כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    אני גרה עם חיות (חלק שני). חתולות בעצם

    58 תגובות   יום ראשון, 27/1/08, 16:15

     

     

    אני גרה עם חיות. מרגישים את זה מיד. רק נכנסים הביתה וישר מריחים את ה"חול" של החתולות. בגלל החורף הקופסה בפנים. אח"כ רואים שערות דבוקות לבגדים, לספות, לשטיחים. בשטיחים יותר. ואז הכלים עם האוכל והמים וחתיכות פזורות מסביב. לפעמים טביעות רגליים, שריטות צפרניים. ואם זו אני, אז גם את החתולות מיד רואים. אחת גדולה שיער ארוך שחור. גדולה גדולה. מאמא. ואחת בינונית שחור לבן שיער קצר. תינתין. ומיד הן רוצות. משהו. לך תדע מה.


    תמונה ראשונה

    זבוב נכנס הביתה. תינתין אצה רצה מקפצת אחריו. על הספה על הכורסה אל החלון. מכה על הזכוכית משהו נופל. עומדת, ראשה מופנה מטה מבטה מרוכז. הופ הזבוב עף. דולקת בעקבותיו, בדרך פוגשת במאמא - גוש שעיר גדול שחור ואדיש. בום פליקה על ראשה, דילוג מעליה, הלאה למרפסת בעקבות הסורר. מאמא נשארת הפוכה, המומה. שערותיה נשפכות סביבה, מחפשת נשימה.


    מאז שהתגיסתי יש חתול איתי. תמיד.

    בקיבוץ (נח"ל) היה חתול אחד שקראתי לו חבר. בבוקר מוקדם יצאתי מהחדרון לנעול נעליים גבוהות והוא היה טופח לי על הגב. קיץ, חורף. מלווה אותי לעגלה שירדה לבננות, ומחכה לי כשחזרתי אחה"צ ויחד נשכבנו על הדשא מתחת לעץ ונרדמנו סיאסטה. אלינו הצטרפו הכלב הגדול של ברזל אופה העוגות ואולי עוד מישהו...

    ואח"כ עברתי לחיפה ושם גידלתי את שולי (שולה - כשכעסתי עליה).

    שולי נולדה אצלי בבית. בארון. על נעלי הזמש החדשות שקניתי. היא, אחיה באך (הבכיין) ואחותה מיצי (הסתמית).

    את אמא שלהם אספתי כשעוד היתה גורה מתוקה, מעץ עם שלושה כיווני אוויר.

    שולי התבלטה מיד. נועזת, סקרנית, חכמה ויפהפיה. שיער ארוך פסים. משהו בין צהוב ורוד ואפור. אף כתום. איפור שחור סביב העיניים הירוקות. עפעפיים סגולים. וכשהיו מלטפים אותה היתה נשפכת כמו דבש מגרגר אל הרצפה. גוררת את אחיה לתעלולים שונים. מתחבאת איתם במגירה שאמא תחפש.


    תמונה שניה

    קמתי מאוחר מדי. אני ממהרת. בדרך לחדר אמבטיה נתקלת בערימה שחורה ענקית. כמעט נופלת. פיפי. שיניים. מקלחת. קפה. טסה לחדר להתלבש. הופלה מועדת מעל ענקית תמימת עיניים ומסריחת אחוריים. הקפה נשפך. קצת. מתלבשת תוך כדי התנצלויות "רגע, יו רגע..." לפני עיניים צהובות דורשות. אוכל, נו מה. שוב. ושוב. ושאשב לידה. נו מה. בינתיים תינתין מרביצה טיסות מחדר לחדר. עוצרת שניה ללקק רגל ושוב. ווש. היתה, עברה. איננה.


    עם הזמן פיתחנו, שולי ואני יחסי צמידות. סוג של זוגיות. חיות ביחד. אוכלות ביחד. אני מהשולחן. היא גם. "שולה לרדת! מיד!". משחקות ביחד. ישנות ביחד. היא היתה מדברת - אני מקשיבה. היא נכנסת מתחת לשמיכה שלי ואני שרה לה שירים:

    "שולתי השולה

    נהדרת חתולה

    לי לי לי רק רק רק

    לי רק מחכה"

    ולפעמים אילתורים על בסיס מוזיקת ג'ז.

    כשהייתה שולי בת חמש עברנו לתל אביב. עברה איתי מספר דירות.

    בסוף התבססנו בדירה ענקית עם פסנתר וירוק בחלונות. שתי מרפסות ומרחב מחיה. שם גם נפטרה בשיבה אחרי עשר שנים.

    אני לא יודעת מה היא עשתה כשלא הייתי בבית, אבל כל כך שמחנו להפגש כשחזרתי. ותמיד היה לה מה לספר. היא היתה חתולה מדברת. התאמנו לחלוטין. אהבתי אצלה הכל. את הצבע, המשקל, הריח, הקול ובעיקר האישיות. כשישבתי בכורסה היא רבצה עלי וחיבקה לי את הצוואר.


    תמונה שלישית

    ציפורים על הגגון ממול. תינתין מקפצת בקלילות על התנור, מאמא קופצת עליו, כמעט שוברת את מכסה הזכוכית. יושבות, בוהות בתשוקה ביונים ושרות. כל אחת לפי יכולתה. תינתין "אי אי אי..." מאמא "אעה אעה אעה...". שעות. בסוף מישהו מתעייף, היונים או החתולות, ועוברים למרפסת. נעמדות על רגליים אחוריות נשענות על המעקה ומסתכלות בהתרחשות ה-מ-ר-ת-ק-ת בחוץ. שעות. אחר כך מאמא רוצה עוד אוכל. נו, מה.


    שולי ליוותה אותי לחברים ולברים כמו כלב. הלכנו ברגל ל"מדבר" מספר רחובות. אני הלכתי ישר. שולי זגזגה בין החצרות, קוראת "הודעות" שהשאירו לה. אני חציתי רמזורים בירוק. היא חיכתה לאדום, שאיזו מכונית תצוץ ואז עברה מעדנות את הכביש. שיקפצו לה.

    אני בבר. היא במגרש החניה. יש לה עניינים. גם לי. אחרי שתיים שלוש כוסות זגזגנו חזרה הביתה. שתינו עוברות באדום.

    שנים עברו, עבודות התחלפו, ריגושים סערו, בחורים עזבו והחתולה נשארת.

    היא התרגלה אלי ואני התמכרתי אליה. לכולם היה ברור ששואלים מה שלום שולה כשמתקשרים ואוהבים אותנו שתינו או שלא אוהבים ודי.

    כשנסעתי לחו"ל מדי פעם, דאגתי שמישהו יגור עם שולי. אחרי זה היה קשה להפריד ביניהם. גם מי שלא היה לו עבר חתולי נדלק עליה.


    תמונה רביעית

    אני שמוטה בכורסתי האהובה, בוהה באיזה שטותון. הקפה לידי. גם הטלפונים השניים. התנור לפני. אולי איזה נשנוש. הכל טוב. תיני האלופה זורקת מבט, מצטרפת במיידי ומתרגלת איתי מספר תנוחות מושלמות של התכרבלות. בהתחלה על הרגליים, מתפללת לתנור. אח"כ, בזהירות, תוך כדי זריקת מבט אלי, לקבל אישור, עוברת להתרווח על החזה שלי. דוחפת פרצוף וצוואר לתוך פני לקבל נשיקות קטנות. אלופה. אחרי הרבה זמן (תיני כבר עברה לריגוש אחר) נמאס לי מהישיבה, מתה להשתין, רוצה לשתות, לקום, לזוז. ואז מאמא נזכרת לעלות בכבדות על הכורסה ליפול עלי. תמיד כשאני כבר רוצה לקום.


    משולי למדתי כל מה שיכולתי על גידול חתולים. איזה אוכל. איזה חול. כמה. שתיה, רק מים ושלא יחסר. אם הייתי שוכחת לפתוח לה את הדלת בחורף אל המרפסת עם ארגז החול, הייתי מקבלת תגובה חריפה. חוזרת בשתיים בלילה מהעבודה ומוצאת חירבון על שמיכת הפוך. ככה באמצע. פעם מצאתי גם חירבון, גם בצל וגם שום. מה שבטוח.

    למדתי מה אומרים כל קול ואינטונציה. מתי זו שמחה ומתי פחד. מתי התפנקות ומתי סיפור חשוב.

    לא ביקרנו אצל הרופא כמעט אף פעם (לא היא, לא אני). ואז התחלתי להבחין שמשהו לא בסדר. היא אוכלת פחות, לא שותה ויושבת הרבה בארגז החול. היא כבר היתה מבוגרת. ארבע עשרה אבל תמיד בריאה. התחלנו לעבור מרופא לרופא. בדיקות איומות. הצקות ואפילו ניתוח לפתיחת סתימה במעיים. אבל בסוף הבנתי שאין מה לעשות, הכליות הצטמקו והיא כבר לא תחזור לעצמה. סעדתי אותה, דרך כל הבדיקות, מאכילה אותה ביד. מלטפת, אוהבת, מקשיבה, מדברת. היא כבר שקלה כלום. עור ועצמות. אחרי שנה של תקווה, הבנתי שאין ברירה. כשעמדתי לקחת אותה להרדמה, היא נכנסה לחדר. עצרה. זרקה בי מבט נדהם ונכנסה מיד מתחת לספה להתחבא. אף פעם היא לא ברחה ממני.


    תמונה חמישית

    מאמא רובצת רגועה וסטואית על השטיח. חושבת על כלום. תינתין מגיעה, מנמיכה קומה, משמיעה קול רך מתחנן ומפילה את עצמה לפני מאמא. הראש אחורה לתוך הפרווה השחורה ארוכה עבה. מאמא, שבאמת אבל באמת נשבר לה מוחה בתקיפות בקול הבס שלה... ומיד מתחילה ללקק את תיני. ומאמא יסודית מאוד בליקוקים. מומחית. אם תושיטו לה יד מיד היא תלקק אותה ברכות. סוג של אישור כניסה. מלקקת לתיני את הראש הצוואר. נעצרת רגע, מרימה ראש, הלשון הורודה עוד בחוץ. וחוזרת למלאכה. הכי הרבה מלקקת אוזניים. לתיני יש האוזניים הנקיות ביותר בעיר. אחרי ליקוק ארוך תיני נותנת לה כאפה. היא בעצמה לא יודעת למה. קצת צעקות ושקט.


    לקחתי את שולי לרחובות לרופא הותיק והמנוסה. והיא הורדמה בידיי. מתבוננת בי כל הזמן.

    ואז עברתי לפלורנטין והתחלתי באמת לטפל בחתולים. אבל זה כבר לפוסט אחר. נו, מה.

     

      


    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/08 20:22:

      רגע של נחת.

      גם לג'ינג'ים מגיע לחיות. ככה שמעתי אומרים בכל אופן. 

        1/4/08 19:27:

      בבקשה.

      שילוב חדש  של צבעים, גודל וצורה שונים.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=369797

      צטט: מחוברת 2008-02-28 01:54:20

      בנות, בנות, מיד תמונות של החתולים פה! למה מאחורי גבי?

      גמני רוצה לראות 

       

        4/3/08 16:59:
      על רותו יש הרבה. כבוד
        4/3/08 16:35:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-02 13:05:09

      רנרט, כבוד לראות אותך אצלי! אתה אחד המאיירים המשובחים שיש! (בחברת בתיה קולטון, מירה פרידמן, רותו, אנגלמייר, דודו גבע, דניאלה...יש בודאי עוד. עם חלקם זכיתי לעבוד). נפגשנו ב"בועה" הראשון, לפני מלאנת'לפים שנה. זוכר?

      ואם התרגשת, אז גם אני.... 

      אין על רותו

        28/2/08 11:36:

      צטט: כש-רונית 2008-02-28 05:19:43

      זו פעם ראשונה שאני כל כך קרובה לחתולים ולא מתחילה לגרד את האף...

      אהבתי כיכבתי אהבתי...

       כוכב מכוכבת. אני יכולה לנוח...

        28/2/08 06:53:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-28 01:54:20

      בנות, בנות, מיד תמונות של החתולים פה! למה מאחורי גבי?

      גמני רוצה לראות 

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=330878

       

      קישור בבקשה שתוכלי לשזף את עינייך בחתול שלי

        28/2/08 05:19:

      זו פעם ראשונה שאני כל כך קרובה לחתולים ולא מתחילה לגרד את האף...

      אהבתי כיכבתי אהבתי...

        28/2/08 01:54:

      בנות, בנות, מיד תמונות של החתולים פה! למה מאחורי גבי?

      גמני רוצה לראות 

        27/2/08 19:32:

       

      צטט: מנורית 2008-02-27 19:22:40

      אהבתי.

      מילקי אוהבת את השירה של אידית פיאף.

      מנורית תכנסי לבלוג שלי ותוכלי לצפות בתאום של מילקי שלך...צוחק

        27/2/08 19:22:

      אהבתי.

      מילקי אוהבת את השירה של אידית פיאף.

        27/2/08 14:06:
      נישקתי אותו, חיבקתי אותו...והלכתי לאלבום לראות את התמונות של נמרי...
        26/2/08 23:23:

      לחתולים יש דרך לחדור לנו מתחת העור להתמקם צמוד ללב.

      טיפלתי בעשרות חתולי רחוב אומללים. ואני אומרת אומללים, כי בפלורנטין יש יותר חתולים ממה שאפשר לעזור. מטפלים בהם אנשים נהדרים, שמוציאים כספים רבים ושעות ארוכות במסירות. וזה לא מספיק. כל כך הרבה גורים מתים ביסורים. מפציעות, רעב, ובעיקר מחלות.

      עכשיו שאני בחיפה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה חתולי החצר הבריאים ומאושרים ורווח לי. (כמובן מאכילה גם אותם).

      ואת, תני נשיקה לחתול בשמי!

        26/2/08 14:08:

      איך שקראתי את הפוסט הנהדר הזה...תיכף נזכרתי בנמרי שלי..החתולה היפה שלי שתומת העין שאספתי מהכביש אחרי שמכונית פגעה בה בעין...הכרנו עוד קודם אני ונמרי..היא היתה מגיעה לדלת ואני הייתי מאכילה אותה, יפיפיה אמיתית...אחרי שנפגעה לקחנו אותה לוטרינר והכנסתי אותה הביתה באופן סופי..נשארה יפה למרות העין השתומה...ואז אחרי  6 שנים היא חלתה ומתה...עד עכשיו אני מתגעגת אליה ועברו 8 שנים.

      עכשיו יש לי את טולי מצחיקולי...והוא סיפור אחר לגמרי...

        25/2/08 21:32:
      השתיים שלי נורא מצחיקות אותי! מזדנבות אחרי מחדר לחדר, מול הטלוויזיה יש פוזיציה אחת, מול המחשב אחרת, בניקיון הן מתחת למטאטא ובמטבח בתוך הסיר. אוף אי אפשר איתן! נשמות!
        25/2/08 20:30:
      אני מהרגע שנולדתי חתולים היו סביבה אבל נקשרתי הכי לחתולה שלי שקראו לה הוי הוי היא היתה אצלי 8 שנים ומתה מסרטן. אבל עכשיו יש לי את צ'יבה בת 15 בקרוב ואת יכולה לראות אותה בבלוג שלי. איך אפשר בלי חתולים וגם כל החיות בעצם.
        5/2/08 02:19:

       

      צטט: אלת האש 2008-02-04 15:18:23

      כחובבת חתולים..

      בבית הקודם שלי..היו לי 12 חתולים בחצר..שהאכלתי..טיפלתי חיסנתי..כל אחד היה עם אופי מיוחד רק לו.

      אהבתי את הסיפור שלך..מקסים לגמרי.

       

       

       אחותי, את כמו אני רק יותר לוהטת! שאפו על כדורי האש והברקים!

