ורק בלילה, לפני ההירדמות, פתאום חושב,פתאום מבין. אלוהים זורק קוביות על קנסות ופקחים מעצבנים...? באמת...? 
והוא יושב שם על הכיסא בבנק, אשתו האהובה והיקרה, שבה טיפל במסירות כה רבה גססה לאט לאט. מאישה צעירה מקסימה ובאמת יפה, הפכה לשלד אדם.

מלבד כתבות אוהדות בעיתון אף גורם רשמי כמעט ולא סייע,רק הכבידו. גסיסה איטית, ממושכת. ותו נכה מאוד נחוץ שהגיע יומיים לאחר מותה. 
מה עם הקוביות שנזרקו עבורו...?

עכשיו הוא לבד, מטפל בילדים הקטנים שנותרו בלי אימא. יש בטח משפחה שעוזרת, אבל שם הוא ישב לגמרי לבדו. על הכיסא, ולידו הכיסא הריק. 
ואז צמרמורת אוחזת בגוף. הראש עוד כואב, אבל הצמרמורת חזקה יותר -הכיסא הריק שלידו בבנק. הכיסא הזה לא היה צריך להיות ריק, לעזאזל,אתם מבינים..? בגלל קוביות? בגלל מה...?

הוא סיפר אז בכתבה שהבאתי לכאן איך הוא נושא אותה על הידיים מהרכב הרחוק (כי אין תו נכה) אל המחלקה, ואיך היא אומרת לו שהיא מצטערת על כל הסבל שהיא גורמת לו, והוא עונה לה שהוא מוכן לשאת אותה כך עד קצה הארץ ובלבד שתבריא.

אבל היא לא. ותו הנכה הגיע יומיים אחר כך, והוא יושב שם בבנק על הכיסא, ולידו הכיסא הריק. למי אכפת עכשיו מקנס מעצבן ולא הוגן,אל מול הכיסא הריק הזה..?

והוא נראה שליו, כאילו והחיים מחייכים אליו,כנראה זקוק לשיחה הזו עם הפקידה,בסניף קטן, בקצה של הקצה. אני מכיר אותה, היא באמת אדם נחמד וטוב. והוא מדבר עמה ומדבר. ואני מניח את התיק בחוזקה על הכיסא הריק, בלי להבין שהכיסא הזה לא סתם ריק. הוא בכלל לא כיסא ריק. כי מי שמוכן לשאת את אהובתו הגוססת עד לקצה הארץ אף פעם לא יישב לבדו. הכיסא שלידו לעולם לא יהיה ריק, גם אם זה יראה כך. אתם מבינים?

אבל לא ידעתי. גם הפקח שניגש אל הרכב לא ידע שהוא מפר איזון, כשנתן קנס לאדם שלרגע חזר לחנות כדי לשלם לבעל החנות שפשוט הציל אותו עם התמיסה לעין,למרות שלא היה צורך לשלם. איך הפקח יכל לדעת את זה? איך אני יכולתי לדעת..?

אז גם אתם בבקשה, אני מקווה שאתם כאן,שהגעתם עד לכאן,לפחות אחד מכם, גם אם אתם מחכים בתור, והשעה מאוחרת, וחם,או קר, ונמאס לכם, והאדם שמולכם יושב רק עוד רגע,רק עוד רגע קט, אולי עדיף בכל זאת יהיה, לא לעמוד ולהניח את התיק שלכם בתקיפות על הכיסא שלידו. כן,אתם צודקים, זה רק תיק, ורק כיסא, ואתם באמת ממהרים. אבל לעולם לא תוכלו לדעת מה מסמל הכיסא הזה עבור אותו אדם. סתם כיסא ריק. לעולם.