לפני כחודש באה אליי לייעוץ אישה חמודה, שרצתה לשנות מקצוע, באמצע החיים. זה לא שהיה לה רע בעבודתה, אלא שהיא לא נהנתה ממנה, כלומר - גם טוב לא היה לה שם. בינוני.

ופתאום, צחקה עמי, החליטה על גישה חדשנית: צריך ואפשר להנות גם בעבודה!

ואז בדיוק פוטרה, עקב קיצוצים כלכליים, והחליטה שזה הזמן הנכון לעשות שינוי.

במשך מספר פגישות בדקנו מה יכול להתאים: במה היא מוכשרת? ממה היא נהנית? מהם ערכיה ומה חשוב לה בעבודה?

בדקנו ובדקנו, ובסוף הסתבר לנו שהעבודה הכי מתאימה לה, במכלול השיקולים, היא העבודה בה עסקה עד כה.

בחייה יש דברים אחרים, חשובים יותר מעבודה: זוגיות, הורות, תרבות, אמנות.

ולכן בעבודתה היא מוכנה להסתפק בהרגשה בינונית, תמורת פרנסה טובה.

"את מאוכזבת?" שאלתי לפני שנפרדנו

"רצית שינוי ובסוף חזרנו לאותו מקום"

"לא" היא ענתה לי. "זה מחזק אותי לדעת שזה מה שהכי מתאים לי, גם אם זה לא מושלם".

ואני מורידה בפניה את הכובע

לא קל לדעת להסתפק במה שיש

ולוותר על הרעיון של משהו חדש ומפתה

בעצם, לוותר על הרעיון של "להתאהב" בעבודה