0

0 תגובות   יום שני, 4/11/13, 03:26

לא מצליח להרדם. העיניים לא נשארות עצומות, מסרבות לתרום את חלקן בנפילה אל תהום השינה אליה אני צמא כל כך. לא מרגיש מספיק עייף. יש יותר מידי אור, יותר מידי רעש. יותר מידי מחשבות שמסתובבות כמו במערבולת בתוך מוחי. נוקשות, נכנסות ויוצאות. מופיעות, נעלמות ואז חוזרות שוב על מנת להציק ולהטריד. זכרונות בצורה של קולות ותמונות הופכות את השנים האחרונות, וגם את אלה שלפניהן, לסרט תמציתי על חיי. על מי שחשבתי שאהיה, ועל מי שהפכתי, אם בכלל ניתן לומר שהפכתי למישהו. אני מרגיש שאני אף אחד. עוד נוסע על הרכבת. עוד אחד שהעביר כרטיס ונדחק בין שאר הצללים חסרי החשיבות שיושבים או עומדים בתוך הקרונות. אפשר להסתכל החוצה, או לקרוא ספר, אבל אי אפשר באמת להתעמק בשום דבר. ללמוד, להבין. הכל מרגיש זמני, נעלם כל כך מהר. רק אותו פוטנציאל, אותה יכולת שאמורה הייתה להתקיים ולהוביל, נותר תלוי, מיובש. העלה האחרון של השלכת (רוג'ר זילזני). אני שום דבר. גרגר חול, טיפת גשם, ענן בשמים אפורים. לא מצליח לכתוב את המילים שאני רוצה לבטא. הן פשוט תלויות בצורה מופשטת, כלואות בתוך גולגולת, בודדות וחסרות צורה. הגולגולת היא כמו האוביולט, ואנשים הכלואים באוביולט נשכחים לבסוף (ג'ים הנסון). שום דבר לא שייך לי, שום דבר שהשגתי בעצמי לא נשאר לי, לא נשאר איתי. הכל מתמוסס, בורח. מאבד את הטעם. התחלתי עם כל כך הרבה יתרונות, אבל ההליכה במדבר חיי מכבידה עלי, ואני נפטר מהם בדרכי, משליך אותם לצד העקבות שאני מותיר בחול. עקבות שיעלמו במהרה. אולי אם לא הייתי אוהב את החיים, המצב היה פשוט בהרבה. אני לא מצליח לשנוא אותם, כמו שאני לא מצליח לשנוא את עצמי. לא לשנוא ברמה הקיומית, רק מספיק כדי שארגיש שאני מעניש את עצמי, כדי לשפר ולו במעט את מצב הרוח. אולי עדיף שאני אנסה שוב להרדם.

לילה טוב.

דרג את התוכן: