מרד החשמונאים פרץ כנגד גזרותיו של אנטיוכוס הרביעי כנגד המסורת היהודית, אך לא רק. המאורע המכונן שהתחיל את המרד היה רצח של יהודי מתיוון בידי מתתיהו הכהן. המרד לא נוהל רק נגד שליט זר אלא גם נגד המתיוונים, והשאלה היא למה? מדוע פלוני ממודיעים שאימץ לעצמו את ההלניזם, נתפס כאיום גדול כל כך? ובכלל מה היה גרוע כל כך בכתביהם של אפלטון או אריסטו (שהרמבם התעניין והעמיק בהם), מה רע היה בהמצאות של ארכימדס, ברפואה של היפוקרטס? מה רע בתרבות יוון אם המוסד היהודי החשוב ביותר בתקופת בית שני (וגם ואחריו) נקרא בשם היווני – סנהדרין? מוסד ששאב לא מעט מאותה "יווניות", כמו את התובנה: "אחרי רבים להטות”, או את ההנחה של "עולם מתים” – הנחה שממנה נוצקה אחת התובנות המשמעותיות של היהדות באותה עת: העתקת תפיסת השכר והעונש המקראית לחיים שאחרי המוות.
לא צריך לחפש הרבה.התשובה לשנאת ההתיוונות כתובה בפירוט בספר מקבים ב'. היא לא נובעת ממוראות התרבות ההלניסטית, וגם לא בחדלות האישים של המתיוונים. היא ממוקמת בלב ליבו של העולם היהודי - עמוק בתוככי בית המקדש. הכהן הגדול – הסמכות החשובה ביותר בעולם היהודי של אותה עת – נקרא בשם החביב מנלאוס, על שמו מלך ספרטה הידוע.
מנלאוס, אחיו של נגיד בית המקדש שמעון, השיג את הכהונה לאחר שנשלח על ידי הכהן הקודם לשלם למלך היווני כופר. בזמן הפגישה הצליח מנלאוס לשכנע את המלך שתחת כהונתו הכופר יהיה כפול. כוח השכנוע של מנלאוס עבד והוא זכה בתפקיד המיוחל. על פי ספר המקבים הוא הביא לתפקיד את כישוריו המיוחדים: עריצות, כוח והפחדה. מנלאוס מילא תפקיד חשוב במשכן. הוא בזז את אוצרותיו והתחלק בשלל עם היוונים. בשל ביזת בית המקדש, וכן בשל דיכוי תושבי יהודה פורץ מרד נגד הכהן הגדול, מרד שדוכא באכזריות וגבה את חייהם של שלושת אלפי יהודים. על כך כתב מחבר ספר המקבים שמנלאוס היה "אויב אכזרי לבני עמו".
מנלאוס לא היה יוצא מן הכלל. גם קודמו בתפקיד בחר לו שם יווני נאה - יאסון, על שם הגיבור המיתולוגי שהצליח לגנוב את גיזת הזהב. ואכן גם יאסון שלנו לא בחל לא בגניבה ולא בזהב. קודמו בתפקיד נאלץ לנסוע לפגישה בהולה עם אנטיוכוס לאחר תקרית חמורה. שליחיו של אנטיוכוס, שבאו לגבות זהב מבית המקדש נרצחו. הכהן הגדול נסע לפגישה בתקווה לישר את ההדורים. יאסון (האח של אותו כהן) ניצל את שעת הכושר ושכנע את המלך היווני לשים את אחיו במעצר, ובמקום למנות כהן מוכשר ממנו – את עצמו. ליאסון היו שני נימוקים מכריעים. הראשון: שוחד נדיב שישולשל לכיסו של המלך היווני. אפס דווקא הנימוק השני נראה לי כמכריע. יאסון הציע להפוך את יהודה לפרובנקיה הלניסטית. במילים אחרות היוזמה להטמיע את ההלניזם בקרב היהודים לא נבטה בארמון של אנטיוכוס אלא בלב ליבו של בית המקדש. הנימוקים הללו. אכן שכנעו את המלך היווני, מה גם שנוצר תקדים. מכאן והלאה הכהן הגדול יהיה נתון למרותו של המלך היווני, ובכך למעשה תיפתח לאנטיוכוס גישה לאוצרות המקדש. התופעות הללו מעלות את הסברה שהשנאה לתרבות ההלניסטית מקורה בשנאה למי שייצג אותה בארץ – השלטון הרקוב בתוככי בית המקדש.
יאסון התגלה כאמין. בספר המקבים מתאורת הרפורמה ההלינסטית שלו במלים: "מיהר להטות את בני עמו למידות ההלניות". הוא ביטל חלק מזכויות האוטונומיה הדתית שניתנו ליהודים על ידי אביו של אנטיוכוס הרביעי. אחת הרפורמות המרכזיות עליהן מתעכב הספר היא תרבות הספורט. יאסון בנה גימנסיון בירושלים כדי לחנך את הדור הצעיר לספורט. הוא מעביר את המפוארים בבחורים תחת כובעו של הרמס פטרון המשחקים הספורטיביים בירושלים. אפילו הכהנים בבית המקדש מפסיקים להתעסק בזוטות כמו עבודת בית המקדש ומקדישים את מרצם וכשרונם לתחרויות האבקות ודיסקוס. לא רק זאת לספורטאים היהודים הגאים נעשה ניתוח הוספת עורלה כדי שהם יראו ממש כמו היוונים. העיסוק המורחב ברפורמת הספורט של יאסון מראה את היחס השלילי שמתנגדי ההתייונות יחסו לה, ואף כינו אותה בלעג תרבות הגוף, להבדיל מתרבות הרוח היהודית. מרד החשמונאים, כידוע, היווה ראקציה לאותה תרבות הלנית על מאפייניה הגופניים. ועכשיו לשלב השאלה: כמה בורות, וכמה טיפשות נדרשת כדי להנציח את גבורת המכבים דווקא בעמותת ספורט? |
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה אולי היה נכון לומר עם היינו מדברים על הרומאים. בפועל במשך יותר ממאה שנה היוונים נקטו במדיניות של נתינת אוטונומיה תרבותית ולא כפו על בני חסותם את הדת שלהם. השיטה הזו גרמה לקבל אותם כשליט נאור (והערכים ההלנים - בדומה לאמריקנזציה בימנו חלחלו ללא כפיה). לכן קשה לומר שהסיבה המרכזית למרד היא הרצון להשתחרר מעולו של כובש.
דווקא המועדון מכבי תל אביב בכדורסל בסדר. שם, כנראה ברוח המכבים שהבאת, מקפידים לא להדיח ישראלים לתרבות הספורט.
כן יש כאן אירוניה מסוימת לגבי הספורט ומועדוני מכבי והעובדה שבאופן הסטורי היייתה ליהודים טינה עמוקה לעיסוק בספורט אולי יכולה להסביר חלק מהשיגנו הדלים בתחום עד היום.
אבל האימוץ של המכבים כמודל, נעשה כחלק מהנואשות של הציונות למצוא מודלים יהודיים של לוחמים כנגד שלטון זר. יהודה המכבי אולי לא עסק בספורט אולימפי אבל הוא ללא ספק היה בחור לוחמני שלא רק ישב ולמד תורה כל היום אלא ערך אימונים צבאיים וכו' וזה מודל שלציונות היה חשוב לקדם. כך גם עם בר כוכבא. אגב, היום כבר ידוע שהאימוץ של בר כוכבא בתור מודל הוא בעייתי קצת משום שהמרד שהוביל הסתיים בחורבן איום ליהודים בארץ ישראל.
מה שפחות מתייחסים אליו הוא העובדה שיהודה המכבי, למרות סדרת נצחונות מפוארים, בעצם לאחר שנהרג בקרב אלעשה צבאו הובס והמורדים ברחו למדבר יהודה ולאחר מכן לעבר הירדן והיוונים השתלטו על ירושלים. אלה היו יונתן ושמעון שקצת בעזרת כוח צבאי והרבה בזכות דיפלומטיה מתוחכמת, כריתת בריתות וניצול הסכסוכים הפנימיים באמפריה הסלובקית הצליחו להשתלט מחדש על ירושלים וליצור שלטון יציב בה שישמש בסיס למדינה החשמואני שהתקיימה כמעט במשך מאה שנה.
אגב, לגבי השאלה שבה אתה פותח את הפוסט גם בתרבות הבריטית לא היה כל רע ובטח שלא ביכולת התכנון הארכיטקטונית שלהם בכספים שהשקיעו בפיתוח הארץ, בפיתוח הכבישים ומסליות הרכבת וכו' ובכל זאת הציבור של היישוב בארץ היה נואש להעיף אותם מכאן ולא רק בגלל ההגבלות על העלייה. כשרוצים עצמאות פחות מתעניינים ביתרונות התרבותיים של העם השולט.
הסנהדרין, קם בתקופת יוון? אם הוא התקיים לפני, הרי שאולי הביצה קדמה לתרנגולת, או להיפך (: והרי הוא התקיים לפני. אולי השם סנהדרין הושפע מהשפה היוונית אבל המוסד, בגלגוליו השונים התקיים עוד ככנסת הגדולה. דהיינו, אולי היוונים ספגו את התובנה "אחרי רבים להטות" מהיהודים?
אתה אומר שהחיים אחרי המוות לא הייתה תפיסה שהתקיימה עוד בטרם היוונים השתמשו ב"הנחת המתים"? כלומר, לאורך כל הפוסט שלך אני תוהה, איך אתה מניח מה קדם למה?
וזה חשוב, כי אם אתה, כ-עם, מושפע ומאמץ לעצמך תפיסות עולם של תרבות אחרת, זה אומר שהתרבות הזו, אנשיה, לא נתפסים בעינייך כאיום. אולי אפילו ההיפך.
אבל אם הסנהדרין התקיים לפני, זה אומר שמבחינת היהודים, הם לא ספגו "שום דבר" מהותי מהיוונים. הם לא "למדו שום דבר אחד". מכסימום שינו את השם. אם הביצה קדמה לתרנגולת, זה משנה את כל ההתייחסות של "למה פלוני ממודיעין שאימץ לעצמו את ההלניזם נתפס כאיום גדול כל כך"
אל תשכח שהיינו בארץ ישראל. כל זה לא קרה ביוון אלא בארץ. הארץ שמאז שנוצר העם היהודי, היא ארצו. מקודשת.
הסנהדרין בארץ הזו יושב בבית המקדש, בית המקדש הוא ביתו של האל. הוא קיים בתקופה הזו. קודש הקודשים של העם היהודי. סנהדרין לא נבחר בבחירות עם פתקים ומפלגות. הוא גם לא עובר בירושה מאב לבן, יש לא מעט דברים שאיש סנהדרין צריך לעמוד בהם: הוא צריך להיות חכם ונבון, מופלא בחוכמת התורה, בעל ידע גם ברפואה, חשבון, אסטרולוגיה, הסטוריה, קוסמות, כישוף, עבודה זרה ועוד. הוא צריך להיות כהן או לוי. אסור שיהיה מסורס או משרת של מישהו, ולא מישהו חשוך בנים, הוא צריך לדעת 70 שפות, כדי שדברי הסנהדרין לא יאמרו מפי מתורגמן (אפקט הטלפון השבור) וכו' וכו'.
הסנהדרין הוא העילית הרוחנית של חכמי התורה. והוא בית המשפט של היהודים. כזה שהתורה מצווה לא לסור ממשפטיו ימינה או שמאלה.
אתה כותב: " היוזמה להטמיע את ההלניזם בקרב היהודים לא נבטה בארמון של אנטיוכוס אלא בלב ליבו של בית המקדש. " זה נראה לי קצת חוטא להצמדות שלנו לעניין הביצה והתרנגולת. עם ישראל ישב בארץ ישראל הרבה שנים. והוגלה המון פעמים, בין אם באונס ובין אם כי לא איפשרו לו לנהוג ע"פ אמונתו. במרבית השנים, לאורך ההסטוריה, כשישבנו בארץ ישראל, איפשרו לנו להתנהג באוטונומיה. היינו מחוייבים לחוקים של שלטונות שונים ששלטו בנו, אבל רובם איפשרו לנו לחיות כפי אמונתנו.
היוונים, לא רק שמנסים לכפות על העם היהודי, שרובו מסורתי, את אמונתם, אלא שהם גם מתערבים בקודש הקודשים ומדיחים את הכהן הגדול. נשיא הסנהדרין. הם מאפשרים לנו לקיים את בית המקדש, אבל נוהגים "בעורמה" ומנסים לכפות את מנהגיהם עלינו ע"י הדחת נשיא הפסיקות וממנים במקומו מישהו. כלומר מתערבים בסדרי בית המקדש. מקום שבו לא מדיחים וממנים מישהו סתם כך. והמישהו הזה (אומנם אחיו של הכהן הגדול אבל) אינו נחשב לעילית רוחנית, אינו גבוה בתורה.
התורה, חשוב לדעת, מנחה את היהודים לעשות ככל אשר יגיד להם הכהן המשרת את האלוהים, ומוסיפה שמי שיסור בזדון, ימינה או שמאלה מהמשפט, ימות. יהודים מחוייבים להתייחס למשפטי הסנהדרין. והיוונים מחליפים להם את העומד בראשה. בטח שזה יעורר פחד מהתייוונות.
אנשים מפחדים. מפחדים לאבד את בית המקדש, לאבד את ארץ ישראל. זה כבר קרה להם בעבר.
עד עתה היוונים אסרו עליהם לערוך ברית מילה או לשמור את השבת, כופים עליהם לאכול חזיר- עם כל זה נניח שאפשר להסתדר. אבל היוונים מתערבים בבית המקדש. הם משנים את הראש, מבטלים את הפולחן הדתי בבית המקדש, מקיימים בתוכו פולחן אלילים פגאני, מחליפים את שיטת המיסוי של בית המקדש לכזו שיוצרת מעמדות. התייוונות היא פסע קל אחרי שמשתלטים על הראש. אם כל חטאת מבחינת היהודים בנקודת זמן זו..
כהן הוא אדם רוחני נעלה, מבחינת היהודים. הוא אדם שמשרת בבית המקדש. מושפע מאלוהים. נשיא הסנהדרין הוא כהן גדול. אנשים מסתכלים על כהן כעל איש חכם.
מתתיהו ככל הנראה לא היה כהן גדול אבל הוא כהן. היחס לכהנים אז היה אחר, לא כמו כל שם משפחה.
מתיתיהו עוזב את ירושלים, בה מחללים את בית המקדש, ועובר למודיעין. היוונים עוברים בין הערים ועושים תצוגות ראווה של מזבחות לאלילים ע"י יהודים.
הם מבקשים ממתתיהו הכהן שישמש דוגמא לאחיו היהודים ויזבח ראשון לאליל. מתתיהו מסרב ונשבע אמונים לתורה, יהודי אחר מתייוון, ניגש לבמה וזובח לאליל. אני מניחה שעכשיו זה טיפה יותר מובן "למה פלוני ממודיעין שאימץ לעצמו את ההלניזם נתפס כאיום גדול כל כך".
לגבי מכבי, נו.. ובכן, המכבים אכן ניצחו, כך שהקישור לא לגמרי תלוש מהמציאות (:
אגב, יש לי הרגשה שהידע ההסטורי של שנינו מאוד לוקה בחסר. always look on the bright side of life
או כמו שדודי כתב, הכל תלוי בנקודת המבט.
נראה לי שמדובר בהסבר הרבה יותר פשוט - הם חיפשו "מותג" שמקשר בין יהדות לניצחון ומצאו את המכבים. אין ספק שלספורט יש ערכים חיוביים (דרך אגב גם לפילוסופיה לדמוקרטיה ולעוד חלקים מהתרבות היוונית), אין ספק שהוא גם התאים לנטייה הציונית לאמץ ערכים אוניברסלים בריאים כקונטרה לערכים הגלותיים (אבל נדמה לי שבזמנו ההלניזם נחשב לערכים האוניברסלים), אפס כאשר חושבים על משחק של מכבי תל אביב נגד קבוצה יוונית בחג החנוכה (דבר שתמיד מסתדר איך שהוא) והשדרנים משדרים בפאתוס על הקרב בין היוונים למכבים - אין ספק שעצם האירוע עצמו הוא ניצחון בנוק אאוט ליוונים של אז. נדמה לי שאם המכבים היו יודעים שבעתיד תהיה אולמפידה יהודית והיא תקרא על שמם - הם כנראה לא היו פוסלים על הסף את ההתיוונות.