צטט: קול קוראת 2013-12-11 16:09:39

דבר עם עורך הדין שלי.

>>> התבלבלתי. התכוונתי לכתוב  -

"דבר עם עורכת הדין שלי".

צטט: רזאל 2013-12-11 12:22:42

אוי קול קוראת כמה שאני נהנה לקרוא אותך, ואני עם בעיות הקשב שלי וחוסר הסבלנות קראתי עד הסוף, אז זיל וגמרי ואסיקי בדעתך את דעתי על מימרתך. וזו בינתיים תגובה ראשונית, לפרוק על הנייר את גודל הנאתי, שנסקה למרומים. אתה מרעיף עלי מחמאות מכאן ועד מזכרת בתיה, תודה-תודה חבר :) ואגלה לך משהו קטן, נהניתי, שבדור שאביב גפן הגדירו "_ _", מפאת קדושת המקום, וקדושת הכותבת לא נחזור, אבל הכוונה ידועה, נמצאת "ילדה טובה תל אביב", שעוסקת בהיסטריה של מושבות הברון. ולא זו אף זו, גם חוקרת את מביאתו לעולם. והאמת מזכרת בתיה, מקום נחמד שכיף לגור בו. >>> בתגובה שלי לאלון הרחבתי קצת וסיפרתי מאיין רכשתי את הידע ההיסטורי הזה על בתיה, אם מעניין אותך אז מוזמן לגלול למטה ולקרא, מעדיפה שלא לחזור על עצמי. ועוד משהו שלא יכולתי להתאפק, לאחרונה עבדתי שם בתוככי "גן העיר", וכשיצאתי לשאוף את אויר היקום ולא את אויר המזגנים, אני דוקא רציתי לקפוץ למים, אך כיון שבאותם רגעים, תפקידי "המכובד", דרש ממני לנהוג בהתאם, אילצתי את ייצרי שישוב למקומו, ואני חזרתי לתוך המזגנים כשכולי יבש, כימת החולה לאחר ייבושה. >>> רזאל, אילו היית עושה זאת - לא היית הראשון כי עשו זאת לפנייך וקפצו בעבר לתוך המזרקה, אתה יודע ? :) כמו שנאמר במקורותנו : "ושאבתם מים בששון ממעייני מזרקת כיכר העיריה, מים מים מים מים, הוי מים בששון"

הוי , בכלל לא ראיתי את התגובה הזו הבוקר, לא מתאים לי לפספס ככה..

צטט: Rum&Raisins 2013-12-11 01:06:51

מי בכלל מניח תקופסה בכיס הקדמי? >>> גם אני שואלת את זה ! הכי לא נוח בעולם.. אבל יש כמה, בעיקר כשמדובר באריזות הרכות (פחות נפוץ בחפיסות הקשיחות) . תמיד תהיתי איך אפשר ללכת ככה באופן חופשי, ואל תשאל, יש המגדילים לעשות ותוחבים גם מטבעות, מפתחות של האוטו, טלפון סלולרי, ארנק.. ישנם גברים המתייחסים לכיסים הקדמיים כמו תיק צמוד מיניאטורי :))

ולטעמי עשית עוול (לשניכם, אבל בייחוד לבחור) כשקמת וברחת.

מה, לא ככה? >>> שומרת על זכות השתיקה. לא מכחישה ולא מודה בכלום.  דבר עם עורך הדין שלי.

מי בכלל מניח תקופסה בכיס הקדמי?

ולטעמי עשית עוול (לשניכם, אבל בייחוד לבחור) כשקמת וברחת.

מה, לא ככה?

צטט: קול קוראת 2013-12-01 18:12:40

צטט: מרצ'לו קוף 2013-12-01 10:12:30

אהבתי את הקינוחים שלך, קול מתוק. הוויכוח הזה הוא בלתי פתיר. בסופו של דבר זה עניין של אמונה...... ואמונה זה עניין של אינטרס. מסיבה כלשהי יש לך עניין להאמין בעליונות החומר על הרוח ,ולי, מסיבה אחרת,או מאותה סיבה עצמה , ההפך.( אולי זה מפני שאני מן קופיף רומנטי שכזה :)))))) 

"אמונה זה עניין של אינטרס" ? אני מוכנה לחשוב על זה, משפט מעניין להרהר בו. כרגע בכל אופן לא רואה איזה אינטרנס יש לי להאמין במה שכתבתי, פשוט כי הדברים נראים לי הגיוניים ולכן אני מאמינה בהם :) ואגב, זה לא סותר, גם אני ממש כמוך טיפוס רומנטיקן, אני ההוכחה שיש דבר כזה בחורה שהיא גם רומנטיקנית וגם חובבת לוגיקה עם ראש על הכתפיים..

 קול מתוק ,כמה תום  אפשר לצופף בטקסט כל כך קצר ( יותר מפילים בוואלקסוואגן ) 

1. "הדברים נראים לי הגיוניים ולכן אני מאמינה בהם " .נוגע ללב ,קול. העובדה  שמשהו נראה לך הגיוני אף פעם לא מנותקת מהקשר של פילוסופיית החיים שאת מאמינה בה .כך למשל לבעלי תרבות מערבית יהיה זה הגיוני לחלוטין להאמין שיש "גזע עליון " ,כי זה תואם באופן כללי את השקפת עולמם ,למרות שמדעית זה מופרך , בעוד אשר לבני התרבות הערבית ,זה ייראה מופרך מראש . 

2. "סתירה פנימית : חובבת לוגיקה עם ראש על הכתפיים " מדוע סתירה ,קול ? היעדר כישרון לוגי או מדעי אינו תנאי הכרחי לנטייה רומנטית. הטיפוס הרומנטי מאמין שישנן  מהויות שלא ניתן לראות בעין או לחוש בעזרת החושים והן משפיעות על חיינו ....המדע כבר הוכיח זאת.... אז היכן הסתירה  ?  .....

3. אני אוהב שאת קוראת לי קופיף .....  

צטט: מרצ'לו קוף 2013-12-01 10:12:30

אהבתי את הקינוחים שלך, קול מתוק. הוויכוח הזה הוא בלתי פתיר. בסופו של דבר זה עניין של אמונה...... ואמונה זה עניין של אינטרס. מסיבה כלשהי יש לך עניין להאמין בעליונות החומר על הרוח ,ולי, מסיבה אחרת,או מאותה סיבה עצמה , ההפך.( אולי זה מפני שאני מן קופיף רומנטי שכזה :)))))) 

קופיף, זה לא ויכוח, זה שיח, ואני אישית נהנית ממנו, לא משנה לי שאתה חושב אחרת ממני, אני מכבדת דיעות של אחרים :) חוץ מזה שלא תמיד צריך לפתור כל דבר, אפשר גם סתם לחשוב על זה ולהיות פתוחים לאפשרות שונה ממה שהכרנו וידענו עד כה, לפעמים גם משנים את הדיעה שהחזקנו בה בעקבות שיחה.

"אמונה זה עניין של אינטרס" ? אני מוכנה לחשוב על זה, משפט מעניין להרהר בו. כרגע בכל אופן לא רואה איזה אינטרנס יש לי להאמין במה שכתבתי, פשוט כי הדברים נראים לי הגיוניים ולכן אני מאמינה בהם :) ואגב, זה לא סותר, גם אני ממש כמוך טיפוס רומנטיקן, אני ההוכחה שיש דבר כזה בחורה שהיא גם רומנטיקנית וגם חובבת לוגיקה עם ראש על הכתפיים..

ואפרופו אמונה, "אפקט הפלסיבו" מוכיח שאם אנשים מאמינים שתרופה מסויימת תעזור להם, אז הגוף שלהם מתחיל להגיב לתרופת הדמה כאילו יש בה חומרים פעילים כשלמעשה אין בה כלום והיא חסרת תועלת.. כוחה של אמונה, ושוב מהי אמונה אם לא מחשבה שנובעת מהמוח ? והנה תראה איך עשרות מחקרים הוכיחו שתרופת פלסיבו ריפאה אנשים כי המוח החל לפעול ולרפא את הגוף מתוך כוחה של האמונה. זה די מדהים כשחושבים על זה :) (וכמובן עוד סיבה טובה להאמין בטיעון המרכזי שלי).

בהמשך למה שכתבתי על האישפוז של אלונה קמחי (בתגובתי הקודמת) ועל העדות שלה בדבר הזרם החשמלי למוח דרך חיבור לאלקטרודות, רציתי להוסיף שאנשים אובדניים כלומר כאלה שיש בהם רצון ממשי למות, תשושי נפש ועייפים מעידים שאחרי טיפול במכונה כזו הם חשו עירנות ושמחת חיים, הורמונים של דופמין/סרוטונין שחסרים במוח או שקיימים בו בכמות מועטה של אנשים אלה ניתנים להם בצורה מלאכותית דרך תרופות פסיכיאטריות, הבעיה שיש מקרים חמורים שבהם לא תמיד התרופות עוזרות, ואז השיטה הזו יעילה ביותר. אני אישית מאד בעד.

רציתי גם להוסיף פה את מה שהתחלתי לכתוב לך במסר פרטי על מגע כאמצעי לריפוי ולהרחיב : מגע הוא גם כן דרך מעולה להמחיש את הגישה שאני מאמינה בה על כך שהכל חשמל והכל מתחיל ונגמר במוח: כשאנשים נוגעים זה בזה, גם בסקס כמובן אבל לא רק, גם באמצעות חיבוק, לטיפה, או כל הבעת חיבה פיזית אחרת - התחושה הזו עוברת באמצעות קולטנים שיש לנו על העור ישירות למוח, ויש לכך אפקט בריאותי מרגיע, מהנה, וקריטי להמשך קיומנו. כמו בשיר "חשמל זורם בכפות ידיך" למשל, או כמו שידוע לנו ממחקרים שתינוקות שלא נגעו בהם לא שרדו כי המערכת החיסונית שלהם נחלשה עד שמתו. האנרגיה שעוברת בגוף דרך מגע היא חשמלית פיסיקלית לכל דבר. מדהים כמה מגע חיוני להישרדות שלנו וכמה הוא בריא - שוב מחזק את הטענה שלי שהכל במוח. אני טיפוס מאד פיזי, אני חייבת לגעת כל הזמן באנשים שקרובים אלי, ואוהבת שגם הם נוגעים בי. אני מרגישה כמה שזה בריא ותורם לחיזוק הנפשי שלי, היה לי פעם בן זוג שהיה מקניט אותי כי בפעם הראשונה שהתחבקנו ונגענו זה בזה אמרתי לו תוך כדי שזה בריאות וזה בריא, ומאז הוא היה חוזר על זה כל הזמן ומחקה אותי כדי להצחיק אותי  :))

צטט: קול קוראת 2013-12-01 05:54:48

צטט: מרצ'לו קוף 2013-11-30 19:49:54

צר לי ,קול מתוק ,מלבד העובדה שחלק מהדוגמאות שהבאת אינן תומכות בעמדתך ,אלא בדיוק ההיפך.-כך למשל , מותן של הזקנות משברון לב מעיד על השפעת הרוח על החומר ולא להיפך- גם אם תפליגי בדוגמאות עד לים הסיני ובחזרה , לא תצליחי לסתור את העיקרון : על פי התצפיות האנושיות עד כאן ,השפעות של חומר על חומר יכולות להסביר רק חלק מהתופעות בעולם ,מה שאינו מפריע למדע כמובן לייחס השפעה כזאת לתופעות כולן ( כמו למשל הניסיון הנואל לייחס את הצלחתו של שובת הרעב בפוסט הקודם שלך לצום 8 ימים, בחוסנו הגופני ובגנים טובים ....) . כך זה כנראה יישאר עד שתישנתה הפילוסופיה לכזאת שהיא חומרנית פחות .

 

קופיף, אני אוהבת שאתה קורא לי ככה, "קול מתוק" !

:))

הדוגמה על הנשים שמתו מצער בעקבות אובדן בני זוגן היתה להמחיש עד כמה הקשר בין קריסת המערכות הגופניות הדוק ודרמטי לבין תחושות העצב והגעגוע..כלומר להצביע על כך שזה אותו דבר, שאין הבדל. הלב שלהן הפסיק לפעום כי המוח מעביר לו מסרים.. הכל בגוף שלנו נשלט בידי המוח, זה הטיעון המרכזי שלי.

גם מה שכתבתי על ריי מאור בפוסט שלי על השליטה וניצחון הרוח מחזקים את הטענה שלי : הרי מה רוח ? רוחניות נובעת אף היא מהמוח. אנשים רוחניים עוסקים ברעיונות, אמונות, מחשבות, פילוסופיות, חשיבה ורוחניות ורוח בכלל הם תוצאה ישירה ונגזרות של פעילות מוחית. אין קשר לחומר, להיפך, יש סתירה. אני גם לא אומרת חלילה שהמדע יכול להסביר הכל, יש המון מיסתורין בעולם : אני אישית מאמינה בצירופי מקרים/מקריות/גורל, כל מה שסמוי מן העין הוא מסתורי, ואי אפשר לבאר אותו באמצעות טיעונים לוגיים מבוססים ומנומקים, ופה טמון היופי.

 

אני מבינה שלא שיכנעתי אותך, אבל בכל זאת תרשה לי לקנח בעוד שני רעיונות מעניינים שאולי יטו את הכף כאן :

 

1. מהי מוסיקה אם לא הפקת גלי קול, והיכולת שלה להשפיע עלינו עמוקות נובעת שוב מהמוח שלנו עד כדי כך שאנחנו מרגישים אותה בגוף, היא חודרת ומשנה את ההרגשה שלנו או עוזרת לנו להתמודד כמעט עם כל תחושה אפשרית, מעצימה, מרפאת, מחוללת קסם, אבל בתכלס הכל חשמלי.. פלא אמיתי העניין הזה עם המוסיקה, ותודה שהיא קיימת, הרי לא היינו שורדים בלעדיה :) אני אישית לא מעבירה את היום בלי האזנה למוסיקה, ויש עוד רבים כמוני.

 

2. אלונה קימחי מתארת בספרה (המומלץ) "אני אנסטסיה" חויה פרטית שלה מהתקופה ששהתה במוסד פסיכיאטרי, אני לא אביא או אצטט את העדות פה, רק אסביר אותה בכלליות : אנשים שמצויים בדיכאון קליני (לא מדובר בדיכאון כמו שכל אדם חווה, אני מתכוונת לדיכאון עמוק אקוטי וכרוני) חוברו בעבר לאלקטרודות שהעבירו להם זרם חשמלי למוח. אלונה קימחי העידה שמדובר בחויה חיובית ביותר ומרגשת עד העצם , כזו שמעוררת את כל החושים בגוף, מזרימה לתוכו חיים ואנרגיה אדירה, כוחות נפש, התרוממות רוח, שלווה, רגיעה, אושר, שמחה, אופטימיות, חיוניות. כמו זריקת אנרגיה ש"מאתחלת" ומרעננת את כל המערכות בגוף, כמו חזרה לחיים מתוך חושך ועצב גדול מאד. נדמה לי שהיא אמרה שהתחושות שאתה יוצא משם כמו אדם חדש, ריגוש ממכר כמעט.. היא ממש נהנתה מזה, עונג תחושתי יותר מאורגזמה, והכי חשוב - עזר לה להחזיר את התשוקה לחיים. שמע, נראה לי שזה אומר הכל. אם בשלב הזה עדיין לא השתכנעת שרגש, רוח ולב זה מוח, אז שום דבר כבר לא ישכנע אותך. אני אומרת לך, כשקראתי את התיאור החי שלה בספר ממש התחשק לי לחוות את זה בעצמי.. מסקרן אותי בטירוף להרגיש את מה שהיא תיארה שם.

 

 

אהבתי את הקינוחים שלך, קול מתוק. הוויכוח הזה הוא בלתי פתיר. בסופו של דבר זה עניין של אמונה...... ואמונה זה עניין של אינטרס. מסיבה כלשהי יש לך עניין להאמין בעליונות החומר על הרוח ,ולי, מסיבה אחרת,או מאותה סיבה עצמה , ההפך.( אולי זה מפני שאני מן קופיף רומנטי שכזה :)))))) 

צטט: מרצ'לו קוף 2013-11-30 19:49:54

צר לי ,קול מתוק ,מלבד העובדה שחלק מהדוגמאות שהבאת אינן תומכות בעמדתך ,אלא בדיוק ההיפך.-כך למשל , מותן של הזקנות משברון לב מעיד על השפעת הרוח על החומר ולא להיפך- גם אם תפליגי בדוגמאות עד לים הסיני ובחזרה , לא תצליחי לסתור את העיקרון : על פי התצפיות האנושיות עד כאן ,השפעות של חומר על חומר יכולות להסביר רק חלק מהתופעות בעולם ,מה שאינו מפריע למדע כמובן לייחס השפעה כזאת לתופעות כולן ( כמו למשל הניסיון הנואל לייחס את הצלחתו של שובת הרעב בפוסט הקודם שלך לצום 8 ימים, בחוסנו הגופני ובגנים טובים ....) . כך זה כנראה יישאר עד שתישנתה הפילוסופיה לכזאת שהיא חומרנית פחות .

קופיף, אני אוהבת שאתה קורא לי ככה, "קול מתוק" !

:))

הדוגמה על הנשים שמתו מצער בעקבות אובדן בני זוגן היתה להמחיש עד כמה הקשר בין קריסת המערכות הגופניות הדוק ודרמטי לבין תחושות העצב והגעגוע..כלומר להצביע על כך שזה אותו דבר, שאין הבדל. הלב שלהן הפסיק לפעום כי המוח מעביר לו מסרים.. הכל בגוף שלנו נשלט בידי המוח, זה הטיעון המרכזי שלי.

גם מה שכתבתי על ריי מאור בפוסט שלי על השליטה וניצחון הרוח מחזקים את הטענה שלי : הרי מה רוח ? רוחניות נובעת אף היא מהמוח. אנשים רוחניים עוסקים ברעיונות, אמונות, מחשבות, פילוסופיות, חשיבה ורוחניות ורוח בכלל הם תוצאה ישירה ונגזרות של פעילות מוחית. אין קשר לחומר, להיפך, יש סתירה. אני גם לא אומרת חלילה שהמדע יכול להסביר הכל, יש המון מיסתורין בעולם : אני אישית מאמינה בצירופי מקרים/מקריות/גורל, כל מה שסמוי מן העין הוא מסתורי, ואי אפשר לבאר אותו באמצעות טיעונים לוגיים מבוססים ומנומקים, ופה טמון היופי.

אני מבינה שלא שיכנעתי אותך, אבל בכל זאת תרשה לי לקנח בעוד שני רעיונות מעניינים שאולי יטו את הכף כאן :

1. מהי מוסיקה אם לא הפקת גלי קול, והיכולת שלה להשפיע עלינו עמוקות נובעת שוב מהמוח שלנו עד כדי כך שאנחנו מרגישים אותה בגוף, היא חודרת ומשנה את ההרגשה שלנו או עוזרת לנו להתמודד כמעט עם כל תחושה אפשרית, מעצימה, מרפאת, מחוללת קסם, אבל בתכלס הכל חשמלי.. פלא אמיתי העניין הזה עם המוסיקה, ותודה שהיא קיימת, הרי לא היינו שורדים בלעדיה :) אני אישית לא מעבירה את היום בלי האזנה למוסיקה, ויש עוד רבים כמוני.

2. אלונה קימחי מתארת בספרה (המומלץ) "אני אנסטסיה" חויה פרטית שלה מהתקופה ששהתה במוסד פסיכיאטרי, אני לא אביא או אצטט את העדות פה, רק אסביר אותה בכלליות : אנשים שמצויים בדיכאון קליני (לא מדובר בדיכאון כמו שכל אדם חווה, אני מתכוונת לדיכאון עמוק אקוטי וכרוני) חוברו בעבר לאלקטרודות שהעבירו להם זרם חשמלי למוח. אלונה קימחי העידה שמדובר בחויה חיובית ביותר ומרגשת עד העצם , כזו שמעוררת את כל החושים בגוף, מזרימה לתוכו חיים ואנרגיה אדירה, כוחות נפש, התרוממות רוח, שלווה, רגיעה, אושר, שמחה, אופטימיות, חיוניות. כמו זריקת אנרגיה ש"מאתחלת" ומרעננת את כל המערכות בגוף, כמו חזרה לחיים מתוך חושך ועצב גדול מאד. נדמה לי שהיא אמרה שהתחושות שאתה יוצא משם כמו אדם חדש, ריגוש ממכר כמעט.. היא ממש נהנתה מזה, עונג תחושתי יותר מאורגזמה, והכי חשוב - עזר לה להחזיר את התשוקה לחיים. שמע, נראה לי שזה אומר הכל. אם בשלב הזה עדיין לא השתכנעת שרגש, רוח ולב זה מוח, אז שום דבר כבר לא ישכנע אותך. אני אומרת לך, כשקראתי את התיאור החי שלה בספר ממש התחשק לי לחוות את זה בעצמי.. מסקרן אותי בטירוף להרגיש את מה שהיא תיארה שם.

צטט: מרצ'לו קוף 2013-11-30 15:32:33

את אכן קוראת בקול את תמציתה של הפילוסופיה המטריאליסטית . בעולם העתיק חשבו שהכל רוח ,ואם מישהו נניח היה מתלונן  שכואב לו הראש היו אומרים לו שהשד של הראש כועס עליו ושכדאי שיקריב קורבן כדי לרצות את השד  .....

בעולם של היום ,שמתקיים ( מבלי דעת ) בתוך הפילוסופיה המטריאליסטית , הכל חומר . ולכן כשמישהו מתלונן על כאב לב משום שאהובתו הלכה ממנו ....רושמים לו אקמול ...

האמת היא כמובן איפשהוא באמצע ......ניפגש שם ??? :)))) .

 

קוף, כדי לשכנע אותך אני ארחיב בדוגמות נוספות, אני מאמינה ומקווה שאז אולי תסכים איתי יותר :

 

1. לפעמים אתה פוגש מישהו ומהרגע הראשון אתה לא סובל אותו, לא תמיד אתה יכול להסביר את התחושה הזו במלים, זה משהו שעובר ממנו אליך ואתה מרגיש זרמים וביטויים גופניים של דחיה אינסטנקטיבית. מה זה אם לא כימיה וחשמל ? מושגים אלה הם פיזיקלים, ולא במקרה.

 

2. פעם יצאתי עם מישהו שמעשן ושאלתי אותו למה הוא צריך את זה והוא ענה לי שהסיגריה מעניקה לו ביטחון עצמי, עצם הפעולה הפיזית של העישון מעניקה לו תחושת ביטחון כחלק אינטגרלי מהזהות שלו. קשה היה לו לדמיין את עצמו לא מעשן, הוא טען שזה כאילו הוא הופך להיות אדם אחר. שים לב איך מעשה והרגל פיזי לחלוטין משפיע על התחושות הכי עמוקות ובסיסיות כמו הגדרה עצמית..(!)

 

3. אנשים שלקחו אקטזי העידו שהם הרגישו פתאום אהבה לסובבים אותם ואהבה לעצמם ואהבה מהזולת, כל הרגשות שלהם התעצמו פי עשרות פונים, כל התחושות הפיזיות של המגע היו חזקים - חידוד רגשי ופיזי, קירבה לאנשים לעומת ניכור, הסקס היה הרבה יותר טוב ומהנה כולל אורגזמות חזקות יותר, תחושת ביטחון וערך עצמי גבוהים יותר, יצירתיות, תחושת שיחרור וחופש, ורגשות חיובים נוספים כמו אושר שמחה וכדומה. שינויים רדיקלים כאלה במצב הרוח והנפש הם דרמטיים ביותר ואגב אותנטיים, הם הפכו לאנשים אחרים כאשר היו תחת ההשפעה של הסם. ומה זה אקסטזי אם לא תרופה כימית לכל דבר, כמו כל החומרים הפסיכואקטיבים אשר משפיעים באופן חד וניכר על המוח ומכאן גם על הרגש והתחושה והאופי. אנשים ששותים אלכוהול ומעשנים סמים "קלים" כמו גראס ומריחואנה נרגעים, משתחררים מעכבות, מצויים באופוריה. (יש כמובן גם תופעות לוואי מזיקות שאני לא אכנס אליהם כרגע), סמים ממריצים יכולים להעלות את מצב הרוח ואת רמת האנרגיה הנפשית ולשחרר דופמין, ולכן אנשים שמצויים בדיכאון מקבלים תרופות שמכילות את ההורמון הזה כי חסר להם אותו במוח או שיש להם אותו בכמות מועטה.

 

4 . נשים במחזור (וסת) מתנהגות ומרגישות לעיתים קרובות אחרת מבשאר ימי החודש - עליה בחשק המיני, משיכה למתוקים, חוסר איזון הומונלי שמשפיע על האיזון הנפשי כלומר מצבי רוח, דיכדוך, הסתגרות, אגרסיביות, בכי - -  ציינתי רק חלק, יש עוד מגוון תופעות נפשיות, ולא כולן כמובן משפיעות על כל אחת, זה מאד אינדיבידואלי אבל הנקודה היא שהאופי וההתנהגות שלהן משתנים בעקבות שינויים הורמונלים פיזיים שמקורם במוח.

 

5. שיברון לב מוביל גם לכאבי לב פיזיים, אתה בטח שמעת על קשישות שמתו מכאב לב זמן קצר לאחר שאהובן נפטר מזיקנה. האובדן הזה הרג אותן. התקפי לב נובעים לעיתים קרובות כתוצאה ממתח נפשי או מעצבים.

 

6. דיכדוך, עצבנות בכי וכמעט כל רגש שלילי שקיים על הסקלה ניתן להקלה באצמעות פעילות גופנית כמו הליכה בחוץ, ריצה, קיום יחסי מין וכל דבר שכרוך בסיבולת לב ריאה שמזרים דם ללב ולמוח ותורם להקלה משמעותית רגשית נפשית וזאת בזכות שיחרור של אנדורפינים שמקורם בכימיקלים והורמונים..

 

7. אנשים נכים רגשית שנניח לא מסוגלים להתאהב או אוטיסטים שאין להם רגישות מפותחת לזולתם והם בתוך בועה עצמית או כל מגוון אחר של הפרעות כמו גם רגישות יתר ומחלות נפש - מקורן במוח ובחוסר האיזון ההורמונלי כימיקלי מוחי, בחוסרים או בהפרשות יתר של הבלוטות, חלקים שלא מפותחים אצלם מוחית גורמים לכל ההפרעות הרגשיות שלהם.  זה מתחיל ונגמר בזה. אנשים שהם בריאים בנפשם והפעילות המוחית שלהם מאוזנת הם רגישים אבל לא רגישים מדי. רגישות יתר היא הפרעה לכל דבר, וכל מה שהוא מוגזם יתר על המידה מחזיר אותנו למשפט שהדגשתי כאן באדום. אגב, בונוס במאמר מוסגר : אובססיביות היא לא רגישות, היא תקיעות, ריכוז עצמי וחוסר התחשבות בזולת.

 

*אני יכולה להמשיך עד מחר, אבל אני עוצרת כי אתה בטח מתחיל לשים לב שהמוטיב החוזר שעולה מהטיעונים שלי הוא להוכיח איך כימיקלים משפיעים על התחושה הרגשית ועל האישיות/האופי של האדם ושל מי שהוא במהות באופן ישיר ורדיקלי.

צטט: קול קוראת 2013-11-30 14:42:40

צטט: מרצ'לו קוף 2013-11-30 13:33:12

מודה לך על כך ששיתפת אותנו בצילום של תודעתך בזמן דיאלוג עם גבר ....זה עושה רושם אותנטי וחושף עוד טפח ממה שפעם נקרא "ליבה של אישה " ......... ובכן , מתברר , לא לב ולא בטיח ...מוח ..מוח גדול ,מתפקד ,מסווג במהירות ,מקטלג ,מייצר אנליזות אמיתיות ומדומות ,תוך כדי עשיית שימוש מוגבר בסטריאוטיפים ודעות קדומות .... ומה עם האהבה ? ..... האהבה כרגיל היא נס ....השבתה פתאומית של מנגנון ההשמה .... תודה לך אישה חכמה ......

 

תודה לך קוף, וברוך בואך ליומן הרשת שלי :)

לב ומוח זה אותו דבר. אין הפרדה, זה סתם מיתוס רומנטי שמספרים לנו. הרגשות שלנו נובעים מפעילות מוחית, מה שקוראים לו נשמה הוא עניין כימי לחלוטין. בדיוק משום כך תרופות פסיכיאטריות משפיעות על הנפש ומשנות הרגשות ותחושות ולפעמים אפילו אופי ואישיות.. גם אהבה/התאהבות זו עניין מדעי-פיזי-מוחי לגמרי. העובדה שאתה מתאהב דווקא במישהי ספציפית ואחרות לא גורמות לך לשום רגש זה עניין מאד מאד רציונלי בד בבד עם השתחררות של כימיקלים. הרבה פעמים אנחנו מרגישים "כימיה" (או חוסר כימיה) עם אנשים, לאו דווקא בהקשרים רומנטים, גם נניח בהקשרים עסקיים עם לקוחות, יש איזה "וייב" שאנחנו חשים בו מהזולת, הכל ממסרים לא מילוליים שהם משדרים לנו ואנחנו קולטים אותם בחושים ובאינטואיציה גבוהה, לפעמים קוראים לזה "אינטליגנציה רגשית" - אבל בשורה התחתונה זה המוח שלנו מעביר לנו "תשדורת" וזה מה שקובע את התחושה הרגשית שלנו, ההרגשה הלבבית נובעת מהמקור ששולט על כל הגוף והנפש שלנו והוא מרכז העצבים והמערכת הלימבית במוח. אפילו משיכה מינית ונפשית חד הם, אי אפשר ממש לעשות את ההבדלה המדוייקת והכל חשמלי לגמרי, תאמין לי.

קח למשל פסיכופתים, אלה אנשים שמבנה המוח שלהם שונה משל מרבית האנשים, וחסרים להם במוח את החלקים שמשפיעים על הזדהות ואמפתיה כלפי הזולת. בגלל זה הם מסוגלים לנהוג באכזריות ללא נקיפות מצפון ומוסר, כמו לרצוח בדם קר מבלי שזה משפיע עליהם רגשית.

אז אנחנו נגיד שאין להם לב, אבל בעצם נכון יותר יהיה לומר שאין להם מוח.

 

 

את אכן קוראת בקול את תמציתה של הפילוסופיה המטריאליסטית . בעולם העתיק חשבו שהכל רוח ,ואם מישהו נניח היה מתלונן  שכואב לו הראש היו אומרים לו שהשד של הראש כועס עליו ושכדאי שיקריב קורבן כדי לרצות את השד  .....

בעולם של היום ,שמתקיים ( מבלי דעת ) בתוך הפילוסופיה המטריאליסטית , הכל חומר . ולכן כשמישהו מתלונן על כאב לב משום שאהובתו הלכה ממנו ....רושמים לו אקמול ...

האמת היא כמובן איפשהוא באמצע ......ניפגש שם ??? :)))) .

 

צטט: מרצ'לו קוף 2013-11-30 13:33:12

מודה לך על כך ששיתפת אותנו בצילום של תודעתך בזמן דיאלוג עם גבר ....זה עושה רושם אותנטי וחושף עוד טפח ממה שפעם נקרא "ליבה של אישה " ......... ובכן , מתברר , לא לב ולא בטיח ...מוח ..מוח גדול ,מתפקד ,מסווג במהירות ,מקטלג ,מייצר אנליזות אמיתיות ומדומות ,תוך כדי עשיית שימוש מוגבר בסטריאוטיפים ודעות קדומות .... ומה עם האהבה ? ..... האהבה כרגיל היא נס ....השבתה פתאומית של מנגנון ההשמה .... תודה לך אישה חכמה ......

תודה לך קוף, וברוך בואך ליומן הרשת שלי :)

לב ומוח זה אותו דבר. אין הפרדה, זה סתם מיתוס רומנטי שמספרים לנו. הרגשות שלנו נובעים מפעילות מוחית, מה שקוראים לו נשמה הוא עניין כימי לחלוטין. בדיוק משום כך תרופות פסיכיאטריות משפיעות על הנפש ומשנות הרגשות ותחושות ולפעמים אפילו אופי ואישיות.. גם אהבה/התאהבות זו עניין מדעי-פיזי-מוחי לגמרי. העובדה שאתה מתאהב דווקא במישהי ספציפית ואחרות לא גורמות לך לשום רגש זה עניין מאד מאד רציונלי בד בבד עם השתחררות של כימיקלים. הרבה פעמים אנחנו מרגישים "כימיה" (או חוסר כימיה) עם אנשים, לאו דווקא בהקשרים רומנטים, גם נניח בהקשרים עסקיים עם לקוחות, יש איזה "וייב" שאנחנו חשים בו מהזולת, הכל ממסרים לא מילוליים שהם משדרים לנו ואנחנו קולטים אותם בחושים ובאינטואיציה גבוהה, לפעמים קוראים לזה "אינטליגנציה רגשית" - אבל בשורה התחתונה זה המוח שלנו מעביר לנו "תשדורת" וזה מה שקובע את התחושה הרגשית שלנו, ההרגשה הלבבית נובעת מהמקור ששולט על כל הגוף והנפש שלנו והוא מרכז העצבים והמערכת הלימבית במוח. אפילו משיכה מינית ונפשית חד הם, אי אפשר ממש לעשות את ההבדלה המדוייקת והכל חשמלי לגמרי, תאמין לי.

קח למשל פסיכופתים, אלה אנשים שמבנה המוח שלהם שונה משל מרבית האנשים, וחסרים להם במוח את החלקים שמשפיעים על הזדהות ואמפתיה כלפי הזולת. בגלל זה הם מסוגלים לנהוג באכזריות ללא נקיפות מצפון ומוסר, כמו לרצוח בדם קר מבלי שזה משפיע עליהם רגשית.

אז אנחנו נגיד שאין להם לב, אבל בעצם נכון יותר יהיה לומר שאין להם מוח.

צטט: windstone 2013-11-24 09:39:25

http://www.ted.com/talks/lang/he/amy_webb_how_i_hacked_online_dating.html

 ואני חשבתי שאני עסוקה בהתחשבנויות וחשבונות .. מסתבר שאני פריירית לעומתה, היא מקצוענית אלופה :))

ואתה יודע מה הכי הפתיע אותי ? שאחרי כל החישובים המסובכים והמתמטיקה המפותלת שהיא מתארת - הסוף טוב, (מה טוב, דבש ! ) כי בניגוד לכל הסיכויים והציפיות - היא מצאה את מה שהיא חיפשה והיא מאושרת, סיום כ"כ אופטימי שאין לתאר. מודה שתוך כדי צפייה - לא חזיתי את זה מגיע, כך שנשארתי פעורת פה, חי נפשי ! זה רק מוכיח שיש תקווה לכל הבררנים באשר הם. אסור לשכוח את זה, כי הסבלנות משתלמת :)

מה אני אגיד לך, תודה רבה שהבאת לפה את הקישור הזה, גם משעשע וגם מעניק סיפוק בתום הצפייה. אוי,  אתה לא מבין איך התמוגגתי ..  בחיים לא הייתי מנחשת את ה - happy end הזה :))

מה שכן, בניגוד אליה, הסיכויים שלי קלושים, כי אין לי פרופיל באתרי הכרויות, כך שאני מחוץ למשחק המתיש שהיא מתארת : אני לא יוצאת לבליינד דייטים מייגעים כמותה, ולא חווה את הזוועות האלה למזלי. בתור חסידת צירופי המקרים, (אם עדיין לא היה ברור מהפוסט הזה), אני בקטע של לפגוש גברים במקרה. הסרט הנע הזה של שוק הבשר שהולך באינטרנט הוא הדבר הכי קר ולא רומנטי שיש, ואין לי סבלנות או כוחות נפשיים לצאת למיליון פגישות משמימות ומאכזבות בעבור האפשרות שאחד מהם יכול להתאים לי. עזוב אותי מהשיט המנוכר הזה, זה לא שווה את ההשקעה או את הזמן היקר שלי.

http://www.ted.com/talks/lang/he/amy_webb_how_i_hacked_online_dating.html

תגובה ל - יבגניה בוזגלו :

הגר, ואת היית זו שכתבה שאת יותר סלחנית ממני..

את כותבת "אם יש ספק - אז איו ספק" , שזה משפט מעולמות התוכן של צבא ההגנה לישראל, ולפעמים הוא באמת מתאים, כלומר במצבים מסויימים גם אני נוהגת על פיו.

אבל יחד עם זאת, את בטח מכירה גם את הביטוי באנגלית -   give him the benefit of  the doubt .. (בתרגום חופשי - להעניק לזולת את ההנאה מהספק.)

רוצה לומר, לפעמים כשיש ספק - אז יש ספק.

זאת ועוד, אלימות קיימת בכולנו, זו תכונה אנושית שגם את וגם אני לא חפות ממנה לחלוטין. אנחנו לא רובוטים, אנחנו בני אדם, ועל הרצף האלים אני מניחה ששתינו ממוקמות בתחתית שלו, אבל קצת אימפולסביות עוד לא הרגה אף אחד.. אני מפרשת את ההתנהגות שלו כלהט, וזה מוצא חן בעיני. אני ממש לא רוצה להיות בקרבתם של אנשים סטרילים 24/7, (ואגב, גם אצלך זיהיתי פה ושם תוקפנות, תתפלאי). לעיתים רחוקות יחסית היא יוצאת גם ואני לא מתכחשת אליה, זה עניין יצרי הישרדותי שטבוע בבני אנוש, השאלה היא מה המינון ואיך אנחנו לומדים לשלוט בה, כי אי אפשר להסתובב כל היום מתוסכלים ומאויימים, חברה לא תוכל להתקיים ככה לאורך זמן.

לא התרשמתי שהברנש מהווה סכנה לחיי, אני סומכת על שיקול הדעת שלי ועל החושים המחודדים שהתברכתי בהם שמכאן ועד "מכות רצח" אם לצטט את מלותייך, הדרך ארוכה היא ורבה. וטוב שכך.

having that said , מאחר שזה רלוונטי לשיח שהתפתח בינינו, ובצירוף מקרים התזמון מתאים לסמיכות בתאריכים, אני מרשה לעצמי באותו הקשר להתייחס לכך שיום שני הקרוב,ה -  25 בנובמבר יחול ה"היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים". השנה למשל נרצחו עד כה 14 נשים "על רקע רומנטי", כלומר בידי בני זוגן, וזה עוד כשדצמבר עדיין לפנינו ויש עוד מספיק ימים לכל הרוצחים שחיים בקרבנו בטרם שנת 2013 תסתיים. אני מקווה שהמספר של הקורבנות לא ישתנה עד אז.

אני מנצלת את ההזדמנות לצרף פה את הקליפ החדש והמומלץ לצפייה

שירדנה ארזי הוציאה באדיבות ארגון "נעמת" לציון האירוע :

צטט: קול קוראת 2013-11-21 20:14:06

צטט: יבגניה בוזגלו 2013-11-21 18:04:32

אני חושבת שסיטואציות כאלה, של פגישה עם פוטנציאל רומנטי, מזמינות פאולים מהסוג שתיארת, אני בדרך כלל יותר סלחנית ממך, אבל דווקא מה שהדליק אותך, שהוא תפס לך את הזרוע ואילץ אותך להסתובב אליו - זה היה מבריח אותי. אני מבינה שזה יכול להיראות גם רומנטי, אבל בשבילי ג'סטות כאלה הן לפני הכל ואחרי הכל אלימוּת.

הגר, אני מכבדת את הגבולות שלך, ויכולה להבין למה את תופסת את זה כאלימות, אבל בעיני מאד תלוי איך עושים את זה. תאמיני לי שגם אני כמוך מאד רגישה לאגרסיביות והיא דוחה אותי אולי אפילו יותר מאשר אותך, אבל הוא לא עשה את זה בתוקפנות, הוא רצה ללכוד את תשומת ליבי ובאמצעות המגע לעצור אותי, כי הוא הרגיש שאני מרוחקת וזה עורר אצלו אינסטינקט בסיסי שקיים בכולנו. את הגבולות שלי הוא לא חצה כי הוא לא הכאיב לי או תפס את הזרוע שלי חזק מדי, ובכללי, האמת שהוא בכלל לא עשה עליי רושם של אדם אלים במהות שלו, (כל אחד מתעצבן לפעמים, בטוח גם הוא), למרות שאין לדעת, אני לא מכירה אותו.

אני אגיד לך יותר מזה : אני רואה את עצמי פועלת בקלות באופן דומה בסיטאציות מסויימות שלי ביחסים עם גברים ונשים כאחד, לאו דווקא ביחסים רומנטיים אלא גם עם אבא/אמא/אחות/אח/אחיינית/חברה וכדומה, כלומר אני מזדהה עם הדחף הפיזי הזה לעצור את הזולת באמצעות שימוש בידיים ובמגע. אז מעניין אותי אם גם כשאישה עושה את זה - זו נחשבת מבחינתך חציית גבולות ואלימות פרופר.

דבר ראשון, כן. אם זו היתה אישה הייתי מתייחסת לזה אחרת, אין מה לעשות, אי אפשר להתעלם מההבדלים, ומהמשמעות שלהם.

אבל עוד יותר מזה, הייתי מייחסת משמעות אחרת לפעולה כזאת אם מישהו שאני מכירה, שכבר יש לי איתו איזה קשר, איזה בסיס של הכרות ואמון, היה עושה את זה, מאשר מישהו זר לגמרי שפגשתי לפני שתי דקות. זה שני דברים שונים לגמרי.

עכשיו עוד משהו. אני הבנתי כבר מהפוסט שלך שלא היה מדובר באחיזה חזקה או מכאיבה. אני מפרשת את זה כאלימות לא בגלל העוצמה של זה, אלא בגלל הדפוס. אם גבר זר שרק כרגע הכרתי כבר מרשה לעצמו לגעת בי כדי לאלץ אותי להסתובב אליו, גם אם מדובר במגע עדין או נייטרלי, אני רואה בזה רמז לדפוסי התנהגות במצבים של תסכול, כשאני לא עושה את מה שהוא מצפה ממני. אלימות אף פעם לא מתחילה במכות רצח, אני תמיד מעדיפה לזהות את זה כשזה עוד קטן, ואם יש ספק אז אין ספק - אני לא שם.

צטט: ~שקט~@ 2013-11-22 19:52:19

יפה סיפרת. זה רק לי, שליבי נכמר מעט, בסופו של הסיפור? כי אם הוא מצא חן בעיניך אז... אני פשוט מדמיינת אותו מגיע עם שתי כוסות קפה, אחרי שהתיבש בתור, ששינן את המשפט שבטח יקסים אותך לגמרי, רואה שאת לא שם ורוצה להבלע באדמה. שותה לבד את שתי כוסות הקפה והן מרות כמו אכזבה.

נכון, את צודקת, זה לא הגיע לו.

(מוצאת חן בעיני הרגישות שלך).

צטט: סילבר טאון 2013-11-22 18:08:18

הרגשתי קירבה לסיפור היפה שלך אולי גם בגלל שזירת ההתרחשות מוכרת לי היטב  ובאותו הערב עברתי בדיוק שם.

אז אולי ראית אותי מבלי לדעת שזו אני :) 

לשניכם אני נותן נקודות זכות. כלומר אצלך היו לי מזמן תודה, אתה נדיב איתי אבל גם לו על התושייה. מסכימה :) 

צריך רק לזכור להבא לשים בכיס האחורי את הקופסה... :) מצחיק :) 

הרגשתי קירבה לסיפור היפה שלך אולי גם בגלל שזירת ההתרחשות מוכרת לי היטב  ובאותו הערב עברתי בדיוק שם.

לשניכם אני נותן נקודות זכות. כלומר אצלך היו לי מזמן אבל גם לו על התושייה. 

צריך רק לזכור להבא לשים בכיס האחורי את הקופסה... :)  

צטט: P65 2013-11-22 12:09:04

הזכרת לי את הקטע 

יהונתן גפן אהבת שבוע הספר מתוך שיחות סלון, רק ששם זאת הייתה  

עדיין  כיכר מלכי ישראל

 

פרץ, נפלא שהבאת את יהונתן להתארח אצלי בבלוג, תמיד מהנה להאזין ולהיזכר בשנינות שלו :)

יופי של תמונה חדשה בפרופיל , תתחדש :)

צטט: נוסע בזמן 2013-11-22 10:47:14

רגע , אז את יודעת רוסית או רק את הדברים החשובים באמת, כלומר קללות?

 

אי אפשר להשוות בכלל, כי קודם כל זה היה לפני שנים (כמה בדיוק?) , ובנוסף במתקן של אוניברסיטה  -  מה שאומר שהיה שם מכרז והם נותנים מחירים מסובסדים לקפה. כשאני למדתי באוני' לפני שנים לא רבות המחיר היה עדיין יחסית נמוך, אבל כמו בכל שאר הדברים, האקדמיה זה לא העולם האמיתי.. והמחירים בנתב"ג גם הם מפוקחים, אבל לכיוון של היוקר, זה גם לא מייצג שום מציאות אובייקטיבית.

 

מה שבטוח, צריך לנסות את קופיקס. ואני מסכים איתך שהמגמה שלהם נכונה, ולראיה התגובות של הקהל לתחקיר של ערוץ 10, רובם מוכנים לספוג את האיכות הירודה, כל עוד הם משלמים מעט. המשוואה מחיר/תמורה מעולם לא הייתה נכונה יותר.

 

ובכל מקרה, הם עושים מגמה חיובית עכשיו בשוק, כבר ראיתי לפחות 3 "בוטקהים"/חנויות של קפה ומאפה בת"א שהתחילו גם קפה+מאפה ב-10 ש"ח. 

 

ואת בכלל סיפרת על הדייט שלך ועל מזכרת בתיה :/ שבת שלום!

1. לקרא ספרות מקור ברוסית כמו פרוזה ושירה אני לא מסוגלת..  גם אי אפשר לומר שאני יודעת או מדברת רוסית, למדתי רק סימסטר אחד, וזה ממש היה "רוסית למתחילים", אין לי מספיק בסיס בשפה, רק טעימה, וזו שפה מאד (מאד!) קשה ומסובכת, מאתגרת בטירוף.. למשל, אותה מלה משתנה בכל פעם לפי המקום שלה במשפט מבחינה דקדוקית (תלוי אם היא שם תואר או תואר הפועל וכדומה ולפי התפקיד התחבירי שלה היא נשמעת שונה ונכתבת אחרת). עד שאתה לומד לקרא, להתרגל ולהפנים את האותיות הקיריליות שלהם לוקח איזה שבועיים מינימום. הצעתי להם בטפסי המשוב שממלאים בסיום הקורס להפוך את הקורס לשנתי, כלומר שלושה סימסטרים במחיר של שניים שזה יהיה גם משתלם יותר כלכלית לצרכן, ולשווק את הלימוד באופן כזה שהוא מצריך תהליך ארוך טווח, אבל הם אמרו שאנשים לרוב אינם מעוניינים להתחייב ללמוד תקופה ארוכה, הם נרתעים מזה. חבל, כי אי אפשר ללמוד שפה (בטח לא רוסית) מסמסטר עלוב. הבעיה שאנשים אח"כ לא נרשמים לקורס ההמשך השני כי הם מתייאשים ולא מתמידים, ואז יוצא שלא נפתחים קורסי המשך או שלוקח הרבה זמן עד שזה סוף סוף קורה ואין רצף לימודי. בדיוק בגלל זה אני סבורה שצריך ללמד ולחנך את הלקוח , כלומר להרגיל אותו ולהציב לו עובדה מוגמרת להתחייב מראש לשנת לימודים מלאה, כי ככה אין לו פתחי מילוט, וזה מקנה לו מסגרת מחייבת.

לשאלתך, סיימתי את הקורס לפני שנה וחצי בערך, בתקופת הלימוד הצטיינתי - הייתי התלמידה הכי טובה בכיתה, וזה עוד לעומת תלמידים שהיה להם איזה רקע ברוסית מהבית, עם שורשים רוסים, כלומר אמא/אבא/סבא/סבתא שהיו שרים להם שירי ילדים ברוסית כשהם היו קטנים, ויש להם אוצר מלים כלשהו חלקי בשפה, הם רק לא ידעו לקרא, והיה חשוב להם לרכוש את הידע בקריאה ובדקדוק, אז הם החליטו ללמוד את השפה באופן מסודר מהבסיס. אני באתי מכלום, אפס ידע בשפה, ואני לא ממוצא רוסי, פשוט יש לי כשרון לשפות ותפיסה מהירה. היום, בגלל שעבר זמן ולא תירגלתי אז שכחתי המון וחבל. אבל הידע נמצא שם עמוק באיזה תא אחורי במוח, אם אני ארענן אותו ואחזור על החומר ואמשיך ללמוד - אני מאמינה שזה יחזור.

2. זה לא היה מזמן. זה היה לפני שנה וחצי, ובזמן שהם מכרו קפה בחמישה שקלים, באוניברסיטת תל אביב הממוקמת ממש ממול מכרו קפה ב12 ש"ח, כך שזה כן היה יוצא דופן. גם אני למדתי כמוך לפני שנים באוניברסיטת תל אביב, ויתר מאוחרבעוד מסגרות לימוד אקדמיות, ואני לא זוכרת שהיה סיבסוד על מחירי הקפה בקפיטריות. מעולם לא, להיפך. המחירים היו רגילים ואף גבוהים מהממוצע בשוק, על אוכל חם ועל חטיפים ועל קפה.

3. אני מסכימה איתך שקופיקס גוררת אחריה גל של ריקושטים מצידם של עסקים אחרים, זה משפיע לטובת הצרכן כמובן, פתאום ארומה הורידו מחירים לשמונה שקלים לקפה טו גו, ועוד בתי קפה מיישרים קו עם המגמה המבורכת הזו. קופיקס עשו פה מהפיכה, ובאמת מגיע להם כל הכבוד.

הזכרת לי את הקטע 

יהונתן גפן אהבת שבוע הספר מתוך שיחות סלון, רק ששם זאת הייתה  

עדיין  כיכר מלכי ישראל

צטט: שרגא ז. 2013-11-22 09:27:16

ככר העירייה זה לא איסלנד, ואני הולך על ההיסטוריה וענייני שמות.

עד היום אני צריך לחשוב מראש כשאני אומר "ככר רבין" כי בשבילי היא ככר מלכי ישראל אותה הייתי חוצה יום יום בדרכי לגימנסיה.

גם ככר העירייה זה שם זמני. כמה שזה נראה בלתי אפשרי, הלא יבוא יום ויבנו בנין עירייה אחר, חדש וגדול יותר במקום אחר, לא?

פעם ככר העירייה הייתה בקצה רחוב ביאליק (עד היום יש שם ככר קטנה) וככר מלכי ישראל הייתה פרדס,

:))) לא, זה לא איסלנד. וגם לא כיכר סן מרקו בונציה או כיכר אספניה בברצלונה או עשרות כיכרות מפורסמות ומושקעות שיש למכביר בערי אירופה. אבל נו טוב, זה מה יש, ולפחות זה שלנו :) ואפרופו כיכרות ומזרקות, סמוך לכיכר רבין ממוקמת כיכר הבימה, במתחם הלבן היפיפה שבנו מול התיאטרון. תמיד כשאני עוברת שם מאד עמוס והומה אדם, אז אני אף פעם לא עוצרת להתיישב בקרבת המזרקות, יותר מדי המוני עבורי, אבל שאפו על התוצאה המרשימה, כבוד.

והו, אתה מזכיר לי את אבא שלי : כמה זמן עבר מאז ההתנקשות ? עשרים שנה (4/11/95) כבר, אבל לאבא שלי זה לא משנה. עד היום הוא עדיין מקמט את מצחו כשאני מזכירה את "כיכר רבין", מנסה להיזכר איפה היא ממוקמת, כי בשבילו היא לנצח תשאר "כיכר מלכי ישראל" ולא יעזור בית דין, הוא פשוט מסרב להפנים. קשה לו עם שינויים, הוא שונא את זה, בן אדם של קבעונות. מה גם שהוא באמת  ובתמים לא מבין מה היה דחוף או נחוץ כ"כ לשנות לה את השם..זה שיצחק רבין נרצח שם לא נראה לו סיבה מספיק מוצדקת ל"זעזוע" כזה של שינוי שמות של מקומות.. לטעמי רבין "הרוויח" את זה ביושר, את הזיכרון וההנצחה של המקום בו הוא נרצח.

בוא נראה אם בעוד כך וכך שנים הדור הבא עדיין יזכור מי היה ה"רבין הזה" שהכיכר קרויה על שמו..

מעניין אם באמת יעבירו את בניין העירייה למקום אחר, ואם כן, אימתי ולאן ? מכירה את הכיכר הקטנה ברחוב ביאליק, מקסים שם :) לא ידעתי שכיכר מלכי ישראל היתה פרדס, קשה לדמיין זאת היום..

ושרגא, ברוח הנוסטלגית הנודפת מתגובתך,

אני מקדישה לך שיר של גיטריסט - על, עם טקסט אופטימי לסיום :

צטט: alonzafon 2013-11-22 07:57:13

כמה השגות/הערות: 1. לא כל גבר נשוי הולך עם טבעת נישואין - אני לא. 2. גם לי הפריע המשיכה ביידך, הרגשתי שזו אלימות מעדיף את המילה 3. אני עדיין לא מבין למה גברים צריכים להתאמץ יותר? לא דיברנו על שיווין? 4. אני בהחלט יודעתי על בתיה :-)

1. ברור, אני יודעת. גם בעלה של אחותי למשל שונא את התחושה על האצבע והוא לא ענד אותה מעולם, עוד מליל הכלולות היא מונחת בארון :) לאחותי זה ממש לא מזיז, לי זה כן היה מפריע. במקרה שלו זה קצת נסלח ומובן כי הוא מכור ותיק ונלהב לספורט אתגרי. זה לא נוח לו באימונים והטבעת גם עלולה להחליק.. הוא עשה לא מזמן את "איירון מן". שוחה כל יום, אופניים, ריצה, ספורט ימי, מה לא. רק תן לו לזוז ואדרנלין והוא מאושר. אבל זה כן מדד לא מילולי לסינון ראשוני, מבלי שצריך לשאול מפורשות, על סמך התבוננות בלבד, ובוא נגיד שהרוב כן עונדים, לא שעשיתי סקר מקיף ומבוסס.. אגב, מה התירוץ שלך לכך שאינך עונד ? ;-)

2. שמע, כתבתי כבר מה דעתי על כך בתגובתי ליבגניה בוזגלו, אז אני רק אוסיף כאן שאת הגבולות שלי הוא לא חצה מבחינתי. אני מבינה אם אחרי פעם אחת הוא היה חוזר על זה באובססיביות. זה משנה בעיני אם זה פעם אחת או יותר. אם נניח הוא היה ממשיך אחרי שהייתי מבהירה לו חד משמעית שיפסיק ומתנגדת ומבקשת ממנו, אז זה כבר סיפור אחר, אבל בתור פעם ראשונה - זה מקובל עלי. יתרה מכך, הלהט הזה מושך בעיני. קצת כמו לנער מישהו..

3. גברים לא "צריכים" להתאמץ יותר, זה פשוט עניין של העדפה אישית שלי , בקריטריונים שלי זה עניין ש"עושה" לי את זה, כי זו מי שאני, זו האישיות שלי. אני נהנית מזה, אני צריכה את זה, זה צורך פרטי שלי, נותן לי הרגשה שאני מיוחדת ובלעדית בעיניו. אין כל פסול בקצת משחקי חיזור, (בגבול הטעם הטוב, לא בהגזמה). לי ספציפית - הניקוד שלי מרקיע לשחקים בסולם " לוח הכפל " : זה לוחץ לי על כל כפתורי ההפעלה, ואז מיד המניות של הגבר מזנקות במאזן הכולל.

4. אלון, כמה נהדר שהתייחסת לבתיה :))  לאבא שלי יש בספרייה שלו בבית את הספר "כל מקום ואתר", המהדורה הישנה, הוצאת משרד הבטחון - מדריך אלפביתי לכל מקום ואתר בארץ, ולמעשה הוא עצמו הקריא לי מהספר שלו , וככה רכשתי את הידע הזה :)

רגע , אז את יודעת רוסית או רק את הדברים החשובים באמת, כלומר קללות?

אי אפשר להשוות בכלל, כי קודם כל זה היה לפני שנים (כמה בדיוק?) , ובנוסף במתקן של אוניברסיטה  -  מה שאומר שהיה שם מכרז והם נותנים מחירים מסובסדים לקפה. כשאני למדתי באוני' לפני שנים לא רבות המחיר היה עדיין יחסית נמוך, אבל כמו בכל שאר הדברים, האקדמיה זה לא העולם האמיתי.. והמחירים בנתב"ג גם הם מפוקחים, אבל לכיוון של היוקר, זה גם לא מייצג שום מציאות אובייקטיבית.

מה שבטוח, צריך לנסות את קופיקס. ואני מסכים איתך שהמגמה שלהם נכונה, ולראיה התגובות של הקהל לתחקיר של ערוץ 10, רובם מוכנים לספוג את האיכות הירודה, כל עוד הם משלמים מעט. המשוואה מחיר/תמורה מעולם לא הייתה נכונה יותר.

ובכל מקרה, הם עושים מגמה חיובית עכשיו בשוק, כבר ראיתי לפחות 3 "בוטקהים"/חנויות של קפה ומאפה בת"א שהתחילו גם קפה+מאפה ב-10 ש"ח. 

ואת בכלל סיפרת על הדייט שלך ועל מזכרת בתיה :/ שבת שלום!

ככר העירייה זה לא איסלנד, ואני הולך על ההיסטוריה וענייני שמות.

עד היום אני צריך לחשוב מראש כשאני אומר "ככר רבין" כי בשבילי היא ככר מלכי ישראל אותה הייתי חוצה יום יום בדרכי לגימנסיה.

גם כככר העירייה זה שם זמני. כמה שזה נראה בלתי אפשרי, הלא יבוא יום ויבנו בנין עירייה אחר, חדש וגדול יותר במקום אחר, לא?

פעם ככר העירייה הייתה בקצה רחוב ביאליק (עד היום יש שם ככר קטנה) וככר מלכי ישראל הייתה פרדס,

תגובה ל - נוסע בזמן :

1. אם יד המקרה תזמן בינינו מפגש נוסף - אעדכן על מה שקרה בהמשך ;)

2. :)) הסעיף שהכי הצחיק אותי, שנון ביותר, עמיר !

ואם כבר מדברים על קופיקס, אשתף כאן את השני סנט שלי : לפני כמעט שנתיים, הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי מטיול ברוסיה היה להירשם ללימודי רוסית למתחילים. פשוט חזרתי עם רושם אדיר מהמעצמה הזו (הייתי בסנט פטרסבורג ובמוסקבה, כתבתי על זה פעם בבלוג בתגובות על איזה פוסט, מניחה שאתה זוכר כי דיברנו על זה), וממש התחשק לי להכנס להרפתקה המאתגרת הזו של לימוד השפה שלהם. הקורס היה של בי"ס דיאלוג, (כבר לקחתי אצלם קורסי שפות בעבר, והייתי מרוצה מאד מהרמה הגבוהה של המורים, ( תכלס, הפרמטר הכי חשוב לי זה מי מלמד) , וכן מכיתות הלימוד ומהתוכן הלימודי, כמו גם מהחומר האנושי של התלמידים. ממליצה עליהם בחום מקיר לקיר, אני לקוחה ותיקה שלהם, התחלתי אצלם כבר מגיל 20, אחרי הצבא..). הלימודים התקיימו ברמת אביב, בתוך המתקנים של האוניברסיטה הפתוחה, בבניין שמיועד ללימודי שפות, ובקפיטריה שלהם מכרו קפה מעולה (של מותג "זגפרדו") בחמישה שקלים בלבד !! רק כדי לסבר את האוזן, בפעם האחרונה שטסתי לחו"ל, ברשת "זגפרדו" שממוקמת בנתב"ג קניתי קפה קטן ב - 18 שקלים. אותו קפה בדיוק, אותו טעם, רק במחיר מופקע בהרבה מהקפיטריה של האוניברסיטה הפתוחה. כלומר כבר אז, לפני מהפיכת המחירים של קופיקס ! כך שהבשורה והפוטניצאל הרעיוני היו שם תמיד, זה לא איזה חידוש או משהו שלא חשבו עליו קודם, עובדה. לקופיקס פשוט יש יחסי ציבור מעולים, והיתרון שלהם זה שהם הרימו את הכפפה באופן רחב היקף, כי הם לא בתוך מתחם ספציפי של קהל ייעודי סגור. מה שכן, אני מאד בעד היוזמה של קופיקס מבחינה רעיונית כלכלית צרכנית, ואני סבורה שהם פועלים בחוכמה, אבל בדיוק כפי שציינת בסעיף 3 , טרם הספיקותי לטעום את הקפה שלהם, אז אני לא יודעת אם הם יעברו אצלי את מבחן הטעם, וזה מה שנשאר לברר לפני שאני מגבשת ומביעה דיעה חיובית סופית.

והאמת ? לא חשבתי על זה, אבל עכשיו כשאתה מעלה את זה - יש משהו באסוציאציה הזו של תחנת טרבלינקה..

3. עניתי על הסעיף הזה בסעיף הקודם.

סעיפים 4+5  : שמחה לקרא את הפידבק האוהד, תענוג שאתה שם לב ומעריך ניסוחים סיגנוניים.

ותודה על התגובה המושקעת שלך, יקירי }{

צטט: יבגניה בוזגלו 2013-11-21 18:04:32

אני חושבת שסיטואציות כאלה, של פגישה עם פוטנציאל רומנטי, מזמינות פאולים מהסוג שתיארת, אני בדרך כלל יותר סלחנית ממך, אבל דווקא מה שהדליק אותך, שהוא תפס לך את הזרוע ואילץ אותך להסתובב אליו - זה היה מבריח אותי. אני מבינה שזה יכול להיראות גם רומנטי, אבל בשבילי ג'סטות כאלה הן לפני הכל ואחרי הכל אלימוּת.

הגר, אני מכבדת את הגבולות שלך, ויכולה להבין למה את תופסת את זה כאלימות, אבל בעיני מאד תלוי איך עושים את זה. תאמיני לי שגם אני כמוך מאד רגישה לאגרסיביות והיא דוחה אותי אולי אפילו יותר מאשר אותך, אבל הוא לא עשה את זה בתוקפנות, הוא רצה ללכוד את תשומת ליבי ובאמצעות המגע לעצור אותי, כי הוא הרגיש שאני מרוחקת וזה עורר אצלו אינסטינקט בסיסי שקיים בכולנו. את הגבולות שלי הוא לא חצה כי הוא לא הכאיב לי או תפס את הזרוע שלי חזק מדי, ובכללי, האמת שהוא בכלל לא עשה עליי רושם של אדם אלים במהות שלו, (כל אחד מתעצבן לפעמים, בטוח גם הוא), למרות שאין לדעת, אני לא מכירה אותו.

אני אגיד לך יותר מזה : אני רואה את עצמי פועלת בקלות באופן דומה בסיטאציות מסויימות שלי ביחסים עם גברים ונשים כאחד, לאו דווקא ביחסים רומנטיים אלא גם עם אבא/אמא/אחות/אח/אחיינית/חברה וכדומה, כלומר אני מזדהה עם הדחף הפיזי הזה לעצור את הזולת באמצעות שימוש בידיים ובמגע. אז מעניין אותי אם גם כשאישה עושה את זה - זו נחשבת מבחינתך חציית גבולות ואלימות פרופר.

צטט: עמי100 2013-11-21 17:57:54

מה המקום המדויק שאת יושבת?

מצחיק, עמי :))

אבל ברצינות, ליתר ביטחון כדאי שעכשיו אני אמעט לשבת שם בזמן הקרוב. לא בא לי "דייטים מקריים" מול המזרקות בכיכר עם כל מיני גברים שיקראו פה ויארבו לי. ובינינו, כשזה לא צירוף מקרים אותנטי אלא מתוכנן ומכוון, אז זה ממילא לא נחשב בעיני.

צטט: נערת ליווי 2013-11-21 16:38:19

אוי. כמה שאני מבינה אותך.

אולי בלי האוי. כי אמרו לי לפני כמה ימים שאוי זו מילה שרק פולניות אומרות בתחילת משפט גם כשהן מתפעלות. מתפעלות ונהנות גם... אז אולי בעצם כן אוי גדול! 

תודה על ההזדהות, נערה :)

טוב לדעת שאני לא לבד עם ההתחשבנויות האינפנטיליות האלה..

 צריך ללמוד לעבוד על זה, כדי להיות

bigger than this

אני מתנחמת בכך שנדמה לי שזו תכונה משותפת לשני המינים, ולא נחלתן הבלעדית של נשים.

למרות שיש אנשים שחפים ממנה, זה לא בסיסטם שלהם באופן טבעי, הם פשוט נקיים מהבאג האידיוטי הזה.

אוי. כמה שאני מבינה אותך.

אולי בלי האוי. כי אמרו לי לפני כמה ימים שאוי זו מילה שרק פולניות אומרות בתחילת משפט גם כשהן מתפעלות. מתפעלות ונהנות גם... אז אולי בעצם כן אוי גדול!