כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    וככה זה מתחיל < ניצה צמרת

    15 תגובות   יום חמישי, 31/10/13, 18:24

    צפת 1957

     

    בוקר אחד קם ילד בן שבע וחצי והולך לבית הספר. הוא יושב בכיתה, כיתה ב'. המורה צילה מלמדת את השיר "פרח עציץ" שכתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.

    "מִן הַחַלּוֹן פֶּרַח עָצִיץ כָּל-הַיּוֹם הַגַּנָּה יָצִיץ.  כָּל חֲבֵרָיו – שָׁם בַּגָּן, הוּא לְבַדּוֹ עוֹמֵד כָּאן."

    הילד חוזר על המילים ומשנן. הוא זוכר אותן בעל-פה.

    כשמריוס השמש מצלצל בפעמון שועטים כל הילדים מפתח הכיתה אל המסדרון הפתוח לחצר ורצים הביתה. גם הילד הזה ביניהם. הוא ידקלם לאמו את השיר שלמד היום. הוא מתרגש. הוא מדלג במדרגות, פותח את דלת הבית וצועק: "אמא, למדנו שיר של חיים נחמן".

    אמו אמורה להיות במטבח, כמו בכל יום. ליד הכיור או ליד הפתילייה לבושה בחלוק הפרחוני הדק, היא אמורה לפנות אליו עכשיו ולחייך, "בנוש, חזרת?"

    הבית שרוי באפלולית ובשקט מוזר. הכול כרגיל ובכל זאת שונה. התריסים מוגפים, האור מעומעם,  ערביים בצהריים.

    הוא סוגר את דלת הכניסה, חוצה את ההול ונכנס לחדר. יוצא , נכנס לשני. יוצא.

    "אמא?"

    הוא חוזר אל ההול ועומד בכניסה למטבח. מבטו מתעכב על הרצפה. אמו יושבת כמעט שרועה על הרצפה. סכין גדולה נעוצה בבטנה ושלולית אדומה של דם סביבה.

    הילד פוסע צעד. הוא מתקרב אל אמו. ועוד צעד אחד. הוא רואה אותה בבירור. פניה לבנות, עיניה עצומות למחצה, פיה פעור, שערה סתור, הפרחים הקטנים על חלוקה מאדימים לנגד עיניו, ידיה פשוטות לצדי גופה, רגליה פשוקות. הוא גוהר מעל גופה ומושך את הסכין בידיו הקטנות. הוא מניח את הסכין על הרצפה.

    הוא לא יודע אם כל זה קורה באמת או בחלום. פתאום כמו התעורר ויצא במרוצה מהבית. הוא רץ לבית הספר, הוא רץ מהר כל כך, כמעט מרחף, מדלג מעל מעקה הבטון, נופל, מתרומם ועף. הוא פותח את הדלת של כיתה ו' בתנופה וצועק, "שושנה, שושנה, בואי הביתה!" כל המבטים מופנים אליו, המורה יצחק מבקש: "בנימין, תצא מיד", אבל הוא לא שומע ולא רואה.

    "שושנה!"

    "היה לך מבט משונה בעיניים". תאמר כעבור שנים, "מבט מפחיד. חשבתי שהשתגעת". 

     

    -----------------------

     

    קטע מתוך הספר: צפת פרנקפורט וחזרה

    מאת: בנימין מושקוביץ

    עריכה: ניצה צמרת

    הוצאת אופיר

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: קנולר 2013-11-03 13:33:47

      ואו, אם זה דימיון זה מאד ציורי, אבל נראה לי שזו אמת ואז זה סיפור זוועה.

      -------

      הלו ג'וד, 

       

      אי-אפשר להמציא אמת אחרת. מה שהיה הוא שהיה. הספר מציג סיפור חיים בנגיעה ספרותית. להספר אינו ביוגרפיה במובן הטהור של המילה. יש בו פנים שונים. אולי תאהבי למרות הטרגדיה בפתיח. 

      צטט: רנבו2 2013-11-03 12:17:33

      עורכת מוערכת...

      ------

      היי רני, 

       

      אהבתי את צמד המילים הזה. תודה

      צטט: levana feldman 2013-11-02 08:07:13

      מסקרן, שיהיה בהצלחה !

      ------

      לא בכדי. סיפור חיים מדהים ! תודה לבנה

      צטט: אילן גד 2013-11-01 17:16:50

      אני בצפת בראשון :-) שבת שלום

      ----------

      על זה נאמר:

       

      "ויקומו זקני צפת כאיש אחד וינעלו את שערי העיר מפני זרים הבאים לעירם ולא נודע עד היום מדוע ולמה...." 

      צטט: מאיה113 2013-11-01 05:01:10

      *מעולה

      --------

      תודה מאיה

      צטט: ~בועז22~ 2013-11-01 04:23:15

      ההתחלה, מסקרנת עד מאוד!!! מצויין.

      -------

      בועז, אתה יודע שאני מעריכה את הדברים שאתה מעלה לכבודי. מאוד מודה לך. 

      צטט: נערת ליווי 2013-11-04 01:12:11

      אולי בגלל פרנקפורט שכתבת למעלה ואולי לא. אולי בגלל השם של צילה המורה. אותי זה העיף לשנים אחורה קצת. 

      מצמרר ומסקרן - לגמרי עושה רצון לעמוד הבא... ולזה שיבוא אחריו. 

      ----------

      תודה. אפרסם בעתיד הקרוב ובמיוחד לאור תגובתך, דפים נוספים. אפשר להזמין את הספר דרך האינטרנט. 

        4/11/13 01:12:

      אולי בגלל פרנקפורט שכתבת למעלה ואולי לא. אולי בגלל השם של צילה המורה. אותי זה העיף לשנים אחורה קצת. 

      מצמרר ומסקרן - לגמרי עושה רצון לעמוד הבא... ולזה שיבוא אחריו. 

        3/11/13 13:33:
      ואו, אם זה דימיון זה מאד ציורי, אבל נראה לי שזו אמת ואז זה סיפור זוועה.
        3/11/13 12:17:
      עורכת מוערכת...
        2/11/13 08:07:
      מסקרן, שיהיה בהצלחה !
        1/11/13 17:16:
      אני בצפת בראשון :-) שבת שלום
        1/11/13 05:01:
      *מעולה
        1/11/13 04:23:
      ההתחלה, מסקרנת עד מאוד!!! מצויין.