כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    העוקץ, חתונת הכסף

    26 תגובות   יום שבת, 2/11/13, 18:45


    ''
     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דף שער מתוך "מגילת אסתר", מתי גרינברג

     

    העוקץ, חתונת הכסף


    סיפור אמיתי, שמות בדויים


    במבט לאחור יכלה לראות שהכתובת הייתה רשומה על הקיר. אבל בזמן אמת מנה גדולה מדי של הורמון האושר עירפלה את ראייתה. בדיעבד, טיפשות האושר לא הייתה שווה את ההתפכחות הכואבת שאחריה.
    ההודעה הגיעה בדיוק כשעמדו לנסוע לחופשה בבאת' לחוג את חתונת הכסף. עשרים וחמש
    שנים קודם ערכו חתונת בזק חודשים מספר אחרי שהגיע מישראל ללונדון, משאיר אחריו
    גירושין מכוערים, אישה כועסת, שני ילדים שסרבו לכל קשר איתו ואמא לא צעירה. אחר כך
    נוסף גם ילד מחוץ לנישואין, אבל זה לא נחשב ,"ההיא" סידרה אותו וגנבה את זרעו המשובח. הוא נאלץ לשלם כדי להשתיק את הפרשה. אַן הייתה עכברונת אפורה בת ארבעים וכבר חשבה שלעולם לא תינשא, וודאי לא לגבר נאה ומקסים כמו פוֹקְסִי. בניגוד למזגה השקול החליטה להמר. הלשונות הרעות דיברו על כך שנשא אותה לאישה רק כדי לקבל אזרחות בריטית והגנה של עורכת דין ממשרד המשפטים. אבל נישואיהם החזיקו מעמד והם  הגיעו לחתונת הכסף.
    ילדים לא נולדו להם. כחלוף השנים התפלאה על שלא חודש הקשר עם ילדיו אך הניחה לכך. את האֵם פגשה מספר פעמים כשבאו לביקור בארץ. אישה של פעם  שהזדקנה לבדה בדירתה מוקפת באוצרות המשפחה – ציורים יקרים של ציירים ארצישראליים. עשרות מהם תלויים על הקירות ואחרים מאוחסנים בקפידה בחדר הקטן. את הציורים קיבל סבו של פוֹקְסִי, אבי אביו, שהיה צלם, בתמורה לצילומים שצילם את טובי הציירים בארץ. האם ירשה אותם כשנפטר בעלה. פעם אחת התלקחה מריבה איומה בין פוֹקְסִי לבין אימו ואחותו. הוא רצה למכור. הן סרבו. כשסוף סוף עברה הזקנה לגור בבית אבות נכנס יום אחד לדירה, הסיר את כל הציורים מהקירות ומהחדר הקטן ומכר אותם. אימו מחקה אותו מצוואתה ויחד עם אחותו תבעה אותו בבית משפט. הוא לא התרגש, הזקנה וודאי תמות בקרוב והמרשעת תירש את הדירה. אימו אהבה את אחותו יותר, אמר, והוא זקוק לכסף עכשיו. אַן לא ידעה לאיזה צורך נדרש לו הכסף "עכשיו" וגם לא איזה סכום קיבל עבור הציורים היקרים. זה היה כספו והוא שמר אותו בנפרד. בכל אופן הוא היה רגוע יותר "עכשיו" כשהיה לו הון קטן משל עצמו, והיא שמחה על כך. היא עצמה הצליחה לחסוך מעט ממשכורתה אשר רוב הזמן פירנסה את שניהם. מעט מדי כעת כאשר עמדה לצאת לגמלאות. לכן, כאשר נודע להם, רגע לפני שיצאו לחופשה של חתונת הכסף, כי הדוד אלפרד, שהיה ערירי, נפטר והוריש לה
    בצוואתו מיליון פאונד, שמחו מאד. הדוד אלפרד היה חולה שנים רבות והיא טיפלה בו במסירות. הם תארו לעצמם שיוריש לה מכספו, אך לא דמיינו הון עתק כזה. מיליון פאונד שינו מקצה לקצה את תמונת חייהם העתידיים והם יצאו לחופשה עליזים וטובי לב. היא לא ידעה שכסף יכול לפעול על גבר כמו כדור הוויאגרה, אבל זה מה שקרה. פוֹקְסִי נתקף תשוקה עזה אל העכברונת שלו, כמו אז, בימים שחיזר אחריה כדי שתינשא לו. הוא פינק אותה בשמפניה וביצי קביאר שחור לארוחת בוקר, ותותים בקצפת עם התה של חמש אחר הצהריים. "עכשיו" יכלו להרשות לעצמם. ואחרי עשרים וחמש שנה אַן, שכבר לא חששה לעתיד נישואיהם, ולמעשה כבר לא חששה מכלום, כמו שיכול לא לחשוש מי שעתידו הכלכלי מובטח לגמרי, התמסרה לחלוטין לפרץ אהבה מאוחר זה, וחשבה על ההפתעות הצבעוניות שהחיים יכולים לזמן גם לעכברונות אפרפרות.
    בערב האחרון הפתיע פוֹקְסִי בפזרנות
    נדיבה והזמין מקום לארוחת ערב במסעדה היקרה בעיר. הם חיסלו בקבוק שמפנייה "מאדאם קליקו", היא הייתה שיכורה מאושר. מעתה והלאה כך יראו חייהם, חסרי דאגה ומפנקים. כשחשבה שאי אפשר להיות מאושרת יותר שלף את ההפתעה האמיתית - טבעת נישואין שחידשה את נדריהם, יהלומים קטנטנים ובוהקים סבבו את הטבעת, שְמָה ושְמֹו ותאריך חתונת הכסף נחרט מצידה הפנימי. כששבו לחדרם במלון הועם לפתע זיו פניו. כששאלה לפשר הדבר ענה כי נזכר בחוקי הירושה באנגליה, וכי חבל מאד שיאלצו להיפרד מארבעים אחוזים ממיליון הפאונד, שהם ארבע מאות אלף פאונד, שילכו לממשלת בריטניה. היא צחקה ואמרה כי גם שש מאות אלף פאונד הם סכום מכובד למדי, שלא לומר מופרז. הוא נישק את קצה חוטמה של העכברונת שלו, צנועה ומסתפקת במועט. הגם שהייתה מבוסמת, חזרה על כך כי שש מאות אלף פאונד הינם סכום נפלא שיאפשר להם חיים טובים גם לאחר שתפסיק לעבוד. הוא הסכים איתה,
    כמובן, אבל חשב שמיליון פאונד ייטיבו עימם יותר. היא נזכרה בכספו החבוי, אך לא אמרה מילה. היא הייתה מאושרת. הם היו נשואים עשרים וחמש שנים, הוא אהב אותה והם עומדים להיות עשירים.
    למחרת בבוקר כאב ראשה, חמרמרת שאחרי שתייה. פוֹקְסִי התעורר במצב רוח מעולה, הגיש
    לה קפה ווֶרֶד למיטה, ליטף קלות את זרועה והעלה את הרעיון. היא, אַן, עורכת דין, עובדת ממשלה ואינה יכולה לעגל פינות. אבל הוא יכול. הם יכולים להעביר את מיליון הפאונד לחשבון על שמו, באחד מהבנקים האלה שנמצאים off-shore , איש לא יוכל למצוא את הכסף. כך יוכלו לשמור לעצמם את כל המיליון בלי לחלוק אותו עם כל אותם הדלפונים עצלים שהגיעו ללונדון מאפריקה ומאסיה וחיים מקיצבת סעד ממשלתית על חשבון כספי הירושה שהוריש להם דוד אלפרד. היא רצתה לומר שהדוד אלפרד הוריש את הכסף לה ולא להם, אבל ראשה כאב ועלי הכותרת של פרח הוֶרֶד נגעו לליבה, ועיניו של פוֹקְסִי ברקו באש שלא הכירה. היא החלה להפוך ברעיון. היא ניסתה להתרכז. בחילה קלה תקפה אותה, פוֹקְסִי הביא כדור נורופן נגד כאב ראש, הניח מגבת קרה על ראשה, וישב לידה. "את זוכרת את הדירה היפהפייה שראינו מול הפארק בהמפסטד?" הדירה הנהדרת ההיא. "בטח כבר מכרו אותה" אמרה. "תמיד נוכל למצוא אחרת" ענה. היא המשיכה
    לחשוב. הענות להצעה פירושה היה שהיא, עורכת דין שעובדת במשרה ממשלתית, עוברת על
    חוקי המדינה, שותפה לדבר עבירה, מבריחה כספי ירושה ואינה משלמת מס ירושה כנדרש. פוֹקְסִי
    המתוק, הוא קרא כנראה את מחשבותיה ואמר – "את יודעת מה? עזבי. זה היה סתם רעיון. ניקח את הכסף נשלם ארבעים אחוזים ממנו למסכנים או לכבישים או לחינוך, וזהו". הוקל לה. ואז הוסיף – "כמובן, אם את לא בוטחת בי, אחרי עשרים וחמש שנים, זה סיפור אחר". אַן נחרדה ומיהרה להשיב "לא, לא וודאי שאני בוטחת בך, אני פשוט, אני פשוט..." פוֹקְסִי הניח ידו על ידה ואמר "עזבי, סתם חשבתי". "לא, לא" מחתה אַן "איך אתה יכול לחשוב כזה דבר, אחרי עשרים וחמש
    שנים" עיניה נחו על הטבעת החדשה שענדה על אצבעה בצמוד לטבעת הישנה, הפשוטה ומשום מה נזכרה בכיסוי המיטה שראתה בחנות הכל-בו "הֶרוֹדס" וחשבה שיתאים מאד בחדר שינה הפונה ל"המפסטד הית'". "נעשה את זה" אמרה. למחרת חתמה על כל המסמכים הנדרשים להעברת מיליון הפאונד על שמו, הכסף עבר לחשבון עלום בבנק off-shore, ופוֹקְסִי נעלם אחריו בארץ ישראל. המוצא הישר היודע את מקום הימצאו מתבקש להתקשר לאַן הבוכיה, שטילפנה מלונדון וסיפרה את הסיפור הזה למ.א, חברו של מ.ג. שסיפר לי ואני מספרת לכם.







