חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3664 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1062 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2344 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
מעיל ללב
חורף.
חורף היה התקופה האהובה עלי ביותר. להעיר את המעילים משנת הקיץ. להלביש מחדש את שמיכות החורף בבגדים חדשים. לברך את הקור, לצחוק את הגשם. כל שנה. כל השנה, חיכיתי לריח הזה של החורף. לכל מה שהיה מביא עימו. לחום הקפוא הזה. כל שנה, שכשהחורף שלי עוד היה משחק במחבואים ומתחיל להראות סימנים של מגיע לא מגיע, אני הייתי מתמלאת באושר בלתי ניתן לריסון.
אני כבר לא אוהבת את החורף. לא את החורף הזה. ולא את אלה שיבואו אחריו. האמת, אני כבר לא יודעת מה דעתי על שימוש גורף בטרמינולוגיה של המונח "אוהבת" בכלל, אבל זה נושא לטיפול ארוך, כואב ויקר. החורף הזה בעצם, הוא רק הרקע של הציור שלי. מעין אַשַם תורם ותו לא. שעיר לעזאזל. הבועה הפרטית שלי לא קשורה אליו בכלל. אבל הוא שם. צובע הכל ברקע אפרורי, קר, מכביד וכל כך קל לשנוא אותו, מכוח האנרציה...אז הלכתי על זה.
חלמתי אחרת. אני מאמינה גדולה באהבה. לפחות פעם הייתי. פעם אפילו מאוד האמנתי שדבר כזה יכול ממש להצליח. עד כדי כך הייתי מלאת אמונה, שנטעתי בתוכי שני זרעי אהבה קסומים, שפרחו וגדלו ומפיצים אורם אל תוך העולם הזה. עד כדי כך האמנתי שאהבה היא הדרך היחידה ללכת בה, שיצרתי פיסת יקום שלמה שתאמה את השקפת העולם הזו ונותרה כעת תלושה מכל שורש ממשי להיאחז בו. שניים. שניים קסומים, רכים וזהובים. אהבותיי היחידות. כל חיי. כל כולי. שניים שהם אני. תמימות טהורה מלאה באהבה אינסופית. שניים שהם השתקפות של אותה אהבה אליה כיוונתי, כשהריתי אותם. כשנטעתי אותם בתוכי. מחבקים. מכילים. ממלאים. פוקחים עיניים סקרניות לעולם ולומדים את כל מה, שאמא מלמדת יחד עם כל מה, שאמא כל כך מפחדת שהם ילמדו. החיים שלי. לטוב ולרע.
חלמתי אחרת. להם ולי.
דומה כי אף אחד כבר לא עושה דברים בצורה נורמאלית יותר. להכיר, להתאהב, להביא ילדים. נורמאלי זה פאסה. אני חושבת שאפילו שמעתי על זה שיר חדש ברדיו.
חולמת חלומות מטופשת שכמותי. שוכבת על הגב ברגע נדיר של שקט. רואה עולם הפוך, מחייכת מהאירוניה וחושבת שברגע שתקומי הכל יתיישר חזרה, כי ככה לימדו אותך בבית. כשאת קמה, לתדהמתך, כלום לא משתנה. העולם נשאר הפוך ילדה. דברים משתנים. אולי גם את.
זה בסדר להאמין באהבה. רק תעשי את זה בשקט. שלא יאשפזו אותך.
נורמאלי זה פאסה. גם חתונות. כנראה גם חורף.
תלבישי טוב טוב את הקטנים. שלא יתקררו. גם לעצמך אל תשכחי לשים מעיל.
"מה עם הלב?" את שואלת... פה כבר לא יעזור מעיל ילדה. הניחי לו.
|
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (98)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הוא טועה:
הנורמלי לא פשוט,
ואילו הפאסה השתנה!
באביב הם ישובו חזרה...
בינתיים, החורף הזה, מוציא מילים מרגשות וזה יפה!
מקווה שהן צבעוניות...
לפחות כמוך.
תודה :)
תמשיכי להאמין.
אנשים כמוך... נותנים לי כוח. :)
תודה שבאת.
טל.
מישהי שלחה לך מעיל ללב
ואני מוסיף לו כפפות.
חלמתי אחרת. להם ולי.. תמשיכי לחלום יש עוד הזדמנויות..
מאמינה באהבה.. וכוכבים.. (המלאי אזל.. אחזור עם אור..)
וכהרגלך, את רק נותנת למלים הזדמנות לצאת
והן רוקדות את דרכן החוצה.
כמו תמונה.
מציירות עצמן על הדף, לכדי תמונה נהדרת.
בתוך הכאוס של אי-הסדר הקרוי חיים,
בתוך יומיום של טירוף, דומה כי דווקא שנחנו, מצליחות, מידי פעם
להיזכר
במה שחשוב באמת.
מחבקת.
מה שמזכיר לי... שמזמן לא חיבקתי באמת
ועוד יותר מזמן...לא צחקתי באמת. (כריש????)
אוהבת אותך.
תודה !!!
המעיל שלך, הפשוט
הוא המעיל היחיד שעשוי להתאים לי ענת.
ואולי...בבוקר אחד
אני עשוייה לאזור אומץ ולבחור לנסות וללבוש לי אותו.
לעטוף בו אותו.
להאמין בפשוט ואולי...אולי... לא להתבדות יותר.
ענת, תודה על המילים. ועל החיבוק.
טל
היזהר אייל.
אני אישה של מילים....
נדמה שפאסה ופטתיות הם האדם וחווה החדשים.
מייסדי העונות,
הרגשות,
המעשים.
של העולם החדש,
או בעצם,
של העולם המפוכח.
בעודך מחפשת את השביל אל ליבך,
את מצליחה כבמטה קסם,
להעלים הרי בטון ענקיים של אחרים.
מזכירה רך כל כך את התחושה של להינגע,
עד כי חייבים לנסות לגעת קצת,
בעצמם.
הכי קרוב לקסם,
והרי יודעת את שאינני מאמינה גדולה, בדבר...
הייתי מזמינה אותך למרק סמיך מדי,
מתובל עוד יותר,
אבל חם.
צובטת התחושה שזהו החום היחיד שאני מסוגלת להעניק.
במקומך,
עצוב ככל שנשמע, אך אמיתי,
הייתי נשארת כאן...
כוכב יפה שלי, שיקרב קצת את הלילה...
קודם כל יקירתי, כוכב שיאיר את האפרוריות שבלבך, כרגע.
שנית, עושה רושם שנפגעת מאד.
אני לא יודע מה חווית ולאן לקחת את החוויה אבל אני, למרות
מה שעברתי ועובר, למרות הכל, עדיין מאמין בה ויודע שהיא
קיימת, חיה ובועטת !ומחכה לי, בזמן שלה.
לפני כחמישה חודשים חל בי מהפך אדיר בחיי.
החלטנו להתגרש, אישתי ואני.
בנוסף, נכנסו לחיי שני גורמים נוספים משמעותיים ומדהימים:
1.סיגלית גוכמן-הרחבה בפוסטים שלי - "מלאך בדמות אדם".
2.הסרט "הסוד" - שעברתי להתנהל בחיי לפי אלמנטים רבים
שלקחתי ממנו.
מה שאתה מרגיש, מה שאתה משדר זה מה שאתה מזמן לחייך.
בדוק ועובד.
נכון, ישנן אכזבות בדיוק כמו שישנן הצלחות.
השאלה, כשאת חווה חוויה לא נעימה איך את מרגישה עם זה והאם
את מעצימה חוויה זו במקום לתת לה לחלוף ולהתרכז בדברים שהביאו
שמחה לחייך (ואם תבדקי לעומק-יש המון!).
קחי את "הסוד"(אם אין לך-דברי איתי ותקבלי אותו), שבי עם קנקן מים
קרים, דפים וכלי כתיבה וקחי מה שנראה לך.תתחילי ליישם.
נכון שישנם אנשים שיטענו שזה הכל בולשיט אחד גדול.
אני יודע מה אני חוויתי חווה ויחווה כתוצאה משימוש בכלים בסיסיים מהסרט.
לסיום, סלוגן נחמד שראיתי על רכב ושיעלה בת-צחוק על פנייך:
"יופסקו הנישואים בבני-אדם...".
המשך יום מקסים ונפלא ותחשבי טוב-יקרה טוב!
שלך,
צחי
יקרתי,
שולחת לך מעיל ללב-
הוא עשוי כולו חיבוקים וחלומות
העבר אינו פסה, האהבה הפשוטה, זו של פעם, היא בחירה.
אני בוחרת בה כל בוקר מחדש.
ואפילו שהיא איננה, אני בוחרת בי, לאהוב אותי, גם היום.
לא אהבה נרסיסטית אלא אהבה פשוטה
כזו שמאפשרת לי לחלום,
להאמין בפשוט,
במה שהיה פעם...אהבה של חורף.
כתבת מרגש, נוגע, מלא
חיבוק ענק...
ענת
המקום הזה לא גדול מספיק לשנינו.
זה או אני
או הוא.
תודה על החיבוק.
על האביב המובטח.
על המילים החמות.
מחבקת.
אתה רוצה להתחתן איתי אייל נאור?
תודה עודד :)
חנה יקרה,
אני בטוחה שטכנית, הקיצ בוא יבוא.
השאלה היא לא לגבי בוא הפיזי יקירה.
השאלה אם יצליח לחלחל פנימה.
:)
התגובה הזו היא בדיוק המקום לומר לכם,
שהתגובות הרבות שקיבלתי היום,
כאן בבלוג, וגם בתיבת המסרים, הדהימו אותי.
כל-כך הרבה אנשים נפלאים. אנשים שככל לא מכירים אותי, ועדיין מוכנים לתתכל כך הרבה אהבה. אנשים, שבתוך כל המולת חייהם, מצאו דקה, לעצור לרגע, ולהקשיב. המון זוגות של אוזנים קשובות מצאתי היום.
המון....אתם.
כאילו מרחוק, כאילו וירטואלית, אבל בעצם, כל כך מוחשי. כל כך נגעתם בי. כולכם, בכל כולי.
כל אחד ואחד מכם.
במילים, בתגובות, בחיבוקים, בחיזוקים.
אחת אחת, אחד אחד.
אנשים יוצאי דופן.
קוראת אתכם שוב ושוב, ולא מאמינה.
יושבת מול המסך הקר, דומעת מכל תגובה חדשה, מכל חיבוק, נרגשת מהמזל המקרי שנפל בחלקי לזכות בכם.
נרגשת על כי אָתֶם פשוט...אָתֶם.
תודה על הזכות הגדולה להיות חברה של כל אחד ואחד מכם.
עשתים אותי היום,
למאושרת.
חיבוק גדול. ענק ואמיתי.
טל.
אז מישהו צריך להראות לך את הצד היפה שבו
וכאילו בין האבנים הללו, בשביל הלא גמור הזה...שוכנת לה תהום. אם לא אדרוך בדיוק על האבן, אבל בדיוק.... אני עשוייה...אכן. האושר במלאכיי הוא העיקר.
לפני הכל, אחרי הכל. הכל.
תודה לך אנג'ליק.
מאחלת לך לגלות שהאמונה ברת קיום.
שלא לשווא האמנת וייחלת.
ואכן, נורמה היא עיניין של של הגדרות אישיות, השאלה כמה אנחנו חזקים מול רוחות השינויים המפסלות בנו מבחוץ.
שיהיה חורף חם. בעיקר.
תודה שניקי.
ואני כנראה..נועדי להיות לא נורמאלית. נועדתי להאמין. להתאכזב ולהאמין שוב.
תודה על מילותייך ילדה.
תודה איש.
יום קסום.
טל
אנג'ל,
תודה על המילים החמות, על שטרחת לבוא, לקרוא ולהגיב.
חיבוק. חם ואמיתי.
טל
קובי,
המשפט שכתבת, הוא אולי העצוב ביותר שקראתי מעודי.
טל.
ציזי,
אני יכולה להפוך אותך לאמיתית?
להכניסאותך לחיי ולשמור לי אותך?
איכשהו את נראית לי... יוצאת דופן.
תודה.
ברור שחברות. וברור שבאתי אליך.
וריגשת. ממש בתוך הבטן.
ואהבתי. כל כך.
את המילים. את הסנדלים ההן.
אותך.
מותר לחבק?
נאורי,
זה לא סתם ברוגז...החורף ואני.
זו....מלחמת עולם.
עופרה'לה....
אולי אחרי שאמצא אותי...תחילה.
תודה לך שבאת. שהקשבת. שנשארת ולו לרגע.
תודה :)
החורף ילך. יבוא הקיץ. אינני בטוחה כי יהא בכוחה של התפאורה החדשה,
לשנות את העלילה ....
אנשים יחייכו.
כמוך. כמוני.
אבל בפנים?
לא יודעת יקרה שלי.
לא יודעת.
תודה שבאת.
חיבוק.
כל כך מוכר ..
מסכים ומזדהה עם כל מילה !
חיבוק ענק וכוכב קטן
המילים שלך מונה....
חיבקו אותי חזרה.
תודה.
בכשרון כתבת
מלב אל לב
קבלי חיבוק
ועוד מעט כבר אביב...
שמחה שתפסת טרמפ שמחתי לקרוא ולהבין את הרגישות והיופי שכתבת.
החורף עובר האביב מתקרב והפריחה עוד תבוא...
מגיע לך כוכב ורוד ממני אין לי ירוקים אבל ורודים למכביר.
ערב נעים וחמים
אפרת
שורט, פוצע, מרגש.....
אני מזדהה עם כל מילה כתובה, קבלי חיבוק גדול ממני (נגמרו לי הכוכבים)
ואני יכולה להבטיח לך מניסיון אישי, גם לאלה שנושמים וחיים חורף מגיע קיץ....
וכשהוא מגיע - זה מקסים
חזקי ואמצי - חנה.
תרשי לי לצטט את פינקסון החכם: "אם תמשיכי לכתוב דברים מהלב תגלי שיש לך המון חברים שמוכנים לבוא ולקרוא ולהכיר".
אהבתי מאוד הכתיבה, אני מרגישה ל אמעט באותו מצב אך משתדלת להיות עם "ראש מעל הגשם", עם כל כך הרבה דברים שאת יודעת על עצמך, ואוהבת בתוך עצמך ומסביבך (אם את לא מוצאת כרגע, אחרי כמה נשימות עמוקות והתבוננות טיפה אחרת תמצאי ותיזכרי בהם) והתגובות הרבות והחברים הרבים שנוספו בטח.. תגלי שאינך לבד. חיבוק'גדול.
טלי..... תודה
שבוע מקסים לך...ולקטנים בתמונה.
טל
וכל שנותר לי הוא לקוות שאת צודקת.
תודה גילגיל על ביקורך פה.
:)
טל
כתבתי רך...
ואתה...כה מהר ויתרת? ועברת לצמר???
לא חבל איש?
רוצה להאמין כמוך. אולי עמוק לב...עדיין מאמינה.
תודה על מילים חמות. ואכן...הקטנים הללו - רק אושר צרוף.
תודה על ביקורך.
אבו לבקר. מבטיחה :)
כאילו מקפצת מאבן לאבן בשביל מרוצף לסירוגין.
נוגע, מקסים.
נורמאליות חוזרת לכבוש שוב את הבמה,יש ביקוש ..
אל ייאוש.
כתוב מקסים,כל כך אמיתי ,עצוב ומעלה חיוך בו זמנית.
האושר שמלאכייך מסבים לך הוא העיקר..
המון אושר אור ואהבה
מזדהה (רק בלי "הקטנים") אבל עדיין מאמינה גדולה באהבה. ולא מתיאשת.
גם חושבת - שאהבות קל למצוא יותר בחורף, במיוחד כשהבפנוכו כל כך נזקק.
מעבר לזה - הנורמליות תלויה רק בנו. אם נמשיך להאמין ולעשות, נקבע אנחנו את הנורמות ולא ניתן למציאות לשנות את הכללים.
שיהיה חורף חם, בחוץ ובפנים...
הכל בסדר, זה רק מצב הרוח של חורף,
תמשיכי להנות מהקטנים, הם יחזירו לך אהבה.
נורמא זה "פאסה", נכון,
תיהי לא נורמאלית- תמשיכי להאמין,
כשזה יקרה תיהי הדוגמא המושלמת לאחת לא נורמאלית, לפחות זה לא יהיה "פאסה".
פוסט חורפי, יפה..
נוגע עמוק בלב..
הכתיבה שלך נהדרת..
המשך יום נפלא:)
היי טל...
אני שמחה להיות חברה של עמוס כי זכיתי לקרוא אחלה בלוג...
באמת חלב שהרבה דברים טובים הם פאסה..
תודה ששיתפת אותי.. וכמובן תמשיכי!!!
אתן לך תגובה אולי מעט מתחכמת, ויש מצב שתשאלי את עצמך "מה לעזאזל הוא כתב ומה הקשר" אבל אם כתבתי כנראה שיש קשר
"העבר שלך זה העתיד שלך שהבטיח את עצמו" ...
ולגבי החורף ... טוב אני מת על החורף אבל נראה שבשיראל הוא מאבד מערכו עם השנים ... נעלם לו לאטו
חבל לראות שהכאב הזה מוכר לכל המאמינים באהבה
שתדעי אבל מי שהוא כזה אין לו/ה ברירה זו מהותו/ה
והאמונה הזו תחזור למלא אותו/ה מחדש
בינתיים אני עוטפת אותך
ב ה ר ב ה
אהבה
טל,
אני מאד שמחה על הטרמפ שתפסת
אולי חברות?
אולי תבואי גם אלי?
אולי תכתבי עוד?
אהבתי מאד
רונית
אל תתאגי את תתאהבי מחדש
ואז גם תאהבי את החורף שוב
רגישות יוצאת דופן + יכולת להביע אותה במילים.
מאחלת לך שתמצאי את האהבה מחדש.
באהבה
עופרה
אני גם את הסתו לא אוהבת.
שלכת... זכרונות על אנשים יקרים שאבדו לי לעד דוקא בסתו.
אני אוהבת אביב וקיץ. שמש וים וחום ואנשים מחייכים ברחובות.
החורף יסתיים אוטוטו ואחריו תבוא השמש החמה והמאירה
והחיים יחייכו אליך שוב. וליבך לא יזדקק למעיל כי יהיה לו שוב חם וטוב
תודה ששלחת לי את הגיגיך
תודה שמרקומ.
ובעדינות עם עמוס.... :)
תודה שקראת לי לכאן
מזל שיש לנו חבר משותף....
להגיד לך שאהבתי את מה שכתבת זה לא יהיה מדויק עד הסוף -
את בעיקר נגעת בי ועשית לי חשק לחבק
ברי מזל הילדים שלך שזכו לרגישות יוצאת דופן שכזו.
שוב תודה
מונה
וואו ממש יפה מדהים אהבתי גם ילידת חורף גם אני מרגישה ככה
יפה שבוע מקסים טלי
אני גם ילידת חורף ולא ממש מתחברת אליו כי נורא קר להיות לבד
אבל הנחמה היא שזה זמני וזה חולף ותיכף מגיע האביב
הכל ילבלב וגם הלב
מקסים. ויגחעו ימים עם אהבה וחום לך ולילדייך.
אני מאמין שבסוף האהבה מנצחת
כתבת כל כך רך,
והזכרת לי את פוך שהיה לי ונזרק.
היום אני עם צמר
מצטרפת לתנועה נגד חורף, במיוחד בימים של לבד.... כמה חורפים אני יכולה להעביר לבד? מרגישה כבר ממש פאטתית. אבל אני עדיין מאמינה שהאהבה הזו תגיע...
והאהבות שלך - מקסימים ומתוקים!!!! אני בטוחה שהם ממלאים אותך בהמון אושר ותרופה לימים קשים. תודה שהזמנת, מוזמנת בחזרה... :)
והלוואי וליבי היה טהור.
והלוואי והיה בי ניצוץ אלוהי והלוואי ו...
אבל אני...רק אני.
תודה על המילים החמות.
תודה.
תודה על המילים. הכתיבה עצובה, כי היא אני.
וכן. המצב נזיל אני יודעת. ויש שמש. וקיצ. חיוכים ואושר. אבל קר לי עכשיו.
תודה פינקסון.
ארז...
אני חולמת על נורמאלי של פעם. כשטבעת יפה, שגבר נתן לאישה...
עוד אמרה...אהבה.
סוף סוף משהו טוב יוצא מהרשימה של עמוס.
אל תדאגי ילדה, השמים יתבהרו והשמש תציץ ותשלח לך קרן של אור פרטית, רק בשבילך.
בס"ד
שלום לכולם....
אהבתי את המקוריות בשם הפוסט...
"....מעיל ללב...."
על זה כבר אפשר לכתוב אינסוף פוסטים.....
העיקר שבפנים הלב הכל טהור כמו לכולנו...
והניצוץ האלוקי החבוי בו מאיר את כל הגוף והנשמה...
שכוכבך בשמיים יאיר לעד...אמן
בס"ד
שלום לכולם....
אהבתי את המקוריות בשם הפוסט...
"....מעיל ללב...."
על זה כבר אפשר לכתוב אינסוף פוסטים.....
העיקר שבפנים הלב הכל טהור כמו לכולנו...
והניצוץ האלוקי החבוי בו מאיר את כל הגוף והנשמה...
שכוכבך בשמיים יאיר לעד...אמן
הנורמלי לא פאסה.
הוא פשוט השתנה.
אישה יקרה.
תודה על כל מה ששלחת. בעיקר על המילים.
ואני... אני אצמח לי ואתחזק אט אט.
בסוף...אהיה לי.
תודה שבאת.
:)
תודה שבאת.
אבוא לבקר. מבטיחה.
וחיוך. אמיתי. :)
וואו. מחמאה ענקית.
תודה.
מחבקת חזרה.
שניים ששונאים חורף.
זה נחשב כבר לכוח פוליטי או שצריך עוד?
בחזרה :)
תודה על המילים.
תודה שבאת.
תודה
:)
מילים שנוגעות. בחיי.
אשמח להכיר גם אני.
תודה רחלי.
מחבקת.
תודה :)
אז..מזל שאני ברשימה של עמוס...
ניהניתי מהכתיבה שלך...
התוכן..
כואב...מתוק....עצוב....
יכולתי להזדהות...
שולחת לך חיבוק....
וכרית חמה למיקרוגל...
זוג גרביי צמר ..
שוקו חם..
מרק חם...
והרבה תיקווה ואמונה...
כי יש לך...
אותך
וואו. מותר לשלוח חיבוק. מותר להאמין.
ו...תודה. ענקית.
תודה. כל כך.
אכן היה שווה לבוא :)
החורף יחלוף, והשמש תזרח שוב.
את מוזמנת לבקר בחזרה. שבוע נפלא...
הבטחת וקיימת - אמיתי, חי ובועט.
חיבוק ממני.
שונא חורף.
"האהבה היא המחלה היחידה של איבוד בוחן המציאות, שהחברה מכירה כלגיטימית" (הפסיכיאטר והסופר אנתוני סטור, "הפסיכולוגיה של היצירה", 1972).
:)
טל,
זה עצוב ורך
כותבת יפה את.
חורף חמים מאחלת לך ולמלאכייך.
כתבת כל כך יפה,
ויש עוד כמה שעושים את זה כמו פעם...
אשמח להכיר אותך יותר
רחלי
שמחה ש"התפרצת" גם אלי... (ותודות לעמוס) היה שווה להכנס לקרוא.
נראה לך שעדיין מותר לשלוח חיבוק ולהאמין?
(בינתיים כוכב)
זה מקסים. לגמרי מקסים. כתוב יפה כל כך .
כוכב