כותרות TheMarker >
    ';

    דוקו-בלוג

    © כל הזכויות שמורות לי

    ________

    מיני-פוסט

    9.6.13

    למען הסר ספק.
    כל מה שנכתב פה שזה שם מקביל פחות או יותר לכאן או לכל תגובה שלי כמובן!

    ויכול בהחלט לכלול מילים שאני המצאתי בכוונה תחילה
    ו/או לא. בטעות סופרת ולא סתם. שגיאות מקלדת גם.

    רצינות תהומית. קשרים פשוטים, שברים מסובכים, כאבי פאנטום // זיופים של פאנטום האופרה /// שירת ראפ לא סבירה לחלוטין.

    הכל שלי! אלא אם ציינתי אחרת.

    ותודה לעצמי שאני מבקרת אצל אנשים ובבלוגים אחרים שהעלו לי את הרעיון להוסיף היום את המיני פוסט הרעיוני הזה.
    למען יוסר כל צל של חשד שכן המצאתי מילים מימי ו/או הגיגים ו//אולי חרוז ///חמשיר בלי כוונה גם.

    כל תמונה באיכות מעולה יכולה להיות שלי!
    כל תמונה באיכות ירודה היא תמונת מצב.
    כל קטע מהיוטיוב הוא קטע יוטיוב והזכויות שמורות למי שהעלה ליוטיוב.

    וזהו לעכשיו.



    © כל הזכויות שמורות לי

    פוסטים אחרונים

    0

    בעקבות הזמן האבוד. כמעט בלי מילה על פרוסט.

    128 תגובות   יום שני, 11/11/13, 15:32

    יום ראשון זה יום די מחורבן. לפחות כאן.

    יש מקומות ששם זה יום שני. ככה זה לפחות אצלי.

    אתמול היה כזה יום. עמוס סידורים ולא רק.

    אם לדייק אותי. כבר לפני איזה שבוע היה לי די ברור שהנפילה הזאת תבוא.

    ואתמול. הייתי עסוקה בטלפון, תוך ניסיון לעשות ממש באותו זמן עוד דבר עם ההוא בשחור ולבן.

    שתמיד ישנו. אלא אם הוא לא. כשאני שם. וכן, אני יכולה להישבע שהוא מחייך. לא רק אלי אבל גם.

    ותוך כדי הייתה לי ממתינה. אז הסתכלתי לראות מי ומה. וזה היה מספר שאני מכירה.

    לא צריכה לראות את השם. היה לי ברור בדיוק. כמו לגו. איזו קובייה. צחקתי נורא. כי חשבתי לי לעשות סוף כל סוף פגישה שאני מחכה לה כבר יותר מ-3 שנים. והיא. הפגישה שוב נדחתה. תמיד יש את השבוע הבא. או זה שיבוא אחריו.


    שלחתי לה הודעה.

     

    מה שהזכיר לי מייד את קינג ג'ורג. שמסתובב לו עכשיו בכל פינה. פעם הוא היה צמוד לזמנהוף. איפה שהסבתא הפרטית שלי גרה יותר ממליון שנה.

    ההיא שכן הכרתי. שלא הסכימה לדבר אתי פולנית. כי פולנית זו שפה שלא צריך. למרות שאמא שלי כן השתמשה בה. בשפה. לפחות כשהיא, האמא הפרטית שלי, הייתה דיילת רצפה בשדה התעופה הרבה לפני שהוא שינה את השם. השדה. לא אבא שלי. את שם הבתולין של אמא שלי. האחת והיחידה.

     

     

    סבתא שלי, כשהיא הייתה קטנה. למדה עוד שפות שלא היה להן שימוש. לאטינית ואפילו יוונית עתיקה. היא גם דיברה גרמנית. אנגלית היא לא ידעה. מה שלא הפריעה לה בכלל.

    כשהיא באה לארץ הקודש, היא סחבה אתה כל מיני דברים. לא רק את האמא שלה, בין הדברים היו ספרים. אז היו ימים שבבית אחד גרו יותר ממשפחה אחת. השותף לדירה של סבא וסבתא שלי וגם של אמא שלי שהייתה אז קטנה, היה לו עסק לשקיות. או במילים אחרות, נייר, קמח ומים... כשסבתא שלי לא ראתה, הוא היה מוציא דפים מהספרים של סבתא שלי. גם כי לאטינית זו לא שפה ובעיקר כי פרנסה הייתה כבר אז נורא חשובה.

     


    הבן שלו. היה שר במקלחת המשותפת של הדירה. את זה כמובן לא שמעתי באוזניים שלי. אבל סבתא שלי סיפרה לי מזמן ואני יש לי זכרון מחורבן. גם את הבויילר שהיה להם בפינה. אני זוכרת מצוין. הוא היה בפינה של האמבטיה, אותו כבר כן ראיתי במו עיני.. כמו עוד כמה דברים או זכרונות. לא ספר זכרונות. דברים אחרים.

     


    גם את זה שסבתא שלי, אחד מהדברים שהיא הכי רצתה זה לראות דבר אחד שאבא שלה שלמד לבד עברית תרם לאיזה בית ספר, שאז לפני קום ה-מדינה, התרים מכל מיני אנשים. כמו אותו אבא של סבתא שלי. שהיו לו ידי זהב כנראה. ו-שפם. זה גם,

    אבל אותו מקום. לא הצליח למצוא את אותה מתנה. שנים שאף אחד שם לא ידע על מה הסבתא שלי דיברה. והיא כולו רצתה לראות בעיניים שלה. כי מה שהיה לה ביד, זה רק תכתובות בין פרופסור אחד [וכן. אני לא כותבת שמות. אז גם לא את שלו] ובין האבא שלה [וגם השם שלו הוא לא מי יודע מה. הוא באמת ובתמים חשוב רק ואך ורק למשפחה]

     

    לסבתא שלי. נשארה רק תמונה. צילום של אותה עבודה. גם זה משו.

     

     

     

     

     

     

    מצחיק אותי קצת שנזכרתי בזה עכשיו.

     

    אולי כי לי יש כל מיני דעות מוצקות. אחרות קצת פחות. על אהבות שעוברות בגנים. אהבה לריח של עץ למשל.


     

    *

     

    היום בבוקר היו עיצומים בלשכה של הבלתי מועסקים בע"מ. שם יש בחורה אחת שממש מנסה לעזור לי למצוא עבודה. היא התקשרה לבדוק מה חדש. סיפרתי לה. בכל מקרה הלכתי להעביר אצבע כי היה לי מה לעשות בסביבה.

     

     

    לא רק שמצאתי חנייה קרוב לבית מפעל הפיס, אלא שהלכתי כל הדרך ליד השיפוצים בשרונה. סבא שלי היה מגיע לשם פעם הרבה לפני שאני בכלל הייתי בתכנון. אולי משם כל העניין התחיל. כל הסיפור של הבויילר כי גם הוא היה לבן. חלב שלא נשפך. 

     

     

    כי לפני קצת יותר מ-3 שנים, יום אחד קיבלתי טלפון מאיש אחד. את אותו דבר שאבא של סבתא שלי עשה מצאו באיזה מרתף של מוזיאון ישראל. לא שלם. בלי המסגרת שהיא היא לב העניין.

     

     

    *

     

    אחרי שמצאתי חנייה אכלתי קוסקוס. לא נפלא. אבל אותי הוא יותר ממילא. נהדר. זה גם

    וכן. אין במשפט הזה שום סתירה.

     

    הייתי צריכה לעכל. את האוכל בעיקר. קוסקוס צמחוני אבל מלא. כאמור. אז ישבתי לי שמה על ספסל. ליד הסינמטק איפה שיש מלא יונים. וכמה אנשים.

    אשה אחת חייכה אלי בפה בלי הרבה שיניים. ושאלה אם אני רוצה שהיא תקרא לי את העתיד בכף היד. אמרתי לה לא תודה. היא אמרה שאני לא צריכה לשלם לה כלום. רק לתת לה 3 סיגריות.

    ויתרתי. בהתאמה. נתתי לי אחת. ואחת לה. ולא הצעתי לה לקרוא יחד בעלים של תה.

    או קפה. או מה שזה לא יהיה.

     

     

     

    תוך כדי, נזכרתי שיש לי באוטו ספר להחזיר לספריה.

    אני לא אוהבת ספרים של ספריות.

    לא אוהבת ספרים שנגעו בהם ידיים לא מוכרות.

    הלכתי להחזיר את הספר.

    כשיצאתי מבית אריאלה, כמעט נתקעתי באשה

    בניילון שלה השקוף הייתה האשה בזהב

    היא אמרה לי סליחה

    אמרתי לה שהיא הולכת ליהנות

    היא אמרה שהיא כבר אחרי. וחבל לה להחזיר אותו.

     

     

     

    רגע לפני שיצאתי מבית אריאלה, העין שלי קלטה שאוטוטו יש יום עיון לציון 100 שנים לזמן האבוד של פרוסט.

     

     

     

    סבתא שלי לא הכינה עוגיות.

    היא כן ידעה לעשות מרק עגבניות.

     

     

     

    אני קצת סקרנית. איך יהיה השני של יום שלישי.

    וכן. הסיבובים הרגליים בארץ תל אביב. הזכירו לי קצת. איפה לא ביקרתי לאחרונה.

    לא בהכרח בגלל או בזכות שום מנגינה,

     

     

     

    http://www.youtube.com/watch?v=8CtluUPISnI

     

     

    ''

     

     

     

     

     

    ·  

    דרג את התוכן:

      תגובות (128)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/15 04:10:

      פתק לעצמי. רק כי הוספתי בתגיות יד ענוגה ואילה שלוחה.

      פתאום היום - פתאום עכשיו @

        2/1/14 11:18:

      צטט: גלי הקוסמת 2014-01-02 01:41:22

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 00:28:12

      לא הבנתי, כלום.. מהמסר.

      אם הכל חי בך, אז מה אבוד?

      פספסתי את פרוסט.

      מה פספסתי?

       

       

       

      את מדלן:

      ''

       

      טעים! 

       

      ''

       

      קסם :))

        2/1/14 01:41:

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 00:28:12

      לא הבנתי, כלום.. מהמסר.

      אם הכל חי בך, אז מה אבוד?

      פספסתי את פרוסט.

      מה פספסתי?

       

       

       

      את מדלן:

      ''

        1/1/14 23:29:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-01 14:19:36

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 00:28:12

      לא הבנתי, כלום.. מהמסר.

      אם הכל חי בך, אז מה אבוד?

      פספסתי את פרוסט.

      מה פספסתי?

       

      אלונה :)

      יותר מסביר שלא פספסת כלום. בערך כמו שאני אז ולא רק. 

      אין לי ולא היה לי מעולם שום מסר לאומה. אבל כשקראתי עכשיו מה כתבתי אז, כבר יש לי תשובות על השני של יום שלישי.

      לדוגמא. וחלק ממה שיש למעלה ימשיך באותו מעגל. כולל אותו קינג ג'ורג' שאפילו אצל המקורי יצא לי להיות עוד הפעם בינתיים וגם במקום ההוא שכתבתי בסוף.. הכל מעגלים. בזמן. לפחות אצלי זה ככה :))) מה שברור [כי ככה כתוב על הלוח של השנה] 2014 כבר כאן! שנה טובה צוחק

       

      הו, לא בכדי ציירו את השעון עגול

       

      שנה מצויינת ++ (:

       

        1/1/14 14:19:

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 00:28:12

      לא הבנתי, כלום.. מהמסר.

      אם הכל חי בך, אז מה אבוד?

      פספסתי את פרוסט.

      מה פספסתי?

       

      אלונה :)

      יותר מסביר שלא פספסת כלום. בערך כמו שאני אז ולא רק. 

      אין לי ולא היה לי מעולם שום מסר לאומה. אבל כשקראתי עכשיו מה כתבתי אז, כבר יש לי תשובות על השני של יום שלישי.

      לדוגמא. וחלק ממה שיש למעלה ימשיך באותו מעגל. כולל אותו קינג ג'ורג' שאפילו אצל המקורי יצא לי להיות עוד הפעם בינתיים וגם במקום ההוא שכתבתי בסוף.. הכל מעגלים. בזמן. לפחות אצלי זה ככה :))) מה שברור [כי ככה כתוב על הלוח של השנה] 2014 כבר כאן! שנה טובה צוחק

        1/1/14 00:28:

      לא הבנתי, כלום.. מהמסר.

      אם הכל חי בך, אז מה אבוד?

      פספסתי את פרוסט.

      מה פספסתי?

        20/11/13 14:57:

      צטט: מרב 1956 2013-11-20 08:03:26

      נהניתי לקרוא אודות המשפחה כשברקע הפסנתר "שלך"

      ולא של קול המוזיקה (הפעם. קורה שהיצירה לא ערבה לאוזניי).

      בניגוד אליך, (אך ככה בדיוק גם בתי) אני מאוד אוהבת את הספרייה.

      אני אוהבת לראות מי עוד קרא את הספר ומתי.

      בקיבוץ זה אחרת בעיקר מה שהיה פעם.

       

      כן. הפעם זאת לא חווה הראשונה אלא דיויד ה-1.

      ולגבי קיבוץ. אצלי זה היה סוג אחר של. שכונה.

      יום אחד אולי. זמנים את יודעת היו ישנם יהיו present ו -per-fect

       

      צוחק

        20/11/13 14:55:

      צטט: OCN 2013-11-18 14:07:29

      סבתא שלך הייתה גרה קרוב אליי הייתי גרה ליד זמנהוף . אהבתי לשמוע את קורותיה של סבתא שלך ובמיוחד כשאת זו הכותבת . כמובן שגם את קטע הפסנתר שמעתי ונהנתי

       

      תודה אוסי.

      מה שהיה קרוב נשאר לא רחוק :)))

        20/11/13 08:03:

      נהניתי לקרוא אודות המשפחה כשברקע הפסנתר "שלך"

      ולא של קול המוזיקה (הפעם. קורה שהיצירה לא ערבה לאוזניי).

      בניגוד אליך, (אך ככה בדיוק גם בתי) אני מאוד אוהבת את הספרייה.

      אני אוהבת לראות מי עוד קרא את הספר ומתי.

      בקיבוץ זה אחרת בעיקר מה שהיה פעם.

        18/11/13 14:07:
      סבתא שלך הייתה גרה קרוב אליי הייתי גרה ליד זמנהוף . אהבתי לשמוע את קורותיה של סבתא שלך ובמיוחד כשאת זו הכותבת . כמובן שגם את קטע הפסנתר שמעתי ונהנתי
        17/11/13 18:56:

      צטט: בןג 2013-11-17 17:39:43

      צטט: נערת ליווי 2013-11-14 12:08:41

      צטט: בןג 2013-11-12 12:27:54

      בנתיבי הזמן מוצאים את הטעמים של פעם וגם הפתעות...

      אם תחפשי טוב טוב אולי תמצאי את הסבתא הפולניה מבשלת כוסכוס על בסיס פירה קריצה

      http://www.youtube.com/watch?v=Gu8LSHeCbFk

       

      היא נולדה בפולניה והייתה הכי לא פולניה בעולם. ואת אריק סיני. היה לו שיר אחד שאהבתי. ממש ממש ממש מזמן קריצה

       

       

      חחחח קופת חולים זמנהוף היתה הסיוט שלי כילד אטום

      הזוכר שהיתה שם חנות צעצועים קטנה ממול שעזרה במאמצי השכנוע לקחת אותי לרופא...

       

      ''

       

       

      חחח ענק! איך ידעת איזה שיר שלו אני כן. איך?!

      ומספרה כמו שם שזה בשיר. הייתה על זמנהוף לכיוון של הככר ושמות אני לא שמה פה. גם לא של הספר.

        17/11/13 17:39:

      צטט: נערת ליווי 2013-11-14 12:08:41

      צטט: בןג 2013-11-12 12:27:54

      בנתיבי הזמן מוצאים את הטעמים של פעם וגם הפתעות...

      אם תחפשי טוב טוב אולי תמצאי את הסבתא הפולניה מבשלת כוסכוס על בסיס פירה קריצה

      http://www.youtube.com/watch?v=Gu8LSHeCbFk

       

      היא נולדה בפולניה והייתה הכי לא פולניה בעולם. ואת אריק סיני. היה לו שיר אחד שאהבתי. ממש ממש ממש מזמן קריצה

       

       

      חחחח קופת חולים זמנהוף היתה הסיוט שלי כילד אטום

      הזוכר שהיתה שם חנות צעצועים קטנה ממול שעזרה במאמצי השכנוע לקחת אותי לרופא...

       

      ''

        17/11/13 16:30:

      צטט: נייטירי 2013-11-17 15:55:30

      את מוכשרת נורא!

       

      תודה. 

      אני תמיד אומרת שלגנים יש זכרון ולא שאני משווה אותי לאף אחד במשפחה.. רק לטעמים קצת אולי :)) תודה רבה!

        17/11/13 15:55:
      את מוכשרת נורא!
        17/11/13 15:27:

      צטט: עו"ד ראובן חייקין 2013-11-17 09:52:13

      את מדהימה

       

       

      תודה ר' תודה ר ב ה.

      את מדהימה
        16/11/13 10:38:

      צטט: שולה63 2013-11-16 06:23:13

      מענין מאד לאן מוביל אותך זרם התודעה.ממוצש לבוקר יום א לסבתא ולעוגיות מדלן ועד לדיזנגוף תשרונה ומרק עגבניות. וגם השיטוטים עוזרים. יופי

       

       

      עיר קטנה. זרמים רבים בה או כבר לא ממש קריצה  תודה שולה

        16/11/13 10:37:

      צטט: איקארוס 2013-11-15 22:30:47

      קו מחשבה מענין ומהנה :)

       

      באמת בלי כוונה בשישי הלכתי ישר.

      בעיר קצת יצא בסיבובים :)))

        16/11/13 10:35:

      צטט: levana feldman 2013-11-15 21:46:09

      כדאי לך לראות את הסרט האנגלי BLOODY SUNDAY יום א' הארור. שם דוקא ביום המנוחה קוראים הדברים הנוראיים. אבל גם לי קשה לעבוד ביום ראשון...

       

      הסרט הבא יהיה האיטלקי המטורף, לא בא לי על דברים נוראיים.

      ואצלי רוב בימים הם ימי מנוחה 

       

      תודה. מוסיפה אותו לרשימה הארוכהההההה של הסרטים :))

        16/11/13 10:33:

      צטט: המיוחדת 2013-11-14 21:44:09

      אכן יום ראשון ,כמילות השיר"דיכאון"...את מוליכה את הקורא בחן בין נבכי מחשבותיך,מסע בזמן עם טעמים ריחות ,הסטוריה ואמנות,הרבה הומור ..קסם..

       

      ואני כן מאמינה בסוג מסוים של קסמים.

        16/11/13 10:31:

      צטט: ליריתוש 2013-11-14 20:32:29

      פוסט מרתק כדרכך הנהדרת, גם כשדברים לא קשורים הופכים לקשורים, עולם אסוסיאטיבי חופשי לגמרי. קראתי מרותקת מהתחלה ועד הסוף, הרגשתי את הטעם של פעם ושל היום. :)

       

       

      כמעט קפצו לי המילים של השיר חופשי זה לגמרי לבד. רק שזה יהיה מה זה לא מדויק.

      או שכן.

      24 שעות ביממה.

      אחד ואחד זה בעצם הרבה..

       

      ככה הוא מתחיל. השיר 

      וכן. הכל קשור נשיקה

        16/11/13 10:28:

      צטט: שולה ניסים 2013-11-14 16:16:24

      יש שיר כזה . אי דונט לייק מונדייס. חשבתי אולי את מכירה.

       

      מכירה. מכירה. 

      זה כמו שלפעמים יום רביעי יוצא היום הכי טוב של השבוע. את יודעת יום שלישי ועוד אחד קריצה

        16/11/13 10:26:

      צטט: קנולר 2013-11-14 12:11:32

      בעקות הזמן האבוד. הכרך האחרון מונח על שולחן העבודה, מסומן, כדי לכתוב עליו. בינתיים פרץ במקומו סרט איטלקי חמוד ופרוסט יצטרך להמתין.

       

       

      על הסרט ראיתי אצלך. עשית לי חשק ועוד איך! צוחק

        16/11/13 10:23:

      צטט: החתול במסיכה 2013-11-14 04:18:44

      אפשר את המתכון למרק של סבתא תמורת מתכון לעוגיות?

       

      היא לא היו לה מתכונים. 

      בערך כמו לי אם אני כבר נכנסת למטבח.

      אצלה תמיד יצא טעים. או שזה הזכרון הסלקטיבי שלי :))

       

      עוגיות. אתה יכול לשלוח. תמיד! עדיף עוגיות ממש חיוך

        16/11/13 10:21:

      צטט: תומר ס 2013-11-13 23:12:03

      הפסטה ליד עדיפה ;))

       

      נמצאת ברשימה! בקרוב. בקרוב! צוחק

        16/11/13 10:20:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-11-13 22:40:46

      אני הכי אוהב את יום חמישי, והנה מחר הוא מגיע

       

       

      ואנחנו כבר בשבת  ... יש מצב שהשיר הזה כבר היה פה . הדיויד על בטוח קריצה

       

        16/11/13 10:18:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-11-13 21:49:43

       

      ברוטוס:   סבתא של נטוס שרפה עוגיות בתנור פרידמן

       

       

      נטוס:      לך תספר לסבתא שלי, בחולון, בבית קברות

       

       

      ..

       

      בשביל הסבתא שלי אני לעולם אהיה הגפילטע הכי מתוק. וזה. לדורי דורות.

       

       

      ''

        16/11/13 06:23:
      מענין מאד לאן מוביל אותך זרם התודעה.ממוצש לבוקר יום א לסבתא ולעוגיות מדלן ועד לדיזנגוף תשרונה ומרק עגבניות. וגם השיטוטים עוזרים. יופי
        15/11/13 22:30:
      קו מחשבה מענין ומהנה :)
        15/11/13 21:46:
      כדאי לך לראות את הסרט האנגלי BLOODY SUNDAY יום א' הארור. שם דוקא ביום המנוחה קוראים הדברים הנוראיים. אבל גם לי קשה לעבוד ביום ראשון...
        15/11/13 13:35:

      צטט: נ ו ני 2013-11-13 21:42:41

      נשמע לי יום נהדר ממש.

       

      לגמרי היה ! לגמרי :))) כמעט חדר-אושר. רק בלי המכשירים צוחק

        15/11/13 13:34:

      צטט: עין קשובה 2013-11-13 17:42:35

      מחר חמישי

       

      כן. אני קצת מאחרת לאחרונה. פה כבר שישי ... נבוך

       

       

        15/11/13 13:31:

      צטט: תאודורה. 2013-11-13 17:34:19

      יום רביעי היום... איך היה?

       

      רביעי היה טוב!

      כולל סלט משובח ממש. ולא רק בזכות הלחמניה שהייתה לצדו. 

        15/11/13 13:30:

      צטט: פוצקלה 2013-11-13 17:11:05

      היה כייף לטייל איתך...ואפילו לא התעייפתי...אבל פתח לי את התיאבון.

       

      שמחה שנהנית. כי כן. גמני :))))

        15/11/13 02:35:

      צטט: איציק אביב 2013-11-13 15:25:02

      האמת יש חלקים מייגעים בספר הזה. מה יהיה הפונט הקטן הזה ?

       

      התעמלות [עצמית] לעיניים. יטופל בפוסט הבא. מבטיחה! הפונט צוחק

        15/11/13 02:30:

      צטט: סטודיו אמן 2013-11-13 14:03:35

      100 שנים לזמן האבוד של פרוסט והחיים כאמנות...

       

      קשקוש קטן. שלו. מספר ותיק...

       

       

      ''

       

      את הצילום של הדבר ההוא אני לא אשים פה. 

       

       

      :))

        15/11/13 02:26:

      צטט: באבא יאגה 2013-11-13 12:40:02

      100 שנים לזמן האבוד של פרוסט ו-70 שנה למותה של אתי הילסום, "השמים שבתוכי" אם לא קראת, קחי מהספריה, אפילו שבטח המון נגעו בספר, כי גם היא אתי הילסום, עדיין נוגעת

       

      לא קראתי. תודה!

        15/11/13 02:24:

      צטט: עמי100 2013-11-13 12:17:40

      יודעת כמה זמן הולך לי לאיבוד?מה איכפת לי?

       

      קח קצת חזרה קריצה

       

      ''

        15/11/13 02:22:

      צטט: קביאר 2013-11-13 11:54:03

      דווקא נשמע לי ניצולת זמן טובה ולא אבודה

       

      אני די מסכימה. 

        15/11/13 02:16:

      צטט: noami4u 2013-11-13 11:14:11

      ואני לתומי חשבתי שארע נס ויהיה פה פוסט בענין מאה שנה להופעת "בעקבות הזמן האבוד " של מרסל פרוסט. אבל לךך תתלה תיקוות בקפה הזה. עוד קשקשנית סידרתית בהתקף כתבנות תזזיתית

       

      חחחח חמוד 

      והנה צלחת את כל הפוסט. צוחק

      אני ניסיתי לקרוא עכשיו אצלך את מערכת היחסים האחרונה שלך.. לא הלך לי. נראה שגם לא ממש לך הסנני

        15/11/13 02:11:

      צטט: אטיוד5 2013-11-13 10:49:30

      2 בנובמבר, יומולדת של סבתא שלי. אין קשר לאריאלה, כי בכלל קראו לה שרה.

       

      הכל קשור.

       

      ''

       

      ותכף יומולדת שמח. לך  !

        15/11/13 02:07:

      צטט: צלילי הלב 2013-11-13 10:24:23

      עקבות האלה של הזמן האבוד...הם הכי יקרים. כמה יפה סיפרת נערתי. נהניתי כל כך.

       

      הכי יקרים. גם ל-הכי יקרים. תודה צלילי. 

        15/11/13 02:06:

      צטט: ניסן צור 2013-11-13 09:45:01

      פשוט... כיף ככ לקרא את הפוסטים שלך.

       

      כיף לי לקבל כזאת תגובה! 

        15/11/13 02:05:

      צטט: YAANKI 2013-11-13 09:26:45

      הגעתי יום רביעי בבוקר--את חושבת שאיחרתי?

       

      כמעט שמתי לך את אליס. אבל לא. השנייה  חיוך אני הגעתי לא מזמן.. שישי. או מוצאי חמישי. 

        15/11/13 02:02:

      צטט: bonbonyetta 2013-11-13 09:13:32

      * ואני בכלל תוהה איך יש לך מרץ, והמוח שלך לא עייף בכלל וממשיך לרוץ ולקפוץ מנושא לנושא בקצב יריות תת מקלע גם בשעה כזו. תגידי, בבוקר את קמה מוקדם? ישר את בתפקוד או שלוקח לך קצת זמן להוציא את הקורי שינה מהעיניים? חשובה לי תשובה מהירה כי אם כן, זה בהחלט מתאים לתיאוריה שלי, שבדיוק עכשיו עליה אני כותבת משו. לא שאת תתאימי לתיאוריה אני בטוחה שלא, את בהחלט יוצאת דופן מכולן....:-) יום טוב וחיבוקי

       

       

      מרץ יש לי בגלל משו אחר. גלגל ולא גלגל הצלה :))

      גם לא תת פעילות. בבוקר זה תלוי. ורק עכשיו שזה היום הבנתי למה היית צריכה תגובה מהירה....

       

       

      כבר הייתי שם. לא אנרג'ייזר אבל כן שפן נסיונות. ואמרת שזה לא על בעלי חיים. זה גם קריצה

        15/11/13 01:57:

      צטט: shabat shalom 2013-11-13 07:44:17

      עם/בגלל המילה "סבתא" הפסקתי לשמור על הרצף. זה בגללי.

       

      כמה שאני יכולה להבין. תודה יוסי!

        15/11/13 01:56:

      צטט: Tuli Gilai 2013-11-13 07:15:24

      כתיבתך קולחת ונהדרת :)

       

      תודה טולי,

       

      אני אוטוטו באה לראות מה התחדש :)))

        15/11/13 01:54:

      צטט: סטאר* 2013-11-13 07:05:02

      הזכרתי לי שיש לי גם ספר ספרייה להחזיר רק שעברו כמה עשרות שנים ואני כנראה שכבר לא אמצא אותו .... לגבי הכנת עוגיות אולי אשוב עם מתכון ....בכל אופן עכשיו שותה קפה עם אחת מהן :) שיהיה לך יום נפלא ...ואהבתי את קטע הנגינה הקסום ...

       

       

      תודה כוכי.

      סופ"ש מתוק. מתוק! נשיקה

        15/11/13 01:52:

      צטט: tal_riv 2013-11-13 05:51:29

      תל אביב הקטנה של פעם. מעניין עד כמה הזכרונות דומים. אלמלא נמנעתי מלכתוב זכרונות אישיים הייתי כותב פוסט כמעט זהה :) בקינג ג'ורג' פינת זמנהוף שכן בית המרקחת הראשי של קופת החולים האחת והיחידה, עם התור הארוך לתרופות שהיו רק שם. ובשנות השישים לבתים ברחוב היו עדייןן כניסות מוסתרות עם חומת לבנים, שהגנו בפני צליפות הערבים ממסגד חסן בק ביפו. לפני הקמת מויאון ת"א וספריית אריאלה היתה במקום גבעת כורכר גבוהה, שארית מרכס הכורכר של פעם עליה צופי שבט דיזנגוף היו מתאמנים בכיבוש מבצרים. השבט שכן בצריפי עץ בין עצי אקליפטוס, היכן שכעת מיתמרים מגדלי מגורים יוקרתיים. נוסטלגיה...

       

       

      לגמרי הכניסות. בפינה ההיא ולא רק. והחנות בגדים שניידמן אם אני זוכרת נכון. איומה בשמות. או איווניר? תמיד מתבלבלת בדברים הכי חשובים! שבאיזה שלב הוסיפו לה מעלית. כי האיש ההוא לא יכל לעלות במדרגות. 

      ובפינה חנות של צבעים. כמה שטויות של זכרונות. ולא רק שטויות. תמונות. 

      ליד הצריף ההוא - הקיוסק. טוב בעצם די לעכשיו. גם לי יש גבולות. 

        15/11/13 01:48:

      צטט: NoSugarPls 2013-11-13 02:20:48

      גם שלי לא אפתה עוגיות במקומן היו חלות בשישי וערבי חג ולחמניות מבצק החלה ממולאות בקשה שלא ממש אהבתי אבל עכשיו אם היו נותנים לי רק ביס... ובעניין הפולנית שלא רצתה לא נורא, אם תרצי אלמד אותך מילה, שתיים שלוש או עד שימאס לך או לי. ודייויד...נשמע טוב בכל ימות השבוע.

       

       

      את המילים החשובות היא כן. כלומר קראה לי. אפילו יש לי עד היום דובי שקוראים לו דובז'ה. 

      ודיוויד הוא מאז ולעולם יהיה ה-כוכב.

       

       

      ''

       

      :)))

        14/11/13 21:44:
      אכן יום ראשון ,כמילות השיר"דיכאון"...את מוליכה את הקורא בחן בין נבכי מחשבותיך,מסע בזמן עם טעמים ריחות ,הסטוריה ואמנות,הרבה הומור ..קסם..
        14/11/13 20:32:
      פוסט מרתק כדרכך הנהדרת, גם כשדברים לא קשורים הופכים לקשורים, עולם אסוסיאטיבי חופשי לגמרי. קראתי מרותקת מהתחלה ועד הסוף, הרגשתי את הטעם של פעם ושל היום. :)
        14/11/13 17:45:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-11-13 00:23:00

      פוסט גדול תרתי משמע. מודה שקראתי מקצתו. לבינתיים: לי היתה מעין אומנת פולניה, זוכרת כל מיני שירים שזמזמה וגם שהכריחה לשתות תה רותח ב 4 אחה"צ בקיץ. בענין ריח התפוח - מה דעתך על ריח של שמש? (למשל, במצעים שמאווררים בבקר) פעם כתבתי על זה סיפור. :))

       

       

       

      תה זה רעיון ענק לעכשיו.

      מתוק מתוק עם הרבה לימון. תודה חיוך

        14/11/13 17:43:

      צטט: Benj 2013-11-13 00:20:29

      אם מצאת חניה בלב תל אביב אז היה לך יום מוצלח

       

      ברור. היום לא רק חנייה.

      גם פיצה בכלל לא רעה שזה אומר טובה! דקה דקה דקה צוחק

        14/11/13 16:16:
      יש שיר כזה . אי דונט לייק מונדייס. חשבתי אולי את מכירה.
        14/11/13 12:20:

      צטט: ערסאל 2013-11-12 23:57:24

      מכל העניין הזה בשרונה לא יכול לצאת שום דבר טוב. 4 פועלים בונים עיר כבר עשרים שנה. היו סינים, היו רומנים, היו פלסתינים והמלאכה עדיין לא הושלמה.

       

      את מגדל בבל גמרו בשש, אבל זה היה לא פה אלא שמה.

       

      אגב, פרנסי העיר שוקלים לשנות את שמה לגינדי סיטי. רצו נתן - י' - הו אבל שרה לא רוצה. (היא מפנטזת על קיסר - יה).

       

      בעניין לשכת התעסוקה, אני לא מכיר בן אדם שמצא דרכם עבודה.

       

      תזכירי לי מי שר האבטלה, זה הרי חשוב בהרבה מלמצוא פרנסה.

       

      הבת שלי שמה גם אצבע, אם תפגשו, תגידי לה שזה לא נורא. הרי להיות מובטל בעיני ההנהלה זה סוג של מקצוע.

       

       

      אתה יודע, בוא אני אספר לך משו על אותה לשכה. אותה בחורה שכן נותנת לי ולא רק לי את הנשמה.

      קורעת את התחת. בגלל שהיא כן קורעת את עצמה יש לה יותר עבודה. ויותר אנשים פוצחים עליה בשאגות

      כי הם נורא עסוקים [זה בימים שכן עולים אליה כשהאצבע לא עוברת לדוגמא] 

      אני איזה יום ניגשתי לבדוק איך ולמי אפשר לכתוב עליה כמה מילים של תודה.

      אותו איש חשוב. כשהוא כבר התפנה, אמר לי תיכנסי לאתר אינטרנט תשיגי שם את המייל שלי לפי השם.

       

      אז כן. ככה נראים פה בארץ הקודש הדברים. היא על בטוח לא מקבלת משכורת שערורייתית. המנהל הבכיר ההוא דווקא יותר סביר שכן. גם אם לא קוראים לאשה שלו סרה...

        14/11/13 12:16:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2013-11-12 20:04:55

      נעים לי היום לקרוא ולשמוע

       

      תודה. לי פתום נראה שנסחפתי בשיטוטים בעיר הבירה הרשונה,

      אבל עוד מעט בטח יהיה אחד חדש. שזה פוסט וזה יעלם לו אי-שם 

        14/11/13 12:14:

      צטט: רחלי45 2013-11-12 19:02:50

      נערתי, ספור מתוך ספור, מתוך ספור.זכרון מתוך זכרון, מתוך זכרון. פוסט מדהים המקיף תקופות שונות,מהנה ביותר כמו כל הפוסטים שלך...

       

      תודה יקירתי.

      זה עוד משו שכן עובר בגנים. כנראה זכרון. לה ולי. שזו הסבתא ההיא שלי. גם היא זכרה המון דברים לא נורא חשובים. בכלל קריצה

        14/11/13 12:12:

      צטט: צוריאל צור 2013-11-12 18:05:45

      וואלה, למצוא חנייה פנויה בתלאביב זה ממש זכייה בפייס :)
      ולגבי העוגיות של סבתא,שבטח לא קראו לה סולטנה (שם נפוץ אצל פולניות :) הספתא שלי הייתה אלופה בהכנת עוגיות שאני ממש מתגעגע אליהם.בוכה
      וזמנהוף בשבילי זה זכרונות מהמרפאה שכבר לא קיימת..

       

       

      שלי גרה ממש לא רחוק משם.

      מאותה קופה. ולא קראו לה סולטנה. אבל ביום רביעי נזכרתי שכן היו לי גנים שווים מהצד השני.

       

      אז לך תדע. שמות. ומי בא מאיפה שהוא בא מופתע

        14/11/13 12:11:
      בעקות הזמן האבוד. הכרך האחרון מונח על שולחן העבודה, מסומן, כדי לכתוב עליו. בינתיים פרץ במקומו סרט איטלקי חמוד ופרוסט יצטרך להמתין.
        14/11/13 12:10:

      צטט: debie30 2013-11-12 15:17:17

      זה נשמע ( או יותר נכון נקרא) כיום מלא כל טוב,

      האשה בזהב מחכהלי על המדף

      ( אני כן מחליפה ספרים בספריה כדי שיהיה לי מקום בבית)

      אהבתי את הזכרונות(מרק עגבניות זה מאוד בריא).

      הצחיק אותי קינג ג'ורג. שמסתובב לו עכשיו בכל פינה.

      ובכלל תל אביב עיר מלאה בהפתעות (טובות בדרך כלל.)

      כדי להנות אולי כדאי להמשיך להעביר את האצבע בלשכה.

       

      פוסט מהנה, תודה

       

      תספרי לי איך הייתה לך האשה בזהב.

      מתה לדעת. ולא כותבת מה היא עשתה לי. אבל המון. פוחדת לעשות ספויילר למי שעוד לא קרא//ה :))

        14/11/13 12:08:

      צטט: בןג 2013-11-12 12:27:54

      בנתיבי הזמן מוצאים את הטעמים של פעם וגם הפתעות...

      אם תחפשי טוב טוב אולי תמצאי את הסבתא הפולניה מבשלת כוסכוס על בסיס פירה קריצה

      http://www.youtube.com/watch?v=Gu8LSHeCbFk

       

      היא נולדה בפולניה והייתה הכי לא פולניה בעולם. ואת אריק סיני. היה לו שיר אחד שאהבתי. ממש ממש ממש מזמן קריצה

        14/11/13 12:06:

      צטט: zahal 2013-11-12 10:27:17

      בניגוד אליך, אני לא רוצה זכרונות מסבתא שלי אבל יש לי יותר מידי מהם,, לא טובים,, כאלו שמפילים את הרצפה מתחת לרגליים שלי,, אהה,, וספרים,, תמיד כיף לקרוא ולאסוף,, לבאים אחריי

       

       

      ספרים אני עוזבת אם הם לא באים לי בטוב. אחרי כמה עמודים. לפעמים אחרי איזה זמן. הם כן. הספרים.. 

      ומספרים. ההם שכם וההם שלא יש לי בעיית פרידה. בדיוק מאותה סיבה שיום אחד אולי עוד יבוא לי,

        14/11/13 12:03:

      צטט: til4 2013-11-12 10:21:34

      יום בחיים...

       

      יומיים. בני, ועכשיו כבר חמישי קריצה

        14/11/13 12:02:

      צטט: שחר י 2013-11-12 09:26:45

      מרגיש לי כמו בארץ יוליסס.

       

      את ההוא. שזה יוליסס לא צלחתי מעולם. לא את החלק הראשון ולא את השני. דילגתי לדיוקן הירוק של הצעיר .. האמן קריצה

        14/11/13 11:59:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2013-11-12 08:43:39

      יום סביר במדינת תל אביב

       

      סביר בהחלט.

        14/11/13 11:59:

      צטט: kimchid 2013-11-12 07:29:20

      בזכותך נהנתי....

       

      תודה.

        14/11/13 11:57:

      צטט: נעם דימנט 2013-11-12 07:16:35

      אם מצאת חניה את בדרך הנכונה. בקשר לשפות של הסבתא...הייתה לי דודה שידעה 9 שפות והרגישה לא טוב עם זה אז למדה גם אספרנטו.

       

       

      פוחדת לכתוב עכשיו שאני תמיד מוצאת חנייה. אתה יודע, לא פתוח עין. וזה. לקראת הצפיפות של היום. 

      אבל כן. עם חניות יש לי מזל. ולא רק קריצה

        14/11/13 04:18:
      אפשר את המתכון למרק של סבתא תמורת מתכון לעוגיות?
        14/11/13 03:18:

      צטט: rossini 2013-11-12 06:50:54

      איזה כיף ללבות אותך בטיוליך...חיוך

       

      נערת ליווי או לא נערת ליווי  קריצה תודה יקירי!

        14/11/13 03:17:

      צטט: העבריה. 2013-11-12 05:39:33

      הטיול שלי אתמול בתל-אביב התחיל בים הגעתי מהקצה המערבי למזרחי ולא בשחיה! ואני מרוצה מהסבתא שלך כי את בטח יודעת שאין כמו סבתוש.

       

      גמני הייתי מרוצה ממנה והרבה. וכל פעם שאני מסתובבת שם. ולא רק מצחיק אותי כמה העיר הזאת כל כך קטנה צוחק

        14/11/13 03:15:

      צטט: שלויימה 2013-11-12 05:36:11

      כשאצלך יום ראשון, אצלי זה עדיין שבת...ואת כותבת בדיוק כמו מרסל בלי עוגיות המדלן ובלי נקישות העקבים של אמא על צדרגות העץ כשהיא עולה למעלה לתת לו נשיקת לילה טוב. כיף אצלך. פוסט מדהים.

       

      אנחנו נסדר לנו יום שאצל שנינו יהיה אותו אחד. ותודה 

        14/11/13 02:01:

      צטט: ~בועז22~ 2013-11-12 04:47:09

      מאוד קינאתי בחברים שלי, שהיו להם סבים וסבתות. הייתי מון להתפשר על כול סוג סבתא: פולניה, מרוקאית, ייקית..., הכול, ובלבד שתהיה לי סבתא..., לא הצליח לי. למדתי להסתדר, בלי. ובקשר לימי שני - הייתי בטוח שתביאי דווקא את השיר - The Boomtown Rats - I Don't Like Mondays..., אבל גם זה, בסדר. נו טוב..., דייויד בואי...

       

       

      פשוט נורא.

      אותו אחד. תמיד אצלי נכתב בנשימה אחת 

      aladinsane כמו ששומעים לפעמים לא כמו שכותבים.. קריצה

        13/11/13 23:12:
      הפסטה ליד עדיפה ;))
        13/11/13 22:40:
      אני הכי אוהב את יום חמישי, והנה מחר הוא מגיע
        13/11/13 21:49:

       

      ברוטוס:   סבתא של נטוס שרפה עוגיות בתנור פרידמן

       

       

      נטוס:      לך תספר לסבתא שלי, בחולון, בבית קברות

       

       

      ..

       

        13/11/13 21:42:
      נשמע לי יום נהדר ממש.
        13/11/13 17:42:
      מחר חמישי
        13/11/13 17:34:
      יום רביעי היום... איך היה?
        13/11/13 17:11:
      היה כייף לטייל איתך...ואפילו לא התעייפתי...אבל פתח לי את התיאבון.
        13/11/13 15:25:
      האמת יש חלקים מייגעים בספר הזה. מה יהיה הפונט הקטן הזה ?
        13/11/13 14:03:
      100 שנים לזמן האבוד של פרוסט והחיים כאמנות...
        13/11/13 12:40:
      100 שנים לזמן האבוד של פרוסט ו-70 שנה למותה של אתי הילסום, "השמים שבתוכי" אם לא קראת, קחי מהספריה, אפילו שבטח המון נגעו בספר, כי גם היא אתי הילסום, עדיין נוגעת
        13/11/13 12:17:
      יודעת כמה זמן הולך לי לאיבוד?מה איכפת לי?
        13/11/13 11:54:
      דווקא נשמע לי ניצולת זמן טובה ולא אבודה
        13/11/13 11:14:
      ואני לתומי חשבתי שארע נס ויהיה פה פוסט בענין מאה שנה להופעת "בעקבות הזמן האבוד " של מרסל פרוסט. אבל לךך תתלה תיקוות בקפה הזה. עוד קשקשנית סידרתית בהתקף כתבנות תזזיתית
        13/11/13 10:49:
      2 בנובמבר, יומולדת של סבתא שלי. אין קשר לאריאלה, כי בכלל קראו לה שרה.
        13/11/13 10:24:
      עקבות האלה של הזמן האבוד...הם הכי יקרים. כמה יפה סיפרת נערתי. נהניתי כל כך.
        13/11/13 09:45:
      פשוט... כיף ככ לקרא את הפוסטים שלך.
        13/11/13 09:26:
      הגעתי יום רביעי בבוקר--את חושבת שאיחרתי?
        13/11/13 09:13:
      * ואני בכלל תוהה איך יש לך מרץ, והמוח שלך לא עייף בכלל וממשיך לרוץ ולקפוץ מנושא לנושא בקצב יריות תת מקלע גם בשעה כזו. תגידי, בבוקר את קמה מוקדם? ישר את בתפקוד או שלוקח לך קצת זמן להוציא את הקורי שינה מהעיניים? חשובה לי תשובה מהירה כי אם כן, זה בהחלט מתאים לתיאוריה שלי, שבדיוק עכשיו עליה אני כותבת משו. לא שאת תתאימי לתיאוריה אני בטוחה שלא, את בהחלט יוצאת דופן מכולן....:-) יום טוב וחיבוקי
        13/11/13 07:44:
      עם/בגלל המילה "סבתא" הפסקתי לשמור על הרצף. זה בגללי.
        13/11/13 07:15:
      כתיבתך קולחת ונהדרת :)
        13/11/13 07:05:
      הזכרתי לי שיש לי גם ספר ספרייה להחזיר רק שעברו כמה עשרות שנים ואני כנראה שכבר לא אמצא אותו .... לגבי הכנת עוגיות אולי אשוב עם מתכון ....בכל אופן עכשיו שותה קפה עם אחת מהן :) שיהיה לך יום נפלא ...ואהבתי את קטע הנגינה הקסום ...
        13/11/13 05:51:
      תל אביב הקטנה של פעם. מעניין עד כמה הזכרונות דומים. אלמלא נמנעתי מלכתוב זכרונות אישיים הייתי כותב פוסט כמעט זהה :) בקינג ג'ורג' פינת זמנהוף שכן בית המרקחת הראשי של קופת החולים האחת והיחידה, עם התור הארוך לתרופות שהיו רק שם. ובשנות השישים לבתים ברחוב היו עדייןן כניסות מוסתרות עם חומת לבנים, שהגנו בפני צליפות הערבים ממסגד חסן בק ביפו. לפני הקמת מויאון ת"א וספריית אריאלה היתה במקום גבעת כורכר גבוהה, שארית מרכס הכורכר של פעם עליה צופי שבט דיזנגוף היו מתאמנים בכיבוש מבצרים. השבט שכן בצריפי עץ בין עצי אקליפטוס, היכן שכעת מיתמרים מגדלי מגורים יוקרתיים. נוסטלגיה...
        13/11/13 02:20:
      גם שלי לא אפתה עוגיות במקומן היו חלות בשישי וערבי חג ולחמניות מבצק החלה ממולאות בקשה שלא ממש אהבתי אבל עכשיו אם היו נותנים לי רק ביס... ובעניין הפולנית שלא רצתה לא נורא, אם תרצי אלמד אותך מילה, שתיים שלוש או עד שימאס לך או לי. ודייויד...נשמע טוב בכל ימות השבוע.
      פוסט גדול תרתי משמע. מודה שקראתי מקצתו. לבינתיים: לי היתה מעין אומנת פולניה, זוכרת כל מיני שירים שזמזמה וגם שהכריחה לשתות תה רותח ב 4 אחה"צ בקיץ. בענין ריח התפוח - מה דעתך על ריח של שמש? (למשל, במצעים שמאווררים בבקר) פעם כתבתי על זה סיפור. :))
        13/11/13 00:20:
      אם מצאת חניה בלב תל אביב אז היה לך יום מוצלח
        12/11/13 23:57:

      מכל העניין הזה בשרונה לא יכול לצאת שום דבר טוב. 4 פועלים בונים עיר כבר עשרים שנה. היו סינים, היו רומנים, היו פלסתינים והמלאכה עדיין לא הושלמה.

       

      את מגדל בבל גמרו בשש, אבל זה היה לא פה אלא שמה.

       

      אגב, פרנסי העיר שוקלים לשנות את שמה לגינדי סיטי. רצו נתן - י' - הו אבל שרה לא רוצה. (היא מפנטזת על קיסר - יה).

       

      בעניין לשכת התעסוקה, אני לא מכיר בן אדם שמצא דרכם עבודה.

       

      תזכירי לי מי שר האבטלה, זה הרי חשוב בהרבה מלמצוא פרנסה.

       

      הבת שלי שמה גם אצבע, אם תפגשו, תגידי לה שזה לא נורא. הרי להיות מובטל בעיני ההנהלה זה סוג של מקצוע.

       

        12/11/13 20:04:
      נעים לי היום לקרוא ולשמוע
        12/11/13 19:02:
      נערתי, ספור מתוך ספור, מתוך ספור.זכרון מתוך זכרון, מתוך זכרון. פוסט מדהים המקיף תקופות שונות,מהנה ביותר כמו כל הפוסטים שלך...
        12/11/13 18:05:

      וואלה, למצוא חנייה פנויה בתלאביב זה ממש זכייה בפייס :)
      ולגבי העוגיות של סבתא,שבטח לא קראו לה סולטנה (שם נפוץ אצל פולניות :) הספתא שלי הייתה אלופה בהכנת עוגיות שאני ממש מתגעגע אליהם.בוכה
      וזמנהוף בשבילי זה זכרונות מהמרפאה שכבר לא קיימת..

