כותרות TheMarker >
    ';

    כל הdesign הזה

    עיצוב זה די הרבה, אבל לא הכל.

    ארכיון

    0

    בטעם לא טוב

    11 תגובות   יום ראשון, 27/1/08, 12:00

    מעוצבים חדרים בבתי זונות בגרמניה.


    "Frauenzimmer" - Bordelle in Deutschland

     

    הכתבה בגרמנית, נטורליך...

    אבל הגלריה אומרת מה שאלף מילים לא אומרות.

    המסקנות בקשר לפן העיצובי של עיצוב הפנים נתונות לשיקולו ולדעתו של כל אחד מאיתנו כצופה מן הצד בקרקס הסקס של תרבות אחרת.

    מן הסתם מיצוב החללים המסחריים האלה עונה לצרכיו האסתטיים של שוק פעיל.

    תמיד חשבתי שקיטש טומן בחובו שאיפה ליופי בלתי מושג...

    "לכה, עור ומנורות לבה"...

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/08 09:00:

      גילה ודבי

      מרתק לסייר עמכן במחוזות הקיטש. 

       הקיטש מטבעו אינו "תרבות" אלא תת תרבות, במקרה הטוב.

      אנחנו האנשים הרואים עצמם כאינטלגנטים ומשכילים, בעלי ידע מסוים בתרבות כלשהי, מגדירים לעצמנו את גבולות ה"תרבות".

      אנחנו מסתייעים במתווכים שבחרנו מתוך המצאי: מבקרי אמנות, תיאטרון, ספרות ועוד.

      אנחנו בוחרים לקרוא את העיתון שקולע לדעתנו ואת המבקר שמסכים איתנו.

      כך אנחנו מחזקים את המבצר ומתרווחים בתוך טריטוריה מוכרת וחמימה.

      מטבע הדברים מי ומה שמחוץ לגדר אינו כל כך "תרבותי".

      הקיטש הוא שאיפה לעצב את הסביבה הקרובה בצורה תרבותית- ללא המתווכים וללא הידע המוקדם, אלא על פי תדמיות חיצוניות וגרפיות.

      התדמיות האלה מטופחות באופן עקבי ובדרך כלל וולגרי (הרבה יותר קל להעביר מידע חזותי בצורה וולגרית מאשר בעדינות אנינת טעם) ע"י אמצעי תקשורת, שיווק ופרסום- המזינים כלכלית אלה את אלה.

      כשהתדמיות שנדחפו לכולנו לגרון (חוק איסור האבסת אווזים לא חל עלינו!) נתקלות ברצון כן ליצור פינה משלו ומשתלבות במין ובתעשית המין הרי שנוצרת ערבוביה של טעם רע, אסטתי ומוסרי.

      לפני כמה חודשים פורסם במוסף הארץ מאמר שניתח את התופעה של שינוי המראה אצל נשים על מנת להידמות לכוכבות פורנו.  (במודע? לא בטוח).

      ניכרת לקיחת סממנים מוגזמים של "נשיות"  מתחום הפורנוגרפיה, שבמהותה היא תדמית ודימוי לדבר נשגב שאינו מושג שם לעולם, והשאלתם לעולם בו אנו חיים (שדיים מוגזמים, שפתיים נפוחות ואדומות- עד ניתוחי "עיצוב" באיזור הואגינה).

       

      ובאשר לקיטש בישראל?

      הוא קיים בכל פינה.

      טורקיז ערבי ותחרה פולנית לא הייתי מגדיר כקיטש: בהקשרם הם ביטויים של מנהגים ואסתטיקה מקומית ואף מבטאים מלאכת יד ברמה גבוהה. 

       

      הקיטש  נמצא אצלנו בראש חוצות ובצורה בת קימא למהדרין באדריכלות (ולא רק בנה- ביתך בבית שאן, גם ברחובות ראשיים) ובשדרות (שוורי הבורסה, גלובוסי הממון, סוסי פתח תקוה, דינוזאורי חיפה.......).

       והנה תמונה מאיסטנבול, השור על הגג

       

       

      הקיטש שמבטא את הצורך האישי מתחבא בבתים (בתי זונות לא ראיתי מבפנים).

      זכור לי מקרה נוגע ללב משנות התיכון שלי: ערב שישי אצל חברה ממוצא רומני שהחביאה את בובות החרסינה של אמא לפני שהחבר'ה באו אליה... גם היה לה שם פרטי רומני מקסים שברבות השנים "עיברתה" אותו למשהו חסר זהות... 

      אין לי ביקורת על המאמצים שעושים אנשים כדי ליצור לעצמם פינה משלהם.

      יש לי רתיעה ממיסחור הדימויים הנצלני שעושה תעשית התדמיות הפירסומית.

       

       

      דוקא מבול הדימויים החזותי שהביא השטרן יכול לעזור במיקום הערכים הפנטזמתיים שלנו ביחס לאגף אחר של העולם המערבי, שהוא ,מסתבר, לא כל כך רחוק... 

       

      מתוך מאמר של אסתר זנדברג 

       

      "מימין שני דגמי הספריות של מפעל הפיס. קשה לראות בדגמים, שמזכירים וילות בשכונת "בנה ביתך", מקור לגאווה אדריכלית; הדמיית הספרייה המרכזית בחולון. עיצוב הבניין הולם את "הדבר החשוב ביותר בספריות כיום - השיווק" "

       

      קיטש שאינו מודע לעצמו

       

       

       קלאסיקת קיטש מקומית

       

       

        31/1/08 23:05:

       

      צטט: שחר_קליין 2008-01-31 11:28:17

      הענין הוא שזה תמיד היה אצלנו.

      רק צריך להרים את השטיח כדי לראות מה שמתחתיו...

       

      קיטש הוא אכן שאיפה למקומות טובים יותר.

      הפנטזיה שייכת לאותו מקום. שאיפה למשהו אחר שאינו מתקיים במחוזות חיינו האפורים.

      אפשר לדמיין את הנס שאינו בא על סיפוקו אצל הלגה חברתו בדירת 4 חדרים כשהכל מושלג ואפור. הבוץ האפור של השלג המשומש ברחוב...

      ואז הוא נמלט לפנטזיה ורודה ומספק שם את שאיפתו לעולם טוב יותר... 

      ובכן, לפי התאוריה הזאת, הקיטש אמור לחגוג אצלינו, שכן לא חסר לנו ממה לברוח....

      אבל קיטש אצלינו מאד מוגבל - טורקיז ערבי ותחרה פולנית.

      אין לנו באמת תרבות של קיטש.

        31/1/08 21:58:

      היי שחר,

      כרגיל מרתק אצלך!

      ההשוואה עם פלאפון קורעת...אבל כנראה שמה שנחשב קיטש בגרמניה שה סולידי בהרבה מקומות אחרים. כבר ראיתי חדרי שינה כאלה במקומותינו (טוב לא עם כל האביזרים), בלי להרים את השטיח, ואז הקיטש מי ישורנו. 

       

      לא כתוב שמה על הקיר איפהשהו אכטונג אכטונג? 

       

       

       

        31/1/08 11:28:

      הענין הוא שזה תמיד היה אצלנו.

      רק צריך להרים את השטיח כדי לראות מה שמתחתיו...

       

      קיטש הוא אכן שאיפה למקומות טובים יותר.

      הפנטזיה שייכת לאותו מקום. שאיפה למשהו אחר שאינו מתקיים במחוזות חיינו האפורים.

      אפשר לדמיין את הנס שאינו בא על סיפוקו אצל הלגה חברתו בדירת 4 חדרים כשהכל מושלג ואפור. הבוץ האפור של השלג המשומש ברחוב...

      ואז הוא נמלט לפנטזיה ורודה ומספק שם את שאיפתו לעולם טוב יותר... 

        31/1/08 11:04:

      קיטש איכותי ביותר.

      אז מה? בקרוב אצלינו?

        31/1/08 10:16:

      לאמיר- לקח לי זמן לשחזר את הקמפיין ההוא.

      מן הסתם המסקנה הפוכה: האסתטתיקה של הקמפיין לפלאפון מושפעת מעיצוב בתי זונות גרמניים.

      היתפלא שאלה מקורות ההשפעה של עולם ה"קריאייטיב" התל אביבי?

      וברצינות: גם אם אין כאן השפעה ישירה הרי שהתוצאה הדומה עד להחליא בין המצגת הויזואלית של הפרסום הישראלי לבין בתי זונות מושקעים בגרמניה, מלמדת על מחשבה דומה.

      אם הויזואליה של מימוש פנטזיות מיניות מוצגת בדרך שנתפסת אטרקטיבית בעיני קהל היעד ותוצאתה דומה לויזואליה של מסע פרסום יהודי כשר וגאה הרי שהדברים אומרים דרשני. או לפחות מבקשים חשיבה כלשהי.

      היתכן שהפירסומאי הישראלי רואה בלקוח הסופי של עולם הדימויים שלו לקוח של זונה ברלינאית?

      האם הוא רואה בעצמו זונה ובמפרסם ערס?

       

      ציטוט מYNET

      "קשה לשכוח את אניטה והמפלצות

       

      אם אהבתם ואם לא, אי אפשר לשכוח קמפיינים כמו קמפיין המפלצות, הקמפיין עם אניטה פללי והקמפיין עם המעדר הקופץ. מלבד הצבעוניות והמוזרות הייתה שם גם אמירה, שאני אישית מאד אהבתי. הקו שלהם נתן לגיטימציה לנוער להיות שונה ומיוחד, להבדיל מקמפיינים אחרים לקהל יעד זה, המציגים דוגמנים יפהפיים, בעלי מידות בלתי אנושיות כמודל לחיקוי. משם והלאה החלה התדרדרות לכיוון הטיפשי והתמוה, ונזכיר כאן רק את הקמפיין האחרון עם צ'ינו. ומי שלא זוכר, לא נורא, לא הפסדתם כלום."

       

      להזכיר:

      "אסקייפ" של פלאפון זכה בתחרות השיווק והפרסום אפי

      ודבר נוסף 

       

        31/1/08 07:34:
      ביטה שיין
        30/1/08 22:13:
      דאנקה הר קליין..כל האישונים שלי מוצפים כרגע בורוד ופוקסיה
        30/1/08 17:01:

      ניראה שהעתיקו מהקמפיין ההוא לאסקייפ

       

        29/1/08 14:35:

      מה הקשר בין טעם טוב לבורדל?

      ומה כבר אפשר ללמוד מפרצוף מפוקסל?

      (אם פעם היו אומרים החבר'ה, אלה שצריך לרוץ ולספר להם, "שקית על הראש והכל מסתדר" מן הסתם היום הפיקסול יכסה הכל...)

       

      We can identify "mystery faces" just 6 pixels wide!

       

        29/1/08 09:36:

      אני חושבת שדווקא לך אין טעם טוב.

      כנס אצלי ואלמד אותך משו.

      נשיקות, גולדי.

      פרופיל

      שחר_קליין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      עידכונים

      הבלוג שלי

      העיצוב עובד

      קישורים