כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    הלו קיטי

    4 תגובות   יום ראשון, 17/11/13, 16:19

    התחילה לבכות איך שהזמינה את המעלית, איזה אמא זאת, צחקתי קצת ואז גם אני קצת התחלתי לחלחל קלות מכיוון העיניים, לא סובל שאשתי בוכה והיות והרי אני מחובר דיו לצד הנשי שלי, ישר אני מוצף. המעלית יורדת לאט לאט לכיוון החניון, מירב שואלת מה יהיה עם הנסיכה שלנו ואיך היא תחזיק מעמד בלעדינו? ניסיתי להרגיע אותה ואמרתי שזה רק עד מחר, ואני מקווה שתעבור לה העצירות, כי אחרת ההורים שלי לא ידברו איתנו לעולם.  היא בטוח תהיה גיבורה עד שנחזור, בסך הכל לילה אחד באיזה מלון בוטיק. כל זאת קרה אתמול, ונדמה כי חלפה לה שנה?

     

    בת שנה וחצי הפרינססה עם איזה ארבע וקצת שיניים, וזו הפעם הראשונה שהעזנו לחשוב על עצמנו, תיקון אני בעצם תמיד חושב על עצמי, אבל זו הפעם הראשונה שאשתי התרצתה ונאותה לסור עימי לאיזה לילה מפנק בעיירת נופש על שפת הכינרת, אמרו לנו משהו על המלון הסקוטי אז נסענו "לבדוק". מדובר בתכנון של חודשים לפני, לוגיסטיקה מן המורכבות, לרבות מסכת שיכנועים רציפה כדוגמת: 'מאמי אולי נפרגן לנו איזה לילה לבד?'  מהכירותי עם זו האישה שלי שאני כל כך אוהב, לא איחרה להגיע תשובתה השלילית והחותכת או לחילופין - 'לא' כמה וכמה פעמים, אני לא משאירה את גילי לבד, היא לא תסתדר בלעדיי, מה פתאום, איזה מן אמא אני, יכתבו עליי בעיתון, מה יגידו השכנים ועוד עכשיו כשאתה יענו בקנדצייה נוספת בוועד הבית וכאלה. בסוף היא הסכימה אחרי שאיימתי שאם לא לילה מחוץ לבית, אני מביא חתול.

     

    משא ומתן מתמשך על התאריך, ולהתארגן על חופש מהעבודה, מי ייבחר במלאכת ההשגחה על זו הפעוטה בהעדרנו או לחלופין מי יישנא אותנו עד אין קץ בגלל היותנו בלתי אחראיים בעליל והשארנו בבית ילדה עם עצירות? מה יגידו השכנים ממקודם, והאם נאפסן את הפיצפונת בבית המשפחה או שמא נאכלס את המשפחה כאן בביתנו ללילה על מנת לא להפר את סדרי בראשית של זו העוללה. בסוף זה הצליח וכך יצאנו לנו למסע של עשרים וארבע שעות כזוג עייף למדי שאולי ייצלח את שנת שבע השעות הרצופות מזה זמן מה. אשתי ארזה ללילה, אני כהרגלי ארזתי לשבוע לא כולל תרופות ויצאנו לדרך. שנינו עם ציפיות די גבוהות מהמלון ומבכלל, רק שיהיה טוב, רק שלא נריב כי מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה.

     

    כביש של שבת בבוקר הוא די בסדר למעט איזה תאונה מחרידה שראינו ממש מול עינינו ומזל שהצלחנו לחמוק מזו, זה נגמר בסלט מכוניות קצוצות עם הרבה שמן, עוד איזה חכם גדול שלא שמר מרחק, אבל זה נגמר בשלום. קצת אחרי זה ארוחת בוקר והתמזל מזלנו לפגוש איזה גדוד של רוכבי הארלי דייוידסון על כל ציודם והכלים היפים שלהם, וכן, יש להם חתיכת תרבות. ממשיכים צפונה לכיוון המלון. מירב דואגת לגילי, אני דואג שהאוכל יהיה ברמה ושלא נתאכזב. צומת גולני, כינרת, טבריה והגענו למלון.

     

    זו הפעם הראשונה שלנו כאמור שמצאנו את עצמנו ביחד לבד, גילי נשארה עם המשפחה האוהבת כמובן, ואשתי נשארה לבד איתי – מסכנה. חייבים להספיק לעשות הכל מהר מהר לפני שייגמר אז החלטנו שנתחיל בשנת צהריים. כן וזו גם הפעם הראשונה שלנו במלון בוטיק, ועוד סקוטי, ועוד בטבריה! זה שילוב! ואם אני אכתוב שהמלון מדהים? ואם אני אכתוב שאפילו האוכל לא דומה לשום דבר אחר שהכרתי לפני בסטנדרט של מלונות כמובן? ואם אני אכתוב על ההיסטוריה שלו? והגנים שלו? והנוף של האגם מהחדר? והחדרים עצמם? והשירות? והפינוקים? והבר? והוויסקי? והאווירה? וזה שלא היה לי בכלל ואפילו פעם אחת על מה להתלונן?! זה לא משנה מה אכתוב, אציין אוסיף ואדגיש כי אכן מדובר באחד המלונות אם לא המלון! הוא באמת לא דומה לשום דבר אחר והוא מדהים. עד כאן פרסומת גלוייה ומפרגנת ביותר למלון הסקוטי בטבריה. והאוכל? לבכות, אמא!

     

    מפנק באמת, רק ללילה, כל איזה כמה שעות טלפון הביתה לבדוק על הקטנה שאפילו העצירות עברה לה, הילדה חירבנה ואפשר לשמוח בעוד איזה כוסית! מצאתי את עצמי קורא מגזינים על וויסקי, ומגזינים על החיים הטובים, וכתבות על כל מיני בתים מהממים של ארכיטקטים מופלאים, ואפילו היתה לנו מכונת אספרסו בחדר עם קפסולות מהחברה הזו שג'ורג' קלוני הזה מפרסם כן. והחדר המההם, והמקלחת והפרטים הקטנים שבעצם עושים את החדר והלבנים המיוחדות והחלונות הבלגים האלה. ואם כבר להיזכר באוכל שוב פעם? מותר בכלל להתגעגע לאוכל של בית מלון? אז באמת הפסקנו את החיים לעשרים וארבע וזה היה ניתוק מוצלח עד כדי מוצלח ביותר. לארוז את המרירות שלי, ביחד עם אשתי בחדר סגור ולצלוח את זה?! אז אני לא כזה נורא דה! היא עדיין סובלת אותי ועוד בפורמט שכמעט שנשכח באחד על אחד. איזה מלון, איזו אישה. פעם הבאה עם הילדים! כן פעם הבאה עם הילדים, ברור כי פעם הבאה עם הילדים.

     

    ארוחת בוקר. שאל אותי המלצר איזה קפה בא לי, ולא יודע למה יצא לי אבל שאלתי אותו אם יש להם אספרסו. ואז הוא נתן לי את המבט הזה של: "ברור שיש לנו אספרסו יא מטומטם אתה במלון בוטיק כאילו דה, ואם יבוא לי אני אוציא לך גם אספרסו מהתחת כי פאקינג יש לנו פה הכל!" בפועל מה שקרה זה שהוא פשוט חייך ואמר לי שבוודאי שיש להם אספרסו בזמן שאני מסיים להביך את עצמי עד קלות – סיפור של שנייה וחצי של בושה עצמית שלי, בסוף שתיתי שניים שיחשבו שאני מבין.

     

    אחרי ארוחת הבוקר עשינו צ'ק אאוט, שילמתי את החוב שלי למלון בגין יין אדום ושתי כוסות וויסקי מעושן עוד מאתמול בערב על הבר, מבט אחרון על החיים הטובים ולהתראות בפעם הבאה.

     

    בהוויה של כל גבר ישראלי מצוי, לאחר מיצוי כה מושלם של יממה אין דבר יותר טוב מלהגיע הביתה ישר אחרי המלון ולקרוא קצת מיילים מהעבודה ואז רק לרוץ לספר לחבר'ה? לא אל תפנטז יותר מדיי כי בדיוק אז מירב הנחיתה עליי את הפצצה שהיא רק רוצה שנעבור בירכא?! באיפה?! מה זה?! בקיצור שמענו שיש שם קניון ענק למוצרי תינוקות, וזול, ושחייבים לקנות שם תיק של 'הלו קיטי' לגן של גילי, רק כך מסתבר, תחסך מגילי ילדות עשוקה. מה לא עושים בשביל הלו קיטי נכון?! נתתי את הפרצוף איוב שלי ובאמת שאלתי אותה למה זה מגיע לי, ושבטח נריב כל הדרך, ושהיא תעיר לי כל הזמן על הנהיגה, ושאני נצמד מדיי, ושוויז בטח ייטעה, ואז היא תגיד לי באמצע ירכא לשאול מישהו איפה זה, ושבחיים לא נמצא את זה, ושאני אתעצבן ושנריב. רק יצאנו מגן עדן תני רגע לעכל. הלו קיטי לפרצוף! כל מה שפיללתי שלא ייקרה קרה גם קרה ובדיוק לפי התיאור שלעיל. לא, זה כאילו הזמן המושלם לאיזו קללה עסיסית במרוקאית!

     

    באמצע ירכא אני עוצר את האוטו ושוקל התאבדות מרוב עצבים, לא וויז, לא גוגל ולא השמש עזרו לנו למצוא את הכיוון לקיטי. רבנו. אנחנו כבר איזה שלוש דקות לא מדברים, ורק אחרי שצילצלנו לאיזה מכר שבמקרה היה שם, עזר לנו למצוא את המקום לפי הזיכרון שלו! וכן, אפילו פתאום גוגל מצא, ווייז מצא, ומסתבר שזה היה מאה מטר קדימה, היות והגעתי לירכא מאחורה והקניון הזה הוא בקדימה של ירכא. אני מתנצל קיטי, על טעויות משלמים. עת שהגענו למגרש החנייה ביקשתי את נפשי לסיגרייה אבל זו לא היתה בנמצא.

     

    אמריקה! באמת בנו שם קומפלקס מדהים. שטחים אינסופיים של מכל הבא ליד, על הדרך קצת קראתי על ירכא בגוגל, בחיי אמריקה. קניון ענק, מלא מוצרים, מסודר ונקי למופת, כייף של מקום, חווית קנייה מטורפת. קיטי איפה את יא חתולה איפה?! מותג זה מותג לא יעזור כלום. הכל היה של הקיטי הזאת רק לא תיק לגן. לא ממש יודע איך שרפנו שם שעתיים אבל העמסנו כמה פריטים אחרים של הלו קיטי – אנחנו עוד נחזור. ביי קיטי.

     

    חזרה הביתה. "בא לי שווארמה!" נתנה לי את המבט של או שווארמה או הנשמה שלך יקירי, תחליט! לאחר עוד משא ומתן מורכב סגרנו על חומוס קרוב לבית, ואני עוד לא סיימתי לעכל את ארוחת הבוקר הסקוטית המדהימה. אז הכל בסוף נגמר בחומוסייה, כי מה לעשות בלי חומוס עממי וקניות זו לא החופשה המושלמת.

     

    מירב עכשיו בשנת צהריים של אפטר חומוס, עוד מעט ניקח את הלו קיטי הקטנה שלנו לאחר קצת יותר מיממה בלעדייה, אני חושב שכולנו צלחנו את זה די בגבורה. מדהים מה שאפשר להספיק בעשרים וארבע.

    היה כייף ולא נותר לי להמליץ על הפוגות מעין אלה פה ושם. טוב, רצוי בלי הילדים.

     

    מחר יש לנו איזה בדיקת שקיפות חורפית משהו בבוקר, יש דיבור על איזו חסידה שאולי תגיע לביקור באביב הבא.

     

    מוקדש לאשתי המהממת, שהסכימה, ורק קצת בכפייה, לעשות הפסקה ולבוא איתי.

     

     

    עמית

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/2/14 17:51:
      אדגום את המלון בהזדמנות. כל הכבוד על המעוף
        25/11/13 13:09:
      נו, אז מתי אתה מביא חתולה הביתה? (יש לי אחלה רעיון לשם שלה) וחוץ מזה שיהיה בשעה טובה :-) הכוכב עליי
        22/11/13 16:53:

      צטט: יהודית מליק שירן 2013-11-17 18:51:09

      הפוגות נהדרות הן בלי הילדים. פתאום יש לך זמן איכות לעצמך ולזוגתך. תעריך את הזמן הזה ותארגן לך בלו"ז שתמיד יהיה לך זמן כזה להנות נטו.

       

      תודה יהודית :)

      הפוגות נהדרות הן בלי הילדים. פתאום יש לך זמן איכות לעצמך ולזוגתך. תעריך את הזמן הזה ותארגן לך בלו"ז שתמיד יהיה לך זמן כזה להנות נטו.