כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    משוק מחניודה לניו-יורק ובחזרה לבת-ים

    22 תגובות   יום שישי , 22/11/13, 13:43



    22.11.2013


    משוק מחנה יהודה לניו-יורק ובחזרה לבת-ים

     

    באחד מערבי חמישי הסתובבנו מ.ג., רינה וגדעון (במאי הלהיט החדש, הסרט -"בעקבות שעון השמש") בשוק מחנה יהודה בירושלים. חווית מרנינת עין, לב וכיס. המצרכים הצבעוניים שידרו "אותנטיות" מפתָה. מעברם האחד של הדוכנים ניצבו המוכרים ובסימטאות הקטנות תרו הקונים אחר מבוקשם , כולם עייפים בסוף יום העבודה, ושלא כמונו, תיירי השפלה המציצנים, עבורם אלו החיים עצמם. אחד העוברים ושבים הפטיר – "או שהפירות והירקות כאן יותר יפים או שהתאורה עושה את זה" ונזכרתי בסופו של יום תיירות בּוֹהֵק אחר, בשעת העומס בה ממהרים מיליוני אנשים לחזור לביתם, בלעו אותי קרונותיה האפרוריים של הרכבת התחתית במנהטן. עינַי עדיין נצצו בהבהובי התדרים המטורפים שרטטו משלטי הפרסומת, נוף החיים בניו-יורק. תמונות ענק שקיפות על נחילי המון נְמָלֵי אדם ממשכנן במרומי האולימפוס, אֵלֵי העת החדשה – קלווין קליין, דיזל, גאפ .... מקדש הצרכנות הגדול בעולם. התצלומים חוזרים ומופיעים בתחנות הרכבת ומתנוססים על שערי הכרומו הבוהקים של עיתוני אופנה בהן אוחזות נשים דהויות. איקונות האופנה, מושאי הערצתנו, מוטבעות במוחנו בין אם נרצה ובין אם לא. לפתע התפוגג הציפוי המבריק שכיסה את העולם, עינַי נפקחות ואני מבחינה באנשים הדחוקים בקרון פניהם עייפות, בגדיהם מהוהים. צעירה אפרו אמריקאית דחוסה במכנסי ג'ינס, משמני בשרה לחוצים בחולצת טריקו פשוטה, שערה המקורזל מיושר. שמנוני ונוקשה אבל ישר. צעירה היספאנית בשמלה מנומרת החובקת שֵת עצום ממדים, שדיים כבדות ורגליים שנלקחו מציוריו של בּוּטֶרוֹ. גבר צעיר, פניו מחוטטות, בלוריתו מזדקרת בתסרוקת שנחשבת לאפנתית בקהילה כלשהי (אני מקווה). מתבוננת בצעירים הללו המעבירים חייהם בְּצֵל עולם הזוֹהַר, וחושבת על האומללות האינסופית של הנסיון, העקר לרוב, להתקרב ליְקוּם "אחר" נחשק ומגָרֶה, המונח כה קרוב, כה מפתה, כה אפשרי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כפי שטוען המיתוס האמריקאי שאומץ על ידינו הישראלים שבנינו בעצמנו את ארצנו הקטנטונת והבלתי אפשרית. הכל פתוח. הכל אפשרי. לא חשוב היכן נולדת, לא חשוב למי נולדת, אם אתה מוכשר וחרוץ ותעבוד קשה – תוכל להשיג "את זה". השילוב הקדוש של שאפתנות חריצות והתמדה בדרך המובילה להצלחה כבירה, רצוי אינסטנט. ופה ושם מישהו אכן מצליח ונותן תקווה לכולם, להמשיך במרוץ במסלול האומללות של החברה המערבית הנאורה, הפתוחה והדמוקרטית בה יש שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות לכולם בלי הבדל דת גזע מין וגיל. כפי שאמר וולט דיסני "אם אתה יכול לדמיין את זה תוכל גם לעשות את זה."
    המבוגרים בקרון מנהטן כבר יודעים את האמת. ולכן, אולי, אני קוראת בעיניהם את העייפות האינסופית הקרובה לייאוש, ואולי מעבר לו, של מי שחי את אשליית הרמייה. אני  תוהה כוחן של אותן תמונות שהן עולם סגור בפני עצמו, מושלם, בלתי חדיר כמו פניהן חסרות ההבעה של הדוגמניות והדוגמנים, יְקוּם ווירטואלי שאפילו הוא עצמו אינו נראה כפי שמציגים הצילומים. כיצד יכול העולם הזה למשוך, לפתות, להשלות המוני אנשים כי הם יכולים להשיג לעצמם פירור זוהר באמצעות רכישת פריט כלשהו – שיער ישר, ג'ינס אופנתי, חרוזי זכוכית, טבעת יהלומים.
    מאוחר יותר באותו ערב במעונו של אחד מעשירי ניו-יורק,
    אני מקשיבה לגברים המשוחחים על יזמים אחרים ש"עשו את זה". יותר כסף. הרבה יותר. זה אפשרי. עובדה. אז גם הם, הגברים האלו, הבריאים, היפים, העשירים, גם הם אומללים כי אפשר יותר ועליהם למצוא את הדרך אל "היותר" הזה.
    ובעוד רעיונות עמוקים שכאלו טורדים את מנוחתי בחדרי הקט בבת-ים, נכנס מ.ג. נרעש ונרגש ומתוודה שהתאהב באישה אחרת שכבשה את לבבו עוד לפני שראה אותה. אני קצת מתפלאת משום שאני מכירה את גישתו הגברית פרימיטיבית של מ.ג. לגבי נכסיה הפיזיים של אשת חלומותיו, שהוא צריך לראותם ואף למששם לפני שהוא מניח את ליבו המאוהב בין שדיה. ומ.ג.  ממשיך ומספר כי גילה את האישה החדשה (שאת שמה אינו יודע) ברדיו, בתכניתו של ירון אנוש, ביום שישי אחר הצהריים (רשת ב' "קול שישי"), ואופן חשיבתה יוצא דופן ומשעשע  עד מאד. מיד אני מבינה שצָרָתי היא הגברת גִיצִיָה כּוֹחָנָה, הכוהנת הבינלאומית הגדולה של החשיבה השלילית, אשר ברגיל מלווה אותי בהכנות לארוחה המשפחתית בערב שבת.
    - אה, אני אומרת לו, אין אישה כזאת.
    - כרגע שמעתי אותה ברדיו, אומר מ.ג. היא מצחיקה נורא.
    - היא לא אמיתית, אני מסבירה.
    - היא אמיתית מאד, הוא עונה, אני אומר לך כרגע שמעתי אותה, וגם ירון אנוש אוהב אותה, הוא העלה אותה לשידור.
    - זו דמות דמיונית, אני ממשיכה, שחקנית שאומרת טקסט כתוב.
    אני מאתרת את גיציה כוחנה ביו-טיוב ומציגה אותה לפניו, בטוחה כי מ.ג. שהוא כידוע "מציאה גדולה", יחזור לחיקי משיגלה שהיא בסך הכל פולניה מוחצנת. אלא שמאותו רגע נצמד מ.ג. למסך וצוחק מול אהובתו, ובזמן המועט שאינו מבלה בחברתה מספר עליה לאחרים, וכל זאת מתחת לאפי.
    וכשאני ממשיכה במנהגי הפסול – לחשוב, אני מגלה שיש קשר הדוק בין תחילת רשימה העוסקת בחשיבה חיובית לבין המשכה בחשיבה שלילית. ובינתיים אני מתנחמת בלקלוק גלידה מופלאה משוק מחנהיודה - "מוסלין" בטעמי אשכולית בזילקום וזעפרן, הוכחה שאכן אפשר למתוח גבולות ולהשיג את הבלתי אפשרי, לייצר ולמכור גלידה (טעימה) בטעם שומשום שחור (קורו-גומה), וגלידת מאצ'ה (תה ירוק), גלידת וואסבי - לאמיצים בלבד!