        4/2/08 15:18:

      כחובבת חתולים..יש לי שניים מהממים..ממש..עם אופי ונשמה..אחת משוגעת עם קבלות..השני צדיק גמור..אפילו הווטרינר קורא לו הצדיק.

      וגם כלב..

      וכשיהיה לי בית גדול..יהיו בו עוד  חיות מתוקות..הכל חוץ מציפורים בכלוב..כי זה ממש עצוב.

      בבית הקודם שלי..היו לי 12 חתולים בחצר..שהאכלתי..טיפלתי חיסנתי..כל אחד היה עם אופי מיוחד רק לו.

      אהבתי את הסיפור שלך..מקסים לגמרי.

       

       

        3/2/08 00:48:
      הליטוף באמת מומלץ גם ההתלקקות ההדדית, אבל כשהן רוצות משהו לא ברור, כאן ומיד, הלחץ דם דווקא עולה לי...
        2/2/08 23:53:

      היי,

      ציורים של חתולים מקסימים ביותר. אוהבת אותך כבר בשל אהבתך לחתולים ואולי גם לחיות אחרות.

      אני אוהבת חיות מושבעת. יש לי כלבה ו- 4 חתולי רחוב שאני מאכילה.

      כל בוקר בצאתי מהבית עם הכלבה כל הרביעיה של החתולים מתלווים ומתחכחים עם הכלבה. המחזה מרהיב עין. אנשים ומכוניות עוצרים כדי לראות את התופעה הזו.

      הלואי שאוכל לצלם את התופעה הזו ולהביא לגולשים תמונה כה יפה.

      האם ידעת שליטוף חתול מוריד לחץ דם?

      זה מומלץ ע"י רופאים. אני רצינית.

      סיפור אחר על חתולים   -  לפעם אחרת.

      שיהיה לך שבוע נפלא.

      רפאלה

       

        2/2/08 23:22:

       

      צטט: מחוברת 2008-02-02 13:05:09

      רנרט, כבוד לראות אותך אצלי! אתה אחד המאיירים המשובחים שיש! (בחברת בתיה קולטון, מירה פרידמן, רותו, אנגלמייר, דודו גבע, דניאלה...יש בודאי עוד. עם חלקם זכיתי לעבוד). נפגשנו ב"בועה" הראשון, לפני מלאנת'לפים שנה. זוכר?

      ואם התרגשת, אז גם אני....

       תודה על המחמאה!

      בועה הראשון-זה לפני אלפיים שנה בערך..אעלה לחפש בבוידם לראות מה יש לך שם:-)  

        2/2/08 13:05:

      רנרט, כבוד לראות אותך אצלי! אתה אחד המאיירים המשובחים שיש! (בחברת בתיה קולטון, מירה פרידמן, רותו, אנגלמייר, דודו גבע, דניאלה...יש בודאי עוד. עם חלקם זכיתי לעבוד). נפגשנו ב"בועה" הראשון, לפני מלאנת'לפים שנה. זוכר?

      ואם התרגשת, אז גם אני.... 

        2/2/08 11:59:

       איך שהתרגשתי.

       

        2/2/08 11:05:
      המון תודה טמבורין. מקשיבה, נהנות! תיכף מתחברת אליך.
        2/2/08 01:22:

       

      צטט: מחוברת 2008-01-31 00:00:47

      חתולה בראש טוב, בלה. אבל מוזיקה פרסית, אהבה? פרסית עתיקה. וארמנית? דג'יוון גספריין? מאוד מומלץ!

       

      אני אוהבת את דג'יוון גספריאן ונגינת דודוק.

      זה ביצוע מקסים של "דלה יאמאן"

      http://www.youtube.com/watch?v=1ue80BPQfnc 

      אני בטוחה שגם החתולות יאהבו. 

        31/1/08 19:55:
      אתה מתוק, ועשית דבר נהדר כשאספת מצער בעלי חיים. בתקופה הזו הם ושאר העמותות בידיים מלאות. בקרוב אכתוב על זה...שיהיה לך רך פרוותי ונעים...
        31/1/08 19:36:

      לא ארחיב.. כי אז אכתוב תגובה באורך הסיפור.... רק אתמול דיברתי עם ידידה ואמרתי לה שאני לא קורא פוסטים ארוכים..... נפלתי שבי לסיפורך.... (:

      את מקסימה..... הלואי שכולם יבינו כבר שלבעלי חיים מגיע את כל אהבתינו...

      ממני ומעובד (החתול שלי שהגיע לפני חודשיים מצער בעלי חיים.)

      החיות ממלאות את חיינו באהבה אין סופית!!!! מלאו את חיהם בחזרה

      גאי

        31/1/08 13:47:

       

      צטט: מחוברת 2008-01-31 00:00:47

      חתולה בראש טוב, בלה. אבל מוזיקה פרסית, אהבה? פרסית עתיקה. וארמנית? דג'יוון גספריין? מאוד מומלץ!

      אהמ...לא מכיר. אבל עכשיו יש לנו את פיץ' אז אולי נשמיע לו את זה...

        31/1/08 00:00:
      חתולה בראש טוב, בלה. אבל מוזיקה פרסית, אהבה? פרסית עתיקה. וארמנית? דג'יוון גספריין? מאוד מומלץ!
        30/1/08 18:20:

       

      צטט: מחוברת 2008-01-30 17:03:26

      שמע גרובי, בלה היתה יפהפיה! משהו משובח. לפי ההבעה שלה מה שעובר לה בראש זה "אוף, עוד פעם לד זפלין? מתי כבר צביקה פיק?"

      חחח, תודה מיכל. בלה אכן היתה משהו מיוחד במינו. היא לא השתגעה על צביקה פיק כי היא יודעת שלא מערבבים ביזנס ופלז'ר....

      היא היתה יותר בענין של לד זפלין, דיפ פרפל, ראש, קווין ומקרב ה"חדשים" היא אהבה את פו פייטרס, קווינס אוף דה סטון אייג' ועוד. פרסיה פרסיה אבל רוקרית בנשמה!

      מגניב

        30/1/08 17:03:
      שמע גרובי, בלה היתה יפהפיה! משהו משובח. לפי ההבעה שלה מה שעובר לה בראש זה "אוף, עוד פעם לד זפלין? מתי כבר צביקה פיק?"
        30/1/08 16:56:
      ולי פתאום ביצבצו דמעות בעיניים כשנזכרתי בבלה המתוקה שלנו, שנאלצנו להרדים ב-9.11.07, בגיל 15 וחצי...
        30/1/08 12:01:
      בואי קבלי ליטוף...נשיקה
        30/1/08 03:37:

      מקסים מקסים מקסים!!!

       

      נהנתי מאד.

       

      גרררררררררררררררררררר

        28/1/08 19:48:

      לי-את, תודה לך. ואכן, חתולית אני...

      מה גיורא העלה אותם? רצה לראות! 

       

      ומיכל - תודה גם לך. וגמני רוצה כופתיות! ולמה ז'ול בדיאטה? 

      כוכב ממני (הייתי נותנת עוד אחד בשם ז'ול אבל אין לו כוכבים, יש לו רק כופתיות אוכל דיאטיות מהוטרינר)
        28/1/08 18:58:
      קודם כל כוכב על הציורים המדהימים של פש וגון, שנית אני צדיעה לך על היותך אשה/חתולה אמיתית את חיה דרכם באהבה גדולה
        28/1/08 16:38:

      צטט נופל וקם:

      בשבילי, העטיפה הכמו-משעשעת, לא הצליחה להסתיר שזה סיפור על בדידות, הזדקנות, פרידה, מוות. וזה גם הסביר לי מה שלא הצלחנו קודם שנינו להסביר - מה אנשים מוצאים בחתולים. על איזה צורך זה עונה. ולא משנה אם לא התכוונת לכל אלה, לפחות לא במודע - זה מה שיפה באמנות.

       

      נופל'קה, הפרשנות שלך רגשה אותי ממש. אין לי מילים. 

        28/1/08 15:36:

      הטימטום של מאמא?

      די, די. זה מהמבוכה...

      דרך אגב, שולי, תמונתה בגלריה. אפשר להביע ניחומים גם שם... 

        28/1/08 15:12:
      אני ברגיל לא נודניק, אבל יש אנפינישד ביזנס אחד קטן: בקריאה שניה שלך את פוסטך, הבנת מה בו מרגש? או שאת עדיין צריכה להיוועץ במשוררת?
        28/1/08 15:06:

      תודה לך, חיממת את ליבי ביום קר זה.

      אכן חתולים קוראים מחשבות.

      חוץ מאשר את המחשבה: "די, עזבו אותי, אני עובדת עכשיו...! לכו לישון!" צוחק

        28/1/08 14:22:

      מקסימה שאת

      בכמה אהבה את כותבת

      כמה משובחת כתיבתך

      כל חתולה ואופייה המיוחד

      איזה רגע שיא יצרת

      ובו שולי מביטה בך נדהמת

      ממש כך עם בוני שלי

      חוויה של ידיעה עמוקה

      של כוונות ומחשבות

       

      נשיקות למאמא ותינתין

        27/1/08 23:51:

       

      תודה לך על כתיבה יפה ורגישה.

       

      ערב טוב.

        27/1/08 21:06:
      פש וגון, תגידו תודה לגיורא.
        27/1/08 18:51:

      איזה יופי

        27/1/08 18:16:
      איך לא ידעת שאני רגשן. ומספיק לי שהכרת בזה.
        27/1/08 17:56:

      מיאתי. תודה. איזה כף לראות שאת חיה ומחייכת (לפחות בתמונה). גם אצלי מאמא התחילה בקטן ועדיין מתרחבת.

      וטקסטואלית, הרבה תודה. אחשוב על זה. 

        27/1/08 17:54:
      נופל'קה, לא ידעתי שאתה רגשן. חשבתי מסתלבט. איך לנחם אותך?
        27/1/08 17:43:

       

      צטט: מחוברת 2008-01-27 17:30:48

      ירמי, הרבה תודה.

      נופל קשות, יעבור לך. החלפת תנוחה?

      קובי, תודה על ההזדהות. עברו כבר 9 שנים, וכמו שאתה רואה, כבר יש לי שתי צרות חדשות. 

      לא, אבל החלפתי חיתול. ואת חתול. ולא ענית לי יפה.

        27/1/08 17:38:
      והאיורים מקסימים ונוגעים ללב. אצלי יש הפסקת אש מתוחה, אין מראות פסטורליים כאלה.
        27/1/08 17:38:
      נורא מרגש. עברתי דברים דומים. אחרי שמת לי טוטו החתול, בן 16, לא ישנתי שבוע. פשוט לא הצלחתי להירדם בלילה בלעדיו. והייתי נשואה כבר, ועם ילדים, ועם חתולתי ביז'ו שהיום כבר בת 20. ואז אחרי שבוע באה אליי חברתי ענת, פקדה עליי: כנסי לאוטו, נוסעים להביא חתול חדש. והבאנו מאס.או.אס חיות את טופי, גור ג'ינג'י פעוט וחסר ישע שגדל להיות בהמה ענקית. ומאז אני (כמעט) שקטה.
        27/1/08 17:35:
      וכמובן שבספר תכללי גם את האיורים היפים!
        27/1/08 17:35:

      כל כך יפה ומלא אהבה

      *

      מציעה לך מאוד לכתוב ספר על חתולות

        27/1/08 17:30:

      ירמי, הרבה תודה.

      נופל קשות, יעבור לך. החלפת תנוחה?

      קובי, תודה על ההזדהות. עברו כבר 9 שנים, וכמו שאתה רואה, כבר יש לי שתי צרות חדשות. 

        27/1/08 17:20:
      עצוב על כל חיה שהולכת מאיתנו...
        27/1/08 17:09:

      היה לי נורא, אבל נורא עצוב הפוסט הזה. עצוב לי בגרון.

      פעם ראשונה בחיי, שאני מתחיל לאהוב חתולים... כוכב על האהבה שלך.  

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין