מוסיקה טובה שמעתי השבוע, ויצאו גם כמה אלבומים חשובים. הנה הם:
Eminem - The Marshall Mathers LP 2
 הסינגלים עוררו תאבון, בחלקם תאבון גדול אפילו, אבל לצערי מדובר באלבום פושר. חסרים בו להיטים ויותר מזה, חסרה בו התשוקה. מעבר לוירטואוזיות המדהימה שלו, לחריזה המבריקה ולאופנים הרבים מספור בהם אמינם משכלל את עולם הראפ, חסרה כאן אמינות, נדבך הכרחי בג'אנר. שני שירים מעבר לאלה שראו אור כבר בולטים מעל השאר: Brainless ו Headlights, עוד שיר על האמא הלא גוד-אינף שלו. בזמן ההאזנה חשבתי שיפה הטיפול הפסיכולוגי שהוא מעביר בו את עצמו באמצעות היצירה, אבל אולי די לשמוע על כל אגרוף שהוא קיבל בבית הספר ועל כמה אבא נעדר ואמא לא תפקדה? הוא הרי חי לא רע היום. אולי הגיע הזמן למצוא מקור חדש להשראה ולאיזו המצאה מחדש? בהעדר שירים ממש טובים, זה צריך להיות הצעד הבא בקריירה שלו שיוכיח אם מדובר בפוני מוכשר אש או ביוצר עשיר, רב גוני יותר, וכזה שיישאר איתנו עוד הרבה זמן. 6/10
MIA - Matangi
 מעולם לא שמעתי אלבום של MIA מההתחלה עד הסוף. "למי יש כוח לכל האנרגיה השבטית הזאת?" חשבתי. אבל בשבילכן אני מקריב, אתן יודעות. אז שמעתי את Matangi, הרביעי שלה, ואצלה, כמו אצלה, הקול המגניב לגמרי, לופים ונגיעות מהמזרח הקרוב והרחוק, ועשרות שבירות קליטות. ועדיין, בסך הכל, למי יש כוח לכל האנרגיה השבטית הזאת.. היא אפקטיבית לפרקים, אבל זה לא אלבום גדול. אתן מוזמנות להסטרים אותו ולהסכים איתי, או לא, כאן. 6/10 Creep - Echoes  קריפ הן צמד מברוקלין שמשתף פעולה באלבום הזה עם Lou Rhodes מ Lamb, Alpines, רומי קרופט מה xx וטריקי אם להזכיר רק כמה, ואת האלבום שלהן ניתן להושיב בקלות על המדף ליד כל אחת ואחד מהאורחים שמשתתפים בו, גם אם הוא לא מהגאוניים, רק מהטובים מאד. מסאג' למוח ופסקול נהדר לטיול של ערב לים המדהים שיש לאחרונה. הפתיחה שלו למעלה והוא ניתן להאזנה חינמית ברשת כאן. 8.5/10 ועדת חריגים - The world is well lost  ועדת חריגים, להקה מצויינת ומלאחרונה ענף יצוא מענג שלנו, משחררים אלבום חדש עם המלצות לוהטות ב Spin. הם עושים שוגייז בעברית, מה שלבריטים בטח נשמע מדהים, ויותר משהסאונד שלהם מדבר עם להקות שוגייז עולמיות, הוא נשמע ישראלי לכל דבר. מעולה. להסטרמה גשו לכאן ולרכישת כרטיסים להופעה הבאה שלהם, במסגרת נשפ חלל III - בוא לכאן. אני את שלי כבר קניתי. 10/10 Electric Zoo - Diamonds in the sand  עוד אלבום של הרכב ישראלי והפעם רוק-בלוזי באופיו. החברה עושים אחלה מוסיקה שמזכירה מאד את לד זפלין, הם כותבים אחלה ומנגנים אחלה-אחלה אבל הסולן שלהם Is no Robert Plant. מעבר למנעד המוגבל יחסית ולעניין עוצמה יש גם את נושא המבטא. כללית יש לי בעיה עם זמרים ישראליים שנשמעים ישראלי מדי. אולי זה אני, שהאזניים האמריקאיות שלי רגישות בצורה מופרזת, אבל היי, זה אני שכותב את הביקורת הזאת. הורידו בחינם (כדאי!) כאן 7.5/10
אי.פי. חדש ללהקה, להרכב, לתופעה, לפילוסופיה KLF שכוללת רימיקסים חדשים לשניים מלהיטיהם: What time is love ו When Kylie said to Jason וגם מגה-מיקס של להיטים ישנים (למעלה). שניים מארבעת הקטעים באי.פי. אמביאנטיים לחלוטין, כמו It's grim up north. המגה מיקס למעלה והמיקס של Kylie נשמע קצת מיושן. למעריצים בלבד. 7/10 זוכרים את מבחני "מעריב לנוער" של "כמה אתה רגיש" או "כמה אתה חם מזג" עם המבחן האמריקאי שצריך לסכם בו את מספרי התשובות שנתתם ובזאת לגלות מהו אופייכם האמיתי (כאילו לא הייתם מגלים אותו אם רק הייתם עסוקים בלחיות במקום בלפתור שאלונים מטופשים)? אז צריך לעשות כזה כשהתשובות הן המלצות לאלבומים. אם במבחן ה "כמה אתם סבלנים", וקיבלתם את מקסימום הנקודות (או אם אתם מוסיקאים), אתם תהנו מהאלבום הזה. אם קיבלתם את המינימום, ייתכן והאלבום הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים. הרצועה הראשונה, 23 דקות אורכה, נפתחת בנגינת לופ חיה (שמזכירה קצת את האינטרו של "אין קץ לילדות" של פורטיסחרוף) ואז נשברת אל תוך סערת גיטרות-בס-תופים ארוכה כשלעצמה שנרגעת בתורה אל תוך קטע רוק בק-ביטי (כמו הריף של My Sharona נגיד) ואז חוזר לפרק השני. השני, באורך 20 דקות, מתחיל איטי יותר ומבטיח (אך לא מקיים, רק ממשיך להבטיח, כמקובל בז'אנר), נשבר לתוך Drown ארוך וחוזר לעצמו בעיבוד אחר, נשפני, וחוזר חלילה, מתרגל את הלב למקצב חדש, איטי יותר וללחן זרטוסטראי שגדל ואז קורס כמו גל על השובר שלו. הקטע השלישי, בונוס טרק, כולל שני פרקי רוק חירועים (השני נגמר בקקפוניה קטנה) נטולי גיטרה מובילה. סחתיין על המתופף, ריאן סוייר, שעושה עבודה מדהימה בכל רגע נתון. אגב, ריס צ'אטהאם הוא גיטריסט וחצוצרן פעיל בסצנה האקספרינטלית האמריקאית. האלבום הזה הוא לא מאד אקספרימנטלי, אבל אם רוק חדש זה הדבר שלכם, תנו האזנה. הוא טוב מאד ומוסטרם כאן. 9/10 love you אמיר |