שאני חושבת עליך אני מתרגשת, עם הבגרות והשנים את מתבגרת בחן, את רכה יותר וחכמה יותר. אמא, עינייך הירוקות היפות עם השנים כותרו בקמטי הבעה, אהבה, אושר ועצב אך הן לא איבדו את זוהרן, את כל כך יפה אמא. יש לי ליד המיטה תמונה שלך כשהיית חיילת במדים, שערך זהב וחיוכך מלא שמחה ותום, אני לא זוכרת את עצמי מחייכת ככה ואני מתביישת בזה. אני בוכה המון אמא, אני בוכה כל יום, כי לעולם לא אהיה כמוך. אולי אני בוכה כי בגילי כבר גידלת 3 ילדים, אולי כי אני מפחדת שלעולם לא תהיה לי הזדמנות לתת את כל מה שאת נתת. אולי זה שילוב של השנים שטסות להן ואת מתבגרת לי מול העיניים ואני מפחדת כל כך והלחץ שלך עלי למצוא בן זוג ולהקים משפחה כאשר אני יודעת שאני מפחדת מזה בדיוק כמו שאני מפחדת שלא יהיה לי את זה.
אני מפחדת כי הלבד הוא כבר חבר. ואני לא רוצה לאבד אותו.
|