נתפס כפרייר.
אז אני פריירית, ואני יודעת שיבוא בסוף {או שלא} האחד שידע להבין שאני מסוגלת לאהוב כך ולתת מכולי. ואיני רוצה תמורה זהה, רק חבר טוב שידע להיות. כלכך פשוט..ונראה בלתי אפשרי. אבל בגלל שזכיתי לכך פעם אחת..אני יודעת שזה אפשרי וקיים.
לתת מהלב שלך, לא מהראש.
לתת בלי לחכות לתמורה, זה מתכון לאכזבה קשה.
פשוט לדעת לתת.
נשיקות הלחם..לוותר..זה רק סימפטום...בפעם הבאה תני לענת את הנשיקה..ותוסיפי לה על הלחי עוד אחת.
ממתקית-עכשיו פתאום אני מבינה הכל :))
אפילו אני שאינני חובבת פחמימות ידועה מוכנה להלחם מלחמת חורמה בעבור הנשיקה של הלחם, במידה וזה עתה עשתה דרכה חמה ונימוחה לידי.... ושום גבר, ילד או חתול לא יניא אותי ממטרתי זו, גם אם יהיו מעורבים בה, דם , וחבלות לאיברים פנימיים וחיצוניים.
משביססתי עובדה זו- יש מצב שאהיה מוכנה לחלוק אותה עם אהובי כשיהיה וגם זאת אם יבקש ממש אבל ממש יפה, או ימיר את העניין בטובות הנאה.....
משביססנו זאת, מתבהרת התמונה, אני כנראה לא קורצתי מחומריים אימהיים במיוחד
והגברים כשעולים על כך נסים מייד כל עוד נשימה באפם.
(חבל רק שללחם יש שני צדדים ושתי נשיקות אז לא ממש צריכים ללכת מכות :))
אני כבר יודע שאת נפלאה וגם כל מילה בסלע.
פעם בגלגול אחר אני ארצה נורא לפנק אותך בנשיקות של הבגט....
במאמר מוסגר ממש עכשיו נזכרתי שלבגט יש (מדהים) שתי נשיקות...
אם לוקחים את שתיהן ומחברים אותן נוצרת מהות שלישית = הבגט.
וואו...
אני ממש חושב שמגיע לך כוכב ממני אלא שאין לי אז במקום אני נותן לך חיבוק גדול, מגיע לך.
LOVE
נדב
מיא מאמי
אני בכלל לא מבינה מה הבעיה.
לבאגט יש שתי נשיקות אחת לך ואחת לו....
נשיקה או לא
אני אוהבת את הקשה
של הלחם
"אבל גם גברים רוצים בדיוק את זה. גבר רוצה שאשה תהיה אמא שלו, שתטפל בו כמו בילד "
סטיגמה כל כך לא נכונה..
אין מצב שהייתי מתחתן עם אישה שתהיה כמו אמא שלי ותטפל בי :)
חוץ מזה שהפערים שתיארת כל כך יפה, לעולם לא יתוקנו,
אין צורך שיתוקנו,
אני חושב שלמדנו לחיות בתוך הקוטביות הזו בצורה נהדרת :)
ערב נהדר מיא ושבוע נפלא
מיא, מיא...
באגט? את, שמקפידה כל כך על תזונה אוכלת באגט מקמח לבן, שמן הסתם תיבלו אותו גם בסוכר?!
סוף כל סוף, אחרי שנות דור, את מכניסה איזו פחמימה משמחת לפה וזו חייבת להיות פחמימה ריקה מתוכן?
ואם כבר נשיקה, אז מאיזה לחם עצום ממדים, או מלוחם עצום ממדים. משהו שאפשר להתענג עליו לאורך זמן.
או, ג'ורג'יו דה קיריקו. אחד משלושת הציירים האהובים עלי בהיסטוריה. אחת הכתבות הכי יפות בחיי היא כתבה שלא התפרסמה (ב"חדשות", ....) על החיבור בין הפיטורה מטאפיזיקה
של דה קיריקו לבין סיפורי הפרנויה והעיר הריקה של פרנץ קפקא והקולנוע
השומם של מיכלאנג'לו אנטוניוני
ביחסים בריאים, יחסי אהבה, כל אחד נותן, בנוסף לאהבתו, את יכולותיו המיוחדות לו.
אם הגבר הוא מהזן הטסטוסטרוני, הוא אמור להעניק מפירות ההורמון ההוא.
אם האשה בעלת חוש עסקי מפותח, היא תנהל את החשבונות.
ואם היא אוהבת להיות אמהית- שתהיה.
בתנאי שהוא קצת אינפנטיל...:))
הקלישאות שהעלית נכונות באופן חלקי ולא באמת משמעותי. (כמו רבות מאחיותיהן)
אלה אנחנו, שאוהבים להתלות בהן, ולהפגין את התכונה היהודית ביותר- הבכיינות.
המילה נשיקה מוצאה מהשפה הפולנית. בפולנית, פרוסת הלחם הראשונה נקראת
Calusek (או: Caluski). משמעות המילה בעברית: נשיקונת או נשיקה.
אז תביאי בוסה !
קודם כל כזכור לך, ציינתי שללחם יש שתי נשיקות משני צדדים, רק צריך לרצות להסתדר.
ובנוגע לשאר, כמו שאמרו כבר קודם גברים מ.. ונשים מ... אם אתה אדם אותנטי שלא חי בדיסוננס כל יום מחדש, אתה יודע שקשה למצוא מישהו שתחיה איתו ועם עצמך בשלום ובשלווה, הבעייה, שרוב האנשים מוותרים על "אותנטיותם" כדי שיוכלו להגיד לעצמם ולכל העולם שהם "בזוגיות". לכשעצמי,הבנתי שאת השלווה כנראה אמצא רק בקומונת הזקנות שלי.
לא, באמת אני שואל, באמא'שלכן, מאיפה הבאתן את היציאה הזאת
אבל גם גברים רוצים בדיוק את זה. גבר רוצה שאשה תהיה אמא שלו, שתטפל בו כמו בילד
זה מסוג המשפטים שנשים נורא אוהבות להאמין בהם, משום מה
גברים אמיתיים לא רוצים שום אישה שתהיה אמא שלהם! גברים אמיתיים רוצים לשלוט
ולעשות בדיוק מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, איך שהם רוצים. את רואה את קלינט איסטווד מחפש איזו אישה שתהיה "אמא שלו"? את רואה את ברוס ויליס מחפש איזו מישהי
שתטפל בו, או אל פצ'ינו? בחייאת. צאו מזה
זה שיש המון רכיכות קוקסינליות בצורה של גברים מסביב זה לא אומר שזה מה שגברים רוצים. לא ולא
לתומי, ובגלל גילי הצעיר היחסית, אני חושב את הסוגיה כתלויית גיל.
כלומר עד גיל 40 בערך אנחנו, הזכרים: מצ'ואים, שיפוצניקים, אינסטלטורים לעת מצוא וכו'
אחרי זה, כשאתן מבינות ששום דבר טוב לא יוצא מזה ומישהו בבית בכל זאת צריך לקחת אחריות אמיתית כלפי משהו, אז אתן 'אמהות'.
לא?
מיא - שאלות קשות את שואלת במוצ"ש....מי שיידע לענות לך על שאלת 'גישור הפער' - כנראה יהיה מליארדר בדקותיים.
וגם נגמרו לי הכוכבים. עשיתי הזמנה.
"אשן על זה לילה" / "דברי איתי מחר אני אהיה חכמה יותר" /... ....ואשוב לעת בוקר עם כוכב לפחות
שבוע טוב מותק
אף פעם לא הבנתי את הרצון הזה לנשיקה של הלחם
מבחינתי את תמיד יכולה לקבל אותה
אני מעדיף את כל מה שמגיע אחכ....
:-)
מכיר, מוכר, אפילו ידוע. אבל אצלי - לא ממש. בשבילי אמא יש רק אחת. ואשה זה עניין שונה לגמרי. ואוסיף בכנות (אופיינית?...): פינוק עודף זה עניין קצת חונק
אני חסה עלייך,עקב עצבייך הרופפים ...
גם עצביי לא משהו...
רק אומר,שאי אפשר ליישב את הפער הזה.
פשוט אי אפשר!
את יכולה לקבל
את כל הנשיקות שלי