עצירות היא שורש כל רע. למרות זאת היא אינה נחשבת למחלה. קיים קשר בין עצירות להיווצרות מחלות שונות, חלקן מסוכנות וכרוניות. העצירות אינה נדירה ומרבית האוכלוסיה סובלת מהתופעה ברמה כזאת או אחרת. זאת ממש מגיפה.
זאת עובדה שככל שמדינה מפותחת ומתקדמת יותר, כך אוכלוסייתה סובלת יותר מהתופעה הזאת. אזרחי ארצות הברית הם כנראה שיאני עולם בחולי העצירות ובצריכת תרופות משלשלות. אבל גם במדינות אירופה המערבית התופעה מאד נפוצה.
עצירות היא ליקוי בהתרוקנות המעיים. סימפטומי הבעיה הם פעולת מעיים איטית מידי, התרוקנות מעיים לא מספקת, כלומר, חלקית, ופעולת מעיים בתדירות נמוכה מידי.
הפרשת הפסולת באמצעות פעולת מעיים צריכה להתבצע לפחות פעם ביום. אבל 2-3 פעמים ביום זה נכון יותר בדרך כלל. למי שאין פעולת מעיים לפחות פעם ביום באופן קבוע, נחשב לסובל מעצירות. ידוע לי על אנשים רבים שסובלים מעצירות ברמות חמורות, עד כדי כך שיש להם פעולת מעיים אחת לחמישה ימים ואפילו אחת לשבוע או עשרה ימים, וגם זאת רק לאחר שימוש בחומרים משלשלים.
המעיים הם הפעילים ביותר בכל הקשור להפרשת הפסולת החוצה. מרבית הצואה ( כ-80%) נמצאת בסוף המעי הגס כאשר חשים בצורך להכנס לשרותים. פעולת מעיים תקינה תסלק כמות זאת החוצה במהירות. אך כאשר המעיים אינם מתפקדים כראוי ויש עצירות, רק חלק קטן מכמות הצואה תסולק והרוב תישאר במעי הגס.
פריסטלטיקה היא שמה של תנועה טבעית של המעיים. שרירי דפנות המעיים מתכווצים ומתרחבים לסירוגין בתנועה גלית ודוחפים את המזון קדימה. במהלך תנועתו זו הוא מטופל ע"י מיצי עיכול המוציאים ממנו את יסודות המזון לטובת הגוף. בתהליך זה נוצרים חומרי פסולת שונים, ובעזרת הפריסטלטיקה הם נידחפים לכיוון פי הטבעת. כאשר המערכת תקינה ופועלת נכון, תיווצר תחושת לחץ כתוצאה מהימלאות המעי הגס בצואה, וזאת מביאה לרצון להכנס לשרותים ולהפריש החוצה את הצואה.
כאמור, כך יתרחשו הדברים כשהכל תקין. אצל הסובלים מעצירות קיימת תחושה לא נעימה בבטן כתוצאה מכך שהפסולת אינה יוצאת, אלא תוססת ונרקבת במעיים. גזים, כאבי בטן, בטן נפוחה, תחושת כבדות וחולשה, הפרעות בשינה, ריח לא טוב מהפה ועוד הינם סימפטומים אופייניים אצל הסובלים מעצירות.
משמעות העצירות היא פשוטה: פסולת ורעלים נשארים במעיים במקום להיות מסולקים החוצה. מאחר והמעיים ניחונו בתכונה של ספיגה, הם יספגו את הרעלים האלה למחזור הדם, ובאמצעותו לכל תאי הגוף. בשורה התחתונה, זאת הרעלה של הגוף. הרעלה זאת, במיוחד אם נמשכת לאורך זמן, היא מהגורמים העיקריים לתחושות לא נעימות ולמחלות קשות הן בתחום הגוף והן בתחום הנפש. מחלות מעיים, לחץ דם גבוה, סרטן, מחלות עור, מחלות פרקים, דכאון, עייפות כרונית וחוסר ריכוז, בעיות הורמונליות, מחלות נשימה, מיגרנות הן רק דוגמאות לנזקים הרבים הנגרמים כתוצאה מעצירות.
גורמי העצירות
סיבות שונות לעצירות. באופן כללי ניתן לקבוע שיש לנו שליטה על הרוב המוחלט של גורמי הבעיה, ולכן היא בהחלט ניתנת לפתרון אם יש רצון ומוכנות לעשות את שנדרש.
הסיבה הנפוצה ביותר לעצירות קשורה לתזונה גרועה ולהרגלי אכילה פסולים, כפי שהם מקובלים בעידן המודרני ע"י רוב האוכלוסיה. מיעוט באכילת פירות וירקות טריים בקליפתם, אכילת מזון מבושל, מטוגן, מקולף, מתועש, כבוש ומוחמץ, אכילת מזונות מהחי (החסרים בסיבים), צריכה גבוהה של מזון עמילני (בעיקר הדגנים הלבנים ודברי מאפה), כימיקלים במזון הם רק דוגמאות לבחירה גרועה של מזונות הגורמים לעצירות וחולי.
הרגלי אכילה לקויים קשורים אף הם לעצירת פעולת מערכת העיכול. אכילה בזמן תשישות ועייפות יתר על המידה, לעיסה לא מספקת, אכילה בזמן מתח ולחץ נפשי ועוד, גורמים לפגיעה בעיכול המזונות ולפעולת מעיים לא תקינה. אדגיש את השפעת התשישות או העייפות כתוצאה מפעילות יתר שאינה מאוזנת ע"י מנוחה מספקת, על עצירת מערכת העיכול. וזאת יש לדעת, מערכת העיכול הינה צרכנית גדולה של אנרגיה. כאשר הגוף מותש, גם מערכת העיכול חסרה באנרגיה ואינה פועלת כראוי. בעידן המודרני זה מאד מקובל להתיש את הגוף ע"י מיעוט בשעות שינה ומנוחה, והפרזה בפעילות כמו עבודה, בילוי ואפילו בפעילות גופנית אצל אלה המקפידים לעשות זאת. זאת הסיבה שאני ממליץ על מנוחה ואפילו שינה לאחר ארוחה. מנוחה לאחר ארוחה מאפשרת לגוף להשקיע אנרגיה חיונית במערכת העיכול ולא באיברים אחרים בגוף. פעילות לאחר ארוחה עלולה לצמצם את זרימת הדם למערכת העיכול לטובת איברים פעילים אחרים. מלאי האנרגיה מוגבל ומערכת העיכול תיסבול מחוסר בה בזמן פעילות. התוצאה הבלתי נמנעת היא עצירת תהליך העיכול, דבר שיגרום להתקלקלות המזון בה, ולעצירות.
מיעוט בתנועה ובהפעלה גופנית קשורה להיווצרות העצירות. הוכח מעל ומעבר לכל ספק שהליכה והפעלה גופנית מעודדים פעולת מעיים טובה. עבודה קבועה הקשורה לישיבה ממושכת, כמו זאת המקובלת אצל עובדי משרד למינייהם, נהגים מקצועיים וכד', גורמת להאטה בפעולת המעיים. גם נכים, קשישים וחולים כרוניים המרבים בשכיבה או ישיבה ואינם מפעילים את גופם, סובלים מהמחלה המסוכנת הזאת, העצירות.
מתח נפשי, פחדים, דאגות, עצבות, כעס וכד', הינם מצבים שליליים העלולים לדכא את פעולת מערכת העיכול ולגרום לעצירות. הגוף הינו יחידה אחת ויש קשר הדוק בין מצב המערכות השונות על האחרות. גם מצב מערכת העצבים והמצב הנפשי משפיעים ישירות על מערכות שונות, כולל מערכת העיכול.
הצואה המופרשת מהגוף היא יבשה כמעט לחלוטין. בזמן שהיית הצואה במעי הגס היא עוברת תהליך ייבוש ע"י המעי שקולט את הנוזלים שבה. התייבשות יתר של הצואה הופכת אותה לקשה ומוצקה מידי עד כדי כך שהיא תיתקע בצינור המעי. מצב זה יוצר מעין פקק החוסם את המעי הגס ומונע פעולת מעיים. צואה קשה מידי, המתקדמת במעיים עלולה לפצוע את הרירית הפנימית שלהם, לגרום לכאבים, לדלקות ולנזק. מצב זה נגרם כתוצאה מחוסר נוזלים בגוף הנובע ממיעוט בשתיה, או כתוצאה מריבוי באכילת מזונות מעובדים למיניים החסרים בנוזלים הטבעיים. ריבוי באכילת פירות וירקות טריים, העשירים בנוזלים מעולים, הינה חלק מפתרון הבעיה. "מומחים" למינייהם מהאסכולה הקונבנציונאלית או האלטרנטיבית ממליצים להרבות בשתיה שלא לצורך בשל כך. הם טוענים שהפרזה בשתיה אינה מזיקה והיא חיונית כדי למנוע עצירות. הם טועים. הפרזה בשתיה כן מזיקה, ועל כך כתבתי במאמרי בנושא שתיה נכונה. במקום לחפש פתרונות באמצעות הרגלים מזיקים של שתיית יתר, טוב יעשו יועצים אלה אם יתרכזו בהנחיה לאכילה נכונה של מזון טבעי נכון ומתאים כפתרון טבעי ומבריא, ולא בלאלתר פתרונות קסם מזיקים הנובעים מהרגלים לא נכונים והמזיקים לא פחות מהפתרונות האלה.
רבים סובלים מכאבים באיזור פי הטבעת. אלה נובעים מצואה קשה מידי, מטחורים או משפשוף חזק בנייר טואלט בזמן ניגוב לאחר יציאת הצואה. כאבים אלה מתגברים בעת יציאת הצואה, וזה גורם לסובלים לעכב את יציאתה. ההתאפקות הזאת גורמת להתקשות הצואה במעי הגס וגם לדיכוי הרפלכס הטבעי ליציאה במשך הזמן. אלה מביאים לעצירות כרונית. הנוהג להתאפק ולדחות הפרשת צואה הוא פסול גם בגלל שעלול במשך הזמן לגרום לשינוי במבנה התקין של המעיים.
יש הנוטים לסבול מעצירות כתגובה לקור. זה בא לידי ביטוי בעונת החורף. אכן זה לא נעים להכנס לחדר השרותים כשהוא קר, וחימומו לפני כן יהווה פתרון לבעיה. גם חשיפה לקור עלולה לשבש את פעולת המעיים, בדיוק כמו שתשבש פעולת איברים אחרים. האדם אינו עמיד בפני הקור, ועל כך כתבתי במאמרי העוסק בהתגוננות בפני הקור.
תוספי מזון שונים הינם חומרים לא מאוזנים הזרים לגוף. חלקם משבש את פעולת מערכת העיכול. מטפלים אלטרנטיביים רבים נוטים, מתוך בורות וחוסר הבנה בנושא הזנה ותזונה נכונים, "להפציץ" בכמויות גדולות ולא שפויות את המטופלים שלהם בתוספי מזון, ובכך גורמים להם גם נזקים במערכת העיכול. עצירות היא אחת התוצאות האפשריות מהשימוש בחומרים לא מתאימים אלה. גם תרופות שונות, הנמצאות בשימוש ברפואה המערבית עלולות לגרום לעצירות, בנוסף לנזקים אחרים.
חומרים משלשלים
השימוש בחומרים משלשלים מאד נפוץ בעולם המערבי. זהו הפתרון הסימפטומטי לבעיית העצירות אותו מציעים הרפואה המערבית וגם גישות אלטרנטיביות שונות. טיפול סימפטומטי זה אינו עוסק כלל בגורמי הבעיה, ולכן הבעיה הבסיסית נשארת והופכת לכרונית. בנוסף לזאת, החומר המשלשל הוא תמיד מזיק לגוף בשל חומרים לא רצויים, חלקם רעילים לגוף, הנמצאים בו.
תרופות משלשלות גורמות להמרצה לא טבעית של המעיים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך מקטינים את יכולת המעיים לפעול באורח עצמי וטבעי. התערבות חיצונית זאת גורמת לדיכוי שרירי המעיים משפגה השפעת החומר הממריץ. יוצא מכך שככל שמרבים בשימוש במשלשלים כך זקוקים להם בכמויות גדולות יותר והתלות בהם הולכת וגוברת. דומה הדבר לצרכן סמים שחייב עם הזמן להעלות בהדרגה את כמות הסם שצורך כדי לחוש בהשפעתו.
הנזק שגורמות התרופות המשלשלות עלול להיות גדול מהנזק של העצירות. ההשפעה הראשונית של החומרים הממריצים מתבטאת בהפרעה בספיגת יסודות מזון במעיים. מינרלים וויטמינים וחומרים אחרים פשוט מופרשים מהגוף ביחד עם הצואה במקום להיספג בהם. כתוצאה מכך נגרמת תת תזונה הגורמת לאנמיה, לאוסטיאופורוזיס, למחלות שיניים, פרקים, עור ועוד. שמנים מינרליים (המופקים מנפט), כמו שמן פראפין, חודרים למחזור הדם ומונעים מהגוף להשתמש בויטמינים הנמסים בשמן, כמו ויטמיני D, E,K, פרוויטמין A , המופרשים עם הצואה.
גם אכילת שמן צמחי מפריעה לספיגת יסודות מזון במעיים. ועל כך כתבתי במאמרי העוסק באכילת שמן.
שימוש בצמחים הממריצים פעולת מעיים, פסול. משום מה רבים חושבים שהצומח הינו תמים. אך לא כך הוא. צמחים רבים הגדלים בטבע, כולל אלה הנקראים "צמחי מרפא" הינם רעילים לאדם ולמעשה הם תרופות רעל לכל דבר בדומה לתרופות קונבנציונאליות.
צמח הסנה למשל, בו משתמשים כחומר משלשל הינו צמח רעל מסרטן הגורם לדלקות מעיים כרוניות. גם צמח האלווורה הפופולארי לא נועד למאכל אדם. צמחים אלה ואחרים מכילים רעלים צמחיים שונים (אלקלואידים, גליקוזידים ואחרים) וכן סמים שונים, ותגובת הגוף לרעלים אלה היא המרצת פעולת המעיים כדי לסלקם במהירות החוצה. דווקא תגובה זאת של הגוף צריכה להדליק אור אדום באשר לסכנה הנובעת מהשימוש בהם.
וזאת יש לדעת ולהבין- הצמח אינו פועל, אינו מרפא ולמעשה אינו עושה דבר. כל שקורה נובע מעבודת הגוף. הגוף הוא בעל היכולות לשנות משהו בתוכו. כל שקורה לאחר שימוש בצמח, תרופה או בכל רעל אחר הוא תגובה של הגוף לחומרים הנמצאים בהם. זה לא נכון להשתמש בחומר מזיק כמו חומר משלשל כלשהו כדי להשיג תוצאה סימפטומטית, ולהחליא את הגוף באמצעות חומר זה, ובה בעת להפוך את הבעיה לכרונית, תוך שגוברת התלות באותו רעל.
בפעולת מעיים טבעית ונכונה המעי הגס הוא זה שפולט את הצואה החוצה. כאשר משתמשים בחומרים משלשלים קורה לעיתים תהליך שונה. יצחק בן אורי כותב באחד מספריו-אמהות בדרך הטבע: "המשלשלים אינם מפעילים את המעי הגס. הם נכנסים לתוך המעי הדק. העצבים בתוך המעי הדק מבחינים ברעילות החומר, והם מעבירים את המידע למוח, המפעיל במקביל את הפריסטלטיקה של המעי הדק והחומר נפלט החוצה. בדרך סוחף החומר, המדולל בנוזלים, חלק מהצואה הטריה. הצואה הישנה, הדבוקה לדפנות, אינה יוצאת והעצירות נשארת בעינה ועל-ידי כך נוצרת עצירות חדשה. המשלשל אינו מפעיל את המעי הגס. הגוף הוא הפועל והוא הפולט את החומר המשלשל. פליטת החומר נחשבת בטעות כפעולה של שרירי המעי הגס". יצחק בן אורי, כהרגלו, מתאר בצורה ברורה ומקצועית את האבסורד שבשימוש במשלשלים למינייהם.
עצירות אצל תינוקות וילדים
לתינוקות יונקים אין בדרך כלל עצירות. זה מותנה כמובן בתזונת האם המניקה. במצב נורמלי לתינוק צ"ל פעולת מעיים לפחות 3 פעמים ביום. אני מופתע לשמוע ממטפלים שונים שפעולת מעיים אצל תינוקות אחת לשבוע ויותר הינה דבר נורמאלי לדעתם. גם בטיפת חלב מתייחסים לפעולת מעיים של אחת ל-10 ימים כמשהו סביר. אני חולק על כך כמובן.
הנוהג להזין תינוקות במזונות גרועים ולא מתאימים הוא הגורם העיקרי להפרעות השונות במערכת העיכול אצלם, כולל עצירות. תחליפי חלב, מזון עמילני בדייסות ובתבשילים, מזון מבושל ותעשייתי, חלב פרה ומוצריו, בשר, מזון מוצק הניתן מוקדם מידי ועוד, הם מהגורמים העיקריים לבעיה. ע"פ הוראת משרד הבריאות יש להזין תינוקות במזון מוצק מגיל 6 חודשים. זאת טעות. תינוק בגיל זה צריך להיזון ממזון נוזלי. תינוק החסר בשיניים מפותחות אינו צריך להיזון ממזון מוצק. בוודאי שמזון עמילני אינו בר עיכול אצל תינוקות בגלל חוסר באנזימים מפרקי עמילן.
גם האם המניקה צריכה להקפיד על תזונה טבעית מתאימה. הרבה מזונות לא מתאימים הנאכלים על ידה באים לידי ביטוי בחלבה. קפה, קולה, חומץ, תבלינים ומזון חריף, צמחי מרפא ותרופות שונות הינן רק כמה דוגמאות לכך.
אין לי ספק שגם תרופות וחיסונים מרעילים הניתנים לתינוקות קשורים אף הם לבעיה. יכולת גוף התינוק להתגונן בפני רעלים אלה קטנה בהרבה מזאת של המבוגר.
ילדים סובלים מעצירות מאותן סיבות כמו המבוגרים. אלא שאצל ילדים התופעה היא הרבה יותר קריטית. עצירות אצל ילדים מבטיחה פגיעה בהתפתחותם, החלשה של מערכת החיסון ומחלות במערכת העיכול שיופיעו בגיל צעיר בנוסף למחלות אחרות שהן תוצאת העצירות.
הטיפול הטבעי בעצירות
כמו בכל בעיה רפואית אחרת, גם כאן הרפואה המונעת היא הטובה ביותר. להורים הצעירים ישנה הזדמנות לנהוג נכון בתינוקות ובילדים הקטנים ע"י כך שיקנו להם הרגלים נכונים בתזונה ואורח החיים. הנקה ממושכת והזנה טבעית נכונה, המבוססת על תזונה צמחונית אורגנית מתאימה יהוו דרך מצויינת לשמירה על בריאות התינוק והילד. אלה מהווים דרך מניעה ודרך ריפוי לבעיית העצירות. בוודאי שיש להתאים את הדרך לפי הגיל ומצב בריאותי.
אמבטיות שמש, עיסוי מתאים, מתן חום ואהבה ותנאים סביבתיים מתאימים, חשובים מאד. אני ממליץ להורים הצעירים ולאלה שמתכננים להיות הורים לקרא את סיפרו של בן אורי "אמהות בדרך הטבע".
גם המבוגרים חייבים לשנות הרגלים פסולים בתזונתם ובאורח חייהם כדי לפתור את הבעיה הזאת. תזונה צמחונית אורגנית מתאימה, או קרוב לזאת ככל האפשר, יהוו את הפתרון התזונתי המתאים. התזונה חייבת לכלול שפע של פירות טריים ומיובשים וירקות טריים כבסיס לתפריט. אלה מכילים יסודות מזון חיוניים מאוזנים נכון בסיבים טבעיים המעודדים פעולת מעיים תקינה. וזאת יש לזכור-סיבים תזונתיים המעודדים פעולת מעיים תקינה נמצאים אך ורק במזונות צמחוניים.
חשוב לסלק מהתפריט את המזונות מהחי. כולם, ללא יוצא מהכלל, אינם מכילים סיבים וכמעט ואינם בריי עיכול במערכת העיכול האנושית. הם ברובם נרקבים בה, מרעילים אותה ועוצרים את הפריסטלטיקה שלה. בנוסף להקפדה על מרכיבי מזון מתאימים יש להקפיד על צירופי מזון נכונים. אלה יבטיחו שהמזון הנאכל יתעכל כראוי ולא יתסוס וירקב במערכת העיכול. על כך כתבתי במאמרי העוסק בצירופי מזון.
אגוזים ושקדים טבעיים (לא קלויים), שומשום וזרעי חמניות מכילים גם כמות נכבדת של חלבון צמחי חיוני. השפעתו של אב מזון זה היא, בין השאר, גם דירבון מערכת העיכול לפעול כראוי. בניגוד לחלבון, עמילן, בעיקר אם נאכל בכמויות גדולות, מאט את פעולת מערכת העיכול. לחם ודברי מאפה, דגנים (בעיקר הלבנים חסרי הקליפה) נוטים לעצור את פעולת מערכת העיכול, ולכן אינם מתאימים למאכל לסובלים מעצירות. יש לצמצם באכילת מזונות עמילניים, בעיקר הדגנים, הנוטים להאט את פעולת המעיים. דגנים יש לאכול מלאים (בקליפתם) ולא את הלבנים המקולפים. ככלל, לא מומלץ להרבות באכילת אוכל מבושל. מזון שעבר בישול פחות מעודד פעולת מעיים.
הפעלה גופנית, מנוחה מספקת, רגיעה נפשית, עיסוי רפואי, רפלקסולוגיה, אמבטיות שמש, יעזרו לסובלים מעצירות בנוסף לטיפול התזונתי.
|