היחסים בין הארגון ליועץ הארגוני נחקרו רבות ומעלים אצלי מחשבות רבות מההתנסויות האישיות שהיו לי בכניסה לארגון, תוך כדי עבודה וביציאה מהעבודה בארגון."אני יודע מה נתתי לך. אני לא יודע מה קיבלת" כתב
אנטוניו פורצייה. אני לא יודע מיהו אותו אנטוניו (חיפשתי ב GOOGLE
ולא מצאתי...) אבל בעייני, לעיתים החוויה בעבודה בארגון, משתקפת מאד יפה במשפט
הנ"ל. כל יועץ בא לארגון עם מטען ידע, ניסיון, תשוקה ואמונה וכל אלה מרכיבים את הערך המוסף שהוא מביא עימו לארגון. לכל יועץ  יש את הדרך האישית שלו לעבוד עם הארגון. היחסים המתגבשים במהלך העבודה בין היועץ לארגון מורכבים מהחוויה המשותפת ברובד המודע, אך גם ואולי בעיקר, מרובד לא מודע. רובד זה מושפע ממערכות יחסים הקיימות בתוך הארגון, למשל בין מחלקת משאבי האנוש לארגון, או בין הארגון ללקוחותיו - במצב זה לעיתים
נתפס היועץ בתפקיד שונה ממה שהיינו מצפים ורוצים. אני מאמין, שכיועץ ארגוני, בכל כניסה לעבודה כלשהיא בארגון, אני שותף לשיפור איכות החיים של המשאב האנושי ועל ידי כך תורם לשיפור התוצאות העסקיות ו/או הארגוניות וליכולת של הארגון לממש את משימותיו בהצלחה. תנאי להצלחתי הוא רצון אמיתי בארגון לבצע עבודה משותפת איתי שתומכת במימוש מטרה זו. אך אם אני נתפס, באופן לא מודע, כספק שירות, שבמערכת
היחסים עימו משתחזרות מערכות יחסים אחרות בארגון ומחוצה לו ("כפי שמתייחסים אלינו לקוחותינו, כך נתייחס אנחנו לספק שלנו שהוא היועץ הארגוני") הרי שנוצר פער, מתח ופגיעה בעבודה שלנו כיועצים בארגון. מתח זה מתקשה להפתר גם אם אנו מודעים לקיומו ולהשפעותיו, בייחוד במצבים שההזמנה ליועץ היא למשימה שאינה ייעוץ ארגוני (לדוגמה: סדנה ספציפית, מפגש או סדרת מפגשים לפיתוח צוות או לפיתוח מנהלים). במצב מורכב זה  קשה לנו להכיל את המצב, כלומר לעבוד יחד עם הארגון על הקושי. עבודה כזו יכולה לתרום להבנת קשיים ודילמות ארגוניות משמעותיות ולא מדוברות, אך בהיעדר הזמנה לכך, נוכל רק לרמוז שיש לנו מה להגיד ולקוות שמישהו ירצה
להקשיב. אני מזמין אתכם להתבונן על עבודת היועץ הארגוני באופן שונה, לאור הנאמר כאן; יש כאלה שעושים זאת גם בלי ההזמנה שלי, אך אני בכל זאת מוצא לנכון להעלות את נושא היחסים הלא מודעים בין הארגון ליועץ – לסדר היום. אני מצרף מאמר מעניין שעוסק בכניסה לעבודה בארגונים – ומאחל לכולם קריאה מהנה ושנת 2014 מוצלחת!