"במזל וברכה" כך נוהגים היהלומנים לסכם את תנאי העסקה ביניהם. ללא חוזה, ללא מסמך כתוב וגם ללא זיכרון דברים.

משפט קצר ולחיצת יד גברית והרי לכם דרך דה פקטו לסגירת עסקאות במיליוני דולרים מדי יום בין יהלומנים ברחבי העולם, יפה לא?

העניין הוא שהתופעה הזו נשארה רק בקרב סקטור ייחודי זה, בפעם האחרונה שקבעתי עם חברים בשעה מסוימת הם התקשרו חצי שעה להגיד שהם מגיעים בעוד שעה.

למה? כי ככה אנחנו אז אמרנו שעה אז מה, מה יקרה אם נגיע שעה אחרי, גם ככה אף אחד לא מגיע בזמן.  

במקרים אחרים יוצא לי לקבוע פגישה וכמעט תמיד מאחרים למה כי היה פקקים, כי היה ככה כי היה אחרת למה? ככה, מה שאני אגיע מוקדם, שיחכה לי אם הוא רוצה אותי. 

יתר על כן, במחשבת עומק על העניין אני מבין מדוע יש כל כך הרבה עורכי דין בישראל.

תחשבו על זה שלאף אחד כמעט אין מילה, כל אחד מסתמך רק על מה שכתוב, ויותר מכך הכתוב חייב להיות מוכתב על ידי גורם שלישי אמין ומהימן לכאורה כדי לשמור בצורה הטובה ביותר על האינטרסים שלי, מעניין לא? 

 למי מכם שלא יודע ישראל היא המדינה עם יחס עו"ד לאזרחים בין הגבוהים בעולם, אני מניח שזה לא רק בגלל חלומה של האמא הפולנייה שבנה יהיה עו"ד.

פשוט הפכנו את כבודנו, המילה שלנו כבר לא שווה הרבה ומי שחוגג אלה האדבוקטים שגובים עמלה פר מילה כתובה – משתלם לא?

דמיינו לרגע עולם בו כל אדם עומד מאחורי המילה שלו. כל אדם מכבד את האנשים שהוא בא איתם באינטרקציה יומיומית.  אם זה בענייני דיומא כמו למשל התחייבויות לאישה, לילד, לילדה,לבוס, לעמיתים, חברים, קולגות.

 אם זה בעסקאות של פעם בחיים רכישת דירה למשל.

 זה בהחלט יכולה להיות אוטופיה רגעית ורוויית שלווה, יותר מכך,  אני משער שבדיוק באותו היום המשיח יגיע....

*רועי גולדפרב M.A,M.B.A- חבר צוות באג'ל