        12/11/13 15:17:

      זה נשמע ( או יותר נכון נקרא) כיום מלא כל טוב,

      האשה בזהב מחכהלי על המדף

      ( אני כן מחליפה ספרים בספריה כדי שיהיה לי מקום בבית)

      אהבתי את הזכרונות(מרק עגבניות זה מאוד בריא).

      הצחיק אותי קינג ג'ורג. שמסתובב לו עכשיו בכל פינה.

      ובכלל תל אביב עיר מלאה בהפתעות (טובות בדרך כלל.)

      כדי להנות אולי כדאי להמשיך להעביר את האצבע בלשכה.

       

      פוסט מהנה, תודה

        12/11/13 12:27:

      בנתיבי הזמן מוצאים את הטעמים של פעם וגם הפתעות...

      אם תחפשי טוב טוב אולי תמצאי את הסבתא הפולניה מבשלת כוסכוס על בסיס פירה קריצה

      http://www.youtube.com/watch?v=Gu8LSHeCbFk

        12/11/13 10:27:
      בניגוד אליך, אני לא רוצה זכרונות מסבתא שלי אבל יש לי יותר מידי מהם,, לא טובים,, כאלו שמפילים את הרצפה מתחת לרגליים שלי,, אהה,, וספרים,, תמיד כיף לקרוא ולאסוף,, לבאים אחריי
        12/11/13 10:21:
      יום בחיים...
        12/11/13 09:26:

      מרגיש לי כמו בארץ יוליסס.

        12/11/13 08:43:
      יום סביר במדינת תל אביב
        12/11/13 07:29:
      בזכותך נהנתי....
        12/11/13 07:16:
      אם מצאת חניה את בדרך הנכונה. בקשר לשפות של הסבתא...הייתה לי דודה שידעה 9 שפות והרגישה לא טוב עם זה אז למדה גם אספרנטו.
        12/11/13 06:50:

      איזה כיף ללבות אותך בטיוליך...חיוך

        12/11/13 05:39:
      הטיול שלי אתמול בתל-אביב התחיל בים הגעתי מהקצה המערבי למזרחי ולא בשחיה! ואני מרוצה מהסבתא שלך כי את בטח יודעת שאין כמו סבתוש.
        12/11/13 05:36:
      כשאצלך יום ראשון, אצלי זה עדיין שבת...ואת כותבת בדיוק כמו מרסל בלי עוגיות המדלן ובלי נקישות העקבים של אמא על צדרגות העץ כשהיא עולה למעלה לתת לו נשיקת לילה טוב. כיף אצלך. פוסט מדהים.
        12/11/13 04:47:
      מאוד קינאתי בחברים שלי, שהיו להם סבים וסבתות. הייתי מון להתפשר על כול סוג סבתא: פולניה, מרוקאית, ייקית..., הכול, ובלבד שתהיה לי סבתא..., לא הצליח לי. למדתי להסתדר, בלי. ובקשר לימי שני - הייתי בטוח שתביאי דווקא את השיר - The Boomtown Rats - I Don't Like Mondays..., אבל גם זה, בסדר. נו טוב..., דייויד בואי...
        12/11/13 00:40:

      צטט: ~שקט~@ 2013-11-12 00:37:20

      אין כמו צעידות ארוכות, בימות הסתו הנעימים, להרגעת הנפש ואוורור הגעגועים לבני משפחה רחוקים וקרובים

       

       

      לא מבינה בכלל איך עפתי לשם. למחשבות. כנראה שאת צודקת. בעניין האוורור. ובטח ובטח לגבי הצעידות...צוחק

        12/11/13 00:38:

      צטט: yael~ 2013-11-11 21:20:56

      איך ממשים סבתאות בלי להכין עוגיות?.. :)))

       

      פשוט לאללה. רולדה קנויה של "עידית" אי שם באבן גבירול.. וחוצמזה פינוקים. פינוקים ועוד קצת... פינוקים קריצה

        12/11/13 00:37:
      אין כמו צעידות ארוכות, בימות הסתו הנעימים, להרגעת הנפש ואוורור הגעגועים לבני משפחה רחוקים וקרובים
        11/11/13 21:20:
      איך ממשים סבתאות בלי להכין עוגיות?.. :)))
        11/11/13 18:52:

      צטט: נויאור 2013-11-11 18:02:06

      תהני במרכז העיר לפני בוא הגשמים.

       

      בדיוק מה שאני עושה :))) צעידות ועוד איזה צעידות צוחק

        11/11/13 18:51:

      צטט: n a n a 2013-11-11 17:52:39

      אולי היום שלך לא היה הכי מוצלח ולא נהנית ממנו אבל אני נהניתי מהפוסט הזה שלך, מסיפורייך ומסיטואציות הנולדים אלו מתוך אלו , כייף לקרוא אותך ♥

       

      הקוסקוס היה סוף! שזה טוב! נשיקה

        11/11/13 18:50:

      צטט: שיח אחר 2013-11-11 17:21:03

      "סבתא שלי לא הכינה עוגיות" קטעים איתך :-) את בטח סתם מעלילה חחחח

       

      ממש לא.

      לבשל היא ידעה מעולה.

      לאפות לא צעקהקריצה

        11/11/13 18:02:
      תהני במרכז העיר לפני בוא הגשמים.
        11/11/13 17:52:
      אולי היום שלך לא היה הכי מוצלח ולא נהנית ממנו אבל אני נהניתי מהפוסט הזה שלך, מסיפורייך ומסיטואציות הנולדים אלו מתוך אלו , כייף לקרוא אותך ♥
        11/11/13 17:21:
      "סבתא שלי לא הכינה עוגיות" קטעים איתך :-) את בטח סתם מעלילה חחחח
        11/11/13 16:30:

      צטט: ***ורד*** 2013-11-11 16:25:21

      יש לך זכות ראשונים. קוראת ומגיבה לך בפעם הראשונה.דרך הטכנופוביה :-) אוהבת את הזרימה. מהעוגיות לרחוב. משרונה לסבא .מהסבתא לבית אריאלה. אסוציאטיבי לחלוטין.

       

      תתחדשי! אני בדיוק הרגע הקטנתי את הכתב. לגודל 12 כזה...

      קראתי מה כתבתי. אולי יותר מאוחר אחזיר לגודל שאני כותבת תמיד.

      ותודה. 

       

      אתמול על הדרך, גם הצלחתי להשחיל ביקור במשתלה. קניתי רקפות. ועוד כמה הפתעות. חלק לתה צמחים וחלק לא צוחק

        11/11/13 16:25:
      יש לך זכות ראשונים. קוראת ומגיבה לך בפעם הראשונה.דרך הטכנופוביה :-) אוהבת את הזרימה. מהעוגיות לרחוב. משרונה לסבא .מהסבתא לבית אריאלה. אסוציאטיבי לחלוטין.
        11/11/13 15:40:

      צטט: נמרוד ברקו 2013-11-11 15:36:30

      הו, פרוסט!!

       

       

      :)))

       

      ובדיוק הוספתי כרגע שיר. לא עלה. על ההתחלה.

       

      אתה בא איתי? 25.11. טוב לא התכוונתי איתי איתי. אלא אם אתה בא? נבוך

        11/11/13 15:36:
      הו, פרוסט!!

      ארכיון

      פרופיל

      נערת ליווי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין