כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רשמים בחסות מזרח אירופה

    ''רוב הזמן אני לא נהנה במיוחד ובשאר הזמן אני לא נהנה בכלל'' - וודי אלן ברגע מאושר.


    ''מכיוון שבית הספר יילד אותי,
    חבתי לו נאמנות בלא סייג ולכן התאמתי את עצמי לכוונות של המחנכים שלי בכך שנהפכתי בצייתנות ליצור מתורבת. למעשה, כאשר המאבק בתוקפנות הפרימטית אוחז בכלי הנשק הנפלאים האלה,
    הספרים והמילים, המשימה נעשית קלה יותר,
    וכך הייתי לנפש מחונכת, השואבת מהסימנים הכתובים את הכוח להתנגד לטבעה האמיתי.''
    (אלגנטיות של קיפוד- מוריאל ברברי)

    0

    ביקור חולים

    4 תגובות   יום ראשון, 3/11/13, 15:06

    אחרי שסבא ואני עשינו הבדלה הלכתי לבקר אותך ממש כפי שהבטחתי לו, לראות שדואגים לאשתו.

    אלא שלא הבחנת בי כלל, ראשך היה שמוט מטה..

     

    ''תגידי להם שעשינו כבר הבדלה אחת, הם יכולים להמשיך הלאה''.זוכרת את ההצגה שהיינו בה לפני שנה, 'הבדלה' שבמקרה גם שיחקה במוצאי שבת? ללא ספק שעשעת.

    ואתמול היית בכלל מישהי אחרת: העיניים הכמהות שלך בהו ברצפה, והיית במעין חוסר שקט, קשורה לכסא כדי שלא תיפלי והכל בגלל מחלת האלצהיימר הארורה שמחקה אצלך כמעט הכול והותירה את ראשך מלא בקש..בהתחלה שהייתי באה לבקר היית דורשת שאקח אותך לסבתא וסבא שלך כי את צריכה לעזור להם לשבת, אילו רק היית זוכרת שאת בעצמך כבר סבתא. מדי פעם שיחקת בלשונך (הלוואי והיו מטבעות לשון בפיך ולא ריר זולג).

    את עכשיו רק גוף, הכול קש בפנים אין עוד סבתא, אין לך שם את עוד דייר בעיני הסועדים אותך שאגב עושים עבודתם נאמנה, או לפחות הייתי רוצה להאמין בכך.

    סבתא, האם כשאת עושה את צרכייך, מישהו מנקה אותך ודואג לך?

    האם כשאת ישנה בלילה, מישהו דואג שיהיה לך חם כדי שלא תתקררי?

    האם יש מי שדואג שתהיי שבעה, שתתקלחי, שתריחי טוב? אתמול אחרי ארוחת הערב, שמחתי מהר מדי על התיאבון שפקד אותך, התבדיתי כשפלטת את כל האוכל שקיבלת והרגשתי אשמה שאת לא יכולה להגיד במילים האם את שבעה? אולי האכלתי אותך מהר מדי? סבתא, אני מצטערת שאני לא יכולה לחבק אותך בלילה ולהגן עלייך או להגיע בתדירות יותר גבוהה, מקווה שתסלחי לי. לחשוב שרק עד לפני מספר חודשים דיברת, תפרת, בישלת, יצרת היית רבת פעלים, סבתא. טיפלת בי משחר ילדותי וכעת את במקום הזה שבו סועדים אותך. מעין בית שמחזיק עוד שכנים כמוך החולקים מיטה, חדר, שולחן וכמוך ממתינים למותם. עד אתמול תמכתי במוסד הזה 'בית אבות'. הבוקר לעומת זאת, שאלתי את עצמי: האמנם אפשר לקרוא לו בית? בעלך (סבא שלי שיחיה) נשאר לבדו בדירה יתומה ומאז שלקחו אותך למוסד הזה, המושג 'בית' כבר לא ממש שגור בפי.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/14 08:42:
      אני קשורה אליהם בכל נים בנפשי, הם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
        20/6/14 08:29:

      את נכדה מדהימה.

      טוב לה לסבתא שיש לה אותך.

      וגם הסבא התברך בך.

      הם יכולים להיות גאים בגנים שלהם.

        4/11/13 12:08:
      תודה.
        4/11/13 11:43:
      עצוב, פשוט עצוב. נושא כאוב. תתחזקי ילדה.

      ארכיון

      פרופיל

      שוורצע חיה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין