לפני שבועות ספורים קיבלנו – ב-2400 ש"ח (לשנינו) 4 לילות במלון 4 כוכבים (את'נס לוטוס) בפינה מידרדרת של מרכז אתונה. כולל טיסות, וארבעה סיורים רגליים מודרכים בעיר.

מובן שהמחיר המצחיק היה פועל יוצא מנכונותנו לעלות למטוס תוך פחות מ-48 שעות.

בסיור הראשון בו השתתפנו, שמענו ממנהלת חברת הסיורים כמה מלים רושפות על הגרמנים, שבטוחים שהם טובים מכולם, וכולם צריכים לנהוג על פי דרכם. לא טרחתי להזכיר לה שמי שזייף את החשבונות כדי להיכנס לאיחוד האירופי, לא היו הגרמנים.

הרי כולנו יודעים שלא חשוב מה יקרה לנו – זו תמיד אשמתו של מישהו אחר, אז למה שאצל מנהלת זו, זה יהיה שונה.

כעבור יומיים, בסיור שהוקדש למזונות ביוון (כולל טעימות ויינות), הסבירה לנו המדריכה שם, כי יוון היא מדינה חקלאית, לכן היא מוגבלת במכסות היצוא החקלאי לאירופה (כדי להגן על האינטרסים של חקלאי מרכז ומערב אירופה), ואת השמן "כתית כבישה קרה ראשונה" שלהם, הם מייצאים, בעיקר לאיטליה, המייצרת ממנו מיני בשמים וחמרי טיפוח/איפור/ניקוי, המעלים את ערכו כמה וכמה מונים, ומייצאים אותו, בין היתר גם ליוון.

כאן שכחתי שאני אורח, ודי התפוצצתי בשאלה מה מונע מהם להקים מפעלים בשטחם, במקום להיות “עולם שלישי” באירופה. המדריכה הזכירה לי שהיא אינה הממשלה, וגם לה יש בטן מלאה בנושא. כשהתקדמנו לתחנה הבאה בסיור, תפסתי אותה בנפרד מן הקבוצה ושאלתי אותה, מי לכל הרוחות, הרוויח מזה שיוון נכנסה לשוק המשותף. למי היה שווה לזייף חשבונות לצורך זה. היא השיבה שהיו אלה הבנקים, שהרוויחו מן המעבר ליורו.
התשובה לא נראתה לי מספקת, אבל היא מדריכת תיירים, לא פרופסור לכלכלה.
עם חזרתנו לארץ, פניתי אכן לפרופ' לכלכלה (טוב, היסטוריה כלכלית), ושאלתי אותו למה ולמי היה שווה.
ותשובתו – כניסה לשוק העמידה לרשות ממשלת יוון ובנקיה כמות אדירה של אשראי זול, שאכן ניתן היה לנצלו להשקעה בתעשיות ותשתיות, כך שהרווחים יאפשרו גם החזרת ההלוואות, אבל הם בחרו לנצל את הכסף למשכורות והטבות לאנ"ש. כמה בנאלי.

אבל לא הכל מושחת ושחור, לפחות לא רק.

באתונה שלושה קווי תחתית, הנעים בתדירות גבוהה. החפירות התעכבו, כי באתונה, כמו ברומא או בירושלים, בכל מקום בו מגרדים את הקרקע – פורצות עתיקות, אבל הם ניצלו גם זאת, וכמה תחנות כוללות גם מוזיאון זוטא.

כך שאפשר גם להיות מושחתים וגם לכרות רכבת תחתית.

עתיקות זוכות אצלם לעדיפות רבה, ובצדק. תיירים מגיעים לשם מסיבה זו. לכן, בחנות זארה שבמרכז אתונה, מאה מטרים מן האוניברסיטה, יש באחת הפינות רצפת זכוכית, ועתיקות חשופות תחתיה.