    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/13 08:39:
      יש אהבת אמת.
        5/11/13 21:35:

      אני קוראת את סיפורך שכתוב להפליא נומיקן, ואני נזכרת

      במחשבות שהעסיקו את ראשי לאחרונה. 

      האם יש אהבת אמת בעולם הקפיטליסטי, הקר והמנוכר

      שלעניות דעתי הפכנו לחיות בו? 

       

      מרתיח את דמי לקרוא כיצד אנשים עושים מניפולציות רגשיות

      על אחרים...

      בואי נקווה שהפתגם הערבי - "כול כאלב ביג'י יומו" ינצח 

      את המשפט התנ"כי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". 

       

      נ.ד. בוכה

        5/11/13 17:09:
      חתיכת עוקץ, חרב, מתאים לספר בלשי
        5/11/13 16:30:
      איזה סיפור... והתוספת הצבעונית של מתי כלבבי. בשמחה היתי מקשטת את ביתי ביצירותיו.
      תודה על סיפור מהחיים. את כותבת נהדר
        4/11/13 15:40:
      תודה לך נהניתי מהסיפור -
        4/11/13 15:15:

      צטט: OCN 2013-11-04 09:12:13

      איך היא לא הרגישה כלום . הייתה צריכה לעשות הסכם ממון . לא היו להם ילדים נכון ? אז חכמה גדולה היא לא הייתה.

      אני חוששת שזה לא קשור לחכמה. יותר לתפיסת אהבה בעיקר של נשים, אבל לא רק. סוג של עיוורון (אחרת איך מחזיקים מעמד עשרים וחמש שנים?) הערה צינית שלי , לא מחויבת מציאות

       

      good old עוקץ.
        4/11/13 11:12:
      יפה...
        4/11/13 09:12:
      איך היא לא הרגישה כלום . הייתה צריכה לעשות הסכם ממון . לא היו להם ילדים נכון ? אז חכמה גדולה היא לא הייתה.
        4/11/13 07:26:
      הצליח בפוקס.....
        4/11/13 05:53:
      עוקץ חוצה יבשות
        4/11/13 02:09:
      כוכב גדול לך.נהניתי מהסיפור. ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.
        4/11/13 02:07:
      כן,חתונת הכסף.
        3/11/13 22:59:
      סיפור עצוב.
        3/11/13 22:57:
      ברדק!!!
        3/11/13 20:29:
      אוהה סיפור מרתק !
        3/11/13 18:53:
      כמו שנאמר כסף מעוור עיני צדיקים
        3/11/13 18:22:
      יפה
        3/11/13 18:12:
      מעולה!! לא נגמרים הסיפורים האלו...תודה על השיתוף.
        3/11/13 17:09:
      יפה ומענייין שבוע נפלא
        3/11/13 14:46:

      את אכן יודעת לספר...

        3/11/13 10:15:
      מחירו של עוורון! אין ספק שאנחנו הנשים נוטות לעוורון שכזה יותר מהגברים. הצורך באהבה משתלט ומערפל את החושים, ההיגיון והשכל הישר. סיפור דומה מופיע בספר חדש, קטן וחמוד בשם: "הדברים שאני רוצה".
        3/11/13 10:09:

      קוצים ושושנים.

       

      _____________________________________________

      אהבתי מאד את מגילת אסתר של מתי & זך שבחרת לשים פה. . 

        3/11/13 09:20:
      היהפוך כושי עורו ? כנראה שלא.
        3/11/13 08:20:
      ואווווווווו סיפור נוגע מאוד. לצערי דברים כאלה קורים חדשות לבקרים. " לא סתם נאמר כסף מעוור עיני חכמים" נשים/גברים חייבים/ת לפתח חוש קטן של חשדנות ולא משנה באיזה מסגרת,