    מצ"ב מספר לינקים לגיציה כוחנה, דמות אותה בנתה ומשחקת המחזאית דורית  פלד הרפז http://www.youtube.com/watch?v=H9Xr90ZP3xY

    http://www.youtube.com/watch?v=nk2eWfGWaAc

    http://www.youtube.com/watch?v=2QJ6m99lXy0



    ובתמונה – מתי גרינברג ואנוכי אוחזים בספר האמן שיצר לאחרונה – "רישומי הכנה להגדת בצלאל -  Selected drawings of the Haggadah".  "הגדת בצלאל" יצאה לאור בשנת 1984 והיא נחשבת לאחת ההגדות החשובות בעולם. ספר האמן מציג חלק מרישומי ההכנה שגיששו אחר הדרך ליצירתה מול הדפים הסופיים. ספר מרתק בו המאפשר לעקוב אחר גישושיו של האמן מתחילת הרעיון ועד השלמתו ליצירה. 

    ''


     ועמוד מתוך ההגדה - מימין - רישומי ההכנה, משמאל - העמוד הסופי

    ושבת שלום על כולנו

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/11/13 16:19:
      יפה...
        26/11/13 07:50:
      הגעתי אליך בהמלצת נערת ליווי, נהניתי לקרוא
        25/11/13 17:07:
      פששש. מרשים ביותר! תודה.
        24/11/13 20:31:
      יופי של פוסט. הבחנות משכילות.. :)
        24/11/13 09:04:
      כל אחד מסתכל על זולתו. אבל כולנו מתחלקים בין אלחה הרואים את הטוב שבזולת לבין אלה הרואים את הרע בו...
        23/11/13 17:36:
      תודה נאמי על הפוסט המושקע והמעניין....שבוע טוב...סאלינה
        23/11/13 11:30:

      http://cafe.themarker.com/image/2992571/

      שבת שלום ..:) 

        23/11/13 07:11:
      נהנתי לקרוא. ותודה על גילוי פליציה קוחנה
        23/11/13 06:42:
      ואני ?אחרי שקראתי כתיבתך ציפתה לי הפתעה ..........הנה תמונתך ...........עכשו יכולה אני לצרף כתיבה לתמונה ........אשה יפה כותבת נפלא .והגדות מאוירות אוהבת אני מאד
        23/11/13 00:38:

      צטט: sbhsport 2013-11-22 19:58:59

      חיקויים של מבטאים וסטאריוטיפים לא ממש מעניינים אותי, אבל מי זה מ.ג שכתב ספר כל חשוב ומרהיב ולא מקבל קרדיט מלא?

      צודק - מתי גרינברג, Maty Grunberg  הוא האמן.

      סליחה

      מיד מתקנת

        22/11/13 19:58:
      חיקויים של מבטאים וסטאריוטיפים לא ממש מעניינים אותי, אבל מי זה מ.ג שכתב ספר כל חשוב ומרהיב ולא מקבל קרדיט מלא?
        22/11/13 19:40:
      הקרב על השוק...תמיד מחנהיהודה מנצח
        22/11/13 19:15:

      מסלול מקורי.

      ואת גיציה אני לא מפספס.

      נפלא. דעתי כדעתך. ובאשר ל"נויורק", מנהטן ובכלל, הרי לך משלי, אם מתחשק: http://stage.co.il/Stories/537269987
        22/11/13 16:36:
      גיציה קורעת. מ'כפת לי שהיא שחקנית, אני רוצה אותה! שחקנית או לא-שחקנית. כמו שהיא. ואם אפשר במסלול אומללות, מה טוב!
        22/11/13 15:56:
      יפה, שבת מבורכת
        22/11/13 15:27:
      פינת קריאה מקסימה יש באמתחתך :-) שבת שלום גם לך
        22/11/13 14:59:
      ההיא מ"שם" - http://www.anikama.com/ מומלץ ביותר
        22/11/13 14:52:
      * יפה שבת שלום סוף שבוע נפלא
        22/11/13 14:41:

      לגמרי לגמרי לגמרי מבינה את מ.ג.

      אל תראי לו את ההיא משם.

       

      שבת ברכה! :)

        22/11/13 14:15:
      השוק בתכנית הבוקר הבאה
        22/11/13 14:12:
      מזמינה אותך בבוקר לשוק, כשהמוכרים בשיאם, אין דברים כאלה, אבל אני משוחדת כמובן :)