אני זוכרת שהייתי קטנה. האמנתי באוטופיה האמנתי שאנשים הם טובים שהעולם הוא טוב האמנתי שיש בכולנו את הטוב שכולנו יכולים לאהוב האמנתי בעולם אוטופי, ללא גבולות לא הבנתי למה אנחנו עושים את זה לעצמנו לא הבנתי למה אנחנו רבים. האמנתי שיש לנו יכולות האמנתי שאנחנו יכולים לעוף. האמנתי שיש בנו את היכולת לאהוב. אמא שלי קראה לי רודפת צדק. יש בזה משהו מתסכל, לראות את העיוותים. לכאוב. צדק צדק תרדוף. לא מהר אבל מתישהו נגררתי למקום של "עושים לי". שותים לנו, אוכלים לנו, לוקחים לנו. כאילו מי שאשם בעיוותים זו המערכת. היא ששמה גבולות. כאילו המערכת זה משהו שקיים. כאילו זה לא בני אדם. אתה, אני אנחנו מה קרה ל"נשנה את העולם"? אני. אתה. לא בדיה שהמצאנו על מערכת. בכולנו יש טוב צדק צדק תרדוף. בעצמך.
|
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה בעצם אתה אומר פה?
לפני כמה ימים פרצתי בצחוק ללא נוכחות קהל. נזכרתי בשיר של יורם גאון:
אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה
שזו תהיה המלחמה האחרונה...
איזו התעלמות מההסטוריה!
שלא נדבר על חברים שלי, איתם רבתי. ברור שהם ואני בטוחים כל אחד בצדקתו.
נשארתי קטנה בעניין הזה
קראתי שוב ופתאום זה חימם לי את הלב. ממש (:
תודה
בדיוק (:
יש לי עוד אמונה קטנה, שטוב מאיר יותר מרע. וכך משפיע.
אז אתה אומר: בגלל שאני מפחד אני לא אהיה בסדר? כי יש לי איזושהי אשליה שאני מגן עליי?
מספיק להסתכל סביב בכדי לראות שהמחשבה הזו לא פרקטית (:
לא הגדרתי טוב מוחלט, ואם הייתי מגדירה, הייתי קוראת לו אהבה. ילדותי כי אי אפשר לדמיין את זה, כמו ילד שבאמת מדמיין שהוא דואג לדובי שלו, שלא יהיה לו קר? כן, בזה הפוסט התחיל. בילדותיות. הוא הסתיים בצדק צדק תרדוף. בעצמך.
מותר ואף רצוי עומד בפרדוקס עם שאר הדברים שלך.
מהעוד לא אבדה תקוותנו יצא רע לעם אחר. טוב ורע זה עניין של השקפה. זה קצת ילדותי (תרתי משמע) לחשוב שמה שאת מגדירה כטוב מוחלט הוא הטוב היחיד שיש וכל מי שלא מסכים פשוט טועה. אבל... לחשוב ולקוות מותר ואף רצוי... בהצלחה שם...
חוסר הידיעה בטוב ורע הוא שגורם לנו לראות הבדלים. לבחון את הטוב בצורה יחסית.
אין שום דבר מוחלט בעולם כיום מבחינת ההסכמה לגבי טוב ורע. יש אפילו אנשים שאוכלים אנשים. אולי רק גילוי עריות. גם זה, אם נחפש טוב אולי נמצא.
אפור זה צבע שאי אפשר להתעלם ממנו. עירוב של הטוב והרע. ברור שהוא קיים, מעצם היותם. אבל מי אמר שהמבוגרים צודקים, שהעולם לא יכול לעולם להיות אוטופי? למה אנחנו שרים עוד לא אבדה תקוותנו?
אני לא מצליחה למצוא הבדל. אפילו ההסבר שלך מסביר למה אין הבדל (:
ברור שקל לראות את העוולות בעולם ולחשוב שזה לא קשור אלינו. אבל אם אנחנו מצליחים לראות את זה, זה סימן שזה קיים בעולמנו. זה משתקף דרכנו. או דרך העולם. זה לא משנה מה בא קודם. אם נחפש בחוץ, נחפש בעצמנו ולהיפך. הדרכים שונות, היעד הוא אותו יעד
ניתן להשיגם בשלמות, כי אם תרדוף אותם עושה שלום אכן יעשה שלום
נראה לי שזה קצת שונה. אך לא בטוחה בצדקתי.
אומרים שמה שמוצאים בחוץ הוא לרוב השתקפות של הפנים.
הלוואי ויכולתו לראות זאת בקו ישר
זה נשמע לי אותו הדבר