כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (19)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      28/11/13 21:38:
    לפעמים רמיה עצמית אינה רעה בכלל.
      26/11/13 07:06:
    את כותבת נהדר , נהנתי מאוד. בקשר לאיך שאנחנו רואים את עצמנו מזמן התברר לי שאני משפצת לעצמי את השתקפות דמותי במראה ומדי פעם מקבלת תזכורת כואבת בצורת צילום לא מחמיא וממשיכה הלאה לרמות את עצמי ולברוח מן האמת.
      21/11/13 10:02:
    לוח השראה, מירב אייכלר, מאקו http://www.mako.co.il/living-rooms/feng-shui/Article-ca19d1938cbb931006.htm
      17/11/13 17:09:
    סיפור יפה. :)
      17/11/13 11:51:
    וכל פעם מחדש את מזכירה לי איפה היו תחנות חיי הראשונות .בת ים .עיר עם הרבה זכרונות ילדות .והשילוב לירושלים ולשעון השמש החיבור ביניהם לבין העיר שליד הים כשתווך בן זוגך שבחר לחזור ליצור בבת ים דוקא
      15/11/13 14:18:
    כתיבה זורמת ומעניינת..נפלא !
      15/11/13 12:00:
    יפה אהבתי את הסגנון שלך
      15/11/13 11:30:
    את כותבת נפלא, אבל רצוי על נושאים מענינים יותר.
      15/11/13 01:55:
    יפה :) תודה רבה וסופ״שׁ מהנה !
    יפה. לכשעצמי יש לי יחס מורכב ל"שוקינג פינק". יש לי חולצה בורוד עז, דוקא רפויה, שקנה לי מיכאל שהיה שלי (אוי). היא יפה לי כששערי צבוע ואיומה כשאני מותירה קצוות שיבה...אהבתי את שכתבת. בקרי אצלי! סופ"ש נעים:)).
      14/11/13 19:08:
    את כותבת נפלא!!
      14/11/13 19:01:
    https://www.youtube.com/watch?v=6q3fBK6LbCc אם את רוצה להיזכר...
      14/11/13 18:45:
    תובנה מעניינת. סטלה אגב, פירושו כוכב והשם הזה הפך למפורסם בזכות הסרט הבלתי נשכח "חשמלית ושמה תשוקה" על פי המחזה של טנסי וויליאמס. זוכרת את מרלון ברנדו זועק ברחובות ניו אורלינס "סטלה, סטלה" אחלה סופ"ש
      14/11/13 18:11:
    מ ק ס י ם יופי של כתיבה - תמונות סופשבוע נפלא
      14/11/13 17:38:

    מקסים.

    הכל. לא רק הים והשעון. ובעיקר לראות אותו את השעון והתהליך והתמונות שכבר היו כאן. מתחברות.

    אהבתי את החלק שמתי מדבר על האין שמש באנגליה ומרים את היד עם השעון [לא שמש שלו]

    ולגבי חלונות ג'והארי להבדיל אלפי הבדלות או לא. אותו אחד שנעלם. כי הוא לא ידע או לא יכל כבר לדעת מה שאחרים ידעו. בזמן שהם ידעו.

    אגב, לפעמים אני לפחות תוהה, באותה נשימה על החלונות ההם,  אם יש אנשים שכן יודעים מה שהם יודעים ופשוט משאירים לעצמם.. קצת קשור לפריזמות אולי. לא לשני שעוני השמש, שהיה רעיון נהדר! 

      14/11/13 16:53:
    * יפה אהבתי סוף שבוע נפלא
      14/11/13 16:35:

    מעניין בבת ים.

      14/11/13 15:34:
    *:)
      14/11/13 15:34:
    ג'ו והארי פיתחו סכמה הקרויה על שמם "חלון ג'והארי" שאומרת שהיכולת להתפתח ולראות את עצמי באמת תלויה בהרחבת הידע שלי על עצמי. הרחבת הידע יכולה להתבצע ע"י תהליך משוב, שיספר לי מה אחרים יודעים עלי, ואני לא ידעתי. לטובת המעונינים בהסבר מפורט חפשו בגוגל "חלון ג'והארי" הלינק לא הסכים להיכנס לרשימה שלי, אולי לא נאה הייתה בעיניו סְטֶלָה זֶה בִּיץ'.
    0

    סֱטֶלָה הכלבה וכתם וורוד זוהר

    19 תגובות   יום חמישי, 14/11/13, 15:25



    14.11.2013


    סְטֶלָה  הכלבה וכתם וורוד זוהר


    בעודי צועדת בטיילת של בת-ים נחו עיני על שלט גדול – "סְטֶלָה בִּיץ'". מיד צייר דמיוני את הכלבה סְטֶלָה, אבל דעתי התבלבלה משהבחנתי שהשלט מפנה את העוברים ושבים לפאב הצופה אל הים ועליו מצוירת אישה צעירה ולא כלבה. לא ברור היה לאיזו "בִּיץ'" הכוונה, לכלבה, לנימפה המציצה עלינו משלט הפרסומת או לחוף המשתרע תחתיה. שערה הערמוני של סְטֶלָה שפע תלתלים תלתלים עד כתפיה המגולות, חלקת בשרה פיתתה עירומה עד הקו העליון של שדיה מרמזת שסְטֶלָה אינה לבושה גם בחלקו הדרומי של גופה אלא אם לבשה חצאית פרסומת לבירה באדוויזר, מתחתיה התנוססו אותיות קידוש לבנה – כשר. נראה שאותה סְטֶלָה נחה בשבת ולכן הוכשרה לשאר ימות השבוע. הופתעתי אך שמחתי כי נשים חצופות בשר כמו סְטֶלָה מקבלות חותמת "כשר" כשאר בנות ישראל החסודות והצנועות.
    ובזמן שמחשבות הֶבֶל כאלו ליוו את צעידתי עלתה מן הים סְטֶלָה אמיתית בביקיני מינימלי, צבעו וורוד לוהט, מה שקורין בעברית "שוֹקִינג פִּינְק" שהיכה בגוֹנְג של אחד מלוחות ההשראה הפנימיים שלי - הצבעים כפי שפגשתי אותם לראשונה בילדותי ונחרטו לעד בזכרוני. את הוורוד הלוהט הזה ראיתי בפעם הראשונה ככתם צבע על בגד הים של דודתי שהגיעה לביקור מקנדה. הייתי כבת עשר, ה"שוֹקִינְג פינק" כבש את מבטי ועד היום לא פגה תשוקתי לצבע המלהיב הזה שהוטבע במוחי בצמוד למילה "אושר" ו"שמחה עזה".
    ועם שחלפה על פני סְטֶלָה הוורודה נזכרתי בפעם האחרונה שלבשתי ורוד זוהר. ומעשה שהיה כך היה; נוּקִי חברתי שכנעה אותי לבוא להתעמל "פלדנקרייז" אצל אסתרק'ה פריקמן ברעננה. היינו בנות שלושים פלוס. לכבוד המאורע קניתי בגדי התעמלות חדשים – גרבי טייץ עבות ומבריקות ובגד גוף תואם - שוֹקִינְג פִּינְק. אולם ההתעמלות שכן בקומת המרתף, קיר חדר המדרגות כוסה במראת ענק ממנה הביטה בי אישה מלאה במקומות הנכונים וגם באלו שלא, דחוסה מכף רגל ועד ראש, על ירכיה השמנמנות ושדיה המלאים, בתוך לייקרה וורודה וזוהרת.  נשימתי נעתקה. הלם גמור. הזאת נעמי? שוֹקִינְג פִּינְק פשוטו כמשמעו, "אבוי, מַרְאָה מַרְאָה שעל הקיר - אינני היפה בעיר". באולם שהואר באור עמום הורע המצב, המתעמלות שכבו בפישוט אברים על המזרנים, בגדי טריקו מהוהים, רכים ונוחים. הוורוד המהמם פרע את ההרמוניה השקטה זרחתי, כמו דָגָנָק פלורסנטי שנזרק מן המים לחוף אפרורי.
    קורה שדמותו של אדם מבליחה לפניו כפי שהוא נראה בעיני אחרים, לרוב מידע זה סמוי מעיניו והוא נוטה לשכוח כי אחרים רואים אותו בשונה מתפיסתו העצמית. בשבריר שניה אחד הוארו עיני בתובנה חדשה, גבולות המודעות שלי התרחבו. נודע לי על עצמי משהו שלא ידעתי שנייה לפני כן. ה"עצמי העיוור" שלי התפכח. מה עושה ההכרה החדשה הזו? המודעות לאופן בו ה"אחר" רואה אותי? האם כך אני רוצה להֵרָאות? יותר לא דחסתי את עצמי לבגדי לייקרה הדוקים בין שהיו וורודים ובין בצבע אחר, הוורוד הזוהר יצא ממלתחתי לטובת אחייניתי שהייתה מכורה לוורוד.
    לרגע קצר קיבלתי תזכורת שאינני יודעת הכל על עצמי ואחר כך שכחתי שוב. עד שהחיים הזכירו לי....
    וקורה שיצירת אמנות טובה קוראת את הצופה / קורא / מקשיב שמגלה על עצמו משהו שהיה נסתר עבורו עד אותו רגע. ואז היצירה מרוצה מאד.


    מצ"ב לינק לסרטו של הבמאי גדעון בר-טל "בעקבות שעון השמש". הסרט מתאר את הקמתו של פסל שעון השמש שיצר מתי גרינברג בפארק טדי בירושלים. כפי שמעידה התמונה הפארק והפסל משכו אליהם קהל רב בסוף השבוע האחרון במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בירושלים. הקהל תאב הדעת זכה להסברים מפי מ.ג. הפסל ומפיו של האסטרונום אילן מנוליס, מנהל מצפה הכוכבים במכון וייצמן, וכן מפיו של יצחק חלפון מתכנן הפארק כולו. רוצו לראות!

     

    http://www.youtube.com/watch?v=L_Lmh1LifZ8


    ''

    ''

    © נוֹמִיקָן



     



     

    דרג את התוכן: