אחר כך ירד הגשם וחלחל בשקט
ומה שהגשים אותו במלאכת
התהוות העונות
ספר אותו בטפטופי השעות
המתכלות הנספגות בנשיית תהומות עוד שמענו אותן נפרטות פרוטות
עוני דקות
הלומות וזורמות קולחות על חלון
החלומות
ודולפות בפכפוכי אנחות
זולפות דקויות בדקות
הנאלמות
מגלפות את הזמן מכאן ולאן אנחנו כבר לא היינו שם
גם לא שאלנו מה החל ומה תם
היה שבר ענן ומה שעמד בלב הדברים
היו הזכרונות הנצברים
ראינו אותם עולים ממיים
לגלים
ונהלמים בדיונה ממול ילל התן
וחול דק
עלה וכסה בחוף ובמרחק ששקט הקול
היה אפשר לראות הכול חזר לקדמותו
חבצלת הנגב פרצה את הרגב האחרון
לשמי פריחתה
זרם פתאומי הרווה ונתן את לחותה לקט אחד של זמן
פלח
חד מדי
נשמט מידיי
נפל ונספג
לקול אוושת הרוחות
ופג שמימית וחרדון הותירו טביעות רגליהם בחולות
ושב השקט
ושב הזמן
וחג |